פסק דין זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף. עפ"י האמור בכתב התביעה הגיע התובע ביום 30.5.97 לסניף דואר לבצע העברת בעלות ברכב. מאחר ולא היתה תקשורת מחשבים עם משרד הרישוי, והוא התבקש להמתין בסוף התור ליד החלון. משחודשה תקשורת המחשבים נקרא התובע לשוב לאשנב ובעשותו כן הוא נתקל במיתר התריס של החלון שהיה זרוק על הרצפה ומעד ונפל. התובע הועבר לביה"ח איכילוב וטופל. מומחה רפואי מטעם התובע, ד"ר אלי שטיינברג, קבע כי התובע אובחן כסובל משבר בעצם הגליל הוקריבני של האצבע השלישית ביד ימין. המומחה מציין כי : " בבדיקה הקלינית מצאתי חיבור גרוע של השבר בעצם הגלילים של האצבע, מנח מעוות של האצבע וחוסר לאחוז חפצים עם האצבע. למר אלקיים שבר באצבע 3 יד ימין יד דומיננטית אשר התחבר ביישור יתר מוגזם, דבר הגורם להגבלה ניכרת בתפקודו עם האצבע, כך שאיננו מסוגל לאחוז חפצים בעזרת האצבע ביד ימין המשפיעה כך שגם הכוח הגס של היד נפגע. " המומחה מטעם התובע העריך את נכותו הקבועה של התובע ב-12% לפי סעיף 44 (1) של קובץ התקנות של הביטוח הלאומי. הנתבעת הכחישה כי התובע נתקל במיתר של תריס החלון הוונציאני. אם אמנם היתה נכונה טענת התובע התריס היה נופל והחוט היה נתלש, אך דברים אלה לא אירעו. הנתבעות הגישו חוות דעות רפואיות מטעמם של ד"ר מיכה רינות. מומחה זה מציין כי בעת הראיון והבדיקה הרפואית עשה התובע שימוש בכל אצבעות כף היד באופן מלא ובזריזות רגילה. ד"ר רינות קבע באשר למצב הרפואי והתפקודי כי : "חיבור של השבר בגליל המקורב בזווית גבית כדי 30 מעלות, הגבלה בתנועה האקטיבית של המפרק הבין גלילי המקורב והפרעה קלה מאוד ביכולת הכפיפה של האצבע (בגלל זווית החיבור בשבר). פעילות תקינה העולה של כף היד כמכלול. " באשר להערכת הנכות מציין ד"ר רינות כי : " טווחי התנועה במפרקי האצבע כמצויין בטבלה דלעיל מעידים על כך שאין מדובר בקשיון של האצבע, אך לדעתי הנכות היא בהתאמה לקשיון נוח של האצבע. " לנוכח האמור קבע ד"ר רינות לתובע 5% נכות לצמיתות. ד"ר רינות אף התייחס לחוו"ד של ד"ר שטיינברג, המומחה מטעם התובע, אשר קבע את אחוזי הנכות לפי סעיף 41 (1)לתקנות, שמתייחס ל"קשיון לא נוח של האצבע." התייחסותו של ד"ר רינות היא כדלקמן : "1. הנכות בגין קשיון לא נוח של אצבע נקבעת עפ"י קטיעת אותה האצבע שכן הכוונה היא לאצבע הנתונה בזוויות שאינה מאפשרת כל שימוש וכמוה כקטיעה. אין ספק שמצב הנבדק אינו דומה למתואר, שכן האצבע הפגועה שימושית ויעילה ומוגבלת בפעולותיה אך באופן חלקי. 2. ע"פ תקנות המוסד לביטוח לאומי (סעיף 44 רישא) : " קשיון לא נוח של האצבעות - קשיון באחד או יותר מפרקי האצבעות אשר אינו מאפשר תפיסה או פתיחת היד ומפריע לפעולות האצבעות הסמוכות. " סעיף זה מגדיר קשיון לא נוח באצבע שאינה תפקודית כלל, ואף מחמיר בכך שאינו מסתפק בממצא של האצבע עצמה אלא דורש גם הפרעה לאצבעות הסמוכות. אצבע 3 של מר אלמקייס מתפקדת ומאפשרת תפיסה ופתיחת יד ואינה מפריעה לפעולות האצבעות הסמוכות וע"כ אינה מתאימה, ולו במעט, להגדרת "קשיון לא נוח". ביהמ"ש מינה מומחה בתחום האורטופדי את ד"ר ולנטין ז'יטלני. בפרק הדיון והסיכום כתב ד"ר ז'יטלני : " היום, חמש שנים וחצי לאחר התאונה, נשארה לנפגע הגבלה ביישור הפרק הבין גלילי המקורב והגבלה קלה בכיפוף בכל מפרקי האצבע. בצילומי הרנטגן נראה השבר כשהוא מאוחה, אך נשארה זווית גבית של 30 מעלות. לא נראים שינויים ניווניים בפרקים הגובלים בשבר, ואין סיכוי שיופיעו, כי השבר לא היה תוך פרקי, ולא שינה את מבנה המפרקים. בזמן איגרוף היד נשאר מרחק של 1 ס"מ בין קצה האצבע לבין כף היד. מצב זה מסביר הפרעה קלה בתפקוד האצבע. הנפגע מסוגל לאחוז היטב בחפצים, לכתוב ולשרת את עצמו. " ד"ר ז'יטלני העריך את נכותו של התובע באופן מותאם לסעיף 44 (4)ב ב-5% לצמיתות, "בגין הגבלה בתנועות אצבע ןןן ביד ימין ועל איחוי השבר בזווית. " שאלת האחריות : התובע העיד כי כשנקרא לאשנב רגלו נכרכה בחוט של וילון שהיה שרוע על הרצפה, וכשניסה לנער את החוט הוא נפל. פקידת בנק אחת, הגב' שהרבני שהובאה לעדות ע"י הנתבעים, לא ראתה שהיה חוט על הרצפה. היא שמה לב יותר לתובע ושאלה אם הוא זקוק למים. פקידה זו גם הוקלטה ע"י חוקר. חברו של התובע מר חתומי אשר צעד לפניו, העיד כי אמנם לא ראה את הנפילה, אך כשהתובע נפל הוא ראה חבל בין רגליו. גב' בלס עובדת של הנתבעת העידה כי החוט של הוילון היה זרוק באופן קבוע על הרצפה. ב"כ הנתבעים מנסה למצוא סתירות בעדותו של התובע מול עדותם של העדים האחרים באשר למיקומו של התובע. אין אני סבור כי במקום כה קטן היתה משמעות למרחקים, בהם מנסה ב"כ הנתבעות להתלות. די לי בעדות התובע, בעדות חברו ובעדות פקידת הבנק, המאשרת שהחוט היה על הרצפה, כדי לקבל את גרסת התובע כי אמנם נפל כתוצאה מכך שהחוט נכרך סביב רגליו. אמנם עצם העובדה שהוילון לא נופל והחוט לא נקרע יש בה לעורר תמיהה, אך כאמור לא נבדק חוזק החוט ולכן אין בהשערה זו כדי לפגוע בעדות התובע והעדים האחרים. לנתבעת 1 יש חובת זהירות מושגית כלפי הלקוחות הבאים אליה. כמו כן ישנה חובת זהירות קונקרטית לגבי אותו חוט שהיה על הרצפה ואשר היווה סיכון בלתי סביר. לנוכח האמור אני קובע כי נתבעת 1 אחראית לאירוע התאונה. רשלנות תורמת : חברו של התובע שהלך לפניו לא נתקל בחוט. מכאן מנסה ב"כ הנתבעים להסיק כי לתובע היתה רשלנות תורמת בכך שלא ראה את החוט. אין אני מקבל טענה זו. החוט שהיה צמוד לקיר לא היה בולט באופן שהתובע יכול היה לראות אותו. לפיכך אני קובע כי לא היתה רשלנות תורמת. גובה הנזק כאב וסבל : לתובע נקבעה נכות בשיעור 5%. בהתחשב בשבר שנגרם לו אני פוסק סכום השווה לכפל הסכום הנפסק בתאונת דרכים. לפיכך בגין כאב וסבל אני פוסק לתובע סך של 19,579 ₪. אבדן שכר לעבר ולעתיד : התובע השתחרר מהצבא כשנה לאחר הפגיעה. הפגיעה הקלה שיש לתובע לא היתה צריכה למנוע ממנו במשך חודשים לא מעטים מציאת עבודה. התובע עבד והשתכר בעבודות שונות. טענותו כי למד קורס בנאות בצבא ועתיד היה לעבוד בבניין, אין בה די. התובע לא הביא ראיות על השכר בעבודות בניין. מאחר והתובע עבד בעבודות שונות אין מקום לחשב את הפסדי השכר לפי השכר הממוצע במשק. כאמור בנכות בסדר גודל של 5%, כאשר המגבלה היא זעירה יש מקום לפסוק סכום גלובאלי. אשר על כן אני פוסק בגין הפסדי שכר לעבר ובגין הפסד כושר השתכרות לעתיד סכום של 45,000 ₪. עזרת הזולת : מהותה של הפגיעה אינה מצדיקה פסיקת סכום כלשהו בגין עזרת הזולת התובע נשא בשכר טרחתו של ד"ר שטיינברג בסך 3,500 ₪ ובמחצית שכ"ט של ד"ר ז'יטלני בסך 2,360 ₪, ובסה"כ 5,860 ₪. בתוספת הצמדה וריבית סך 7,228 ₪. סיכומו של דבר : אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 71,807 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את אגרת המשפט. עוד אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 14,360 ₪ בצרוף מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. דואר