פסק דין השופטת א' פרוקצ'יה 1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ש' דותן), אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת וועדה רפואית עליונה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב], לפיה לא הוכרו טענות המבקש להחמרה ולנכות מוסבת. 2. ביום 22.7.62 נפגע המבקש בקרסולו השמאלי בתאונת דרכים שאירעה בעת שירותו הצבאי, ובעקבותיה הוכר כנכה צה"ל בדרגת נכות של 1%. ביום 7.1.02 פנה המבקש בתביעה להכרה בהחמרת נכותו וכן להכרה בנכות מוסבת בברך שמאל ובעמוד השדרה המותני, שנגרמו, לטענתו, כתוצאה מן הנכות המוכרת. הוועדה הרפואית, אשר בדקה את המבקש, עיינה בחוות דעת המומחה מטעמו והשוותה צילומי רנטגן מן התקופות השונות, קבעה כי לא חלה כל החמרה בנכותו. באשר לנכות המוסבת, קבעה הוועדה כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה בקרסול לפגיעה בברך, וכי אין כל נכות בעמוד השדרה המותני, וממילא אין לאלה קשר לנכות המוכרת. 3. המבקש ערער לועדה העליונה אשר דנה בעניינו ביום 17.9.02. במהלך הדיון השמיעו טענות המבקש ובא כוחו. הועדה בדקה את המבקש בדיקה אורטופדית והתייחסה בפירוט לכל תלונותיו. בסוף הדיון החליטה כי לצורך השלמת התמונה יש צורך בצילומים שונים, ובקשה מהמבקש להמציא לה צילומים וממצאי בדיקת CT שהוצגו בפני הועדות הקודמות. כן קבעה כי "עם קבלת הצילומים, הועדה תתייחס לממצאים בצילומים ולממצאים בחוות הדעת של ד"ר אגסי". ביום 3.12.02, לאחר שקבלה את המסמכים הנדרשים, התכנסה הועדה הרפואית העליונה שנית וקיימה דיון מקצועי בין חבריה והפעם בלא נוכחות המבקש ובא כוחו. היא עיינה בצילומים ובתוצאות בדיקות ה- CT והחליטה לדחות את הערעור. היא פרטה בהחלטתה את ממצאי הצילומים ובדיקת ה- CT וניתחה את נתוניהם, וכן עיינה בחוות הדעת המשלימה של ד"ר אגסי. היא החליטה להשאיר בעינה את החלטת הועדה הרפואית מהדרג הראשון. היא באה לכלל מסקנה כי אין ממצאים המעידים על הידרדרות ושינוי במצבו הבריאותי של המבקש או התומכים בקשר סיבתי בין פגיעתו הישנה לבין פגיעותיו הנטענות החדשות, בין השאר לאור זהות בממצאים הנוגעים לשתי ברכיו של המבקש, כאשר נכותו המוכרת נוגעת לרגל השמאלית בלבד. 4. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי וביקש להחזיר את הדיון להרכב אחר של הועדה העליונה כדי שתדון שנית בעניינו ובנוכחותו. הערעור נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטתה של הועדה העליונה משקפת התייחסות הולמת לכל טענותיו של המבקש, לרבות האמור בחוות דעת המומחה המשלימה. אשר לניהול חלקו השני של הדיון שלא בפני המבקש, קבע בית המשפט כי לאחר עריכת השלב הראשון של הדיון בו התקיימה בדיקה ונשמעו טענות, רשאית הועדה בשלב שני להתכנס לדיון מקצועי בו ינותחו הראיות שהומצאו לה, וליתן החלטה על בסיס נתונים אלה גם ללא זימון נוסף של בעל הדין. 4. מכאן הבקשה שבפנינו, בה טוען המבקש כי סעיף 5(ז) לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה), תשכ"ד-1964, מקנה למבקש זכות להיות נוכח בכל דיון של הוועדה הרפואית העליונה. עניין זה מעלה לדעתו שאלה עקרונית מהותית, הנוגעת לזכות היסוד של הנכה ליומו בפני הוועדה, ולמניעת קיום דיונים במסתרים. המשיב מצידו, טוען כי לא קמו במקרה זה נסיבות המצדיקות דיון בסוגיה זו בערעור נוסף. לטעמו, ממצאיה הרפואיים של הוועדה העליונה אינם מעוררים שאלה משפטית המתאימה לערעור, ולא כל שכן ערעור נוסף. הוא סומך ידיו על קביעת בית המשפט קמא, לפיה למבקש היה יומו בפני הוועדה במסגרת הדיון הראשון בו שטח את כל טענותיו, וכי לא היה צורך בנוכחותו גם בשלב הנוסף של ההליך, בו נערך דיון רפואי-מקצועי פנימי בחומר שהונח בפני הוועדה. לגישתו, הוראות תקנה 5(ז) לתקנות מחייבות את זימון הנכה לדיון בעניינו, על מנת שיוכל לשטוח את טענותיו, אולם אין בהן כדי לזכותו בנוכחות בכל שלבי הדיון, ובכלל זה בשלב הדיון הפנימי של הוועדה, הנערך כעניין שבשגרה, בהיעדר הצדדים. 5. לאחר שנתנו דעתנו למכלול נסיבות הענין, באנו לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את בקשת רשות הערעור, ליתן למבקש רשות לערער ולקבל את הערעור לגופו במובן זה שעניינו יוחזר לועדה עליונה בהרכב אחר על מנת שתחזור ותשקול שנית את עניינו תוך שכל החומר והנתונים יעמדו בפניה, ולאחר שינתן למבקש יומו לפרוש את כל טענותיו בפניה. 6. למערער בפני ועדה רפואית עליונה זכות להופיע בפניה ולטעון את טענותיו בערעור. זכות זו נובעת מעקרונות כלליים של המשפט הציבורי הנוגעים לזכות הטיעון בפני רשות מוסמכת המקבלת החלטה בעניינו של אזרח, והיא מעוגנת גם בתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה) תשכ"ד-1964. על פי תקנה 5(ז) "יושב ראש הועדה יקבע את המועד והמקום בו תדון הועדה בערעור, ויודיע על כך למערער, באמצעות קצין התגמולים, לפחות שבעה ימים לפני המועד האמור". על פי תקנה 5(ח) "לא התייצב המערער לפני הועדה במועד ובמקום שקבע בהודעה, רשאית הועדה לדון ולהחליט בערעור שלא בפניו לפי החומר שברשותה. אולם אם הודיע המערער ליושב ראש לפני התחלת הדיון שלא יתייצב, מסיבות שאינן תלויות בו, רשאי היושב ראש לדחות את הישיבה". מתקנה 6(א) לתקנות הדנה בסודיות הדיונים עולה גם כן כי הנכה נוכח דרך כלל בדיוני הועדה (השווה גם תקנה 5א לתקנות). הסדר הדיוני המקובל בפני הועדה העליונה מכיר, אפוא, בזכות המערער להתייצב ולהשמיע טענותיו בפניה. כלל זה נגזר מעקרונות צדק טבע ומההכרה כי קבלת החלטה מושכלת מטעמו של הגורם המוסמך מחייבת פרישת מלוא הנתונים ומכלול הטענות הרלבנטיות לענין. יש להקפיד על קיומו של כלל זה המהווה תנאי לתקינות ההליך בפני הועדה, ותקפות החלטותיה. 7. במסגרת דיוני הועדה העליונה רשאית הועדה לקיים התייעצות מקצועית בין חבריה לאחר ששמעה את טענות המערער ובלא נוכחותו באותו שלב. נוהל זה מקובל בגופים שיפוטיים, מעין שיפוטיים וגופים מקצועיים אחרים. קיום דיונים פנימיים בין חברי ועדות מקצועיות קודם למתן הכרעה בלא נוכחות הגורם המעוניין הוא לא רק אפשרי ומותר, אלא, על פי רוב, גם הכרחי לצורך קבלת החלטה מושכלת בידי גוף קולגיאלי. אולם כל זאת בתנאי ששלב הטיעון והעלאת ההשגות מטעמו של הגורם המעוניין הושלם. לא כך הוא אם הדיון הפנימי מחייב עדיין בירור נתונים והיבטים שלגביהם זכות הטיעון טרם מוצתה. בנסיבות אלה, ראוי להזמין את הגורם המעוניין לדיון נוסף להשלמת טענותיו כדי שינתן לו יומו באופן מלא וממצה, ורק לאחר מכן ניתן לקיים את ההיוועצות הפנימית, ככל שיידרש. בענייננו, בעצם התכנסותה של הועדה העליונה לדיון פנימי בנוכחות חבריה בלבד לאחר ששמעה את טיעוני המבקש בשלב הראשון של הדיון לא היה, כשלעצמו, משום פסול אלמלא הנסיבות המיוחדות שהתרחשו במקרה זה, אשר בעטיין היה ראוי כי הוא יוזמן גם לחלקו השני של הדיון כדי לאפשר לו מיצוי זכותו הדיונית. במה דברים אמורים? הועדה העליונה בקשה מהמבקש בתום השלב הדיוני הראשון כי ישלים נתונים מקצועיים בדרך של העברת צילומים וממצאי CT שהיו חסרים לה לצורך קבלת החלטתה. חומר זה לא עמד בפניה בשלב הדיון הראשון והיא ראתה בו חומר חיוני לצורך קבלת החלטתה. עם העברת החומר הנדרש כאמור, היה מקום כי הועדה תאפשר למבקש להופיע בפניה על מנת להשלים את טיעוניו ביחס לחומר זה והשלכתו על מכלול נתוניו של הענין. אפשר, והועדה עצמה היתה עשויה להציג למבקש שאלות בהקשר לחומר זה ולברר באמצעותו היבטים נוספים שלא היו בפניה בשלב הדיון הראשון. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה כי בהחלטתה הסופית מיום 3.12.02 התבססה הועדה באופן נרחב על החומר הנוסף שהועבר אליה וניתחה אותו בפירוט. אין מדובר, אפוא, בתוספת טכנית שולית של חומר נוסף שנדרש על ידי הועדה אלא בתשתית רפואית-מקצועית בסיסית אשר נדרשה לצורך קבלת ההחלטה. הנחת חומר רפואי בפני הועדה העליונה, לבקשתה, לאחר תום שלב הטיעון הצדיקה מתן הזדמנות נוספת למבקש להתייחס בטיעונים לחומר זה בטרם תינתן החלטה סופית בעניינו. משלא מוצתה זכותו הדיונית באורח מלא, יש לתקן את הדבר בדרך החזרת הדיון לועדה, להשלמת טיעון. 8. לאור האמור, אנו מחליטים, לקבל את הערעור, לבטל את החלטת הועדה העליונה ואת פסק דינו של בית המשפט המחוזי. אנו מחזירים את ערעורו של המבקש לועדה עליונה בהרכב אחר כדי שתתן את החלטתה בעניינו לאחר שתאפשר לו להציג את טענותיו ביחס למלוא החומר הרפואי שהוצג בפני הועדה העליונה בהרכב הקודם וכל חומר נוסף שהועדה בהרכבה החדש תראה לנכון לבקש. אין צו להוצאות. נכות מוסבתנכות