להלן פסק דין בנושא תביעה נגד מוסך מורשה: בפני תביעה לתשלום סך של 17,800 ₪. תחילתה של תביעה זו הינה בהגשתה לתביעות קטנות. בדיון שנערך בפני ביום 23.8.04 קבעתי כי התביעה אינה ראויה להתברר בביהמ"ש לתביעות קטנות לאור מהותה. לפיכך, הועבר התיק לביהמ"ש שלום. בפני נשמעו עדי הצדדים, ואף מומחה שזומן להעיד מטעם הנתבעת מס' 1. לאחר שמיעת העדים, הסכים התובע כי התביעה תידחה ביחס לנתבעת מס' 2, וכך נעשה. בפני ביהמ"ש נותרה התביעה כלפי נתבעת מס' 1. הצדדים סיכמו בעל פה, ופסק דיני זה ניתן לאחר שמיעת התיק לגופו. טענות התובע: התובע טוען כי ביום 27.2.03 עבר רכבו, מסוג מרצדס, טיפול אצל הנתבעת מס' 1, (להלן: "הנתבעת"), שהינה חברה המנהלת מוסך מורשה של חברת מרצדס. התובע טוען כי כעשרה ימים לאחר ביצוע הטיפול, עלה רכבו באש. לטענת התובע, האש פרצה כתוצאה מליקוי שנגרם עקב הטיפול הלקוי של הנתבעת. התובע טוען כי סמיכות הזמנים מעבירה את הנטל להוכיח כי אירוע השריפה לא נגרם בגין רשלנותה של הנתבעת, אל הנתבעת. התובע טוען כי הוכח שהנתבעת התרשלה בביצוע התיקון ולכן מוטלת עליה החובה לשלם לתובע את מלוא הנזק שנגרם. התובע טוען עוד, כי הנזק שנגרם אינו הנזק המלא, ורק מסיבות דיוניות שהובילו לאי תיקון כתב התביעה נותר סכום התביעה כפי שהוא, ולא תוקן, למרות שחוות הדעת עומדת על סך של 22,000 ₪. לפיכך, עותר התובע להורות על קבלת התביעה במלואה. טענות הנתבעת: הנתבעת טוענת כי התובע אכן ביצע במוסכה תיקון במסגרתו הוחלף ברכב אלטרנטור, גלגלות וטרמוסטט. הנתבעת טוענת כי השריפה פרצה באזור החיווט החשמלי היוצא מהמצבר, וכי לתיקון שבוצע על ידה אין כל קשר לאירוע השריפה, שכן מיקום פרוץ השריפה ומיקום החלקים שתוקנו על ידה שונים באופן מהותי. עוד נטען כי ברכב היו מותקנים מתקנים שונים שהיו מחוברים למצבר, כגון מונה, דיבורית, מכשיר קשר וכיוצא באלה, מתקנים אשר מותקנים בכלי רכב המשמשים למונית, ולכן ככל הנראה השריפה פרצה כתוצאה מחיבור לקוי של מתקנים אילו ולא כתוצאה מעבודה רשלנית של הנתבעת. הנתבעת מכחישה באופן מוחלט כי התרשלה בביצוע התיקון. הנתבעת המציאה חוות דעת מומחה ממנה עולה, לטענתה, כי אכן אין כל קשר בין התיקון לבין פרוץ השריפה. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח שהתרשלה בביצוע התיקון, ולא הוכיח את תביעתו ולכן יש לדחותה. דיון: אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 27.2.03 בוצע תיקון ברכבו של התובע. אין מחלוקת כי ביום 9.3.03 פרצה שריפה ברכבו של התובע. אין מחלוקת בין הצדדים כי השריפה פרצה באזור המצבר, ראה לעניין זה אישור חוקר דלקות, נספח א' לכתב התביעה, מיום 24.3.03, וכן חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת, עמוד 15 בה נאמר כי: ...אני בדעה כי הסבירות הגבוה ביותר לפרוץ הדליקה ברכב... הינה כשל חשמלי שהתחולל בכבלי המצבר היוצאים מנעל הפלוס של מצבר הרכב, הממוקם מתחת לרצפת הרכב, בקדמת המושב הימני שבתא הנהג והנוסעים, דבר שהביא להתפתחותה של השריפה הנדונה." המחלוקת היחידה בין הצדדים נוגעת לסיבת האירוע, דהיינו הסיבה לפרוץ הדליקה. עוד חלוקים הצדדים באשר לשאלה על מי הנטל להוכיח את הרשלנות ו/או העדרה. סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה." בעניין זה פירט השופט שמגר את שלושת היסודות עליהם עומד הכלל של הדבר מעיד על עצמו: ע"א 206/89 - חמוטל רז נ' בית חולים אלישע בע"מ ואח' . פ"ד מז(3), 805 ,עמ' 816-817 שם נקבע כי: "שלושת יסודותיו של הכלל הם אלו: (א) לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה יכולת לדעת, בעת האירוע, מה היו למעשה הסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק. (ב) הנזק נגרם על ידי נכס אשר לנתבע היתה שליטה מלאה עליו. (ג) נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה." כאשר התובע אינו מצליח להוכיח את שלושת היסודות קובע ביהמ"ש העליון כי גם במקרה כזה יתכן והנטל יועבר על כתבי הנתבע. "אכן, הלכה היא שלעתים יש בנסבות אופן קרות המקרה כדי להצביע על רשלנות לכאורה מצד הנתבע, ובמקרה כזה עובר נטל הראיה אל הנתבע להראות, שעל אף ההסתברות לכאורה בדבר קיום התרשלות מצדו, לא כן הוא." (ע"א 600/86 - פורטונה מגידש ו-8 אח' נ' גת גבעת חיים . פ"ד מו(3), 233 ,עמ' 240-241). וכן ראה בעניין זה פסק דינו של כב' השופט בייסקי בע"א 101/81 דג נגד מדינת ישראל פד"י לח (1) בעמוד 32 : "גם אם נכשל המערער בניסיונו להעביר על המשיבה את נטל ההוכחה של העדר רשלנות מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שהוא כאמור רק כלל enter) שנועד להקל על התובע את נטל ההוכחה, אין הוא מנוע מלהביא ראיות נסיבתיות כדי להראות על קיומה של רשלנות לכאורה. ואם הוא מצליח להראות, כי הנזק לא היה נגרם אלמלא התרשלותו של הנתבע במעשיו או במחדליו, עשויה עובדת אירוע התאונה ליצור הסתברות של רשלנות ולהצביע על הנתבע בתור אחראי לנזק. משמע, גם במקרים, שסעיף 41 הנ"ל אינו ניתן להפעלה, הוכחת הרשלנות אפשרית באמצעות ראיות נסיבתיות, וגם אז עשוי הנתבע להתחייב באחריות, אלא אם יוכיח". כלומר, ביהמ"ש בוחן את נסיבות האירוע בין היתר באמצעות ראיות נסיבתיות, והדין מוכרע על יסוד מאזן ההסתברויות. בפסק דיני זה, אצא מנקודת ההנחה כי הנטל מוטל על התובע להוכיח את רשלנותה של הנתבעת. ראשית אציין כי העד מטעם הנתבעת הינו מנהל המוסך ולא העובד אשר טיפל בפועל ברכב. אירוע השריפה, ארע כאמור ביום 9.3.03, כאשר הטיפול במוסך היה ביום 27.2.03, דהיינו, 11 יום לאחר הטיפול. מעדותו של המומחה, מר שלמה מאור, מטעם הנתבעת עולה כי: "ש. לא יכול להיות ששרפה תפרוץ אחרי חדש? ת. יכול להיות בפרקי זמן שהם קרובים לארוע. חדש זה קרוב. " (ראה פרוטוקול מיום 7.3.05 עמוד 11 שורות 11-13). כלומר, מבחינת סמיכות האירועים, הטיפול והשריפה, על פי עדותו של המומחה, מר מאור, קיים קשר נסיבתי בין הטיפול לבין השריפה. לאחר חקירתו של המומחה מטעם הנתבעת לדעתי יש לקבוע כי התובע הוכיח כי הנתבעת התרשלה בביצוע העבודה, ואבאר. "ש. מה טוען את המצבר? אלטרנטור. ת. אין לך כאן פצוץ מצבר. במקרה שלנו, הכשל עצמו נראה באחד מן הכבלים שיצאו מנעל הכבל. אם אני זוכר נכון... כאן, היה כשל חשמלי. הוא יכול היה להגרם מכמה דברים: אחד - בנקודת החבור, בנעל הכבל יש מסילה ושם אפשר להתקין גם התקנים, אם אחד מהכבלים - ואיני יודע איזה כבל זה, אם בנקודה זו הכבל רופף, הוא יגרום לתקלה ושרפה. שאלת ביהמ''ש. איך אתה מגיע למסקנה שלא טפול המוסך גרם לשרפה, בפרט לאור הטפול שהיה זמן קצר לפני האירוע? ת. הכבל שנמצא - אני מפנה לתמונה 13, עמ' 10 - זה לא הכבל הראשי שמגיע לאלטרנטור ולמתנע, הכבלים האלה עבים וכבל זה דק. אני לא יכול לומר למה שיך הכבל הזה. אני לא יודע למה הוא שיך. " (שם שורות 17-28). מעדותו של המומחה עולה כי אירוע השריפה נגרם כתוצאה מחיבור רופף של כבל המחובר לנעל הכבל. נעל הכבל נראית בתמונה מספר 13 לחוות הדעת, והינה חלק המפורק כאשר מבוצעת עבודת תיקון האלטרנטור (שנאי). כלומר, הנתבעת ביצעה עבודת תיקון האלטרנטור, לצורך כך ניתקה את נעל הכבל, וחיברה אותו מחדש לאחר גמר התיקון, כאשר אחד החווטים המחוברים לנעל הכבל לא היה מחובר כראוי, אלא רופף וכתוצאה מכך נגרם קצר במצבר שגרם להתלקחות השריפה. מידע זה הובהר על ידי המומחה בחקירתו, כפי, שבין היתר, ציטטתי לעיל. זאת ועוד, הנתבעת טענה תחילה כי השריפה ארעה כתוצאה מחיבורים של מתקנים שונים אשר היו מותקנים ברכב. מעדותו של התובע , עדות שלא נסתרה, כל המתקנים הותקנו עת רכש את הרכב שלוש שנים לפני אירע השריפה. בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת כי הכבל הרופף אינו כבל שיש לפרקו כאשר מבצעים תיקון של אלטרנטור, וכי כל נעל הכבל מפורקת ולא הכבלים המחוברים לנעל הכבל. עוד נטען כי הנתבעת לא פרקה את נעל הכבל האמורה היא נעל כבל פלוס, אלא נעל כבל מינוס. ביחס לטענה האחרונה עלי לציין כי טענה זו לא נשמעה במסגרת החקירה הראשית, למרות שחוות דעתו של המומחה הייתה מונחת בפני הנתבעת עובר להגשת התצהיר מטעמה. זאת ועוד, המצהיר מטעם הנתבעת היה מנהל הנתבעת ולא העובד שטיפל ברכב, לכן המצהיר אינו יכול להעיד באופן ודאי איזה נעל כבל פורקה לצורך עבודת תיקון האלטרנטור, והעיד כי בדרך כלל מפרקים את נעל כבל מינוס ולא נעל כבל פלוס. מדוע אם כך קבע המומחה בחוות דעתו כי אין קשר סיבתי בין השריפה לבין התיקון? לדעתי משום שעל פי המסמכים שהוגשו לו התיקון היה באלטרנטור, והשריפה פרצה בחיווט של המצבר. לאחר חקירת המומחה הסתבר כי המומחה לא בדק את האלטרנטור, שכן סבר כי אין צורך בכך לאור ממצאיו ביחס למיקום פרוץ השריפה ומקורה, יחד עם זאת, לא לקח בחשבון את העובדה כי נעל הכבל האמורה, שצולמה על ידו כמקור השריפה, פורקה, ככל הנראה לצורך תיקון האלטרנטור. ביהמ"ש אינו צריך לקבוע באופן נחרץ מהי סיבת השריפה. ביהמ"ש צריך לבחון את הנתונים הראייתיים שהובאו בפניו ועל יסודם לקובע על פי מאזן ההסתברויות האם התובע הוכיח את הקשר הסיבתי בין המעשה ו/או המחדל לבין גרימת הנזק. בפנינו מקרה בו ארעה שריפה ברכב 11 יום לאחר ביצוע תיקון בו. התיקון היה באלטרנטור, אשר לצורך תיקונו נדרשה הנתבעת לנתק נעל כבל, השריפה פרצה, על פי חוות דעת המומחה, בכבל המחובר לנעל כבל, נעל הכבל והמצבר היו בשליטתה של הנתבעת במועד התיקון. די בכך כדי להוביל למסקנה כי התובע הוכיח את הקשר הסיבתי בין התיקון לבין השריפה, שכן הטענה כי השריפה פרצה כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת, אשר ככל הנראה לא דאגה לחיזוק הברגים המחברים את הכבלים לנעל הכבל, סבירה יותר מאשר המסקנה כי השריפה פרצה מסיבה אחרת שאינה ידועה. לפיכך אני סבורה כי התובע עמד בנטל המוטל עליו. לעניין הנזק, הנתבעת טענה בסעיף 18 לתצהירה כי שווי הרכב היה במועד הרלוונטי 22,000 ₪. לפיכך, לא נעתרתי לבקשת ב"כ הנתבעת לחקירת השמאי מטעם התובע, שכן סכום התביעה נמוך מהסכום אותו אישרה הנתבעת כאמור לעיל. לעניין רשלנותו התורמת של התובע. הנתבעת טענה כי יש לחייב את התובע ברשלנות תורמת שכן לא עצר את הרכב מיד כשהריח ריח חריכה, אלא המשיך לנסוע. מעדותו של התובע, לה אני מאמינה, הריח ריח שרוף, עצר את רכבו ובדק. משלא ראה דבר, המשיך בנסיעתו. לאחר כמאה מטרים עצרה אותו ניידת משטרה, אז נודע לו כי רכבו עולה באש. השוטרים הם שהזמינו את מכבי האש. בנסיבות העניין כאשר אין מחלוקת כי האש פרצה בחלק התחתון של הרכב, ליד מושב הנהג, שם ממוקם המצבר, הרי לא מצאתי כי התובע פעל באופן רשלני. התובע העיד כי עצר את הרכב ולא ראה דבר, ונעצר על ידי המשטרה כמאה מטרים לאחר מכן. מדובר בסמיכות זמנים גבוהה ביותר, ולכן לא נראה לי כי עצירתו של התובע קודם לכן הייתה מועילה בענייננו. בנוסף התובע עתר לחייב את הנתבעת בתשלום של 17,800 ₪ במקום 22,000 ₪, ולכן אין בכך כדי לפצותו על מלוא נזקו, בנסיבות אלא לא מצאתי לנכון לחייבו ברשלנות תורמת. אשר על כן דין התביעה להתקבל. הנתבעת תשא בהוצאות המשפט. כמו כן הנתבעת תשא בתשלום שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ + מע"מ. קבעתי סכום זה לאור העובדה כי התובע לא המציא חוות דעת ולכן לא פסקתי לו את מלוא שכ"ט לו היה זכאי לו הוא היה מגיש את חוות הדעת. מוסך