החלטה רקע והליכים 1. זהו ערעור על החלטת קצין תגמולים מיום 17.12.00 ולפיה אין קשר בין מחלת הטרשת הנפוצה ממנה סובלת המערערת לבין שירותה הצבאי. 2. המערערת נולדה בשנת 1978 והתגייסה לשירות צבאי בפברואר 1997 בפרופיל 46 (עקב עודף משקל). המערערת שירתה בתפקיד בודקת ציוד קשר, תפקיד שהיה כרוך בעיקר בתיקון מכשירי קשר. המערערת שירתה בצריפין. המערערת - טוענת כי מחלתה פרצה בשל כך שמפקדה, סא"ל וייס היה "מפקד קשוח מאוד ונהג בפקודיו באיומים וצעקות". לטענתה, מפקדה גם השפיל אותה. 3. הועדה שמעה את המערערת, את הגב' אלגרה חאמי, אמה של המערערת, מר דוד וייס מפקדה של המערערת, מר צביקה דרורי שגם הוא היה ממפקדיה של המערערת, הגב' עינת שטנגר, חברה לשירות של המערערת. 4. הצדדים ויתרו על חקירת המומחים. המומחה מטעם המערערת, הינו פרופ' עמוס קורצ'ין והמומחה מטעם המשיב הינו פרופ' ברהם. 5. ב"כ המערערת צריך היה להגיש סיכומים עד ליום 16.9.04. ביום 14.11.04 הגיש ב"כ המערערת בקשה לאורכה להגשת סיכומיו ו-45 יום נוספים. הועדה נעתרה לבקשתו והיה עליו להגיש סיכומיו עד ליום 21.12.04. ביום 20.12.04 שוב נתבקשה אורכה להגשת סיכומים והועדה נעתרה תוך שהיא מודיעה כי מדובר באורכה אחרונה להגשת הסיכומים עד ליום 15.2.05, וכי אם לא יוגשו הסיכומים עד למועד האמור, תינתן ההחלטה ללא סיכומים. ובכל זאת, עד למועד מתן החלטה זו לא הוגשו סיכומים מטעם המערערת. הועדה ביקשה לקבל את התיק הרפואי מידי המשיב, על מנת שיהיה בפניה כל החומר הנדרש והתיק אכן הגיע ביום 15.3.05. 6. לכאורה, די היה בכך על מנת לדחות את הערעור אולם, הועדה בחנה את התיק לגופו ואף קיבלה את התיק הרפואי מן המשיב ונתנה החלטתה לאחר בחינה של כל העדויות והמסמכים. עדויות התשתית 7. חברתה של המערערת, הגב' עינת שטנגר העידה כי עבדה עם המערערת במצבעה בצריפין מספר חודשים בודדים, כאשר מפקדם היה צביקה דרורי. העדה שטנגר אמרה, שהיתה מרוצה יחסית בשירות במצבעה, משום שהיה עובד בשם שלמה, "שהוא בן אדם מקסים ומאוד נחמד" וכי הצליחה לסיים את השירות בסך הכל בצורה סבירה, כאשר התחשבו בה ואפשרו לה להגיע בשעה 08:00 במקום בשעה 07:00 ואף אפשרו לה ללמוד לפסיכומטרי תוך כדי השירות, ולכן אף הצליחה להתחיל ללמוד באוניברסיטה בחופשת השחרור. 8. מעדותה של הגב' שטנגר עולה, כי למרות הטרוניות, הרי שהעבודה עצמה היתה עבודה פשוטה שהתקיימה בשעות סבירות, לחיילות ניתנו ארוחת בוקר וארוחת צהריים ואף היו הסעות לבסיס. אשר להפסקות לא רשמיות במהלך העבודה, הרי החיילות נדרשו להודיע על הפסקות לא רשמיות חצי שעה מראש ולעיתים הסכימו למתן הפסקה ולעיתים לא (ר' עדותה מעמ' 28 עד עמ' 32). 9. המערערת שירתה בבסיס בצריפין בסך הכל כחצי שנה (ר' עמ' 4 שורות 3-1). בתחילה שירתה המערערת כטלפנית במשך חודשיים, לאחר מכן, הועברה לענף שבו פיקד עליה סא"ל דוד וייס, שממנו חששה כפי שטענה וסבלה ממנו צעקות והשפלות. באותו ענף היתה המערערת כחודש ועסקה בהלחמות. המנהל האזרחי היה ולדימיר והסגן שלו היה יורי. לאחר כחודש עברה המערערת לעבודת הצבעות, שם עבדה עם העדה שטנגר ועל פי עדות שטנגר מדובר היה בעבודה שגרתית ותנאים סבירים. בסיום התקופה בצריפין, עברה למחוז דן בפקוד העורף בתפקיד סמב"צית. לעבודה זו, עברה לבקשתה וציינה, שאהבה את החברים והעדיפה להיות בבסיס ולא להיות בבית, למרות שהעבודה עצמה היתה לחוצה. 10. מן החקירה הנגדית נתבררו עובדות נוספות לגבי בעיות בביתה של המערערת. הסתבר שבאמצע השירות בצריפין עזבה המערערת את הבית, משום, שלדבריה, "אבא שלי הוא אדם בעייתי והיתה גם אלימות, אני לא הסתדרתי איתו והחלטתי שאני עוזבת, שאני לא יכולה יותר להשאר בבית. העדפתי להיות בצריפין עם החברים שלי איפה שטוב לי, למרות שהיה המון לחץ בצריפין היה גם סטרס בבית, אבל אחה"צ העדפתי להיות עם החברים שלי איפה שטוב לי, איפה שאין מתח..." (עמ' 6 שורות 12-8). גם בשיחה עם הקב"ן, ד"ר שמושקוביץ מוטי, ביום 14.8.97, מתארת המערערת את אביה והבית כך: "אביה מתואר כאיש אלים, מוכר למשטרה עקב התנהגות אלימה כלפי אשתו וכלפי ילדיו...מערכת יחסים בבית מתוארת כקשה... לא מדברת עם אביה, לאחר שהוא הרביץ לה לפני כ- 3 שבועות...". (ר' מסמך 206 לת"ר). יש לציין שתוך כדי השרות בצריפין קיבלה המערערת מגורים ב"בית ליגת נשים" בת"א, בשל בעיותיה בבית. 11. במהלך השרות החלה המערערת לסבול מסימפטומים שהחלו בעייפות ולאחר מכן החלה לסבול טשטוש בראייה, תחושות נימול עד אשר אושפזה ואובחנה. 12. בחודש פברואר 99' הוחמר מצבה התפקודי של המערערת והיא אושפזה במחלקה נוירוכירורגית בבי"ח שיבא, באותו אשפוז נתקבלה האבחנה של מחלת הטרשת הנפוצה. חוות דעת רפואיות 13. פרופ' קורצ'ין, המומחה מטעם המערערת כותב בחוות דעתו כי "טרשת נפוצה היא מחלה נוירולוגית אשר סיבותיה עלומות. היא משוייכת לקבוצת המחלות האוטואימוניות, דהיינו מחלות בהן מערכת החיסון של הגוף תוקפת מרכיבים שונים של מערכת העצבים המרכזית. הביטויים העיקריים של המחלה נובעים מנזק למיאלין, חומר הבידוד בין סיבי העצבים. לא ידוע עד כה מה הגורם למחלה ויתכן כי לא אותם גורמים מביאים לפרוץ המחלה בחולים שונים". בהמשך כותב פרופ' קורצ'ין כי קיימת "אסכולה" הסוברת כי לחץ נפשי הינו בעל חשיבות רבה בהקשר לפרוץ המחלה וזאת למרות שלא ידוע מה הגורמים האחראים לכך שהמחלה תפרוץ באדם עם קונטיטוציה נתונה. 14. בחוות דעת נוספת מציין פרופ' קורצ'ין כי צבא ארה"ב מקבל מקרה בו פרצה טרשת נפוצה תוך השירות כמחלה שנגרמה עקב השירות. עוד הוא מתייחס, למאמר שכתב פרופ' קורצ'ין עצמו, ולפיו בעת מלחמת המפרץ הראשונה הפצצת הטילים גרמה למתח ולהפרשת הורמונים, אשר דווקא משקיטים את הנגעים של המחלה. יחד עם זאת, מבקש פרופ' קורצ'ין להדגיש כי במלחמת המפרץ דובר בלחץ קצר ואילו במקרה הנדון הוא סבור שקיים לחץ נפשי מתמשך. 15. פרופ' ברהם, המומחה מטעם ק. התגמולים מסכים כי האטיולוגיה של המחלה אכן אינה ידועה. פרופ' ברעם מסתמך על עבודה לענין שכיחות המחלה אצל חיילים בצבאות ארה"ב שהשתתפו במלחמת העולם ובמלחמת קוראה והמסקנה היתה ששכיחות המחלה לא עלתה על זו שבאוכלוסיה הכללית. כן הסתמך פרופ' ברהם על מאמר בעיתון נוירולוגי משנת 1999, שקבע כי אין די הוכחות לקביעה בוודאות רפואית סבירה קשר עם דחק ופריצה או מהלך המחלה טרשת נפוצה. דיון והכרעה 16. הנושא המסור להכרעתנו בערעור זה, הוא קיומו של קשר סיבתי בין מחלת הטרשת הנפוצה בה לקתה המערערת ובין תנאי שירותה הצבאי. שאלת הקשר הסיבתי המשפטי בין מחלה כלשהי לבין השירות הצבאי היא שאלה מעורבת של משפט ועובדה המסורה להכרעתו הסופית של בית המשפט (ע"א 2027/94 צביה קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ (1) 529, בעמ' 537 (להלן- "הלכת קליג'"). 17. ההלכה הפסוקה, קבעה שתי דרכים חלופיות להוכחת קיומו של קשר סיבתי כאמור. הדרך האחת, היא הוכחת קיומה של אסכולה הרואה קשר סיבתי בין תנאי מתנאי השירות או אופיים, ובין המחלה בגינה מתבקשת ההכרה בנכות. בהקשר זה נפסק, כי על מנת שדעה תגיע למעמד של אסכולה, יש צורך שתהא מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד (הלכת קליג', שם בעמ' 537). אסכולה רפואית, משמשת הוכחה לכאורה כי קיים קשר סיבתי, ובכך עובר הנטל אל קצין התגמולים להביא ראיות כי על אף קיומה, מחלתו של הנכה לא נגרמה ולא הוחמרה עקב השירות (הלכת קליג', שם בעמ' 539). 18. עם זאת, גם אם לא הוכח קיומה של אסכולה, עדיין פתוחה בפני המבקש הדרך השניה להוכחת קיומו של קשר סיבתי- הוכחה כי במקרה הקונקרטי הנדון, נגרמה המחלה עקב תנאי השירות- "אם הוכח לבית המשפט שאין אסכולה רפואית מבוססת הקובעת קשר סיבתי כזה, או כי האסכולה המקובלת אומרת שקיים קשר סיבתי כזה בדרגת הסתברות נמוכה, שאינה מגעת לדרגה של מתקבל מאוד על הדעת, עדין פתוחה הדרך לפני התובע להוכיח כי במקרה שלו המחלה נגרמה או הוחמרה עקב תנאי השירות", הלכת קליג', שם בעמ' 539. 19. נציין כאן, כי ערכאות שונות הכירו במקרים קונקרטיים בכך שמחלת טרשת נפוצה בה לקה נכה, נגרמה בשל שירות צבאי. ר' לדוגמא ע"א (ת"א) 1203/92 וייס ירמיהו נ' קצין התגמולים, דינים מחוזי כו(5) 203 בו גוייס המערער למבצע שלום הגליל ושירת כסייר שריון ברמת הגולן. במהלך שירותו ביצע סיורים ממונעים בג'יפים בתוך לבנון, בעוד הקרבות בעיצומם. בשובו מאחד הסיורים הללו, הרגיש חולשה ביד ימין ואושפז בבית החולים ולאחר מספר ימים נתגלתה המחלה. ר' גם ע"א 1048/01 (ת"א) איתן גבאי נ' קצין התגמולים, בו עבר המערער טירונות נח"ל בת שלושה חודשים ולאחר מכן כאלחוטן עסק בפעילות בטחון שוטף ביריחו בזמן האינתיפאדה והיה קשור לאירועים הקשורים באינתיפאדה כמו זריקת 3 בקבוקי תבערה על אוטובוס של "אגד", שעבר ביריחו, בעקבותיו אם ו- 2 ילדיה נשרפו למוות וחבר של המערער מהמחלקה נפגע ונפטר על שולחן הניתוחים. בית המשפט ראה בהשתתפות באירועי האינתיפאדה אירועי מתח קשים והכיר בקשר של גרימה. 20. בפסק דין של בית המשפט העליון רע"א 7207/01 נחום לייזר נ' קצין התגמולים (טרם פורסם) נדונה שאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי שירותו של החייל - המערער לבין פרוץ מחלת הטרשת הנפוצה. המערער באותו מקרה עבר מספר אירועים, אשר נחוו לגבי דידו כאירועי דחק ותנאים קשים במיוחד: "הוא עבד בחדר צפוף בו ארבעה אנשים ללא מיזוג, עשה תורנויות מטבח ושמירה, חש לא טוב בצבא, לא הסתדר עם המסגרת... נמנעה ממנו יציאה לקורס קצינים, הושם בכלא צבאי ל- 14 יום, תוך שלא ניתן לו לצאת ללוויה ולניחום אבלים של דודו ז"ל." (ההדגשה הוספה - הועדה). בהמשך קובע כב' הנשיא ברק לעניין תנאי שירות אלה: "אין חולק כי יתכן שרצף אירועים זה- בצירוף הרקע המשפחתי של המערער - גרמו לו למצוקה ומתח. אולם לא זו השאלה שבפנינו, אלא השאלה אם יש בתנאים אלה אוביקטיבית כדי לבסס את הקשר הסיבתי הנדרש. תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. אכזבה אישית ותנאי שירות לא נוחים אין בהם כדי לבסס את היסוד האוביקטיבי העולה מפרשת אביאן." 21. נזכיר עוד כי בית המשפט המחוזי בחן את סוגיית קיומה של אסכולה הקושרת בין פרוץ טרשת נפוצה לבין מתח בע"א (ת"א) 1830/04 איזנשטיין יחיאל נ' קצין התגמולים, וקבע כי לא מצא בחוו"ד של פרופ' קורצ'ין, שהונחה בפניו באותו תיק, כי הוכח קיומו של קשר בין לחץ נפשי לבין פרוץ המחלה או קיומה של אסכולה וכן ר' לעניין היעדר אסכולה בנושא זה ע"א (ב"ש) 1066/98 ק"ת נ' חגית בוכור (לא פורסם). 22. לאחר סקירת המצב המשפטי נבחן את התיק שבפנינו. 23. הועדה לא התרשמה כי שרותה של המערערת היה כרוך בהשפלות, צעקות ואיומים לכל אורכו, כפי שניסתה לצייר. לכל היותר אושר בעדותה של הגברת שטנגר, כי במהלך חודש בו שרתה בענף באחריותו של ולדימיר, היה היחס קשוח והחיילות נדרשו לעמוד בקצב עבודה מסוים וכאשר לא עמדו בכך זכו לצעקות. אולם, יש לציין שבאגף זה שירתה המערערת כחודש בלבד ולאחר מכן עברה למצבעה שם היתה תחת פיקודו של צביקה דרורי, שהתייחס בצורה טובה ואנושית לחיילות. יש להזכיר שגם תקופה זו היתה קצרה והמערערת עברה לבקשתה לתפקיד סמב"צית. 24. יש להדגיש, כי כאשר מדברים על לחץ נפשי, והמערערת מבקשת לייחס ללחץ בשירות את מחלתה, אי אפשר להתעלם מן הלחץ הנפשי, שבו היתה נתונה המערערת בביתה, דהינו כאשר סבלה מאלימות מצד אביה, ממערכת יחסים קשה, אשר גרמה לה לעזוב את הבית באמצע השירות בצריפין ולעבור להתגורר דווקא בבסיס ולאחר מכן ב"בית ליגת נשים", כאשר לדבריה העדיפה את הבסיס על פני הבית, משום שהרגישה טוב עם החברים ולא בלחץ. 25. מכאן, שבבואנו להעריך את מידת הלחץ בו היתה נתונה המערערת, הרי שאין ספק שלחץ הנובע מאלימות ויחס גרוע של אב, הגורם לבתו לעזוב את הבית, משפיע הרבה יותר, מאשר חודש בשירות עם מפקד קשוח, אשר לטענתה צעק עליה, כאשר לא עמדה במשימות, אולם בוודאי לא נהג בה באלימות ואף לא מוזכר כי הוטלו עליה עונשים כלשהם. 26. תנאי שירותה של המערערת במקרה שלפנינו דומים הרבה יותר למקרה של נחום לייזר (רע"א 7207/01), מאשר לשני המקרים האחרים שהובאו לעיל. מדובר בתלונות על תנאי שרות: עבודה לא מעניינת, חדרים לא נוחים, אחריות, שמירות וכו'. נחום לייזר, בניגוד למערערת, גם ישב בכלא צבאי, ולא הסתדר עם המערכת הצבאית, ואילו המערערת שבפנינו, לאחר חודש במקום שבו לא היתה מרוצה, הועברה מיד למקום אחר, וכאשר ביקשה לעזוב גם אותו הועברה למקום אחר ומצאה את מקומה לאחר חצי שנה בשירות, בתפקיד סמבצי"ת, אותו ביקשה למלא ואף נהנתה מאימון מפקדיה ומיחס טוב של החברים. 27. לצערנו, המערערת עשתה רושם, כי היא נחושה לתאר את תנאי שירותה הצבאי בדרך קודרת ככל הניתן, ככל הנראה, על מנת להטיל את האחריות למחלתה על המערכת הצבאית. כאשר בפועל, הועברה לתפקיד בו רצתה, התקבלה אליו למרות שלא עברה קורס, מתוך אמון ביכולותיה, והיא, למרות הלחץ, שהיא מתארת, מעולם לא ביקשה לעזוב את תפקידה. ככל הנראה, התקדמות מחלתה הקשתה על תיפקודה, אולם לא ביקשו כי תעזוב את תפקידה ובכל מקרה אין בכך אשמה של המערכת. 28. כאשר בוחנים את "רצף האירועים" המתוארים ע"י הנשיא ברק בעניין לייזר ומשווים אותם לתנאי העבודה, של המערערת בשירותה הצבאי, הרי אין ספק שגם הם "אין בהם כדי לבסס את היסוד האוביקיטיבי", הנדרש בפסיקה והם אינם דומים במאום לתנאי השירות באותם שני מקרים, שהובאו לעיל, שבהם הוכר קשר של גרימה למחלת הטרשת הנפוצה. 29. אשר לשאלת האסכולה, הרי שלמרות שאין צורך להכריע בכך, הרי שהועדה מציינת, כי לא ראתה בכל החומר שהובא ע"י המומחה מטעם המערערת חומר המשכנע בקיומה של אסכולה בספרי לימוד מקובלים, הקושרת בין מהלך הטרשת הנפוצה או פריצתה לבין דחק נפשי. נציין שבמהדורה חמש עשרה של הריסון אין כל התייחסות או איזכור ולו בעקיפין למילה "סטרס" בפרק על המחלה (ר' עמ' 2452 ואילך). ונזכיר כאן את פסק הדין בעניין איזנשטיין שהובא לעיל. אשר לטענת פרופ' קורצין, כי בצבא ארה"ב מכירים במחלת הטרשת הנפוצה כנגרמת עקב השירות, הרי שהיא לא מדוייקת. כידוע, חיילי ארה"ב מוכרים כמעט בכל מחלה כרונית (לרבות טרשת נפוצה) הפורצת בזמן השירות כקשורה לשירות ואין כל צורך להוכיח את אלמנט ה"עקב". זהו ביטוח רפואי שניתן ע"י ממשלת ארה"ב לחייליה מטעמי מדיניות ועל פי תקציבה. אין בכך כדי להוכיח דבר לעניין קשר סיבתי בין המחלה לבין השרות הצבאי. ר' סקירה קצרה של המשפט האמריקאי בנושא זה בתיק אחר של הועדה ע"נ 544/99 משה אליהו נ' ק"ת (לא פורסם). 30. לסיום, נציין כי פרופ' קורצ'ין לא טען להחמרה במצבה של המערערת, אלא רק לגרימה. אולם ממילא דווקא מאמרו של פרופ' קורצין על השפעת לחץ נפשי על חולי טרשת נפוצה בזמן מלחמת המפרץ הראשונה (Nisipeanu P. Korczyn AD: Psychological stress and multiple sclerosisin: Stress the Immune System and Psychiatry, 1995) הינו תנא דמסייע כי לחץ נפשי משפיע לחיוב על מהלך המחלה. סיכום מכל האמור לעיל עולה כי הערעור נדחה. בנסיבות אלה אין צו להוצאות. טרשת נפוצהצבאשירות צבאי