פסק דין מבוא 1. התובע רכש בשנת 1999 מכונית מסוג סיטרואן קסנטיה, (להלן:"הרכב"). רכב זה שימש לו כרכב ללימוד נהיגה. על פי האמור בכתב התביעה, כבר לאחר חודשיים ימים מיום הרכישה החלו להתגלות ברכב תקלות מרובות שאילצו את התובע להכניס שוב ושוב את הרכב למוסכים המורשים של הנתבע לצורכי תיקונים. התנהלות זו נמשכה עוד ועוד, עד שהתובע נאלץ למכור את הרכב במחיר נמוך משמעותית ממחיר השוק, עקב מצבו הירוד. התובע דורש בתביעה זו פיצוי על נזקיו, הם ירידת הערך, הפסדי ימי עבודה, השבת הוצאות תיקונים ועוגמת נפש - הנזק שאינו נזק ממון. התובע מדגיש בתביעתו, כאמור בסעיף 12 ו - 13 לכתב התביעה, כי הרכב היה "מוצר פגום" וחבות הנתבעת הינה בעצם מכירת הרכב, כרכב פגום, לתובע. מאוחר יותר צירף ב"כ התובע לתצהיר חקירתו הראשית של התובע אף חוות דעת מומחה, שמאי הרכב יצחק אנגל, כתמיכה בטענותיו אלו. 2. בכתב ההגנה טען ב"כ הנתבעת, בין היתר, כי התובע מנוע מהגשת תביעתו זו לאור הסדרי ויתור והסכמי אחריות בהן עמדה הנתבעת, ובעיקר הכחשה כוללת לטענה בדבר פגמים ברכב - הרכב לא היה פגום ורשימת התיקונים שמציג התובע, אינה חריגה מהסביר לגבי הרכב והשימוש שנעשה בו. גם הנתבעת מצרפת לראיותיה חוות דעת מומחה מטעמה, מאת שמאי הרכב אקרמן משה. 3. הליכי הגישור בין הצדדים - לא העלו דבר. גם הצעות פשרה מטעמו של בית המשפט בשלב קדם המשפט - נדחו. אולם ביום 30/6/04, מועד ישיבת ההוכחות, ולאחר שב"כ הצדדים שמעו את הערות בית המשפט, הגיעו בעלי הדין להסדר פשרה דיוני, לפיו ימנה בית המשפט מומחה מטעמו למתן חוות דעת מקצועית בשאלה האם הרכב שנמכר מהנתבעת לתובע היה פגום, או בלשון הסדר הפשרה - האם היה במימכר אי התאמה, כמשמעות המונח - בחוק המכר, תשכ"ח - 1968. הרי אין חולק כי הוראות חוק זה חלות על עיסקת מכר הרכב, והמוכר, ובעניננו זו הנתבעת, לא קיימה את חיוביה אם מסרה את המימכר, הרכב, כשאין בו את האיכות והתכונות המתאימות לשימוש הרגיל או המסחרי, כאמור בסעיף 11 לחוק, קרי - "אי התאמה" (כאמור סעיף 12 לחוק). הסדר זה אושר וקיבל תוקף של החלטה שיפוטית (ראה עמוד 3 לפרוטוקול). ובסיפא לסעיף 2 להסכם הפשרה נאמר מפורשות כי - "חוות דעתו של המומחה תהיה מכריעה..." 4. בהסכמת ב"כ בעלי הדין מונה כמומחה מטעם בית המשפט מר דוד נמרי, מהנדס רכב, וזה הגיש את חוות דעתו ביום 18/11/04 (חווה"ד, בש/1) על פי ממצאיו, מסקנתו הינה כי - "כמות הטיפולים והתיקונים שבוצעו מתאימים לסוג רכב כזה בשימוש של מורה נהיגה, ואין הם חורגים ממסגרת המקובל". לטעמי, אין להבין מסקנה זו אלא כאמירה מפורשת כי המימכר לא היה פגום ולא היתה בו כל אי התאמה , גלויה או סמויה. 5. ב"כ התובע לא אמר נואש וביקש למצות לאת זכותו לחקירה נגדית של המומחה על חוות דעתו. ביום 12/1/05 נחקר המומחה ע"י ב"כ התובע ואף ב"כ הנתבעת הוסיף חקירה קצרה מטעמו. בסיומו של הדיון ביקש ב"כ התובע להגיש סיכומים קצרים בכתב וכדבריו - "על מנת לנסות לשכנע את בית המשפט לדחות את חוו"ד המומחה". ביהמ"ש נעתר לבקשתו. בתאריך 6/2/05 הוגשו הסיכומים. לב"כ הנתבעת ניתנה זכות תגובה, אך העתק הסיכומים נמסר לב"כ הנתבעת רק ביום 2/3/05, דהיינו, באיחור של חודש, כאשר ב"כ הנתבעת סבר כל התקופה כי ב"כ התובע מאחר בהגשת סיכומיו ומטעמים קוליגלאלים נמנע מלעתור לפסק דין בהעדר סיכומים. כך או כך, לאחר שעיינתי בסיכומי ב"כ התובע, נחה דעתי כי אין בה ממש ועל-כן שחררתי את ב"כ הנתבעת מחובתו להגשת סיכומי תשובה. דיון 6. כאמור, הסכמת הצדדים היתה כי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט תהיה מכרעת. גישה זו נכונה וראויה, כאשר ברור כי מהנדס רכב הוא האדם המתאים, מבחינת מקצועיתו ומומחיותו, להגיע למסקנה נכונה בדבר קיומו או העדרו של פגם ברכב הנמכר. על כן, גם אם בית המשפט היא המכריע הסופי במחלוקת שבין בעלי הדין, הרי ברור שבסוגיה מקצועית, על בית המשפט ליתן משקל מכריע למסקנות איש המקצוע. בית משפט זה אף נוטה, לרוב, שלא ליתן משקל רב לחוות דעת מומחי הצדדים, כשמסקנותיהם מוזמנות על ידי זה שמשלם את שכרם, ובמצב זה כרוך, מעצם טיבעו, בניגוד ענינים מהותי. בנוסף לכך, לאחר ששמעתי את המומחה בחקירתו הנגדית ואף עיינתי ברשימת פרטי נסיונו, התרשמותי היא כי מדובר באיש מקצוע רב נסיון, היודע את מעמדו ותפקידו, ואף התרשמתי לחיוב מבטחונו בנכונות חשיבתו ומסקנותיו. 7. במצב דברים זה, על מנת שב"כ התובע יוכל להצליח בבקשתו מביהמ"ש לדחות את חוות דעת המומחה, עליו להראות לפחות אחת מהשתים, דלקמן: א. כי המומחה עצמו אינו אוביקטיבי בגין נגיעה שיש לו לענין או לאחד מהצדדים. ב. כי נפלה בחוות הדעת טעות בסיסית, המקעקעת את מסקנותיה. אולם ב"כ התובע לא עמד בכך. 8. ב"כ התובע מוצא שלל רב בדברי המומחה בעדותו (עמ' 9 ש' 15) כי - "אני בעבר הייתי נשכר על ידי הנתבעת אבל כמה זמן אני לא עוסק עבורם". לטענתו, יש לפסול את חווה"ד בגין יחסי העבודה שהיו - ו"יש לו", - כדבריו, למומחה, עם הנתבעת. טענה זו לא תוכל להשמע. ב"כ התובע נמנע מלהמשיך ולחקור את המומחה בנושא זה. המומחה לא נשאל מה טיבם של קשריו עם הנתבעת ומתי הן נפסקו. ב"כ התובע לא ניסה לאתר כל חומר עובדתי אחר שיהיה בו כדי לבסס מידע על קשרים נמשכים בין המומחה והנתבעת ולבקש להציגם כראיה לבית המשפט, גם לאחר סיום החקירה. המנעותו של ב"כ התובע מלמצות את החקירה בנושא זה אף משמשת לחובתו, לאור ההנחה המשתמעת כי התובע לא היה נשכר מבירור מעמיק של קשריו הנוכחיים, כביכול, של המומחה עם הנתבעת. בסיכומו של דבר, אין בפני בית המשפט כל בסיס ראייתי לטענה בדבר פסלות המומחה בגין נגיעה לנתבעת, בעלת דין. (ראה ת.א. (י-ם) 1577/97 אחמד חזין נ' הפניקס, (לא פורסם) פסקה 5 לפסה"ד). 9. אף לא מצאתי כל טעות הגיונית או כל טעות או אחרת בחוות דעת המומחה, במסקנותיו, או בתשובותיו בחקירה הנגדית. בניגוד לטענות ב"כ התובע, המומחה הבין יפה את המחלוקת שבין בעלי הדין שהתשובה לה האמורה להמסר בחוות דעתו. וכדבריו (עמ' 5 ש' 6): - "אני הבנתי את זה כך: האם תקלות שנתגלו כאוטו היו משהו חריג או משהו נורמלי". בית המשפט אף לא יתערב בקביעותיו של המומחה לגבי מהות וכמות החומר לו הוא זקוק לצורך מתן חוות דעתו. הרי הוא הוא המומחה. מכל מקום, ב"כ התובע יכול היה להעביר למומחה את כל החומר הנראה לו כמשמעותי וממילא - חוו"ד מומחה התובע היתה בחומר שהוצג למומחה. המומחה אף התייחס לכל אחת מהתקלות והטיפולים ברכב, מתוך מלוא "הסטורית" הטיפולים שהוצגה בפניו. המומחה נשאל בחקירתו הנגדית גם על כל אותם טיפולים שלא נזכרו במפורט בחוות דעתו. טענותיו של ב"כ התובע על "הקלילות התמוהה" בה מתיייחס המומחה לתקלות, או על התעלמות המומחה מהתיקונים ה"גדולים" (ראה עמ' 12 - 14 לסיכומיו), אינן במקומם, כאשר מר נמרי, המומחה, הוא איש מקצוע שלו נמסרה ההכרעה במחלוקות אלה, ועתה מבקש התובע כי בית המשפט יחליף את איש המקצוע בשאלות שבמומחיותו ממש. בית המשפט מינה את המומחה על מנת שיקבע אם יש בתקלות שנתגלו כדי פגם ואי התאמה במימכר, ומסקנת המומחה הינה שלילית, וב"כ התובע לא הצביע על כל ראיה, או נסיבה, או נימוק שיש בהם כדי לפסול את מסקנותיו של המומחה. עצם אי שביעות רצונו של ב"כ התובע ממסקנות המומחה, כמובן שאין בה כדי להביא לדחיית חוו"ד המומחה המוסכם. בנסיבות אלה, אין כל מקום אלא לקבל את מסקנות חווה"ד, כפי שהן. 10. ב"כ התובע ניסה, במהלך חקירתו הנגדית של המומחה, להעלות טענה נוספת והיא כי על הנתבעת היה להמנע מלמכור רכב מסוג סיטרואן קסנטיה לתובע, כאשר רכב זה אינו מתאים ללימודי נהיגה, והנתבעת ידעה כי התובע רוכש את הרכב דווקא למטרה זו. גם טענה זו לא להשמע וממספר טעמים. ראשית, עניננו בטענה החורגת מכתבי טענות, והתובע אינו טוען כך בכתב תביעתו. הנתבעת מעולם לא הסכימה להרחבת חזית. שנית, טענה זו אף אינה נזכרת בחוו"ד מומחה התובע, והיא אף לא הועברה להחלטת המומחה המוסכם, בהסדר הפשרה הדיוני. בשלישית, לגופו של ענין - גם מומחה בית המשפט לא היה מוכן להסכים לטענה. ורביעית, כדברי המומחה, גם מורה ללימודי נהיגה, כתובע, מוחזק כמי שמכיר את מלאכתו ואת היתרונות והחסרונות שבכל רכב, לסוגיו, לצורכי השימוש עבורו נרכש הרכב, והנתבעת, ביודעין, קיצרה את תקופת האחריות משלוש שנים לשנה. מכאן שידיעתו והסכמתו של התובע עשויים הם לנתק כל קשר משפטי בין הנזק ובין הטענה בדבר אי התאמת הרכב לשימושו, גם אם היה מקום לדיון לגופו של עניין בטענה זו. סוף דבר 11. לאור כל אמור לעיל, ולאחר שהמומחה המכריע קבע כי התקלות ברכב לא מלמדות על אי התאמה בממכר, הרי שגורל התביעה להדחות. לא הוכח בפני כי הרכב הנמכר היה רכב פגום. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט, כולל חלקה בשכר המומחה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5000 ₪ + מע"מ, כשסכום זה צמוד ונושא ריבית החל מהיום ועד לתשלום בפועל. רכברכב חדשפיצוייםתקלות ברכב