פסק דין 1. התביעה: לפניי תביעת התובע, יליד 1962, לחיוב מפעילת ומנהלת מועדון צלילה - נתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") ומבטחתה - נתבעת מס' 2, לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לטענתו, במהלך שייט במסגרת קורס צלילה, בעטיה של רשלנות הנתבעת או מי מטעמה שבאה לידי ביטוי בין היתר בהאצת שייט הסירה, בפתאומיות ובמהירות מופרזת, בחוסר זהירות באי הדרכה נאותה, או התקנת אמצעי בטיחות. 2. ההגנה: הנתבעות כפרו בטענות התובע ובהתייחסן לטענותיו, טענו כי הן לא הוכחו ולחילופין כי אינן סבירות, שכן לא ניתן היה להאיץ סירה בה הושט התובע באופן פתאומי ובמהירות הנטענת וכי הסירה לא נהדפה על ידי גל גדול כטענות התובע. לחילופין טענו הנתבעות כי התובע הסתכן מרצונו בהשתתפו בפעילות הספורטיבית, כי לא הייתה חובה להתקין חגורות בטיחות בסירה וכי קויים תדריך נאות קודם ליציאה מהנמל. 3. נכות רפואית: א. התובע הגיש חוות דעת רפואית של מומחה מטעמו - ד"ר מ. ברנע, אורטופד, שקבע כי נכותו הצמיתה של התובע בעטיה של התאונה מסתכמת בשיעור של 15%. ב. הנתבעות הגישו חוות דעת רפואית נגדית מטעם פרופ' י. אנגל, אורטופד, שקבע כי נכותו הצמיתה של התובע מסתכמת בשיעור של 7.5%. ג. בעלי הדין קיבלו המלצתי והסכימו על נכות רפואית ממוצעת בשיעור של 11%, תוך שמירת טענותיהם באשר לנפקותה התפקודית (ראה הסכמתם בדיון מקדמי מיום 21.6.04). 4. עדויות: להלן סקירה תמציתית של עדויות העדים שניתנו בתצהירים בכתב: א. עת/1 - זיגדון אבי, התובע, טען בתצהירו, כי נרשם לקורס הצלילה אצל הנתבעת יחד עם שני ילדיו בעקבות פרסום וכי ביום 19.8.00 יצא בלוויית מדריך צלילה ויתר חניכי הקורס בסירה לים ביושבו על כסא בחרטום הסירה. התובע טען כי לאחר שהסירה יצאה מתחום שובר הגלים, הגביר המדריך את מהירות הסירה באופן פתאומי למהירות מירבית ללא כל התראה, וגל גבוה שהגיע משמאל לסירה, חבט בה בעצמה וכתוצאה מכך הסירה הועפה לאוויר וחזרה בעוצמה רבה למים והוא ספג מכה קשה בגבו ובעכוזו ונחבל קשות. עוד ציין כי למרות סבלו וכאביו לא שב המדריך לחוף והמתין לסיום הצלילות. ב. עת/2 - זיגדון מור, בתו של התובע, שהשתתפה בקורס הצלילה יחד עם אביה, אחיה ושני זוגות נוספים. העדה טענה כי קודם לעליה לסירה לא ניתן תדריך ולא הוראות בטיחות. עוד טענה כי לאחר היציאה מהנמל, המדריך השיט את הסירה והגביר את מהירותה ללא כל התראה, הסירה עלתה על גל גבוה, קפצה בעוצמה רבה לגובה משוער של כ- 3-2 מטרים ונחתה על המים, עקב כך כל הנוסעים בסירה קפצו באוויר ונחתו על ספסלי הסירה, ובכללם התובע שנפל על גבו ועכוזו. ג. עת/3 - זיגדון עידן, שב על טענות התובע ואחותו והוסיף כי לאחר פציעת התובע, מדריך הצלילה המשיך בשיעור שעה שאביו נשאר לשכב על הסירה וכי הוא עצמו נמנע מהצלילה השניה והחליט להשאר ולהשגיח על אביו שנראה לא טוב. ד. עה/1 - סאני סנילביץ, ששימש כמנכ"ל הנתבעת, טען כי במסגרת קורסי הצלילה שקיימה הנתבעת, ניתן תדריך מפורט לפני כל יציאה לים שכלל גם הנחיות לשלבי השיוט והצלילה. העד טען כי אצל הנתבעת נערכות ביקורות תכופות על ידי פקחים מטעם רשות הצלילה, ובניגוד לטענת התובע, המספר המקסימלי לקבוצות צוללים הוא שישה חניכים וכי היציאה לצלילות נמנעת בימים בהם הים מסוכן ולאחר בירור מצב מזג האוויר. העד טען כי ביום הארוע לא הייתה כל סכנה או בעיה כלשהי הקשורה במזג האוויר או במצב הים וכי בים קיימים דרך קבע גלים מינימאליים ומשבי רוח שגרתיים. באשר לטענת התובע לגל גדול ומפתיע שהעיף את הסירה מספר מטרים באוויר, טען העד כי הדבר אינו אפשרי ואינו סביר שכן משקל הסירה על אנשיה וציודה מגיע לכדי שני טון ועל מנת להעיף סירה כזאת לאוויר לגובה הנטען נדרש כוח עצום, העולה כפי כמה וכמה על זה של הגלים הקיימים בישראל בכלל ובמועד הנתון בפרט. העד הוסיף כי הסירה בה הושט התובע, אינה מסוגלת לפתח מהירות העולה על 16 קשר (פחות מ-30 קמ"ש), וגם מהירות זו מושגת בתנאים אופטימאליים ולאחר שייט ישר ורצוף בן מספר דקות, כך שאין סיכוי שהסירה הגיעה למהירות רבה כבר ביציאה מהמרינה, מה גם כי בעת היציאה קיימת התנגדות רבה מגלי הים שתנועתם הפוכה לכיוון השייט בעת היציאה מהמרינה. עוד טען העד כי אם אכן היה גל גדול מצידה השמאלי של הסירה כטענת התובע, הגל היה אמור לגרום להתהפכות הסירה על צידה הימני דבר שלא קרה. העד טען כי אין כל חובה או המלצה להתקין חגורות בטיחות בסירות, שכן הסיכוי להתנגשות סירות נמוך ביותר וחגירתן מגדילה את סיכון הטביעה במקרה חרום. לדברי העד כל אדם סביר השט בסירה, צריך לשמור על עצמו מטלטולים וחבטות על ידי אחיזה במעקה או בחפץ יציב אחר. ה. עה/2 - כפיר כאשריאן, ששימש כמדריך צלילה אצל הנתבעת, טען כי עובר למועד התאונה היה מורשה על פי החוק להשיט את הסירה הנדונה ואף עמד בביקורות תכופות של פקחי רשות הצלילה. העד חזר בתצהירו על דברי עה/1 והוסיף כי לאחר התדריך יצא עם חמישה חניכים וביניהם התובע ושני ילדיו בשעה שמצב הים היה שגרתי למדי ללא סיכון או סערה, כי בשום אופן לא האיץ את הסירה באופן פתאומי, מה גם שהדבר אינו אפשרי לנוכח נתוניה הטכניים, משקלה הכולל והתנגדות המים. לדבריו סירה מסוג זה אינה מסוגלת לקפוץ על פני הים אף בתנאים קיצוניים מאלה ששררו באותו יום. העד אישר כי אכן הבחין בסבלו של התובע במהלך השייט וייחס זאת לאחיזה לקויה של התובע, כי עצר את הסירה באופן מיידי, שאל לשלומו של התובע ולרצונו לשוב לחוף, אך התובע השיב, ללא היסוס, כי אינו מעוניין לשוב לחוף כיוון שלא רצה לעכב את ילדיו מהמשך קורס הצלילה. 5. הכרעה: לאחר עיון בתיעוד שלפניי שכלל תצהירי עדות, מוצגים וחוות דעת רפואיות, שמיעת תשובות העדים במהלך חקירתם ועיון בסיכומי בעלי הדין, נוכחתי כי התובע כשל בהוכחת נסיבות הארוע ועילתו ולא ביסס טענותיו באשר לאחריות וחבות הנתבעות ואלה טעמיי: א. נטל ההוכחה: הנטל להוכחת העובדות שבבסיס עילת הרשלנות, עליה נסמכת תביעת התובע, מוטל על התובע. בכתב תביעתו ובסיכומיו טען התובע, אמנם בשפה רפה, להיפוך נטל הראיה, בהסתמכו על סעיף 41 לפקודת הנזיקין - הדבר מעיד על עצמו. בטענה זו לא מצאתי כל ממש שכן התובע לא הוכיח את התנאים להחלת הסעיף, מה גם שהטענה אינה מתיישבת עם טענות התובע בכתב תביעתו ובתצהירו בדבר ידיעתו את הגורם לנזק, שבהם פורטו נסיבות הארוע בטענה כי גל גדול שהגיע משמאל יחד עם האצה פתאומית של הסירה גרמו לחבלה בגופו של התובע (ראה סעיף 5 לכתב התביעה וסעיף 6 לתצהיר עדות התובע). סוף דבר ולנוכח האמור, אין מקום להחלת סעיף 41 לפקודת הנזיקין ולפיכך הנטל להוכחת עילת הרשלנות מוטל על התובע. ב. פגיעת גל גדול בסירה האמנם? מעיון בכתב התביעה ותצהיר עדות התובע עולה כי עיקר תביעת התובע מתמקדת בטענתו העובדתית בדבר פגיעת גל גדול בדופן או בחזית השמאלית של הסירה, כאשר בדיקת מכלול הראיות שלפניי מלמד על כשלון התובע בהוכחתה. גם אם אתעלם מכשלון התובע להוכחת משטר גלי הים, עוצמתם וגובהם באותה עת, באמצעות חוות דעת של מומחה או לפחות דו"ח של בר סמכא בתחום זה, הרי התשתית הראייתית שפרש התובע להוכחת העובדה הנטענת רעועה וחסרת משקל. עדותו הראשית של התובע בעניין זה הייתה אמנם נחרצת ושידרה ביטחון ונחישות והוא גם חזר עליה במהלך חקירתו הנגדית, אך התרשמתי, כי התובע מתוחכם למדי וניכר בו שהכין יפה את "שיעורי הבית" ובקפידה רבה. במהלך חקירת התובע ניתן היה להבחין כי התובע בוחן כל שאלה ושאלה בנסיון לתהות על קנקנה ועל מטרת השואל, תוך "דיקלום" התשובה המוכנה והתקבל רושם כי הוא חשש ממעידת או סטיית פתע ולפיכך התייחסתי בחשדנות רבה לעדותו המגמתית של התובע ובהתאם גם למשקלה. בנוסף לרשמיי ותחושותיי אלה, נמצאו אי התאמות בפרטים עובדתיים שונים במהלך חקירת עדי התביעה, פרטים שוליים לכאורה, כמו מיקום בני המשפחה בסירה במהלך השייט, אולם בנסיבות העניין ולנוכח רשמיי מעדות התובע נתתי להם משקל. לא זו אף זו, טענת התובע באשר לגל גדול וחזק מעוררת שאלה וספקות באשר לסבירותה, שכן אכן לא סביר כי גל "רגיל" או אף שונה מהרגיל יצליח "להניף" סירה שכזו באוויר, לחובטה בעוצמה רבה ולהותירה שלמה, מה גם כי אילו אכן פגע גל כזה בסירה בדופן השמאלית שלה כטענת התובע הוא היה אמור להדוף את הסירה אל החוף או לגרום להפיכתה על צידה, בנוסף לא ניתן להתעלם מהצלחת הנתבעות להניח תשתית ראייתית משכנעת למדי באשר למשקל הסירה ונתוניה - עובדות שלא קועקעו על ידי התובע, לפיהן בלתי סביר בעליל לאמץ את גרסת התובע וטענותיו אלה. כאן המקום לציין כי אילו אכן הופיע לו לפתע גל עצום וגדול כטענת התובע, סביר היה למצוא נפגעים רבים בסירה זו כמו גם בסירות אחרות שהיו בים, דבר שלא הוכח והדבר אומר דרשני. לנוכח המקובץ, משקלה הלא רב של עדות התובע, הספקות באשר לאמינותו ואמיתות דבריו והראיות שלפניי, הגעתי למסקנה כי התובע לא הצליח לשאת בנטל הנדרש להוכחת טענתו בדבר גל גדול שפגע בסירה. ג. האם הייתה האצה פתאומית של הסירה: אף אם אתעלם מהרחבת החזית או שינויה באשר לטענה זו (שכן התובע התמקד בעדותו הראשית בטענה כי "גל גדול" הדף את הסירה או "הניפה" באוויר), התובע כשל גם בהוכחת האצה פתאומית של הסירה (ראה הערותיי ונימוקיי באשר למהימנות התובע ומשקל דבריו בס"ק ב' לעיל). בנוסף מתעורר ספק באשר לקשר סיבתי בין האצת הסירה, ככל שהייתה לנזקי התובע וכן, גם כאן, מתעוררת שאלה של סבירות לנוכח התשתית הראייתית והנתונים שסיפקו הנתבעות בדבר נתוני הסירה (משקלה, סוגה ויכולותיה), תשתית שלא קועקעה ולא נסתרה (ראה תצהיר המשיט - סעיפים 15-10 ותצהיר המנכ"ל בסעיף 6). לנוכח האמור, נוכחתי כי התובע לא הצליח להוכיח גם את טענתו בדבר האצת הסירה. ד. העדר אמצעי בטיחות: התובע לא הוכיח קיום חובה או נוהג, לפיהם היה על הנתבעת להתקין אמצעי בטיחות כלשהם בסירה. מיותר לציין כי אין די בהעלאת טענה סתמית בדבר "חובה" ללא איזכור מקורותיה, מה גם כי הנתבעת הוכיחה כי לסירה היה רשיון שייט, כי לא הייתה חובה להתקנת אמצעי מיגון וכי עסקה פוקח ונבדק על ידי פקחים מטעם רשות הצלילה. בנוסף, יצויין, כי כל פעילות ספורטיבית מטבעה כרוכה בסיכון מסויים למשתתפים בה ולא סביר לחלוטין כי כנגד כל סיכון גם אם הינו נדיר יותקן אמצעי בטיחות ומיגון, שהרי אז נמצא עצמנו כה ממוגנים כנגד כל סיכון שלא ניתן יהיה לנוע או לפעול. ה. העדר תדריך בטיחות: בטענה זו אין כל ממש ונראה כי גם התובע לא ייחס לה משקל. עסקינן באדם בוגר ובר דעת שבחר לצאת לים הפתוח בסירה, לצלילה ספורטיבית במסגרת קורס. לא סביר ולא הגיוני כי לתובע כזה ינתן הסבר באשר להתנהגות בסיסית, פשוטה ומובנית לכל במהלך שייט בסירה. האם אכן חייבת הנתבעת להסביר לתובע מבוגר ובר דעת כלילד כיצד יש לנהוג בסירה היוצאת לים הפתוח ולהשמר מחבטות או תנודות הסירה? כלום אכן צריך לומר לתובע שכזה כי עליו לאחוז במעקה או במושב כדי להשמר מחבטות או טלטלות? האם אכן מצפה התובע כי ינהגו בו כקטין חסר ישע וחסר הבנה במתן הסברים ותדריך לגבי פעולות כה פשוטות ומובנות לכל? בנוסף, הוכיחה הנתבעת כי ניתן תדריך באשר לפעילות וסיכוניה ושוכנעתי כי התדריך מספיק בנסיבות העניין ולפיכך לא הוכחה התרשלותה בסוגיה זו. ו. הסתכנות מרצון: מיותר לציין כי התובע, כאדם בוגר ואחראי, מסוגל היה לבחון ולהעריך עצמאית את הסיכונים הכרוכים ביציאה לים על הדבש ועל העוקץ שבה. טלטלות סירה בים שכיחות ומוכרות לכל, אינן תופעה נסתרת או נדירה וזה הבוחר לצאת לשייט, קל וחומר כשעסקינן באדם מבוגר ובר דעת, לקחתן בחשבון ולהשמר לנפשו ולגופו כך שגם אם היה מצליח התובע להוכיח יסודות עילתו, אין ספק כי צריך היה להפחית מאחריות הנתבעת בגין הסתכנות מרצון או אשם עצמי בשיעור ניכר כדי איון אחריותה של הנתבעת. ז. היקף הנזק: לנוכח כשלון התובע להוכיח עילתו ואחריות הנתבעות, לא מצאתי מקום או צורך לדון בהיקף נזקי התובע. 6. סוף דבר ולנוכח המקובץ, הנני דוחה את התביעה תוך חיוב התובע לשאת בהוצאות המשפט שהוציאו הנתבעות, הוצאות שיגובו בקבלות על פי אישור מוקדם של בית המשפט בתוספת הצמדה וריבית מיום תשלומן וכן לשאת בשכר טרחת באי כוחה בסכום של 10,000 ₪ + מע"מ בתוספת הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. צלילה