פסק דין לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. התובעת ילידת 16.8.86' נפגעה ביום 26.6.91' בעת שנפלה מסולם בגן הילדים בו למדה. נסיבות התאונה, אשר לא היתה מחלוקת לגביהם, הן כי התובעת טיפסה על הסולם ובעת שהיתה על המדרגה השנייה של הסולם חברתה משכה אותה והיא נפלה ונפגעה באפה. אביה של התובעת פינה אותה לביה"ח. באשר לתוצאות הבדיקה בחדר המיון והאמור בה ישנה מחלוקת קוטבית בין התובעת לבין הנתבעים. ביום 8.12.99' המליץ ד"ר יוסף בן שושן לנתח את התובעת והיא אמנם נותחה ע"י ד"ר יוסף שם טוב. התובעת צירפה לכתב תביעתה את חוות דעתו של ד"ר יוסף שם טוב, לפיה כתוצאה מהחבלה נשבר אפה, מחיצת האף והאף החיצוני סטו ממקום והתעוותו. קיבלה טיפול עזרה ראשונה בחדר מיון, אך לא בוצעה רדיקציה של האף. המומחה מטעם התובעת מתאר סיבלה של התובעת וקובע כי נותרו לה 10% נכות עקב חסימה באף וההפרעה הנובעות מכך, ו-10% עקב מראה מעוות של האף. עוד ציין המומחה כי התובעת זקוקה לניתוח שמחירו כולל אשפוז כ-4,000 $. הרשלנות שיוחסה לנתבעים בכתב התביעה המתוקן (סעיף 15) הוא בחוסר השגחה על הילדים בגן בעת ששיחקו בגן ועל הסולם והשאירו את הילדים ללא השגחה ולא מנעו השתוללות הילדים. המומחה הרפואי בתחום אף אוזן וגרון מטעם הנתבעים ד"ר יורם רפפורט קבע לתובעת 0% נכות. גם הצורה החיצונית של האף שופרה בעקבות הניתוח. ביהמ"ש מינה מומחה מטעמו את פרופ' יונה קרוננברג, גם מומחה זה קבע כי לתובעת לא נותרה נכות. המומחה אף השיב לשאלות הבהרה. כבר בשלב זה אתייחס לעניין תעודת חדר מיון שצורפה לכתב התביעה ולראיות מטעם התובעת, שכן יש בעניין זה חשיבות גם לקביעות שבהמשך. בפני המומחה מטעם התובעת ד"ר שם טוב יוסף עמדה תעודת חדר מיון בה נכתב במימצאי הבדיקה : "יש דימום פוסט נוזלי ללא דימום פעיל מהנחיריים, ללא כל המטומה במחיצה יש סטייה חיצונית של האף (קיבלה טוקסואיד ב-1988). כמו כן נראה קו שבר בצי רנטגן." במהלך שמיעת הראיות בתיק, משנתעורר חשד כי המסמך שצילומו הוגש אינו נכון, הוזמנה לעדות הגב' שרייבמן אביבה, שעובדת בבית החולים מאיר כראש צוות תיעוד רפואי וסגנית מנהלת מחלקת רישום ומידע רפואי, כדי שתציג את תיק התובעת בחדר המיון. הגב' שרייבמן הציגה את התיק ואת המסמך נשוא המחלוקת. בתיק הרפואי נמצא העתק פחם של המסמך ובו נרשם : "ללא דימום פוסט נוזלי ללא דימום פעיל מהנחיריים, ללא כל המטומה. במחיצה יש סטייה חיצונית של האף (קיבל טוקסואיד ב-1988). לא נראה קו שבר בצי רנטגן. ניתן ללמוד כי במסמך שהוא העתק פחם (המקור ניתן לחולה) מצויין כי לא היה דימום ולא היה קו שבר. הגב' שרייבמן בעדותה מסרה כי בשנת 99' נתבקש התיק, אך נמסר מבית החולים כי התיק לא נמצא והוא נשמר רק 7 שנים. העדה מסרה כי נתבקשה למסור צילום של תיק המיון והיא שלחה את הצילום. למחרת הגיע מר בז דניאל, אביה של התובעת וביקש כי תשים חותמת של "נאמן למקור" כיוון ששכחה לשים חותמת כזו. העדה לא בדקה את המסמכים כי מר בז נראה לה אדם אמין והוסיפה את החותמת המצולמת על החומר שהוגש לה. העדה נחקרה בחקירה נמרצת על דוכן העדים, אך לא חזרה בה מהעדות הבסיסית כפי שצויינה לעיל. ד"ר שם טוב בעת שנחקר על חוות דעתו מסר כי ראה את הצילום המקורי, אך הצילום עצמו לא נשמר. פרופ' קרוננברג יונה, מומחה א.א.ג. שמונה ע"י ביהמ"ש ואשר בחוות דעתו קבע 0% נכות, ציין בחקירתו הנגדית כי עניין השבר בחוות דעתו נלקח מהמסמכים שהוצגו בפניו. הוא לא ראה צילום מקורי. עם זאת בעדותו הדגיש כי אם היה שבר תזוזה הרופא בחדר המיון היה מבחין בכך ומבצע פעולה של החזרת העצם למקומה. אך בתעודת חדר מיון לא צויין כי נעשתה פעולה כזו. פרופ' קרוננברג מגיע למסקנה כי הניתוח שעברה התובעת היה ניתוח קוסמטי בלבד והתיאור של סטיית האף החיצוני לא בהכרח נגרם מהאירוע נשוא תיק זה. פרופ' קרוננברג נחקר על האמור בחוות דעתו ולא שינה מכך, שלתובעת 0% נכות. ד"ר שם טוב שחוות דעתו הוגשה מטעם התובעת ואף חוו"ד משלימה לקראת הדיון, קבע לתובעת 10% נכות לצמיתות, מאחר והסטייה של מחיצת האגף והקונכית המוגדלת בצד השני גורמת חסימה במידה רצינית, והנכות מתאימה לסעיף 69 (2) לתקנות המוסד לביטוח לאומי. המומחה בעדותו ציין כי הוא תמיד מסתכל בצילום ומפענח בעצמו והורי התובעת הביאו לו את הצילום. הוא אינו יכול להגיד היכן היה קו השבר. הוא גם לא יכול לזכור מהו תאריך הצילום שהוצג בפניו. ד"ר שם טוב מאשר כי אם מביאים חולה לחדר המיון עם סטייה של עצמות האף עקב שבר, תעשה פעולה של החזרת העצם למקומה. המסמכים שהוצגו לו הובאו בפניו ע"י הוריה של התובעת. כאשר הוצג בפני ד"ר שם טוב המסמך מתיק חדר המיון, שהוגש לביהמ"ש ע"י הגב' שרייבמן והעד נשאל לגבי הקשר הסיבתי השיב, כי יכול להיות שהממצאים הם כתוצאה מהתאונה ויכול להיות שלא. ד"ר שם טוב נחקר לגבי מצבה של התובעת לאחר הניתוח והשיב כי הניתוח הצליח באשר לצד האסטטי, אך לא באשר לחסימת הנשימה, שהמצב נותר כפי שהיה לפני הניתוח. ד"ר שם טוב ציין כי בדק את התובעת שנים מספר לאחר האירוע וכדי לקבוע את הקשר הסיבתי באופן חד משמעי היה צריך תיאור של רופא שראה את התובעת וזה בתעודת חדר המיון. ד"ר שם טוב לא ראה מסמכים בהם התובעת מתלוננת על הפרעות בנשימה. התובעת בעדותה תיארה את האירוע שערך מספר מועט של שניות, כאשר היא עלתה על הסולם וילדה אחרת תפסה אותו מאחור והתובעת נפלה. לא היו קודם לכן צעקות או ריב. התובעת היתה באותה עת ליד מתקן אחר בחצר והתרוצצו ילדים רבים בה. התובעת בכלל לא התעניינה היכן עמדה הסייעת או היכן הגננת. חלק מהילדים היו בתוך הגן וחלקם בחוץ. באשר לחוסר תלונות בתיק קופ"ח על בעיות נשימה כי ידעה מה הסיבות למצב וכי רק ניתוח יפתור את הבעיה. בצבא לא נקבע לה סעיף רפואי בגין מצבה כי לא הצהירה עליו מאחר ורצתה להתקבל לקורס איכותי. באשר לגננת מעידה התובעת כי היא עמדה בתוך המבנה המרוחק ממקום האירוע. התובעת טוענת כי נפלה על אדמה קשה ולא היה שם חול. אביה של התובעת הכחיש בעדותו כי ביצע שינוי במסמך הרפואי, אותו מסמך שקיבל כצילום עפ"י דרישתו מהרשומות הרפואיות, הוא החזיר לקבלת חותמת של "נאמן למקור". החצר של הגן היתה גדולה. העד אינו זוכר אם היה צילום כאשר הלכו לד"ר שם טוב. לאחר האירוע ערך תחקיר ובתו אמרה כי הסייעת והגננת היו בתוך הגן. גם הסייעת אישרה שהיא היתה בתוך הגן. הגב' מיכל רוטברג מנהלת היחידה לגיל הרך, שהעידה לא היתה בתפקידה בעת האירוע. כל עדותה הוא מתקופה של מספר שנים לאחר האירוע. עד דצמ' 2004 לא ידעה על התאונה. כשפנו אליה היא פתחה את תיק הגן בעירייה ומצאה דו"ח על התאונה, שהוגש. את הדו"ח כתבה הגננת הגב' לוז. הגננת או הסייעת צריכות להיות בחוץ בעת שהילדים משחקים, מדובר בחצר גדולה. הגננת, הגב' רעיה לוז העידה אף היא. בעדותה מסרה כי שמרה על הילדים וראתה את התובעת ליד הסולם, היא עמדה במרחק מה מהסולם. הוצג לעדה דו"ח חוקר, אשר חקר אותה בשנת 1999 והיא השיבה כי לא זכרה את התאונה. העדה השיבה כי לאחר שעיינה בדו"ח שנעשה סמוך לאירוע, היא נזכרה. העדה חוזרת מספר פעמים בעדותה על כך שהיא היתה בחוץ ואילו הסייעת היתה בתוך הגן. כל שנה שמים חול מתחת למתקנים וגם מתחת לסולם שמו חול. החצר היתה גדולה והעדה הסתובבה כי החצר הקיפה את המבנה וילדים שיחקו בכל מקום בחצר. מאחר ועמדה מספר מטרים מהסולם והאירוע ערך מספר שניות, היא לא יכלה למנוע אותו. הגב' שולה משה מסלקת תביעות בחברת "ענבל" העידה, כי קיבלו טופס באשר לתביעות רשלנות ולכן הופנה הטיפול לעניין זה ולא לעניין ביטוח תאונות אישיות. ניתוח הראיות שאלת האחריות : מחומר הראיות עולה כי אין מחלוקת לגבי עצם אירוע הנפילה, דהיינו שהתובעת עלתה על סולם, ילדה אחרת תפסה ברגליים של התובעת והיא נפלה. באשר להמצאות הגננת או הסייעת בחצר, הרי הסייעת לא הובאה לעדות. הגננת העידה כי היתה בחצר בעת האירוע וראתה אותו. אמנם האירוע היה לפני מספר רב של שנים, אך היא רעננה את זיכרונה מתוך דו"ח שהגישה סמוך לאירוע, שאז ודאי זכרה את מה שהתרחש. מנגד עדות זו יש לנו עדויות שמיעה של מר בז וכן עדות התובעת, אשר בחקירה נגדית אמרה שבזמן שטיפסה על הסולם כל מה שעניין אותה זה הטיפוס ולא אם נמצאת גננת או סייעת בחצר. מדובר בתובעת שבעת האירוע היתה ילדה כבת 5 שנים. טענת ב"כ התובעת כי משלא הובאה הסייעת לעדות, הרי שיש בהימנעות זאת כדי לפגום בגרסתה של הגננת. אינני מקבל טענה זו, שכן הגננת הסתמכה על דו"ח שמלאה סמוך לאירוע ועדותה היתה מהימנה. לפיכך אני מקבל את גרסת הגננת כי היתה בחצר בעת האירוע. באשר לסולם עצמו, הרי הגננת העידה כי מה שמופיע בתמונה שהוצגה לה, אינו הסולם. לסולם היו שתי מדרגות בלבד. הסולם היה באופקי. אף לא אחד מהצדדים הביא ראיה איזה סולם היה בגן בעת האירוע. יודגש כי המדובר באירוע משנת 1991. עפ"י עדותו של האב הסולם היה תקין. לפיכך אין מחלוקת כי התובעת נפלה לא בגלל גובהו או אי תקינותו של הסולם, אלא בגלל שילדה אחרת משכה אותה מהסולם. באשר לקרקע מתחת לסולם, הדבר לא נטען כלל בכתב התביעה, אך בעדות שמסר מר בז 8 שנים לאחר האירוע, הוא מוסר כי הקרקע היתה של חול מהודק. השאלה העומדת לפנינו היא האם היה פיקוח מתאים של צוות הגן על פעולת התובעת בעת אותה הפסקה ? כאמור לעיל, קיבלתי את גרסת הגננת כי היא היתה מחוץ לגן סמוך לפתח הגן וצפתה על המתרחש בחצר, היא גם הסתובבה בחצר מסביב למבנה. אך היא לא עמדה ליד הסולם בעת שהתובעת טיפסה עליו. אין ספק כי לגננת יש חובת זהירות מושגית, אשר לשמירה ופיקוח על ילדי הגן. האם קיימת במקרה זה חובת זהירות קונקרטית ? כאמור לעיל , לא הובאה ראיה בדוקה באשר לצורת הסולם וגובהו. כאשר הגננת המפקחת על הילדים בחצר וכאשר אין אירוע מיוחד הגננת אינה יכולה לעמוד ליד כל ילד. כאשר האירוע נשוא תיק זה ערך מספר שניות ולא היה צפוי כלל, לא הופרה כל חובה ע"י הגננת. משכך הדבר אין מנוס מדחיית התביעה. גם אילו היתה מחלוקת בטענת הרשלנות, הרי עפ"י חוו"ד מומחה ביהמ"ש כפי שפורטה לעיל לא נותרה כל נכות כתוצאה מהאירוע נשוא תיק זה. תאונות אישיות : מאחר והמומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי לא נותרה לתובעת נכות, אין לפצותה גם לעניין זה. סיכומו של דבר : אני דוחה את התביעה. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 1 סך של 2,500 ₪ כהוצאות ושכ"ט עו"ד וסכום של 2,500 ₪ לנתבעים 2,3 ו-4. לסכומים יתווספו מע"מ. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. קטיניםנפילהתאונות בגן ילדיםגן ילדים / פעוטון / משפחתון