נפילה בשבי מלחמת השחרור - פוסט טראומה

פסק דין 1. המערער, יליד 1929, נפל בשבי במלחמת השחרור. רק בחודש מאי 2003 פנה המערער אל המשיב בתביעה להכרה בזכויות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב]. תביעת המערער הוכרה, בין היתר בהסתמך על חוות-דעתו מיום 7.3.04 של הפסיכולוג הקליני ד"ר רון לוי, אשר מצא כי המערער סובל "מסינדרום PTSD עמוק וארוך ימים שנתן אותותיו המגבילים כבר בטווח המיידי, אלא על רקע מה שנראה כחוסר טיפול אדקוואטי התפשט לכל תחומי החיים, העמיק וגרם לנכות כוללת". ד"ר לוי אף מצא, כי לאחר פטירת רעייתו של המערער הוא "חי בבדידות מוחלטת, רחוק מילדיו ונכדיו ושקוע במצוקותיו ומחלותיו עם מחשבות אבדניות, רווי אשם על האבדן המצטבר על פני כל חייו, החל מהקרבות בגוש עציון, דרך השביה והשבי, וכלה בחיי התעסוקה והמשפחה שהתמסמסו וכשלו". 2. ועדה רפואית בדרגה ראשונה קבעה למערער נכות בשיעור 10%, בהתאם למבחן שבסעיף 34א(ב) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969 (להלן: "התוספת"). ועדה זו מציינת במפורש, כי היא עיינה במסמכים שבתיק, לרבות חוות-דעתו של ד"ר רון לוי. המערער ערער על ההחלטה הנ"ל לועדה הרפואית העליונה. ועדה זו, אשר התכנסה ביום 21.10.04, האזינה לדברי המערער וגם לדברי עו"ד שרון עומסי, אשר ייצג את המערער באותה עת. בין היתר נטען לפני הועדה, כי המערער פוטר עוד בהיותו בגיל 43 עקב מצב נפשי, וגם מהצבא שוחרר בפרופיל 21. הועדה מצאה בבדיקה, בין היתר, כי "האפקט דיספורי קל-בינוני תואם". על יסוד ממצא זה, בין היתר, נטען בערעור לפניי, כי היה מקום לקבוע נכות לפי סעיף 34א(ג) לתוספת, שכן סעיף 34א(ב) מדבר על "הפרעה נפשית עם הגבלה קלה בכושר התפקודי", בעוד שסעיף 34א(ג) מדבר על "הפרעה נפשית עם הגבלה בינונית בכושר התפקודי". עוד צוין על-ידי הועדה בפרק "הבדיקה", כי המערער מסודר בלבושו, מתמצא בכל המובנים, יוצר קשר עם הבודקים, משתף פעולה ומעורר אמפתיה. אין אי-שקט פסיכומוטי, הלך החשיבה ללא עדות להפרעה. אין עדות למחשבות שווא או להפרעה בתפישה. לא נצפתה ירידה בזיכרון ובריכוז, ותובנה ושיפוט פורמלי נמצאו תקינים. הועדה מציינת, כי בתוכן החשיבה נמצא כי המערער מבטא מחשבות על המוות, ומזה שנים רבות אינו רואה ערך בחייו, אך לא נמצאה כוונה מוגדרת לבצע ניסיון אובדני. הועדה הרפואית העליונה מתייחסת במפורש למסמכים אחדים, אך לא לחוות-דעתו של ד"ר לוי, שניתנה לבקשת המשיב במסגרת בדיקת בקשתו של המערער להכרה בנכות, אם כי, יש להניח כי חוות-דעתו זו הייתה מצויה בתיקו של המערער שהונח לפני הועדה. 3. במועד הדיון הדגישה באת-כוח המערער את אי ההתייחסות המפורשת לחוות-דעתו של ד"ר לוי, וטענה כי עניין זה לבדו מצדיק קבלת הערעור. בגדר כך טענה עו"ד שלום, כי בחוות-דעת זו מפורטים נתונים שהועדה הייתה אמורה ליתן להם משקל, כגון הרקע התעסוקתי הבעייתי של המערער. באת-כוח המשיב עמדה על כך, כי בכתב הערעור שהוגש על-ידי המערער לועדה הרפואית העליונה לא נזכר כלל מכתבו של ד"ר לוי, וגם במהלך הדיון לא הופנתה תשומת ליבה של הועדה העליונה למסמך זה. כזכור, מדובר במסמך שהוכן לצורך הכרה בנכותו של המערער, ולא בגדר ההליכים לפני הועדות הרפואיות. עמדת המשיב היא, שהערעור אינו מעלה כל שאלה משפטית, וכידוע, על-פי הוראת סעיף 12א(א) לחוק הנכים, ניתן לערער על החלטת הועדה הרפואית העליונה "בנקודה משפטית בלבד". 4. ניתן להבין ללבו של המערער, אשר פרשת חייו, כפי שהיא מתוארת בחוות-דעתו של ד"ר לוי, ובעיקר החוויות הקשות עד מאד שעבר במלחמת השחרור, נוגעת ללב עד מאד. דא-עקא, שאין לבית-משפט זה הכלים והסמכות להתערב בהחלטה שהיא כל כולה רפואית, דהיינו - בהערכת מצבו הנפשי של המערער. עניינו של המערער נבחן תחילה בועדה בדרגה ראשונה, אשר במפורש התייחסה גם לחוות-דעתו של ד"ר לוי. בועדה העליונה נבדק המערער על-ידי שלושה מומחים בפסיכיאטריה, ד"ר ברוך שפירא, ד"ר יעקב וייל מאיר וד"ר משה אברמוביץ'. בסך הכל נבחנה הסוגיה על-ידי ארבעה רופאים פסיכיאטריים. מסקנתם הייתה, כי נכותו של המערער מתאימה למבחן שבסעיף 34א(ב). אינני סבור, שיש מקום "לשלוף" פסוק אחד מבין ממצאי הבדיקה ("אפקט דיספורי קל בינוני תואם"), ולבסס עליו ממצא של הגבלה בינונית (במקום הגבלה קלה) בכושר התפקודי, מה גם שהמונח "דיספורי" מתאר מצב של עצב, מצב הפוך ל"אופורי", שאינו מגיע כדי דיכאון (תפ"ח (ת"א) 1132/01 מדינת ישראל נ' יגור, דינים-מחוזי, לג(7), 896). הועדה שקלה את ממצאי הבדיקה בכללותם, ואינני סבור שעלה בידי המערער להצביע על "נקודה משפטית" בנדון. העדר ההתייחסות המפורשת לחוות-דעתו של ד"ר לוי גם היא, כשלעצמה, אינה מצביעה על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הועדה. ראשית, לא המערער ולא בא-כוחו היפנו את הועדה העליונה למסמך האמור, לא בכתב הערעור ולא במהלך הדיון. שנית, מדובר במסמך שלא הוכן לצורך קביעת דרגת הנכות אלא לצורך ההכרה בנכות, וגם אין הוא כולל הערכה של דרגה זו. שלישית, המסמך האמור הוזכר בהחלטת הועדה בדרגה הראשונה, כך שהוא לא נשמט לחלוטין מעיני אלה שעסקו בקביעת דרגת נכותו של המערער. רביעית, עברו התעסוקתי של המערער, שפורט בחוות דעתו של ד"ר לוי, פורט גם בטיעונים שהושמעו לפני הועדה, כך שנתון זה לא נעלם מעיניה. לנוכח האמור לעיל, אינני רואה דרך לקבל את הערעור, ואני דוחה אותו ללא צו להוצאות. התחום הנפשיצבאפוסט טראומהנפילהמלחמה