תביעה נגד קייטנה - נפילה מסוס

פסק דין התובעת הינה ילידת 1979. בעת שהיתה בגיל 8 נפלה מעל סוס בעת היותה בקייטנת קיץ במרכז הקהילתי בצהלה, ונפגעה. בכתב התביעה נטען כי נתבעת 1 היתה, במועדים הרלוונטיים לתביעה, המחזיקה והמפעילה של המרכז הקהילתי, בו התקיימה הקייטנה ביולי 1987 ולכן היא אחראית באחריות ישירה ושילוחית למעשיהם ולמחדליהם של מנהלי המרכז ועובדיו של מפעילי הקייטנה ומנהליה. עוד טוענת התובעת כי נתבע 2 היה במועדים הרלוונטיים לתביעה הבעלים, המנהל והמתפעל של חוות סוסים. הוא הוזמן ע"י נתבעת 1 בחודש יולי 1987 לקייטנה כקבלן עצמאי לצורך הרכבת ילדי הקייטנה על סוסיו. עם הסוסים הגיעו מדריכים, שהיו עובדיו של נתבע 2, וליוו את הילדים בעת הרכיבה על הסוסים. לפיכך טוענת התובעת כי גם נתבע 2 אחראי באחריות ישירה ושילוחית לפעולותיו, ולמחדליו שלו ושל עובדים מטעמו. תיאור האירוע בכתב התביעה הינו, כי התובעת שהיתה בת 8, הועלתה ע"י מדריכי נתבע 2 על סוס, כאשר יחד עמה על אותו סוס הורכבה ילדה נוספת בת 8, אשר הושבה לפניה. הסוס עליו הושבו 2 הילדות הובל ע"י אחד ממדריכי נתבע 2 ברחבה של המרכז הקהילתי, כאשר לפתע אחד הילדים שהיו ברחבת הרכיבה והיו קרובים מאוד לסוסים הבהיל את הסוס שעמד על רגליו האחוריות והפיל מעל גבו את התובעת ואת חברתה, שנפלה על התובעת. כתוצאה מהנפילה רוסק מרפק יד שמאל של התובעת. לכתב התביעה צורפה חוו"ד רפואית של האורטופד פרופ' צבי יוסיפוביץ, אשר בדק את התובעת ביום 19.7.00. בסיכום חווה"ד נקבע : " בת 21 עם תולדות של נפילה בגיל 8 וחבלה במרפק שמאלי, שבר של הקונדילוס הלטרלי. נעשה שיחזור פתוח וקיבוע פנימי עם 3 מסמרי קרשנר. כעבור חודש הוצאו המסמרים, בהדרגה תנועות מרפק הוטבו. כיום המרפק השמאלי עם זווית (CARRYNG ANGLE) 0 מעלות לעומת 15 מימין, ישור הציר הוא תוצאה של הפרעה בצמיחה, עם צמיחת יתר של קונדיל הלטרלי בעקבות השבר. כמו כן, נשארה הגבלה בכיפוף המרפק השמאלי 110 מעלות לעומת 140 מעלות מימין, בעקבות השבר. צלקת ניתוחית באורך 7 ס"מ בצד הלטרלי אחורי של המרפק. הנ"ל אטרת יד שמאלית , מאמץ ביד כגון כתיבה נשיאת חפצים גורמים לעייפות ולכאבים. הנני מעריך כי להנ"ל נשארה נכות לצמיתה של 10% לפי סעיף 41 (5) ב'. " מטעם נתבע 2 הוגשה חוו"ד רפואית של מומחה בתחום האורטופדיה ד"ר מיכה רינות, אשר בדק את התובעת ביום 16.7.02 בפרק הדיון והמסקנות כותב המומחה : "כללי : לגב' עינת רזאל נגרם בתאריך 23.7.87 שבר של האפיקונדיל בצידי המרפק יד שמאל היא היד הדומיננטית. השבר טופל בהחזרה פתוחה וקיבוע פנימי והושג חיבור טוב בעמדה מדויקת. " מצב רפואי נוכחי : הגבלה קלה ביכולת הכפיפה של המרפק וסטייה קלה בציר המרפק (זווית נשיאה שונה כד 10 מעלות בין המרפקים). מצב תפקודי נוכחי : לסטיית הציר המתוארת ולהגבלה הקלה ביכולת הכפיפה אין למעשה כל השפעה על תפקוד הגפה בפרט ועל כושר הפעולה בכלל, סטיית הציר אינה נראית כלל אלא בעין בוחנת ובאמצעות מד זווית, וע"כ גם איננה מהווה הפרעה אסטטית משמעותית. סיכום : אני מעריך את הנכות הרפואית הצמיתה שנותרה לגב' עינת רזאל כתוצאה מהתאונה בתאריך 23.7.87 כדלקמן : 5% עפ"י סעיף 41 (5) ב (כדי מחצית הסעיף) מקובץ תקנות המוסד לביטוח לאומי. לדעתי לא נותרה לנבדקת הפרעה תפקודית כתוצאה מהתאונה. " נתבעת 1 בכתב הגנתה טענה כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותה הבלעדית של התובעת וכן מחוסר זהירות של הנתבע 2. נתבע 2 טוען בכתב הגנתו כי בגין השהיית התובעת את הגשת כתב התביעה נוצר קושי רב באיתור הראיות ונגרם לו נזק ראייתי ניכר. עוד טוען הנתבע כי הוא נקט באמצעי זהירות מתאימים. הוא ומדריכיו הפעילו פקוח השגחה יעלים ומתאימים בנסיבות הזמן והמקום, הדריכו את הילדים ואת התובעת באשר לכללי ההתנהגות והבטיחות המתאימים. אירוע התאונה, שהוכחש על- ידי נתבע 2, היו לטענתו בלתי צפוי או בלתי נמנע בנסיבות העניין ולנתבע 2 לא היתה שליטה בו. אם אומנם היתה רשלנות הרי היא של הנתבעת כמו כן טוען הנתבע 2 כי הורי הילדים הסתכנו מרצון. שאלת האחריות: באשר לנסיבות הארוע יש לנו מטעם התובעת את עדותה שלה, את עדות חברתה שישבה על אותו סוס, הגב' אפרת קשתי, וכן עדת תביעה נוספת הגב' חנה שרוני, שהיתה מנהלת המתנ"ס בתקופה הרלוונטית. על פי עדותם של 3 העדויות הללו ילד שנכנס לתוך רחבת הרכיבה משך בזנבו של הסוס וזה התרומם וניער מעליו את התובעת וחברתה. 3 העדות לא ראו את הילד שטען כי משך בזנב הסוס, הם שמעו מאחרים על כך, על-פי עדותה של התובעת אותו ילד אף הודה בפניה על מעשיו. אין בחומר הראיות עדות ישירה, שאינה עדות שמיעה, שתתמוך בגירסת התובעת כי ילד משך בזנב הסוס. כדי לתמוך בגירסה זו של התובעת היה עליה להביא לעדות את אותו ילד אשר, לטענתה, הודה בפניה. לא נטען על-ידי התובעת כי אין היא יכולה לאתר את אותו ילד או אנשים אחרים שנכחו בעת האירוע,כדי שיחזקו עדותה. אי הבאת עד שיכול לתמוך בגרסת התובעת יוצר הנחה כי אילו היה מוזמן לעדות לא היה תומך בגרסתה. ראה לעניין זה :ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ פ"ד מ"ד(4) 595: "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, משנמנע מהבאת ראיה רלבנטיות שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו". [ע"א 548/78 פד"י ל"ה(1) 736 שם בעמ' 760 מול האות ה']". מהו סוג הסוסים שבהם נעשה שימוש באותו אירוע? התובעת טוענת כי היא הורכבה על סוס רגיל, בעוד שהנתבעים טוענים כי המדובר בסוסים מסוג פוני, שהם נמוכים. לעניין זה עומדות בפנינו עדותה של התובעת, אשר מדגישה כי המדובר בסוס רגיל, שהיה גבוהה, היא מכירה סוסים מרכיבה עליהם קודם לאירוע אצל ידידי המשפחה. הרוכבת שישבה ליד התובעת על גבי הסוס בתצהיר עדותה הראשית( סעיף 4) מצהירה כי מדובר בסוס רגיל ולא סוס פוני. בחקירתה הנגדית השיבה בעמוד 2 לישיבת 13.09.04 כי: "ת. בשביל ילדה בת 8 גם סוס פוני זה סוס גבוהה" עדת התביעה הגב', שרוני לא תמכה בגרסת התובעת, אשר העידה בחקירה נגדית כי המתנ"ס הזמין "פונים" ולא סוסים. נתבע 2 העיד באופן ברור כי למתנ"ס הזה הוא הביא רק "פונים". האם בהרכבת 2 רוכבים על הסוס יש משום רשלנות ? לא הובאה כל ראיה של מומחה לרכיבה כי אסור להרכיב 2 על גב הסוס. מדובר לא ברכיבה אלא בהובלה של בעל החיים ע"י מדריך. באשר לאוכף, התובעת טוענת כי לא היה אוכף, חברתה אפרת החזיקה במושכות ואילו התובעת החזיקה באפרת. העדה אפרת קשתי בתצהיר עדותה הראשית מעידה כי היא אחזה במושכות הסוס ולמיטב זיכרונה לא היה אוכף כלשהו. העדה לא נחקרה בשאלה זו כלל, ולפיכך אני מקבל את גרסתה כי לא היה אוכף. גם התובעת וגם הגב' אפרת קשתי מעידות כי הסוס נעמד על הרגליים האחוריות וכתוצאה מכך הן נפלו. מול שתי עדויות אלה לא הובאה כל עדות של נתבע 2, אשר כלל לא זכר את האירוע, ולא אף אחד אחר כולל המדריך שהוביל את בעל החיים. לפיכך אני מקבל את גרסת התובעת כי נפלה מהסוס כתוצאה מכך שהסוס נעמד על רגליו האחוריות. מחומר הראיות עולה כי היה מדריך מטעמו של נתבע 2 אשר הוביל את הסוס. תפקידו של מוביל זה לגרום לכך שהסוס לא יעמוד על רגליו האחוריות ויסכן את הרוכבות. המדובר בילדות בנות 8, אשר אחת מהן החזיקה במושכות ואשר אין להן ניסיון ברכיבה על סוסים. העובדה ששתיהן נפלו יכולה לנבוע הן מכך שלא היה אוכף שיעצור את הנפילה, והן מכך שהסוס התרומם על רגליו האחוריות. טענת נתבע 2 כי יכול להיות שהתובעת הסתכלה הצידה ולא קדימה ואבדה את שיווי המשקל אין בה ממש כי אם אמנם כך היה הדבר, הרי זה תומך בטענה שלא היה לתובעת במה להיאחז והיא נאלצה לאחוז את הגב' קשתי, ולכן שתיהן נפלו. גם בכך ניתן ליחס רשלנות. אני מקבל את עדותה של מנהלת המתנ"ס ושל מנהלת הקייטנה כי המקום בו בוצעה הרכיבה היה שטח מתוחם עם גדרות, כמו כן אני מקבל את עדותה כי המדובר בשטח אדמה רך ולא קשה כטענת התובעת. הגב' קשתי בעת הנפילה נפלה על התובעת. אין ספק כי קיימת במקרה שבפנינו חובת זהירות מושגית. האם אמנם קיימת גם חובת זהירות קונקרטית ? הרכבת ילדים קטנים על גבי סוס או פוני היא פעולה שיש סיכון, מאחר והדבר תלוי גם בהתנהגות הסוס. אדם סביר בנסיבותיו המיוחדות של המקרה היה צריך לצפות התרחשות של נפילה מהסוס. האם אמנם היתה כאן סכנה בלתי סבירה אשר החברה רואה אותה במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו ? התשובה לכך היא חיובית. יש לראות בהרכבת ילדים בני 8 על סוס, כאשר אין לו אוכף, כסכנה שיש לנקוט בה אמצעי זהירות מיוחדים כדי למנעה. נתבעת 1 היא זו אשר הזמינה את נתבע 2 כדי שיביא את סוסיו למתנ"ס. מנהלת המתנ"ס לא נפגשה עם נתבע 2 קודם להגעתו למתנ"ס, לא בדקה כי הפעולות של נתבע 2 עומדות בקריטריונים של דרישת זהירות סבירה. היא סמכה על רשימה שקיבלה מנתבעת 1, כדי להזמין את נתבע 2, היא שלחה לכל הקבוצה שמנתה 20 ילדים מדריך 1 מטעמה. לא די בעובדה שהוזמן קבלן עצמאי לצורך ביצוע הרכיבה. היה מקום לברר את אמצעי הזהירות הנדרשים ולקבוע דרישות מתאימות ולוודא ביצוען. הדבר לא נעשה ועל כך אין כל מחלוקת. נתבע 2 שלח מדריך לכל סוס אשר יוביל את הסוס. המדריכים היו צעירים לפני צבא ולא הוכח כי הם היו מיומנים דיים. הוא איפשר הרכבת 2 ילדים על אותו סוס ללא אוכף באופן שעלול לסכן את הרוכבות. אשר על כן אני מוצא כי 2 הנתבעים אחראים לקרות הנזק כמעוולים במשותף. גובה הנזק : חווה"ד של המומחים צוטטו באריכות. המומחה מטעם נתבע 2 בדק את התובעת שנתיים לאחר בדיקתו של המומחה מטעם התובעת. מאחר ומאז האירוע ועד לבדיקות של המומחים עברו 13-15 שנים ואין חשיבות לעובדה זו. 2 המומחים קובעים כי ישנה הגבלה קלה ביכולת הכפיפה של המרפק, אך לדעת ד"ר רינות סטיית המרפק היא כה קלה שלא ניתן להבחין בה בעין אלא רק במדידת מד זווית. המדובר ביד השמאלית של התובעת שהיא היד הדומיננטית אצלה, המומחה מטעמה מציין כי מאמץ ביד כגון "כתיבה, נשיאת חפצים גורמים לעייפות וכאבים." עניין הכאבים הוא עניין סוביקטיבי. המומחה לא ציין איזה מאמץ של כתיבה, דהיינו במשך כמה זמן גורם לתובעת לעייפות. מאידך ד"ר רינות קובע כי אין בהגבלת הכפיפה השפעה על תפקוד הגפה, ולכן לא נותרה לתובעת כל נכות תפקודית. אני מקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם נתבע 2 ד"ר רינות כי לא נותרה לתובעת נכות תפקודית. חישוב הנזק : כאב וסבל : התובעת נותחה לקיבוע השבר ולהכנסת מסמרים וניתוח נוסף להוצאתם. אני מחשב את הסכום בגין כאב וסבל לפי מדד של 10% בכפל מתאונת דרכים, בסך של 31,145 ₪. הפסד השתכרות לעבר : הובאו ראיות על הפסד כלשהו. הטענה כי התובעת הפסידה עבודה מועדפת בגין נכותה לאחר שחרורה מהצבא לא הוכחה כלל. הפסד השתכרות בעתיד : התובעת נמצאת בלימודים. הנכות שנקבעה לה אינה תפקודית. לא הוכח כי התובעת היתה משתכרת את סכום המשכורת הממוצעת במשק. התובעת למדה משפטים, אך לא הוכח כי הפסיקה הלימודים בעקבות הפגיעה. התובעת לומדת עתה בפרוייקט מצטיינים כדי להיות מטפלת באמצעות בעלי חיים. לא הובאו ראיות מהי המשכורת המשולמת לעובדים בעבודה זו ולא הוכח כי פגיעתה של התובעת תגרום לה קשיים בעבודה זו. במקרים בהם מדובר בהגבלה של עד 10% נכות נוהג ביהמ"ש לפסוק סכום פיצוי גלובלי. בנסיבות העניין ובהתחשב בגילה הצעיר של התובעת אני פוסק לה סכום של 40,000 ₪. עזרת זולת : לא הוכח כי התובעת זקוקה לעזרה כזו, היא שוטפת את רצפות דירתה הנמצאת בבית הוריה, ולא הובאה כל ראיה כי תזדקק לכך בעתיד. לפיכך אינני פוסק סכום כלשהו בעניין זה. הוצאות רפואיות : התובעת זכאית לכל הטיפולים במסגרת חוק בריאות ממלכתי ואין מקום לפסוק פיצוי בעניין זה. הוצאות : התובעת זכאית להוצאות חוות דעתו של פרופ' יוסיפוביץ מיום 22.12.00 בסך 3,500 ₪ תשלום לעדים בסך 700 ₪ והוצאות האגרה ששולמה על ידה ביום 19.4.01 בסך 540 ₪. סיכומו של דבר : אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסכומים הבאים : א. סך של 71,145 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ב. סך של 3,500 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.12.04 ועד לתשלום בפועל. ג. סך של 540 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.4.01 ועד לתשלום בפועל. ד. סך של 700 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ה. שכ"ט עו"ד בסך 14,000 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. קטיניםתאונות רכיבה על סוסקייטנותנפילה