פסק דין א. מהות התובענה זו תביעה לפיצויים בגין קריסה של עגורן שסיפקה הנתבעת. צוות שלמה ברקוביץ בע"מ, שהנה אחת השותפות בתובעת, התקשרה בהסכם עם הנתבעת לפיו ספקה הנתבעת לתובעת, עגורן לביצוע עבודות בניה ברחוב דיזנגוף ת"א. לאחר סיום עבודה זו, לטענת התובעת, סוכם בינה לבין הנתבעת, שהעגורן יועבר לביצוע עבודות בעבור התובעת בפרוייקט שנבנה על ידה ברחוב שוקן. הנתבעת הקימה את העגורן, הכשירה אותו לעבודה ומסרה אותו לתובעת. בתאריך 3/2/92 קרס העגורן, לתובעת נגרמו נזקים, לכן הגישה תביעה זו. ביום 8/8/99 ניתן פסק דין , בו דחיתי את התביעה מנימוק של העדר יריבות. בעקבות פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שהחליט ביום 2/9/01, להחזיר את ההליך לבית המשפט המחוזי, למתן פסק דין חדש, בו יכריע בית המשפט בתביעה לגופה,כשבית המשפט העליון אינו מכריע בשאלת היריבות. ב. הפלוגתאות בין הצדדים למעט נושא היריבות לגביו כבר ניתנה החלטה בתאריך 8/8/99, שאיני מוצאת מקום לשנותה, אזי מכתבי הטענות והדיון עולות הפלוגתאות הבאות: - על מי מוטלת האחריות לקריסת העגורן - גובה הנזק ג. האחריות לקריסת העגורן לטענת התובעת, התרשלה הנתבעת כמשכיר העגורן ולכן מוטלת עליה האחריות המקצועית. כך נקבע בסעיף מספר 13 להסכם שנחתם ( נספח ד' ל נ/13 ) : 13. "החברה תבטח את העגורן בביטוח צד ג' במסגרת ביטוח האתר. המשכיר לא יהיה אחראי בכל צורה שהיא עבור נזקים לצד ג'. נגרם נזק תוצאתי לשוכר ישא השוכר בנזק אלא אם כן הוכח בפני בית משפט מוסמך כי הנזק נגרם עקב רשלנותו ואחריותו המקצועית של המשכיר, למען הסר ספק מוצהר בזה כי לא תתקיים לחברה זכות הקיזוז מתשלומי השכירות". התובעת נתמכת בעניין זה בחוות הדעת שהוגשה מטעמה ע"י אינג' נעמן בן אהרון (ת/5): מחמת חשיבות חוה"ד השונות אצטטן בהרחבה. "מצב העגורן לפני ההתמוטטות 4. עגורן קשור לפסי הברזל עם 8 קלמרות מתאימות המונעות תזוזה של העגורן על הפס. הצריח ניצב לגובה של : 40 מ' גובה ההרמה כ 35 מ'. העגורן לא היה בפעולה והזרוע היתה חופשית להסתובב עם הרוח. בתאריך 29/12/91 התלונן המנופאי על כך שפס מזרחי של העגורן שקע מעט ביחס לפס המערבי הדבר נרשם בפנקס העגורן. התלונה נבדקה ע"י אנשי רם נוף; תשובתם נרשמה בפנקס העגורן לטענתם השקיעה אינה משמעותית וכנראה שהם סברו שדבר זה לא משפיע כלל על יציבות העגורן. 5. תאור ההתמוטטות 5.1 בערב יום ב' ה- 3/2/92 התחוללה סערה. 5.2 עצמת הרוח היתה כזאת שהיא התחילה להטות את העגורן. הצד המערבי של מרכבת העגורן התחיל להתרומם והעגורן כולו נטה לכיוון מזרח. הפס המזרחי שימש כציר הנטייה והגלגלים שעליו נשארו קבועים ראה תמונה 51. המרכבה התחילה להתרומם כלומר הגלגלים המערבים והפס הקשור אליהם באמצעות הקלמרות התחילו אף הם להתרומם ת-52. 6. סיבות תמוטטות בהתאם לחלקי העגורן כפי שתוארו בסעיף 5: 6.0 מכת הרוח שהעגורן קבל בליל הסערה של ה - 3/2/92 העבירה אותו ממצב יציב למצב של חוסר יציבות. עגורן צריח מתוכנן לעמוד בפני כוחות רוח הנוצרים בכל סערה המתחוללת באזורנו. באם יצרן העגורן חושש שבהרכב גבהים מסוים והעגורן לא יהיה יציב בסערה הוא מורה לקשור את העגורן לבלוקי בטון ואף נותן הנחיות קשירה לעגורן זה. ההוראות מופיעות בטבלה הנמצאת בעמודים הראשונים של ספר העגורן. את העגורן בו אנו עוסקים, לא היה צריך לקשור על פי הנחיות היצרן בספר העגורן. 6.1 מחוץ לשעות העבודה כאשר נושבות רוחות חזקות יכול להתפתח בעגורן צריח מצב של חוסר יציבות כאשר לא משחררים את הזרוע כך שהיא תוכל להסתובב חופשי עם משבי הרוח. זאת הסיבה שבגללה חייב כל מנופאי לשחרר את מעצורי הסיבוב בתום העבודה. זרוע העגורן בו אנו עוסקים הייתה חופשית. הדבר ניתן לקביעה בצורה ודאית על פי מצב הזרוע ששכבה על גג הבניין הסמוך ועל פי סימני מכת קצה הזרוע ברגע הנפילה בשכבת הזיפות על גג זה. ראה סעיף 5.5. המסקנה מכל זאת הנה שמכת הרוח בזרוע לא יכלה להיות הגורם להתהפכות העגורן. 6.2 הרכבת העגורן היתה תקינה. פלטות חיבור,פינים,פיני אבטחה וברגים היו בכל המקומות הדרושים. 6.3 המשקל הנגדי של הזרוע היה בגודל הנכון המתואר בספר העגורן וברור שהוא לא גרם לחוסר יציבות של המנוף. 6.4 משקל הבסיס "הבלסט" היה בגודל הנכון מלבד שתי התקלות הבאות: 6.4.1 מצבורי הבלוקים של הבלסט היו קרובים מדי לצריח בשיעור של כ - 20 ס"מ מצד מזרח ובשיעור של כ - 25 ס"מ מצד מערב. ניתן לקבוע זאת ע"פ סימני התחלקות מצבורי הבלסט על הבסיס. לאחר ההתחלקות שנבעה מהתנועות החריפות של הבסיס המצבורים היו במקומם הנכון לערך. באם המצבור המערבי היה במקומו מלכתחילה יציבות העגורן היתה הרבה יותר טובה. (תמונות 54,55,56 ). 6.4.2 בלוק ג-6 שמשקלו 1.5 טון הורכב במצבור המזרחי ולא הוסיף כמעט מאומה מבחינת היציבות ברוחות החורף המערביות. אם בלוק זה היה מורכב במצבור המערבי הוא היה תורם הרבה ליציבות העגורן ייתכן שהוא היה מונע אפילו את ההתהפכות. 6.5 "מנהרת הרוח" שנוצרה ברח' הפטיש לכיוון העגורן הגבירה את מהירות הרוח המערבית בעשרות אחוזים ותרמה להתהפכותו. 6.6 הצריח עמד בשיפוע קטן לצד מזרח. שיפוע זה הגדיל את חוסר היציבות במקרה של רוחות מערביות. כאשר נרשמה הערת העגורנאי ב 29/12/91 על כך שהעגורן עומד בשיפוע קטן היה צורך לבצע מיד מדידת גבהים מדוייקת של פסי העגורן בכמה מקומות ובמיוחד ליד גלגלי העגורן. יתכן שבסערת תחילת ינואר ( 3/1/92 ) העגורן קבל נטייה נוספת מזרחה. גם הפעם הדבר לא נמדד וכמובן שלא תוקן מאחר וכבר "התרגלו" לשפוע קטן של העגורן וחשבו שזה יכול להחזיק מעמד. 6.7 סערת תחילת פברואר היתה בערך בעוצמת סערת תחילת ינואר. הפעם עגורן היה בעל נטייה גדולה יותר ולכן פחות יציב מאשר בעת הסערות של דצמבר וינואר. הצטברות כל הגורמים שצוינו לעיל הביאה להתהפכות העגורן". (הדגשה שלי ד.פ) לפי ממצאי חוה"ד לעיל לא היה גורם "מכריע" אחד שיכול היה לגרום להתהפכות העגורן כגון שגיאת הרכבה, שגיאת הפעלה או פגם בחומרים. אם היה גורם אחד כזה העגורן היה מתהפך כבר בסערת ינואר. אלא המדובר היה בהצטברות מספר גורמים, כשהמומחה שולל אפשרות שהקריסה קרתה מאי שחרור זרוע המנוף. לעמדתו, אופן מיקום המנוף לאחר הקריסה מעיד על כך שהזרוע היתה משוחררת. המומחה חזר על כך גם בעדותו בביהמ"ש: "ש. אני מפנה אותך לסעיף 6.4.1 ל ת/5 - בלסט זה הבלוקים? ת. הבלסט היו אמורים להיות על המרכבה ולתת יציבות לעגורן. הבלוקי היו 4.5*4.5 . ש. מה שמופיע בסעיף 6.4.1 מהווה לטענתך את אחד הגורמים הקטנים שתרמו לקריסה? ת. כן". (עמ' 28 לפרוטוקול). " ש. באותה עת היו חסרים לך נתונים של משאבי רוח? ת. נכון, ועדיין לא פורסמו. כתבתי את המסקנות שלי עוד לפני שהיו נתונים על משאבי הרוח . נכון. (עמ' 24 לפרוטוקול). "ש. בכמה אחוז גרמו אותם גורמים קטנים שציינת לאי יציבות המנוף? ת. השאלה היפוטתית. הנתון הבסיסי הוא נתון הרוח. בזה ישנם סימנים שהרוח היתה בעוצמה גדולה מאוד. אני מניח שהמצב הזה שהשיפוע של העגורן הוא אני מניח שיכול לגרום ל 10% להתגברות המומנטום ההופכים. זה שלא היה שיוויון בעומסים על שני החלקים של הבלנס, זה גורם נגיד מבחינת שיווי משקל גורם קטן, מבחינת המקרה הספציפי הוא גורם די גדול כי הוא קבל מכה". (עמ' 32 לפרוטוקול). מספר הערות לעדות זו: מציין אינג' נעמן בן אהרון בחוות דעתו כי לא ידועים לו נתונים מדוייקים לגבי מהירות הרוח ביום ההתהפכות ובבד בבד מדגיש כי אלו נתונים בסיסיים! הכיצד ניתן להגיש חוות דעת כזו שהרי היא לוקה בחסר כה משמעותי?! בנוסף, קובע האינג' נעמן בן אהרון כי הגורם לההתהפכות הם כל הגורמים "הקטנים" שציין, דהיינו מכלול שלם של סיבות ומצבים. מסקנה זו סותרת את עמדתה הבסיסית של התובעת שגרסה כי רשלנות הנתבעת היא הגורם להתהפכות. על מנת שהנתבעת תחוב בגין הנזק שנגרם, על התובעת היה להוכיח שהנתבעת התרשלה. חוות הדעת שהוגשה מטעמה אינה תומכת בתיזה שהמדובר ברשלנות הנתבעת. יתר על כן,לטענת התובעת כחודש ימים לפני התהפכות העגורן נתגלה כי צריח מנוף העגורן עומד בשיפוע. הנתבעת שלחה מומחה על מנת לבדוק את הטענה והתברר כי מדובר בשקיעה מקובלת וסבירה של המסילות שאין לה כל השפעה על בטיחות המנוף, יציבותו ותפקודו. הבודק מר אברהם סימנטוב ( נ/10), העיד: "אם אני נשאל לכישוריי המקצועיים - אני מנופאי מעל 30 שנה. אני מנופאי מוסמך. מעל ½% רמת השיפוע מתחילה להיות מסוכנת. אני יודע את זה מהניסיון. לא אוכל לציין במדוייק כמה היה כאן. כשאני בדקתי לא ראיתי שום שקיעה מסוכנת. אני לא רשמתי מה היתה רמת השיפוע במקרה כאן.. אם היה במקרה דבר שהיה מסוכן, הייתי עוצר מייד את העבודה. מודדים את רמת השיפוע עם פלס, או כל מכשיר מדידה. אני מדדתי עם פלס מים. לא אוכל לזכור עם מה מדדתי אז. אני מודד עם פלס מים ולפעמים גם עם פלס רגיל. אם היה שיפוע שהיה מסוכן לדעתי, הייתי עוצר את העבודה. מדדתי וראיתי שהשיפוע לא מסוכן והודעתי על זה. יכול להיות שרשמתי ביומן המנוף על הבדיקה שערכתי. אני רואה לפניי את יומן המנוף. מתיק המוצגים לא יכול לומר אם הדף השני של ת/6 הוא בכתב ידי". (עמ' 39 לפרוטוקול). מטעם הנתבעת הובאה גם חוות דעתו של מר גדעון קרייזר ( נ/11) , אשר כוללת תסקיר על בדיקת עגורן צריח שנערכה לבקשת משרד העבודה והרווחה, וכן חוות דעת שנערכה לבקשת שרות הפיקוח על העבודה במשרד העבודה והרווחה , בעניין התמוטטות העגורן. שם נקבע כדלקמן: "5. בדיקת הסיבות האפשריות להתמוטטות העגורן: 5.1 משקלות יצוב פחות מהדרוש: בהתאם להוראות היצרן יש לייצב את העגורן בבלוקים מבטון מזויין שמשקלם הכולל 45 טון (ר' נספח א') בפועל, יוצב העגורן ע"י 8 בלוקים במשקל 2.200 טון ליחידה, 6 בלוקים במשקל 1.950 טון ליח' ו - 11 בלוקים במשקל 1.600 טון ליח' ובסה"כ 46.900 טון. (המשקלים נומינליים, בהתאם לדפי היצרן). חישוב תאורטי המתבסס על מידות הבלוקים, מראה שמשקלם הכולל היה בין 46.900 טון (צפיפות של 2.400 טון למטר מעוקב) לבין 45.900 טון (צפיפות 2.350). 6. שבר פתאומי של תורן העגורן. במקרה כזה היו מרכבת העגורן ומשקלות הייצוב נשארות במקומן ולא מתרוממות. 7. אי שחרור בלם מנגנון הצידוד. לעגורן שני מנועי צידוד, אחד מהם מצויד בבלם. שחרור הבלם לאחר גמר העבודה נעשה ע"י הידוק אום ידנית המותחת בורג כנגד קפיצי המנגנון. שחרור הבלם מאפשר לזרוע להסתובב חופשי ברוח ולהפנות אליה את הההיטל הצר שלה וכך לצמצם את השטח המושפע ממנה. כפי שנראה בתמונה 5 לא היתה אום זו מהודקת כלל, כך שהבלם לא היה משוחרר. אך גם ללא פרט זה, ברור לפי כוון הנפילה, גלגול התורן על הבניין והזדקרותה הסופית של הזרוע כלפי מעלה, שמערכת הצידוד היתה במצב בלום. 8. מסקנות. לאור המוסבר לעיל, ברור לחלוטין שהעגורנאי סיים את עבודתו כשזרוע העגורן מקבילה או קרוב למקבילה לרחוב שוקן, אולי תוך הנחה שהוא מפנה את ההיטל המינימלי של הזרוע לכוון הרוח כפי שהוא צפה אותו. בלם הצידוד לא שוחרר, למרות שהוא נדרש לעשות זאת לפי הוראות היצרן ולפי כללי המקצוע. משב הרוח העז בכוון ניצב לזרוע, או קרוב לכך, כפי שמסתבר מכוון הנפילה, גרם להפיכה והתמוטטות העגורן. לסיום, מן הראוי לציין שאי שחרור בלם הצידוד הוא הגורם העיקרי להתהפכות עגורנים בתנאי רוח קשים. כל ספרי המקצוע ופרסומי היצרנים מדגישים נושא זה וחלקם אף מזהירים בפני הצבת הזרוע תוך "חיזוי" כוון הרוח, ללא שחרור הבלם. (ר' נספחים)". יש לציין כי חוות דעת זו הנה ניטרלית, הנתבעת לא הזמינה חוות דעת זו אלא משרד העבודה והרווחה. מר קרייזר דוחה את מסקנת אינג' נעמן בן אהרון שהסיבה המרכזית להתמוטטות העגורן הנה משקלות הייצוב בבסיס וכן דוחה את האפשרות שההתמוטטות נבעה משבר פתאומי של תורן העגורן. מסקנתו של קרייזר נתמכת בהסבר ובתמונה שהבלם לא היה משוחרר. לטענת התובעת היתה קיימת תקלה בבורג ההידוק. אם זה היה המצב, מדוע היא לא הודיעה על כך לנתבעת כפי שהיתה צריכה לעשות ע"פ ההסכם ועל פי הוראות היצרן? על כך העיד מר אריה הרשטיק, מנהלה של הנתבעת: " לשאלת בית המשפט, כאן המצב היה שהיא היתה נעולה. אי אפשר לעבוד עם המנוף אם הזרוע נעולה. הוא עבד באותו יום עם המנוף, סימן שהזרוע היתה נעולה. הוא לא יכול היה לשחרר אותה כי הזרוע היתה נעולה. ש. אתה אומר שמבחינתנו אם ראינו שזה סגור אם לאו, לא היתה לזה חשיבות כי זה היה מנוטרל. ת. אני רואה בזה חשיבות גבוהה ביותר. זה היה משנה מאוד. זה היה מקולקל. הוא נתקע במצב שהזרועות היו נעולים לתורן ולפי הנהלים היה צריך לשחרר את זה. לא דיווחו על התקלה. היו צריכים לדווח כדי שנוכל לבוא לתקן". (עמ' 20 לפרוטוקול). העיד גם מר לירון בראון המנופאי שעובד בשרות התובעת: " לגבי כפתור הסגר, זה נקרא שחרור לילה . כשיורדים מהמנוף, סוגרים אותו ואז הוא משחרר את הברקס ואז יכול להסתובב חופשי בהתאם לכיון הרוח. הברקס הזה היה מקולקל ובמצב שהוא היה הוא היה כל הזמן פתוח גם ביום וגם בלילה. מבחינת זרוע המנוף, זו היתה משוחררת באופן תמידי במשך 24 שעות..." (עמ' 2 לפרוטוקול). אלה ראיות שתומכות בחוות דעתו הנייטרלית של מר קרייזר, לעניין הגורם להתמוטטות העגורן. לכן המסקנה האופרטיבית היא שהסיבה לקרות האירוע היתה, שהמנופאי מטעם התובעת, לא דאג לכך שהזרוע תהיה משוחררת בשיחרור לילה, בהתאם להוראות היצרן. כפי שנקבע בחוזה על התובעת לשאת בכל נזק שייגרם, אלא אם הוכיחה שהנתבעת התרשלה. במקרה שלפני לא הצליחה התובעת להוכיח את רשלנות הנתבעת ולכן הנני קובעת כי האחריות להתמוטטות העגורן מוטלת על התובעת. משקבעתי כי התובעת היא זו האחראית להתמוטטות העגורן מתייתר הדיון בשאלת הנזק. אשר על כן אני דוחה את התביעה כבר בשלב זה, ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 25,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)פיצוייםעגורנים