פסק דין 1. בתביעתם שלפני עותרים התובעים לכך שהנתבעים יחויבו לשלם להם סך 1,640,000 (מליון ושש מאות וארבעים אלף) ₪, כערכו לתאריך 17.1.01 (יום הגשת התביעה). 2. עניינה של התביעה בעסקה לרכישת מקרקעין, המצויים בזכרון יעקב והידועים כחלקה 16 בגוש 11307 (להלן - "המקרקעין"), שהתובעת מס' 2 (להלן - "גבי"ז") התיימרה לרכוש מאת הנתבע מס' 2 (להלן - "דיירוס"), שכביכול היה מיוצג על ידי הנתבע מס' 3 (להלן - "רביזדה"). בתחילה הוגשה התביעה כנגד חמישה נתבעים, אלא שהתובעים נתקלו בקשיים בניסיונותיהם לאתר את דיירוס ורביזדה. נראה כי דיירוס כלל אינו אדם קיים אלא דמות דימיונית, שהוצמדו לה מסמכי זיהוי מזויפים (וראה עדות יעקב לייבה בעמ' 40 לפרוטוקול). כיוון שדיירוס אינו אדם חי ונושם, יוכנס מעתה ואילך שמו אל בין מרכאות, וייקרא על ידי "דיירוס". משלא עלה בידי ב"כ התובעים לאתר את "דיירוס" ואת רביזדה, והתביעה נגדם נמחקה, לא נותר אלא לדון בעניינם של שלושת הנתבעים הנותרים. 3. התובע מס' 1 (להלן - "אזולאי") היה בעבר בעל מסעדה ברח' המגינים בחיפה. לימים ביקשה עירית חיפה להרחיב את הכביש, ואזולאי קיבל פיצויים עבור פינוי המסעדה (וראה תצהיר עדותו הראשית של עורך דין א' כהן - מוצג ת/2). אזולאי קיבל את הפיצוי עבור פינוי המסעדה בחודש פברואר בשנת 1997, והפיצוי עמד על סך 982,000 ₪ (וראה תצהירו של עורך דין א' כהן - מוצג ת/2). לאחר שאזולאי קיבל את הפיצוי, נועץ אזולאי בנתבע מס' 4 (להלן - "עורך דין גנות") כיצד ישקיע סכום הכסף שקיבל. מלבד העובדה שעורך דין גנות ייצג את אזולאי, ביחד עם עורך דין אליהו כהן, בתביעתו לקבלת הפיצוי עבור פינוי המסעדה, התקיימו בין אזולאי ועורך דין גנות יחסי חברות הדוקים ביותר. לטענת אזולאי, כה רב היה האמון שרחש לעורך דין גנות, עד כי נהג לחתום על מסמכים שהניח לפניו עורך דין גנות מבלי לקרוא אותם, כיון שהיה בטוח שכל פעולותיו של עורך דין גנות הן לטובתו. בעצה אחת עם עורך דין גנות החליט בסופו של דבר אזולאי להקים את גבי"ז ולהשקיע בה את כספו. גבי"ז הוקמה על מנת שתעסוק בעסקי יבוא ויצוא של סחורות, ומניותיה הוחזקו בידי אזולאי (45%), בנו של אזולאי, דוד אזולאי (45%), ובנו של עורך דין גנות, אילן גנות, הוא הנתבע מס' 5 בתביעה שלפני (10%). החברה רכשה מכונית מסחרית וטלפון נייד, והעסיקה שני עובדים על מנת שיקדמו את עסקיה, הם דניאל קמפל ויעקב לייבה. 4. עסקיה של גבי"ז בתחום היבוא והיצוא לא הניבו הפירות המצופים, ולטענת אזולאי הציע עורך דין גנות כי החברה תפנה לאפיק אחר, ותרכוש קרקע בזכרון יעקב. בתאריך 2.7.97 נכרת חוזה בין "דיירוס" וגבי"ז, ולפיו רכשה גבי"ז מ"דיירוס" את המקרקעין, תמורת סכום בשקלים השווה ל- 400,000 (ארבע מאות אלף) דולר ארה"ב. באותה עסקה היה "דיירוס" מיוצג על ידי רביזדה "עפ"י יפוי כח כללי נוטריוני" (וראה כותרת החוזה נספח 3 לתצהיר עדותו הראשית של אזולאי - מוצג ת/1). רביזדה אף היה האדם שקיבל את הכסף ששילמה גבי"ז עבור המקרקעין. מסתבר הדבר, שהחוזה בין "דיירוס" וגבי"ז היה נגוע במרמה, ועוד מסתבר כי המרמה נרקמה על ידי רביזדה, שזמם לרמות את גבי"ז וליטול את כספה, הוא למעשה כספו של אזולאי שהושקע בגבי"ז, תמורת מכירת מקרקעין שכלל לא היו בבעלותו של "דיירוס". 5. בעת שנכרת החוזה בין "דיירוס" וגבי"ז, המקרקעין בשלמותם היו רשומים, עוד מתאריך 11.7.1955, על שם הגב' "וייסמן סימה בת דוד שטרנברג". כמו כן, וכעולה מנסח הרישום, בתאריך 16.1.97 נרשמה הערת אזהרה לטובת "דיירוס". הערת האזהרה לטובת "דיירוס" נרשמה בעקבות חוזה שכביכול נכרת בין הבעלים, הגב' סימה וייסמן, מחד גיסא, ו"דיירוס", מאידך גיסא. החוזה נכרת לכאורה בתאריך 2.1.97, וכמו בחוזה שנכרת לכאורה עם הגב' וייסמן, גם בכריתת חוזה זה היה "דיירוס" מיוצג על ידי רביזדה. החוזה בין הגב' וייסמן ו"דיירוס" נערך על ידי הנתבע מס' 1 (להלן - "עורך דין רשף"), ועורך דין רשף היה אף זה שדאג לרישום הערת האזהרה לטובת "דיירוס". 6. בדרך כלשהי נודע לגב' סימה וייסמן "האמיתית" כי המקרקעין שבבעלותה נמכרו ללא ידיעתה ל"דיירוס", ובתאריך 18.11.98 הגישה תביעה לבית משפט זה (תיק אז' 1350/98) וטענה, כי מעולם לא מכרה את המקרקעין ואינה מכירה את המעורבים בעסקה, וכי למעשה המקרקעין נגזלו ממנה, ומי שזוהתה על ידי עורך דין רשף כבעלת המקרקעין הייתה אישה אחרת, שהציגה עצמה לשווא כאילו שמה הוא "סימה וייסמן" וכאילו היא בעלת המקרקעין. על כן, בתביעתה עתרה הגב' וייסמן כי יינתן לה סעד הצהרתי, לפיו היא הייתה ועודנה בעלת המקרקעין, וגבי"ז לא רכשה בהם כל זכות. בתאריך 10.10.1999 הוגשה לבית המשפט הודעה משותפת, שנחתמה על ידי בא כוחה של הגב' וייסמן (הוא עורך דין נדלר המייצג את עורך דין רשף בתביעה שלפני) ועורך דין גנות, ובהודעה זאת הודיעו השניים לבית המשפט, כי הסכימו לכך שיינתן פסק דין לטובת הגב' וייסמן ("Vאמיתית"), על פי עתירותיה בכתב התביעה. כך שבו המקרקעין לבעלות בעליהם האמיתיים. 7. עקבותיו של "דיירוס" נעלמו ואף רביזדה נעלם ולא הותיר עקבות, וגבי"ז נותרה ללא המקרקעין וללא הכסף הרב שאזולאי הכניס לקופתה, מהכספים שקיבל כפיצוי עבור פינוי מסעדתו. כך נותר אזולאי ללא ההון, שקיווה כי ישמש לו משענת לעת זקנה, ומכאן תביעתו. 8. כלפי עורך דין רשף טוענים התובעים, כי עורך דין רשף התרשל בזיהוי האישה שהציגה עצמה לפניו כ"סימה וייסמן", וברשלנותו פתח את הפתח לכל שאר האירועים שאירעו לאחר מכן ואשר אפשרו לרביזדה לרמות את גבי"ז ולגזול את כספה. כלפי עורך דין גנות טוענים התובעים, כי היה שותף למרמה שרקם רביזדה, ועוד טוענים הם, כי עורך דין גנות התרשל בעריכת החוזה שנכרת בין "דיירוס" לגבי"ז, ובכך גרם לתובעים הנזקים הנתבעים על ידם בכתב התביעה. כלפי הנתבע מס' 5 טוענים התובעים, כי נתבע זה היה שותף למרמה שרקם אביו, עורך דין גנות, ביחד עם רביזדה, ודרך חשבון הבנק האישי שלו הועברו סכומי הכסף ששילמה גבי"ז עבור המקרקעין לרביזדה, שרימה אותה. 9. לעניין התביעה נגד עורך דין רשף: עורך דין רשף הוא אדם מבוגר, שעסק בעריכת דין שנים רבות, והיה פעיל במוסדותיה השונים של לשכת עורכי הדין, ואף בפעילות ציבורית שלח ידו. בעדותו טען עורך דין רשף, כי בתחילת חודש ינואר 1997 פנה אליו רביזדה וביקש כי יערוך עבורו חוזה לרכישת המקרקעין. עורך דין רשף העיד, כי הכיר את רביזדה קודם לכן, שכן ייצג אותו בתביעה שהגיש בשם רביזדה לבית המשפט בתל אביב. לדברי עורך דין רשף, רביזדה הגיע למשרדו עם אישה שהציגה עצמה כסימה וייסמן, והזדהתה לפניו באמצעות תעודת זהות. עורך דין רשף הוסיף, כי רביזדה אישר שהוא מכיר את "סימה וייסמן", ועל כן לא מצא עורך דין רשף כל פסול בעסקה, וערך את החוזה כפי שהתבקש, ואף דאג לרשום הערת האזהרה לטובתו של "דיירוס". לימים חלה התדרדרות במצב בריאותו של עורך דין רשף, והוא פנה אל רביזדה וביקש ממנו לסור למשרדו ולקבל את תיק העסקה, שכן עורך דין רשף לא יכל עוד לטפל בו. בעת שרביזדה הגיע למשרדו של עורך דין רשף, חתם עורך דין רשף, לבקשת רביזדה, על אישור המופנה לעורך דין גנות, ובו הודיע לעורך דין גנות, כי אינו מתנגד לכך שעורך דין גנות ימשיך לטפל בעסקה. בנוסף לאישור זה מסר עורך דין רשף לידיו של רביזדה העתק מהחוזה שנערך על ידו ונחתם בפניו והעתק מההצהרות שהגיש בשם הגב' וייסמן ("המזויפת") ו"דיירוס" למנהל מיסוי המקרקעין. בתצהיר עדותו הראשית, כמו גם בעדותו לפני, טען עורך דין רשף בתוקף, כי מעולם לא הייתה לו היכרות עם עורך דין גנות "ומעולם לא שוחחתי או נפגשתי עמו" (סעיף 8.9 לתצהיר עדותו הראשית של עורך דין רשף - מוצג נ/7). עדותו של עורך דין רשף עשתה עלי רושם אמין, והנני מקבל את דבריו, לרבות העובדה, כי מעולם לא שוחח עם עורך דין גנות בנושא העסקה. ממילא מובן, כי אין אני מקבל את דברי עורך דין גנות, לפיהם שוחח עם עורך דין רשף. 10. שני פגמים מונה ב"כ התובע בהתנהגותו של עורך דין רשף. הפגם הראשון הוא, שבסעיף 8.3 לתצהירו (מוצג נ/7), הצהיר עורך דין רשף כי האישה שהתייצבה לפניו תחת השם "סימה וייסמן" הייתה כבת 40 או 50, והרי לפי תעודת הזהות שלה היא ילידת 1926, כך שבשנת 1997 הייתה כבת 71 שנים. לטענת ב"כ התובעים, מעובדות אלה מתבקש היה שעורך דין רשף היה חייב לתת דעתו לכך, שגיל האישה העומדת לפניו אינו מתאים לגילה הנקוב בתעודת הזהות שהציגה לו. הפגם השני הוא, שביפוי הכח שרביזדה הציג לעורך דין רשף, בתורת מי שמוסמך לפעול בשם "דיירוס", לא ניתנה לרביזדה הסמכות למכור את המקרקעין. שתי טענות אלה הנני דוחה. ראשית, תעודת הזהות לפיה הציגה האישה את עצמה לא הוצגה בפני, ולא ניתן לדעת מה גיל האישה הנקוב בתעודת הזהות, ואזכיר, כי אין ספק שתעודת הזהות הייתה מזויפת. אשר ליפוי הכח, כי אז קריאת יפוי הכח מלמדת, כי לרביזדה ניתנה הסמכות לחתום על כל מסמך, וגם אם לא נאמר במפורש שהוא מוסמך למכור את המקרקעין, הרי ברור מיפוי הכח, כי בכך שניתנה לו הסמכות לחתום על כל מסמך, ממילא הוסמך הוא גם למכור את המקרקעין. 11. ביחסים שבין עורך דין רשף והתובעים מקובלות עלי טענות בא כוחו של עורך דין רשף, כי עורך דין רשף לא היה חב חובת זהירות כלפי התובעים ואף אין קשר סיבתי בין מעשיו או מחדליו לנזקים שנגרמו לאחר מכן לתובעים. אזכיר כי לקוחו של עורך דין רשף היה "דיירוס", באמצעות מיופה כוחו - רביזדה, ולמעשה בעת כריתת ההסכם בין סימה וייסמן ("המזויפת") ל"דיירוס", היה על עורך דין רשף לנקוט בכל הצעדים הדרושים להגנתו של "דיירוס". בעת כריתת ההסכם ההוא עורך דין רשף לא הכיר את התובעים ולא ידע כי בעתיד אלה ירכשו מ"דיירוס" את המקרקעין. יתרה מזאת, רביזדה עצמו, כמיופה כוחו של "דיירוס", עליו היה על עורך דין רשף להגן, אמר לעורך דין רשף כי הוא מכיר את המוכרת, וכך למעשה יכול היה עורך דין רשף להבין כי "דיירוס" אינו חשוף לסכנה כלשהי. אשר לקשר הסיבתי, אף כאן מקבל אני את טענת בא כוחו של עורך דין רשף, כי בין מעשיו של עורך דין רשף לבין הנזקים שנגרמו לתובעים לא קיים כל קשר סיבתי, שהרי התובעים כלל לא הסתמכו על הפעולות שביצע עורך דין רשף, והנזקים שנגרמו להם הם תוצאה של התרשלותו של עורך דין גנות, עליה עוד אעמוד להלן. על כן, בכל הנוגע לעורך דין רשף, הנני מחליט לדחות את תביעת התובעים נגדו, ולחייבם בהוצאות, כפי שייקבע בסיפא לפסק דין זה. 12. לעניין חבותו של הנתבע מס' 5 - אילן גנות: לרבות מהשאלות שנשאל השיב אילן גנות: "אינני זוכר". תשובותיו אלה העלו גיחוך אצל באי כוח הצדדים, ואולם אין כל סיבה לגחך. מקובלת עלי עדותו של אילן גנות, כי היה למעשה בעל תפקיד שולי בגבי"ז, ופעל כפי שהורו לו אביו, עורך דין גנות או בנו של אזולאי - דוד. אמנם, דרך חשבונו של אילן גנות הועבר סכום של כ- 150,000 ₪, מכספי גבי"ז, ואולם, אין אני סבור כי עובדה זאת מלמדת על כך שאילן גנות היה שותף למרמה כלשהי או שעשה מעשים לא כשרים אחרים. כיוון שלדעתי אילן גנות לא היה שותף למרמה כלפי התובעים, ומכיוון שלא עשה מעשה רשלני כלפיהם, הנני מחליט לדחות את התביעה שהוגשה נגדו. 13. לעניין התביעה נגד עורך דין גנות: טענתם הראשונה של התובעים כלפי עורך דין גנות היא, כי עורך דין גנות היה שותפו של רביזדה למעשה המרמה שנישל אותם מכספם. טענה זו הנני דוחה באשר לדעתי לא הונח לה הבסיס הראייתי הראוי. הוכח כי עורך דין גנות היה חברו הטוב והקרוב של אזולאי, ומקובלת עלי טענתו של עורך דין גנות, כי לא היה עולה על דעתו לעשות מעשה מרמה כלפי חברו הטוב. לא נעלמה מעיני עדותו של יעקב לייבה, הגורס כי עורך דין גנות היה שותף למעשה המרמה שנעשה, ואולם, על עדותו של לייבה זה אין אני מוכן לבסס כל ממצא עובדתי, למעט ממצא אחד, והוא, ש"דיירוס" אינו אלא שם שמאחוריו לא עומד אדם כלשהו. מעדותו של לייבה לא התרשמתי לחיוב, ואינני סבור שיש בסיס לקבוע על סמך עדות זו, כי עורך דין גנות ביקש לרמות את חברו הטוב אזולאי או את חברת גבי"ז, בה בנו היה בעלים של 10% מהון המניות. מכאן אעבור לדון בטענתם הנוספת של התובעים, והיא, כי עורך דין גנות פעל ברשלנות, ורשלנותו היא שגרמה להם הנזקים הנטענים בכתב התביעה. 14. כאמור, עורך דין גנות היה מי שערך את ההסכם בין "דיירוס" וגבי"ז. אין חולקים כי באותה עת "דיירוס" לא היה בעלים של הקרקע, ורק הערת אזהרה הייתה רשומה לזכות "דיירוס" שבשמו פעל רביזדה. כל שיכול היה רביזדה להציג בפני עורך דין גנות הוא חוזה שכביכול נכרת בין "דיירוס" ובין בעלת המקרקעין, גב' סימה ויסמן, אותה עורך דין גנות לא ראה מעולם. רשלנותו של עורך דין גנות בעריכת החוזה באה לדי ביטוי בכמה עניינים, ולהלן אעמוד עליהם, אחד לאחד: (א) עורך דין גנות ערך עבור רביזדה חוזה מכר נוסף, גם בו ייצג רביזדה את "דיירוס", ולפיו רכש זכויותיו של שניים, אברהם האפט ו-וו מוריס האפט. חוזה זה נערך בתאריך 30.3.97, והתברר, כי אף עסקה זו הייתה נגועה במרמה, ובני משפחת האפט "האמיתיים" הגישו בעניין זה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, נגד רביזדה ונגד עורך דין גנות עצמו, וביקשו להצהיר כי העסקה בטלה. מסמכי התביעה הומצאו לעורך דין גנות כבר בתאריך 11.5.97, היינו כחודשיים לפני שערך את החוזה בין "דיירוס" וחברת גבי"ז, ומתברר, כי למרות שהיה עליו להבין כי רביזדה כבר מעורב בעסקת מרמה אחת, לא טרח עורך דין גנות לבדוק כראוי את זכויותיו של "דיירוס" או את מעורבותו של רביזדה, והוביל את התובעים לכריתת חוזה נוסף עם רביזדה, כמיופה כוחו של "דיירוס", חוזה שהוביל אותם לאבד את כספם. התביעה שהגישו בני משפחת האפט בחודש מאי, גם כנגד עורך דין גנות עצמו, בתורת מי שערך את החוזה בין "דיירוס" והאפט, הייתה חייבת לזהור ולנצנץ באור אדום בוהק, ולחייב את עורך דין גנות לבחון לפני ולפנים את טיב זכויותיו של "דיירוס" במקרקעין, ולדעתי אף היה עליו לדקדק בשבע עיניים בבדיקת זהותה של הגב' וייסמן "האמיתית", ולוודא עמה באופן אישי, שאכן מכרה זכויותיה ל"דיירוס". עורך דין גנות לא עשה בדיקות אלה, וכך קרה שלאחר שרביזדה שנתפס בכף, בעסקה עם משפחת האפט, עסקה בעטיה כבר הוגשה תביעה נגדו ונגד עורך דין גנות, הצליח רביזדה לבצע עסקה נוספת, והפעם במקרקעין שבבעלות סימה וייסמן, והעסקה השניה נגועה באותה מרמה ממש בה הייתה נגועה העסקה הקודמת. עסקת המרמה השניה יצאה לדרכה, משום שהשומר, עורך דין גנות, נרדם על משמרתו. אמנם, גב' וייסמן "האמיתית" מתגוררת דרך קבע בארה"ב, ובטוחני שאם עורך דין גנות היה מנסה ליצור עמה קשר, הדבר לא היה עולה בידו בנקל, ואלי אף לא היה עולה בידו כלל. ואולם, תמרור האזהרה הבוהק שניצב בדרכו, בעקבות הגשת תביעתם של בני משפחת האפט, חייב אותו לאתר את הגב' וייסמן "האמיתית", ולא להתקדם אף לא צעד אחד קטן קודם שיברר עמה, שאכן כרתה חוזה עם "דיירוס", באמצעות רביזדה כמיופה כוחו, חוזה שאינו נגוע במרמה מהסוג בו "דיירוס" ורביזדה מעורבים בעסקה עם האפט. (ב) הגם שעורך דין גנות טוען כי שוחח עם עורך דין רשף בעניין העסקה לאחר שקיבל את מסמכיה, הנני מעדיף את עדותו של עורך דין רשף, הטוען כי מעולם לא שוחח עם עורך דין גנות. בעניין זה רשלנותו של עורך דין גנות בולטת לעין כל, שכן עורך דין גנות קיבל מעורך דין רשף מסמכים חלקיים בלבד, אשר בשום פנים ואופן לא היו מאפשרים לו להשלים את העסקה על פי החוזה שערך עורך דין רשף, ובודאי שלא היה מצליח לרשום את הזכויות במקרקעין על שם גבי"ז. בעניין זה בולטת במיוחד העובדה, כי הגב' סימה וייסמן ("האמיתית") הייתה רשומה בספרי המקרקעין בשמה בלבד, וללא ציון מספר תעודת זהות או דרכון, וכל עורך דין מתחיל יודע, כי בעת רישום העברת זכויותיה ל"דיירוס", היה מתעורר הצורך להגיש לרשם המקרקעין מסמכים או תצהירים להוכחת זהותה. עורך דין גנות לא קיבל מעורך דין רשף כל מסמך או תצהיר שיש בכוחו להוכיח את זהותה של הגב' וייסמן, ולא נתברר מעדותו המגומגמת של עורך דין גנות כיצד התכוון להשלים את החסר. כמו כן, לא קיבל עורך דין גנות את אישורי המסים הדרושים לשם השלמת העברת הזכויות מסימה וייסמן ל"דיירוס", וכך חשף את גבי"ז לסיכון, שבסופו של דבר אף התממש, שיהיה עליה לשלם את מס הרכישה החל על "דיירוס" בעסקת רכישת המקרקעין מסימה וייסמן. אוסיף בעניין זה, שאם היה עורך דין גנות מקפיד לקבל מסמכים ותצהירים להוכחת זהותה של הגב' וייסמן, מפי מי שבאמת מכירים אותה, היה הדבר מקל עליו ליצור עמה קשר, ולבדוק עמה באופן אישי ובלתי אמצעי, האם באמת מכרה את זכויותיה במקרקעין ל"דיירוס", ולהבטיח, שעסקת "דיירוס" עם גבי"ז אינה נגועה במרמה שהתגלתה בעסקת "דיירוס" עם משפחת האפט. (ג) זאת ועוד, בחוזה המכר נקבעו מועדים לביצוע התשלומים ל"דיירוס", ובין היתר נקבע, כי סכום נכבד, בסך 225,000 דולר (מתוך 400,000 דולר) ישולם "כפוף להמצאת כל האישורים על תשלום המסים", ואין חולקים כי רביזדה לא המציא מעולם אישורים שכאלה. כמו כן נקבע, כי סכום נכבד נוסף, בסך 160,000 דולר, ישולם "כנגד רישום החלקה על שם הקונה בלשכת רישום המקרקעין". ואולם, בשלב מסוים שאל אזולאי את עורך דין גנות האם יוכל להקדים התשלומים לרביזדה, שכן האחרון היה מוכן לתת לאזולאי הנחה מסויימת, אם יקדים לו התשלום. מתברר, כי עורך דין גנות, בהיותו בעל הכישורים המקצועיים, אישר לאזולאי להקדים תשלום הסכומים לרביזדה, הגם שהתנאים לתשלומם עדיין לא התמלאו, ובכך גרם עורך דין גנות לגבי"ז לדלג מעל המשוכות שנועדו להבטיח את כספה ואת זכויותיה של גבי"ז, משוכות שנקבעו בחוזה על ידי עורך דין גנות עצמו. שוב רואים אנו כי השומר נרדם על משמרתו. 15. עורך דין גנות טוען כי הוא חף מכל אשם, שכן היה רשאי לסמוך על דבריו ועל מעשיו של עורך דין רשף, והיה רשאי לצאת מנקודת ההנחה, שכל מה שבוצע על ידי עורך דין רשף, בוצע כדת וכדין, ושעורך דין רשף בדק כראוי את זהותה של המוכרת "סימה וייסמן". טענה זו הנני דוחה בשתי ידיים. לא היה כל מקום שעורך דין גנות יסמוך על מעשיו של עורך דין רשף, ועל זיהויו של עורך דין רשף את הגב' סימה וייסמן. לקוחותיו של עורך דין גנות היו גבי"ז ואזולאי, ועל עורך דין גנות היה להבטיח את זכויותיהם. כחלק משירותו המקצועי לגבי"ז ולאזולאי (שלא להזכיר אף את הקשר האישי ההדוק), היה על עורך דין גנות לבחון את כל מה שנעשה לפני שהתיק הגיע אליו, אפילו נעשו דברים על ידי עורך דין אחר, ולדאוג לכך שכל הפרטים החסרים יומצאו לו קודם שגרם לגבי"ז לחתום על החוזה עם רביזדה. בערכו את החוזה בין "דיירוס" לגבי"ז, ובהתחשב בכך ש"דיירוס" לא היה רשום כבעלים, היה על עורך דין גנות לחשוב על כל הפרטים שיהיה על המוכר ("דיירוס" או רביזדה) להשלים כדי לאפשר תחילה את רישום זכויותיו של "דיירוס" ולאחר מכן את רישום זכויותיה של גבי"ז. עורך דין גנות לא השקיע כל מחשבה, וכלל לא הטריח עצמו בשאלה מה הם המסמכים החסרים בעסקה הראשונה. כך למשל לא נתברר כיצד עורך דין גנות חשב או תכנן להתגבר על העדר מסמכים תצהירים להוכחת זהותה של סימה וייסמן, וברור, כי בהעדר תצהירים להוכחת זהותה של הגב' וייסמן, לא ניתן היה לרשום את זכויות "דיירוס", וממילא לא ניתן היה לרשום אף את זכויות גבי"ז. הוא הדין עם העדר אישורים על תשלום המסים השונים, שהיו חסרים בעסקת סימה וייסמן עם "דיירוס". 16. אזולאי פנה אל עורך דין גנות משום האמון הרב שנתן בו, וביקש את שירותיו כעורך דין. למרבה הצער, עורך דין גנות נכשל במישור המקצועי כשלון חרוץ, והגם שהיה בידו למנוע כריתת חוזה שנגוע במרמה, לא נתן עורך דין גנות דעתו לכל תמרורי האזהרה שניצבו בדרך, והתייחס בשוויון נפש לעניינה של גבי"ז ולצורך להבטיח את זכויותיה. התייחסותו השטחית של עורך דין גנות לעניינה של גבי"ז היא הגורם הישיר, ולדעתי אף היחיד, לכך שהתובעים אבדו את כספם ולנזקים הנטענים על ידם בכתב התביעה. עורך דין גנות טען בפני, כי הוא עצמו נפל קורבן למעשה התרמית שתוכנן ונרקם על ידי רביזדה. גם אם אניח שבמקרה שלפני כך הם פני הדברים, וזאת לאור יחסי החברות הקרובים שהיו לעורך דין גנות עם אזולאי, הרי שלמעשה עורך דין גנות נפל קורבן להתרשלותו שלו עצמו, התרשלות שתבעה את קורבנם של התובעים למעשה התרמית שנעשה על ידי רביזדה. על כן, ולאור כל האמור לעיל, הנני קובע, כי על עורך דין גנות לפצות את התובעים עבור הנזקים שנגרמו להם. 17. בתביעתם עותרים התובעים לכך שהנתבעים יחויבו לשלם להם סך 400,000 דולר, לפי השער היציג של הדולר ביום הגשת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך הגשת התביעה (17.1.02). הטענה כי לתובעים נגרם נזק בסכום של 400,000 דולר הוכחה בתצהיר עדותו הראשית של אזולאי, ולמעשה אין מחלוקת בין הצדדים, כי סכום זה היה הסכום שגבי"ז שילמה עבור המקרקעין לרביזדה. על כן, הנני קובע, כי נזקם של התובעים הוכח כראוי. שער הדולר בתאריך הגשת התביעה עמד על 4.108 ₪ לדולר, ומכאן שסכום התביעה בשקלים הוא 1,640,000 ₪, כנטען על ידי התובעים בכתב התביעה. 18. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מחייב את הנתבע מס' 4 (עורך דין בנו גנות) לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך 1,640,000 (מליון ושש מאות וארבעים אלף) ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 17.1.2001. (ב) הנני מחייב את הנתבע מס' 4 לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את כל הוצאות המשפט שנגרמו להם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך כל הוצאה והוצאה, ובנוסף לכך הנני מחייב את הנתבע מס' 4 לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, שכ"ט עורך דין בסך 45,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק. (ג) הנני דוחה את התביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבע מס' 1 (עורך דין שלמה רשף), והנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבע מס' 1 את כל הוצאות המשפט שנגרמו לו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מתאריך כל הוצאה והוצאה, ובנוסף לכך הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבע מס' 1 שכ"ט עורך דין בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. (ד) הנני דוחה התביעה נגד הנתבע מס' 5 (אילן גנות). הנתבע מס' 5 היה מיוצג על ידי אביו, הוא הנתבע מס' 4, ולפיכך הנני מחליט שלא לעשות צו לתשלום הוצאות לטובתו. עורך דיןחוזהרשלנות