פסק דין השאלה בקליפת אגוז 1. השאלה בעיקרה פשוטה היא ומדובר במעשה שלא אחת קורה במחוזותינו. מה הדין במקרה בו מתפוצץ צינור מים ונגרם נזק לא רק לדירה שלה שייך צינור זה אלא גם לדירות אחרות הגובלות בה? מי ומתי אחראי לנזק שנגרם לדירה שכנה עקב פיצוץ צינור מים? זוהי תמצית הסוגייא. 2. כדי להחליט במקרה שלפנינו, ננתח בקצרה את ההלכה הרגילה הנוהגת, ואחר כך ננסה להשליך ממנה על עובדות המקרה שלפנינו. האם בעל צינור מיים שהתפוצץ אחראי על הנזקים לנכסים גובלים? 3. עיון בפסיקה מביאנו למסקנה הגיונית המקובלת גם עלי. הפסיקה גורסת כי דייר איננו אחראי לנזקים שאירעו עקב פיצוץ פתאומי של צנור מים שלא קדמו לו סימנים מנבאים. קרי, אין לבקש מדייר כי יערוך בדיקות תקופתיות באמצעות מכשירים מתוחכמים על מנת לוודא כי מערכת הצינורות שבקיר תקינה היא. ההנחה היא שהללו תקינים ולמרות שמפעם לפעם יש צינורות שמתבקעים ו/או דולפים, אין אדם צריך לחזות נזק זה מראש. 4. אולם יש לסייג זאת בכך שבעל הצינור עשה כל שנדרש לפני ואחרי אירוע הדליפה. דהיינו, אם היו סימנים מחשידים קודם לפיצוץ כגון כתמי מיים על התקרה/קיר, רעש חשוד בשימוש בצנורות, נזילות מים לעיתים, וכו', כי אז ברור שקיימת אחריות של בעל הצינור. זאת משום שניתן לבוא אליו בטרוניות, מדוע לא בדקת ברגע שהתגלה חשד לבעיה. סייג דומה וקרוב הוא התנהגותו לאחר התקלה. אם ברגע שהתבררה הבעיה נקט הבעלים באופן מיידי בפעולות הדרושות - סגירת צינור המים ללא שהייה, הזמנת בעל מקצוע לאבחון ותיקון הבעיה, וכו' - כי אז אין לבוא אל בעל הבית בתלונה. אם לעומת זאת התמהמה וכתוצאה התרחבה הבעיה, כי אז אין לו להלין אלא על עצמו בלבד, והנזק על ראשו. 5. עניין זה עלה במספר פסקי דין ונצטטם. כך למשל נאמר בעניין דומה (אם כי לא זהה לגמרי): "אינני סבורה שדייר או בעל בית חייבים בבדיקות תקופתיות של הצנרת. דייר או בעל בית, על פי ההסכם ביניהם, או לפי הוראות חוק הגנת הדייר, חייבים לתקן כל מה שצריך לצורך התחזוקה השוטפת והבטוחה של הבניין. נראה שחבות זו תתייחס, מטבע הדברים, לתופעות חיצוניות שמעידות על ליקויים בתפקוד הבניין ... צנרת שאינה נוזלת ואינה מראה סימנים אחרים המעידים על ליקוי (כמו רעשים בעת ההפעלה, כתמים על הקיר, עובש ועוד) מטבע הדברים, הינה דבר נסתר שעל מנת לגלות ליקוי בו צריך "לפתוח את הרצפה". כלום היינו מצפים מבעל בית סביר, שאחת לתקופה יעבור על פני כל הדירות ויפתח את הרצפות כדי לבדוק האם הצנרת תקינה אם לאו?"...... "אני גם לא הייתי רואה בעל בית או מחזיק כרשלן, אם לא היה בודק את הצנרת באמצעות מכשירים חדשים מתוחכמים, שעשויים לגלות דליפה אפשרית בצינורות. הטעם הראשון לכך הוא, שאיני סבורה שיש להרחיק לכת עד כדי כך ולדרוש בדיקות תקופתיות של אלמנטים בלתי נראים והנחזים לתקינים במבנה, והטעם השני - פרקטי יותר, עדיין לא הוכח ששימוש במכשירים אלה מגלה נזילה התחלתית, או מתקדמת בלבד, וגם את מיקומה המדויק, אלא 80% בקרוב"....(ת.א. 3051/86 משה בן טוב ואח' נ' שלום יחזקאל ואח' (לא פורסם, פס"ד של כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל בבית משפט השלום בתל אביב - יפו): 6. בצורה דומה נאמר: "באשר לטענת התובע כי היה על נתבע 2 לבדוק את הצנרת בדרך של שגרה ... באין סימנים מוקדמים על אירוע שגרם בסופו של דבר לנזק, אין חובה כזאת מוטלת על הנתבע 2" תק 4285/04 אציל אייל נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' (לא פרוסם, פס"ד של כב' השופט חיים לחוביצקי בבית משפט לתביעות קטנות ירושלים): 7. כך גם נפסק בתיק אחר: "על פי ההלכה הפסוקה אין מוטלת חובה לערוך בדיקה לצינורות הבית הטמונים בקירות על מנת לבדוק את תקינותם, ובמקרה של סימני רטיבות מוטלת חובה על מחזיק הנכס ממנו יצאה הרטיבות לתקן את הבעיה במהירות, ורק אם לא עשה זאת ניתן למצוא אותו כמי שהתרשל".תק 8768/04 שמואל ויהודית יוסף נ' פיקסלר ציפורה ואח' (פס"ד של כב' השופטת רונית פינצ'וק אלט בבית המשפט לתביעות קטנות ת"א): 8. למען הגילוי הנאות נציין כי אין זו הדיעה היחידה השולטת וישנה דיעת מיעוט בפסיקה הסבורה אחרת. כך למשל נטען כי טבע הדברים הוא שצנרת סופה להסדק ולכן על האדם הסביר לצפות נזק זה. ובלשון הכתוב: "יש רגליים לסברת הנתבעים, כי אין לצפות מהם שינבאו ללא סיבה שהיתה עלולה להעלות את חשדם כי הנזק קרב ובא, לפעול למניעתו כשהוא טרם בא לעולם. יש גם יסוד לסברה, כי מחזיק בנכס אינו חייב לבצע בו תיקוני בדק יזומים מדי תקופה ללא סיבה הנראית לעין, לוודאי לא תוך כדי עקירת ריצוף ובדיקת צנרת המים בנכסו. יש גם נכונות בטענה, שמותר לאדם הסביר להניח כי המתקנים הקבועים של דירתו (כדוגמת צנרת המים) הם תקינים. ואולם, בעשותו כן, נוטל בעל הנכס סיכון במודע. דרכם של צינורות מים להסדק ולהתפוצץ. נכון שאין לדעת מתי תתרחש התקלה. היא יכולה להתרחש בחלוף חודש והיא יכולה להתרחש בחלוף מספר רב של שנים. ואולם כשתתרחש התקלה וייגרם נזק, אין זה נכון להטיל את המעמסה הכספית הנגרמת מהתקלה על כתפיו של הניזוק שנגרר לאובדן כספי שלא באשמו ושבעטיו של המזיק. במובן זה איפוא, על האדם הסביר לצפות את בואו של נזק, וכשזה יופיע - אפילו באופן פתאומי, עליו לשאת בנטל הסיכון שהוא נטל אותו במודע ". תיק ארחי 7773/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' סורוקה יורם ואליאורה ואח' (לא פורסם, פס"ד של כב' השופט דוד מינץ בבית משפט השלום בירושלים). 9. אולם רוב הפסיקה דוגלת בגישה שהזכרנו ועל פיה אין לבוא בטענות לבעל הדירה בה אירעה התקלה. שוב, בהנחה כי עשה את שצריך היה לעשות, הן לפני התקלה, והן מייד אחריה. ומכאן למקרה שלפנינו. עובדות המקרה שלפנינו עליהן אין שום חולק 10. מר ציון דוייב (להלן: "התובע" או "האופטיקאי" או "בעל חנות האופטיקה"), הינו אופטימטריסט ובעל חנות אופטיקה. במרכז בו עובד האופטיקאי נמצאת מספרה השוכנת כבוד מעליו והיא בבעלות מר אביחי אסף (להלן:"אסף" או "הספר" או "בעל המספרה"). הנתבעת, חברת איילון מבטחת את המספרה ואת כל נזקיה. 11. לדברי התובע שלא הוכחשו, כמה חודשים לפני האירוע נשוא תביעה זו, פרצה נזילה מהמספרה לחנות האופטיקה ולאחר מכן קרסה התקרה האקוסטית בחנותו של התובע, דבר שגרם להשבתת החנות למשך שבוע. התובע תיקן את הנזק בסך 6,000 ש"ח מכיסו, מתוך אי רצון להיכנס לעימותים. 12. אלא בתאריך 18.10.04 חזר האירוע על עצמו בחומרה רבה יותר והנזילה נמשכה שבוע וחצי. התברר כי הסיבה לאירועים היא התפוצצות צינור מים שברצפת המספרה מעל לתובע. כיום הכל תיקן והתקווה היא כי שוב לא יחזור הצינור לסורו. 13. התובע פוצה על ידי ביטוחו ולאחר מכן שלח מכתב ודו"ח שמאי לנתבעת המסרבת לשלם. התובע מבקש פיצויים כדלהלן: 6,683 ₪ השתתפות עצמית, 5000 ₪ שכ"ד חודשי, ארנונה והוצאות קבועות, 3,000 ₪ עוגמת נפש ו 3,000 ₪ איבוד לקוחות. סה"כ 17,683 ₪. האם התנהגות בעל המספרה (לקוח הנתבעת) הייתה כשורה? (והתשובה, לא!) 14. על פי הניתוח שהצגנו, השאלה הרלוונטית היחידה למעשה היא התנהגותו של בעל המספרה הייתה כשורה אם לאוו. אם אכן היה הנזק לא צפוי והתנהגותו הייתה כשורה, פטור הספר ונסתחפה חנותו של האופטיקאי. אולם אם התנהגותו לא הייתה כשורה, האחריות עליו היא. 15. נציין כי לא היו טענות לתובע לגבי התנהגותו של בעל המספרה לאחר שהתברר הנזק. הוא סגר את המים מיידית, נתן כל עזרה שהתבקש לה, ולא התחמק מאחריותו. אשר לכן, אין כל דופי בהתנהגותו לאחר התגלות האירוע נשוא התביעה. 16. אולם אין זה המצב לגבי התנהגות בעל המספרה קודם לנזק. מסתבר שעל פי הראיות הגורם לפיצוץ הצינורות הוא קבלן אינסלציה שנשכר על ידי בעל המספרה כדי להוסיף נקודות מים במספרה. עבודתו זו של השרברב הייתה כנראה לקוייה וטעונה בחסר. כך אמרה גם התובעת עצמה בכתב הגנתה (בסעיף ד') מציינת הנתבעת כי "המדובר בבנין חדש ביותר שנשכר על ידי בעל המספרה במהלך קיץ שנת 2003. לצורך עבודתו כספר שכר קבלן אינסטלציה שיוסיף במספרה נקודות מים ...". יתרה מזאת, במכתב ששלח מר אבי מרגלית (מנהל תביעות מחוז ירושלים של הנתבעת) לתובע בתאריך 10.1.05 נכתב "הנזק בנדון נגרם כתוצאה מעבודה לקויה ו/או צנרת לקויה ו/או חומרים לקויים בהם השתמש השרברב, אשר ביצע את העבודה במספרת "אביחי אסף" (להלן: מבוטחנו)". 17. מכל אלו עולה כי הנזילה אירעה עקב עבודות האינסטלציה הלקויות שעשה אותו שרברב שנשכר על ידי הספר לשיפוץ המספרה. 18. לשאלת בית המשפט, מדוע לא מצאה לנכון הנתבעת לצרף את השרברב או לשלוח הודעה לצד ג', השיב נציגה כי היה קושי באיתורו. מסתבר כי מדובר בשרברב תושב מזרח ירושלים ואין לבעל מספרה כל פרטים עליו מלבד מספר תעודת זהות. מסתבר גם כי העבודה נעשתה ללא חשבוניות וממילא ללא כל מסמך בכתב או תעודת אחריות שהיא. אפילו אם יימצא השרברב, תמיד יוכל לטעון כי לא דובים ולא מים. 19. אשר לכן, אין ספק כי התנהגותו של בעל המספרה הייתה לקוייה. אפילו מבלי מבלי להכריע בסוגיה של צנרת שמתקלקלת כרעם ביום בהיר. ברי כי אין דינם של צינורות בבניין חדש שהתפוצצו לפתע ללא התראה מוקדמת, כדינם של צינורות שהותקנו על ידי "מעין שרברב" ולכן כנראה קרסו. לא ברור לנו כלל אם המתקין היה מוסמך, אם מדובר בשרברב בעל ניסיון ויידע, והאם כלל מדובר בשרברב. אין צורך בהשכלה מיוחדת כדי להבין שמי שבוחר בבעל מלאכה חובבני ומבצע תיקוני צנרת ללא תיעוד וללא חשבוניות, לוקח סיכון רב על עצמו. בעל המספרה בחר בדרך לקוייה זו על מנת לחסוך בהוצאות אך התוצאה הסופית היא הנזק שנגרם לתובע. נזק שלא צריך לחול על התובע. 20. אשר לכן, הנזק חל על בעל המספרה וממילא על מבטחתו הנתבעת. אציין כי הנתבעת יכולה עקרונית לנסות ולשוב ולהיפרע מאותו שרברב מסתורי או אפילו ממבוטחה, אך אין זה עניינו של התובע שזכאי להיפרע ממנה על מלוא נזקיו. גובה הנזק הנדרש 21. אין ספק כי לתובע נגרמו נזקים רבים. השמאי מטעם חברת הביטוח של התובע שכיסתה נזקי מבנה ומלאי בלבד העריכה זאת בכעשרים ושנים אלף ₪. התובע לפני תבע את הסכומים הבאים ונפרטם: 6,683 ₪ - השתתפות עצמית. סכום זה מקובל עלי במלואו. 5,000 ₪ - סכום זה כולל את שכר הדירה, וכן ארנונה והוצאות קבועות שכן אין חולק ששבוע לערך לא ניתן היה לעבוד בחנות. בהתחשב בכך שהחנות מושכרת לתובע בשכר חודשי של 7,757 ₪, ולא הובאו לי מסמכים נוספים, קשה לי לקבל סכום זה. אני פוסק לו לכן סכום של 3,500 ₪ על רכיב זה. 6,000 ₪ - סכום זה נתבע על ידי התובע כאשר 3,000 ₪ הם אובדן לקוחות ו - 3,000 ₪ עוגמת נפש והוצאות שונות. גם רכיב זה לא הוכח לי במלואו. ברור כי נגרמו לתובע נזקים בשני סעיפים אלו, אך אין כל ראיות לסכום כה גבוה. אשר לכן, אני פוסק לו סכום של 3,000 ₪ עבור רכיבים אלו. אשר לכן תשלם הנתבעת לתובע את הסכום של 6,683 + 3,500 + 3,000 ₪. סה"כ מדובר בסכום של 13,183 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום. לא ישולמו, ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. נזקי מיםפיצוץ בצנרתשאלות משפטיותמקרקעיןמים