טיפוס על מתקן שעשועים - פגיעה של ילדה

פסק דין 1. התובעת קטינה, ילידת 4/11/93, נפגעה לטענתה במרפק יד ימין עת שטיפסה על מתקן שעשועים מסוג סולמית (להלן: "המתקן"), בגן הילדים של הנתבעת מס' 1. 2. התאונה אירעה ביום 30/4/99, בהיות התובעת כבת 6 שנים. 3. מטעם התובעת העידה אמה של התובעת גב' שימעונוב סופיה, אשר הגישה תצהיר בחקירה ראשית (ת/3) ונחקרה עליו ע"י באי כוח הנתבעים, וכן הוגשו עוד 3 מוצגים. 4. מטעם הנתבעים העידה הגננת גב' שולי כהן, אשר הגישה תצהיר בחקירה ראשית (נ/1). כמו כן, העיד מר אלכס קומר, ממונה על בטיחות המועצה המקומית אזור, אשר הגיש תצהיר בחקירה ראשית (נ/2). שאלת האחריות: 5. ב"כ התובעת בסיכומיו, מייחס לנתבעת מס' 1 רשלנות, בזה שהחזיקה בגן הילדים מתקן גבוה ומסוכן לילדים קטינים ואפשרה להם לעלות עליו ללא פיקוח והשגחה. 6. ב"כ התובעת מייחס לנתבעת מס' 2 מעשה רשלנות, בזה שלא דאגה לסילוק המתקן מהגן ולא דאגה לפיקוח נאות על המתקן (סעיף 29 לסיכומים). 7. בנוסף לכך, קובל ב"כ התובעת על הנתבעים בזה שלא "חשפו" את הדוח שנערך על ידם לאחר התאונה. 8. העדה היחידה מטעם התובעת כאמור העידה אמה גב' שימעונוב סופיה, אשר לא היתה נוכחת ביום אירוע התאונה כך שעדותה לא יכולה לתרום לבירור נסיבות אירוע התאונה. 9. עדת ההגנה גב' שולי כהן, גננת בגן הילדים, אשר היתה נוכחת בזמן אירוע התאונה מתארת את המתקן בסעיף 5 לתצהירה: "המדובר במתקן סולמות בגובה של כ-1.50 מטר. המתקן מיועד למשחק והיתלות הילדים עם זרועותיהם על צינורות המתכת ויקפצו מטה, המתקן חביב על ילדים רבים בכל גן שעשועים. כאשר הילדים תלויים על צינורות המתכת וקופצים ומרחק רגליהם מהקרקע הוא לא יותר מ-30 ס"מ בלבד בערך". 10. גב' שולי כהן בסעיפים 8, 9 ו-10 לתצהירה (נ/1) תיארה את נסיבות אירוע התאונה כדלקמן: "אני ישבתי בחצר והתבוננתי על כל הילדים משחקים ופיקחתי על מעשיהם. הייתי במרחק של כ-5 מטרים בלבד ממתקן הסולמות ומספיר עצמה. ספיר טיפסה על הסולם, נתלתה על צינורות המתכת כראוי וכמקובל, וקפצה על החול, אולם היא נחתה בצורה לא טובה ונפגעה במרפק. אני ראיתי שספיר נפלה ומיד נזעקתי לעזרתה. ספיר קמה מהנפילה ומיד לאחר מכן הזעקתי את הוריה של ספיר לגן, בכדי שייקחו אותה לקבלת טיפול רפואי. ידוע לי כי הם לקחו את ספיר לבית החולים "וולפסון", שם אובחן שבר במרפק". 11. גב' כהן נחקרה ארוכות על תצהירה ע"י ב"כ התובעת וחזרה על גירסתה ובעמוד 6 לפרוטוקול העידה כדלקמן: "ראיתי כשהיא נתלתה וקפצה, כי זוהי משימה קשה מאוד, ילדים עולים למתקנים וקופצים ואילולא המתקנים האלה המצב של הילדים היה גרוע יותר, כי המתקנים חיוניים בכל גן". 12. לשאלות ב"כ התובעת בחקירה נגדית, חזרה העדה על גירסתה בעמ' 7 לפרוטוקול כדלקמן: "ש. תסכימי איתי כי מתוך כל ה-35 ילדים התמקדת דווקא בה וראית את רגע הנפילה בתזמון מדוייק? ת. נכון. ש. באותו זמן לא ראית את שאר הילדים? ת. ראיתי גם את כולם וגם את הנפילה של ספיר. ראיתי את כולם בבת אחת". 13. בעמ' 13 לפרוטוקול העידה גב' כהן, כי לא יכלה למנוע את הנפילה של התובעת גם אם היתה עומדת ליד המתקן עצמו. 14. אני מקבל את עדותה של עדת ההגנה, גב' שולי כהן כעדות אמינה ועל פיה, אני קובע כי ביום אירוע התאונה, התובעת טיפסה על הסולם ונתלתה על צינורות המתכת וקפצה על החול ונפגעה, וכן לא היתה כל אבן על הרצפה של המתקן והתובעת נפלה על חול. 15. לפי עדותה של גב' כהן ותצהירה, לפני נפילת התובעת לא היה כל אירוע חריג בגן בו נפלו ילדים, ולא מדובר במתקן מסוכן, ובכל בוקר היתה בודקת באם יש כמות חול מספקת וגם את המתקן עצמו. 16. העיד בפני מר אלכס קומר ומסר תצהיר בחקירה ראשית (נ/2), אשר עליו נחקר ע"י ב"כ התובעת, העד משמש כממונה על הבטיחות של מוסדות החינוך מטעם המועצה המקומית אזור, ובמסגרת תפקידו ממונה על בדיקת מתקני גני הילדים, ואחת לחוד נבדקים מתקני המשחקים בתחום המועצה, כדי לבדוק באם עומדים בתקן המחייב או אם הם פגומים. כמו כן, המתקן נבדק גם ע"י מפקח מטעם משרד החינוך. 17. העד מציין בתצהירו, כי המתקן מיועד לטיפוס ילדים, היתלות עליו וקפיצה ממנו, ומשטח מתחת למתקן ומסביבו מרופד בחול רך עמוק, לפי עדותו בזמן אירוע התאונה נבדק המתקן ע"י מבקר משרד החינוך והוא בדק את המתקן רק בשנת 2004, אשר נמצא תקין וללא כל פגם. האם מדובר במתקן מסוכן: 18. עיקרי טענתו של ב"כ התובעת בסיכומיו לפיה, מדובר במתקן מסוכן כמשמעותו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אשר גרם לתאונה ועל כן, על הנתבעים חובת הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן, רשלנות מצידם. 19. אני דוחה את טענתו הנ"ל של ב"כ התובעת מהנימוקים הבאים: א) ב"כ התובעת לא הביא חוות דעת של מומחה על בטיחות או על היות המתקן מסוכן. ב) לפי עדות הגננת גב' שולי כהן, וכן לפי עדותו של הממונה על הבטיחות מר אלכס קומר, מדובר במתקן רגיל שנמצא בכל גני הילדים ובכל גני השעשועים וחביב על הילדים ולא מדובר במתקן מסוכן. ג) אמה של התובעת אינה בגדר מומחה לבטיחות, אשר יכולה לקבוע כי המתקן מסוכן. יתר על כן, לא הפנתה תשומת לב הגננת על מסוכנות המתקן והמשיכה לשלוח את התובעת לגן, ואין כל משמעות משפטית לעדותה. 20. מדובר במתקן סולמות פשוט (ת/4), בגובה כ-1.50 מטר עם זרועות של צינורות מתכת, מרופד בחול מסביבו, הילדים נתלים על הצינורות וקופצים ולא מדובר בכל סכנה. 21. מאחר ולא הוכח, כי מדובר במתקן מסוכן, אין מקום להחיל את סעיף 38 של פקודת הנזיקין ובכל מקרה, הצליחו הנתבעים להוכיח, כי לא מדובר במתקן מסוכן ולא היתה כל רשלנות מצידם. 22. ב"כ התובעת בסיכומיו מוסיף וטוען, כי בנסיבות הענין, יש להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ועל כן, היה על הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם לאירוע התאונה. 23. תחולת הכלל "הדבר מדבר בעדו" הקבוע בסעיף 41 הנ"ל מותנה בהוכחתם של שלושה תנאים מצטברים אשר החשוב שביניהם הוא התנאי שלתובעת לא היתה כל ידיעה או לא היתה לה היכולת לדעת נסיבות אירוע הנזק. 24. התובעת היתה ביום אירוע התאונה כבת 6 שנים וכיום כבת 17, לא הובאה לעדות כדי להסביר כיצד אירעה התאונה, ולא הוכח התנאי הראשון של תחולת סעיף 41 הנ"ל גם אם התובע הינו קטין (ראה ע"א 789/89 סמדר עמר נ' קופ"ח, פ"ד מ"ו (1), 712, וכן ע"א 377/05 נעים נ' משרד החינוך, פ"ד מ"ב (1), 153). 25. בכל מקרה הצליחו הנתבעים לעמוד בנטל הראיה כדי להוכיח שלא התרשלו. 26. ב"כ התובעת בסיכומיו מפנה לעדותם של המפקח אלכס קומר ולגננת גב' שולי כהן, כי נערך לאחר התאונה דו"ח שלא גולה לתובעת, דבר שמעיד כי תוכנו מצביע על רשלנות מצידם. 27. לא אוכל לקבל את טענתו הנ"ל של ב"כ התובעת שכן, הדו"ח נשלח ע"י הגננת לרשות המקומית וכנראה לא אותר, ואין אפשרות לקבוע כי תוכנו מצביע על רשלנות הנתבעים. 28. בע"א 715/79 גדעון דניאל נ' אררט, פ"ד ל"ה (2), 764 נקבע כדלקמן: "הדעה נותנת, כי ילדים המשחקים ברגעי ההפסקה בחצר בית הספר ידאגו מנהלים ומוריהם לפיקוח מתאים עליהם מטעם אדם מבוגר למען לא יבואו הילדים לידי התפרעות במשחקיהם, אין המפקח חייב להיות צמיד לידים, או להחזיקם בתחום ראייתו כל העת ללא הפסק, כן אין הוא מצווה להתרוצץ מקבוצה לקבוצה, ומן הקצה האחד של החצר לקצה האחר, לראות ולהראות, די בכך שהילדים יודעים, כי עינו של המפקח צופיה תוך כדי הילוכו בחצר, ואפילו אין הם רואים אותו ממש, וגם אם הוא עוזב לדקות ספורות את מקום משמרתו". 29. ברוח דומה פסק בית משפט העליון בע"א 2061/90 אילנה מרצלו נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ז (1), 802. 30. בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז (1), 113 נקבע ע"י כב' הנשיא ברק כדלקמן: "חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין, הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת שבגינם נקבעו בענין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת, סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון". 31. במקרה הנוכחי, אכן ילדים בגיל התובעת מטבעם נופלים ונפגעים תוך כדי משחק, מבלי שהדבר יהיה כרוך ברשלנות של מאן דהוא, ומדובר בסיכון סביר שבלתי אפשרי היה למנוע אותו, שאירע תוך עליה על סולם ונפילה ממנו גם אם הגננת היתה צמודה למתקן, וזאת לפי עדותה של הגננת, אותה קיבלתי כעדות אמינה. 32. מהאמור לעיל, אני קובע כדלקמן: א) התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה כדי להוכיח, כי מדובר במתקן מסוכן ולהיפך הנכון, הנתבעים הוכיחו כי המתקן הינו מתקן רגיל ונמצא בגנים של ילדים ואינו מסוכן. ב) הוכח, כי המתקן נבדק ולא נמצאו בו פגמים. ג) הגננת היתה נוכחת בגן ביום אירוע התאונה, ולא ניתן היה למנוע את אירוע התאונה גם אם היו גננות נוספות. ד) לא הוכחה רשלנות מצד הנתבעים לביסוס עילת תביעה ודין התביעה, להידחות. גובה הנזק - הנכות הרפואית: 33. לאחר התאונה הועברה התובעת לבית חולים "וולפסון", שם אובחן שבר של מרפק ימין, לאחר מכן הועברה לבית חולים "איכילוב", אושרה האבחנה והומלץ על ניתוח לשחזור השבר וקיבועו. שוחררה לטיפול פיזיוטרפי והשגחה בקופת חולים. 34. רופא מטעם התובעת, ד"ר יהודה דוד קבע, כי לתובעת נותרה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 30%, ורופא מטעם הנתבעים, ד"ר רון ארבל קבע, כי לתובעת לא נותרה כל נכות צמיתה. 35. לאור הפער בין חוות הדעת של שני המומחים, מינה ביהמ"ש את ד"ר שינדלר להיות מומחה רפואי אשר בדק את התובעת והגיש חוות דעת (ת/1), בה קבע, שלא נותרה כל נכות אורטופדית כתוצאה מהנפילה. 36. ד"ר שינדלר הוזמן לחקירה על חוות דעתו, ובעדותו חזר באופן מפורש שלא נותרה לתובעת נכות אורטופדית צמיתה כתוצאה מהתאונה. 37. חוות הדעת של שני המומחים של התובעת ושל הנתבעים, לא הוגשו כראיה שכן, לא היתה הסכמה להצעתי להגישם ללא חקירת המומחים באופן שיוכלו הצדדים להתייחס אליהם בסיכומים. 38. אני מקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש ד"ר שינדלר וקובע, כי לא נותרה לתובעת נכות אורטופדית צמיתה כתוצאה מהתאונה. עבור כאבים וסבל: 39. התובעת סבלה משבר במרפק ימין והיתה בטיפול פיזיוטרפי תקופה ארוכה, ולא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. 40. אני מעריך ראש נזק זה בסך של 15,000 ₪ כולל ריבית מיום התאונה. עזרת הזולת: 41. אין לי ספק, כי לאחר התאונה קיבלה התובעת עזרה חריגה ע"י הוריה, ואני מעריך ראש נזק זה בסכום של 5,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות: 42. ההוצאות הרפואיות מכוסות ע"י קופת החולים לפי חוק בריאות ממלכתי למעט השתתפות חבר הקופה בחלק קטן ברכישת התרופות (ראה בנדון ע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד, פ"ד נ"א (2), 724). 43. אין לי ספק, כי נאלצה התובעת להעזר במוניות וברכב ציבורי אחר לשם קבלת טיפול רפואי. 44. אני מעריך ראש נזק זה בסך של 3,000 ₪. הפסד הכנסה של ההורים: 45. ב"כ התובעת בסיכומיו מבקש סך של 8,000 ₪ עבור הפסד הכנסתם של הורי התובעת, אשר נאלצו לטפל בתובעת לאחר התאונה ולהפסיד שכר. 46. על אף העובדה, כי הורי התובעת אינם מופיעים כתובעים בתביעה, אני נכון לפסוק להורים סך של 5,000 ₪ עבור ראש נזק זה. 47. נזקי התובעת מגיעים איפוא לסך של 28,000 ₪ כדלקמן: א) עבור כאבים וסבל - 15,000 ₪. ב) עבור עזרת הזולת - 5,000 ₪. ג) עבור הוצאות רפואיות ונסיעות - 3,000 ₪. ד) עבור הפסד הכנסת ההורים - 5,000 ₪. סה"כ 28,000 ₪ 48. לאור מסקנתי שלא הוכחה הרשלנות מטעם הנתבעים, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לכל אחת מהנתבעים הוצאות בסך של 5,000 ₪ מתוך המלצה שלא יגבו את ההוצאות לאור העובדה, כי מדובר בתובעת קטינה. תאונות בגני שעשועים ופארקיםקטינים