מימוש צ'ק ביטחון חוזה שכירות

פסק דין 1. התובע הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שיק ערוך לפקודתו; נקוב בסכום של 82,000 ₪; משוך על חשבונן של הנתבעות, ונושא את הכיתוב: "לביטחון בלבד". השיק נמסר לתובע בקשר עם חוזה שכירות שבמסגרתו השכיר לנתבעת 1 את דירת הקוטג' שלו באור יהודה למשך שנה שתחילתה ב-20.12.98. הנתבעת 2 ערבה להתחייבויות הנתבעת 1 על פי הסכם השכירות. השיק הוגש לביצוע על מלוא הסכום הנקוב בו, אך לאחר שהנתבעת 1 קבלה רשות להתגונן, הופחת סכום התביעה והועמד על 39,656 ₪. סכום של 23,955 ₪, מהסכום הנתבע, נועד לפצות את התובע על הנזק הישיר שנגרם לטענתו למושכר ולתכולתו בתקופת השכירות; סכום של 10,000 ₪ נתבע כפיצוי בגין נזק כללי - "עוגמת נפש, טרחה, כעס וכו'"; סכום של 1,282 ₪ נתבע בגין שכר טרחת שמאי נזקים, וסכום של 1,533.27" ₪ - בשל חשבונות טלפון שלא שולמו על ידי הנתבעת. שני הסכומים האחרונים כוללים ריבית והפרשי הצמדה מפברואר 2000 ועד למועד הגשת כתב התביעה המתוקן באפריל 2001. 2. התובע טוען שהנתבעת החזירה לרשותו את החזקה בדירה כשהיא משאירה בה הרס וחורבן. אלה נגרמו לטענתו בעיקר בשל הצפה בלתי מבוקרת של עליית הגג שבה אוחסנו חפצים של התובע, ועל ידי הכלבים שהנתבעת החזיקה בבית - 6 במספר. התובע "יודע" על דבר ההצפה ועל מספר הכלבים שהוחזקו בביתו על ידי הנתבעת, מפי השכנים. בחקירתו אמר: "הם ראו שמים יוצאים בחוץ לדירה מהגג", ובהמשך: "השכנים רק דווחו על שטפון. הם לא הודיעו כרגע שהשתן של הכלבים נכנס אלא שיש רק שטפון". 2 שכנים אומנם העידו, אבל אף אחד מהם לא דבר על הצפה או על שיטפון וגם לא נקב במספר הכלבים. אשר לנתבעת - היא אשרה תחילה שהחזיקה ב-3 כלבים, ואחר כך דברה רק על שנים. את עניין ההצפה היא מכחישה מכל וכל. כך או אחרת, כמחצית מסכום הנזק הישיר שנגרם לתכולת הבית מיוחס לנזק שנגרם לספרי רפואה של התובע אשר היו מאוחסנים בעליית הגג בקרטונים שהונחו על הרצפה, ואתייחס תחילה לנזק זה. 3. הנתבעת פינתה את הבית בסוף אוקטובר 1999. התובע פנה להזמין שמאי נזקים ב-10.12.99. הלה ביקר לדבריו בבית ב-12.12.99 אך חוות דעתו נושאת את התאריך 18.1.2000; עולה ממנה שאת "פרטי המקרה" קיבל מהתובע עצמו, וכי האחרון עמד על הנזקים שנגרמו לו כבר ב-20.11.99. בפתח חוות הדעת הוא אומר: "מהפרטים שקיבלנו מפיך עולה כי בתאריך 20.11.99 לאחר שקיבלת לידיך את הבית מהשוכרים הבחנת בנזקים לתכולה ולמבנה ביתך שמקורם במים ורטיבות. בנוסף לכך הבחנת כי מספר פריטי תכולה הושחתו בזדון ואף נלקחו מביתך". עם זאת, השמאי מאשר שהספרים ניזוקו מרטיבות ואף כותב שהבחין "בסימני רטיבות טריים יחסית". ואומנם בתמונות מה-12.12.99, מצב הספרים שצולמו אז נראה בכי רע - בעיקר הכריכות, שחלק מהן נראות כאילו נשרפו בשוליהן. השמאי אומר שמדובר בעובש ובריקבון מעובש. אשר למשך הזמן שתהליך כזה "דורש" - תחילה אמר השמאי: "צריך שיעבור מספר ימים והספרים יהיו סגורים בקרטון והם יעלו עובש" . בהמשך אישר "שעד שהמים חדרו לקרטון זה לקח מספר ימים או שבועות כדי שזה יגיע לריקבון כזה". אחר כך כבר דיבר על שבועות בלבד: "כשאני מסתכל על התמונות, הייתי נוטה לומר שזה לוקח מספר שבועות כדי להגיע למצב הזה", וכשב"כ הנתבעת טען כנגדו: "אני אומר שזה אמור לקחת יותר זמן", השיב: "אני לא מהנדס עובש". גם לבית המשפט אין כישורים של מהנדס עובש, אבל בתמונות נראה מצב של ריקבון מתקדם בחלק מכריכות הספרים שצולמו, וההנחה הסבירה לדעתי היא שמדובר בתהליך ממושך, מה שאינו מתיישב עם סימני הרטיבות הטריים שהשמאי הבחין בהם לדבריו. מתצהירו של התובע עולה שההצפה הנטענת של עליית הגג בוצעה על ידי הנתבעת במהלך הניקיונות שבצעה טרם שעזבה את המושכר, כדי לסלק את עקבות שתן הכלבים (סעיף 18.6. לתצהיר), ובא כוחו מאשר בסיכומיו שזוהי אכן גרסת התובע : "אני מפנה לאבסורד בסעיף 12 לתצהיר הנתבעת...היא תומכת בגרסת התובע שהרטיבות נוצרה עובר לעזיבתה את הדירה על ידי שטפונות" (פרוטוקול עמ' 12). אם כך, בצדק טוען ב"כ הנתבעת ש"לוח הזמנים" הזה אינו תומך בטענה שהנזק שנגרם לספרי הרפואה של התובע, נגרם בעטיה של התובעת בשל הצפת עליית הגג, כפי שדווח על ידי השכנים אך כזכור, לא אומת בעדותם. הנתבעת להזכיר, פנתה את המושכר בסוף אוקטובר, ולפי חוות הדעת של השמאי, התובע גילה את הנזק הזה כבר ב-20.11.99. אומנם, הנתבעת ניסתה להסביר את העובש שפשה בספרים בבעיית רטיבות שלטענתה הייתה קיימת במושכר וביקשה להסתייע לצורך זה בתביעה בגין ליקויי בניה שהוגשה ע"י התובע כנגד הקבלן שבנה את הקוטג'. אלא שמהתביעה הזו אין עולה בהכרח שבין הליקויים שבגינם נתבע הקבלן, נמנו גם ליקויים אשר קשורים בבעיות של נזילות ורטיבות. הנתבעת גם ניסתה להיאחז, "ברגע האחרון" ממש, בטענה שהקרטונים עם הספרים היו מונחים בעליית הגג בנישה סמוכה לצנרת של דוד, שממנה היתה נזילה, אבל הטענה הזו הועלתה, לראשונה בסיכומים; אין לה זכר בכתב ההגנה, וצודק ב"כ התובע כשהוא טוען שמדובר בשינוי חזית מפתיע, וככזה אסור. יחד עם זה, דווקא גרסת התובע ביחס לעיתוי שבו הוצף הבית לצורכי ניקיון, אינה תומכת בטענתו שהנתבעת היא אשר אחראית לנזקים שנגרמו לספריו; משך הזמן שנדרש על מנת שיווצר עובש עד כדי ריקבון אינו ידוע - השמאי שממנו נטל התובע חוות דעת לא היה לעזר בנושא הזה - וגם אין אנו יודעים בעצם ממתי "שכנו" הספרים הללו בקרטונים על רצפת עליית הגג. בחקירתו אמר התובע: "סוכם שהדברים שלנו מאוכסנים בעליית הגג...". הלשון הזו אינה מצביעה דווקא על כך שכל הדברים אוכסנו שם רק עובר לכניסת הנתבעת לבית. המשמעות של כל אלה היא שאין לפניננו ראיה לכך שלעובש ולריקבון אחראי שיטפון שהנתבעת יזמה ואשר התרחש בתקופה שהנתבעת התגוררה במושכר, והתוצאה היא שאת התביעה בגין הנזק הזה אין מקום לקבל. 4. אשר להוצאות ולנזקים שנגרמו בעטיים של הכלבים. לאלה "שייכים" הוצאות ניקוי שטיח, נזקים לריהוט שנמצא במושכר לרבות משקוף של דלת, ונזקים לגינה. להוציא הגינה, מדובר בנזקים בסכומים קטנים יחסית, אך ככל שהמדובר בריהוט - לפי התמונות, הנזקים בכל זאת חורגים מגדר "בלאי סביר". ובעניין הגינה, הנתבעת טוענת שהיא שיקמה את הגינה, אלא שהתמונות שצולמו ע"י שמאי הנזקים מעידות על קרחות דשא רציניות ואני סבורה שהתביעה בראש זה מוצדקת. באין אומדנים אחרים ביחס לנזק הזה - יש לקבל את סכום הנזק כפי שהוערך על ידי השמאי. 5. פריטים שנעלמו - מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעת, שבהעדר פרוטוקול של מסירת הדירה בעת השכרתה, אי אפשר לקבל כמוכחות את טענות התובע באשר לעצם קיומם של הפריטים הללו. לקטגוריה הזו שייך גם הצ'יפסר. לא משום שלא היה צ'יפסר אלא משום בעניין הצ'יפסר מציין השמאי שהמכשיר הושלך עובר לבדיקתו וכי ההערכה בסעיף זה מבוססת על תיאור הנזקים כפי שמסר מר מילוא. הנתבעת טוענת שהצ'יפסר היה בכלל מאוכסן בעליית הגג. מכל מקום, בנסיבות אלה, אי אפשר לקבל את הנזק שנתבע בסעיף זה ואשר נמדד לפי עלות התיקון של המכשיר. 6. מאידך, ביחס לשטיח שנשלח ע"י הנתבעת לניקוי יבש, ושלפי הנטען לא הוחזר על ידה רק משום שנמנע ממנה להחזיר לעצמה ציוד שנותר במושכר- אני סבורה שלא אטעה אם אומר שמדובר בתירוץ דחוק במיוחד. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בהליך ההתנגדות, הנתבעת עצמה בקשה לחזור בה מהטענה שלא התאפשר לה להוציא מטלטלים שלה מהמושכר, והעובדה היא שהשטיח הזה לא הוחזר על ידה לתובע עד עצם היום הזה. נראה אפוא שהשטיח הזה אכן הושלך כפי שצויין על ידי השמאי בחוות דעתו (עמ' 3 ס' 6). אומנם הערכת השווי שלו נראית לי מוגזמת, אבל לא נטען בעניין זה דבר על ידי הנתבעת, ובהעדר כל נתונים אחרים, איני רואה שלא לקבל את שומת הנזק שלו. 7. סיכומו של דבר, התובע זכאי לסכומים הבאים: תיקון כיסאות עץ בפינת אוכל וכן תיקון משקוף עץ בחדר שינה - 1,050 ₪. שטיח - 3,000 ₪ גינה - 1,500 ₪ נזקים פעוטים אחרים אשר פורטו בדו"ח השמאי 500 ₪ החזר חשבונות טלפון ושכ"ט שמאי 2,815 ₪ עוגמת נפש 1,500 ₪ סה"כ 10,365 ₪. הנני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכום האמור, כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן ועד למועד פס"ד זה, וממועד זה ואילך - בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק. עוד הנני מחייבת את הנתבעות בתשלום 1,000 ₪ הוצאות משפט (במקום ההוצאות שהושתו על הנתבעת בהתאם להחלטה מיום 1.4.04), וכן בשכ"ט עו"ד בסכום של 1250 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. חוזה שכירותחוזהשיקיםשכירות