צו מניעה מימוש בטחונות

החלטה 1. בפני בקשה למתן צו מניעה זמני כלפי המשיבים אשר יאסור עליהם מימוש בטחונות של המבקשים לחובות חברה בשם ר.י.פ. קום בע"מ בע"מ ח"פ 51-275847-5 (להלן: "החברה") אשר ניהלה חשבונות בנק; חשבון אחד אצל המשיב הראשון מס' 510405 (להלן: "בנק אוצה"ח") והשני אצל המשיב השני מס' 711800/08 בבל"ל (חשבון שהתנהל עד לסגירת סניף 871 בדרך העצמאות כחשבון מס' 109800/55) (להלן: "בל"ל"), לה ערבו המבקשים. בעלי המניות והדירקטורים בחברה: 2. המבקש מס' 1 (להלן: "שני") הינו בעל מניות בחברה, ולטענתו, לא היה לו תפקיד פעיל בה מלבד היותו בעל זכות חתימה. המבקש מס' 2 (להלן: "יפה") הינו בעל מניות ודירקטור בחברה, אך גם הוא טוען כי עסק רק בצד הטכני המדעי של פעילות החברה ולא עסק בצד הפיננסי שלה מול הבנקים. המבקש מס' 3, שהינו רופא במקצועו, היה בעל מניות בחברה, אך עפ"י הנטען לא היה מעורב באופן כל שהוא, בפעילות החברה. אדם נוסף הנזכר בבקשה הוא בעל מניות, דירקטור ומנכ"ל החברה, פלטיאל פורת (להלן: "פורת"), אשר נטען בבקשה כי עסק בתחום הכלכלי פינננסי של החברה וניהל את פעילותה השוטפת בכלל ומול הבנקים בפרט. חובות החברה והערבויות 3. כעולה מהבקשה החברה הפסיקה את פעילתה במחצית חודש יולי 2001, כאשר חובותיה לבנק אוצה"ח עומדים, על סך של 901,226,40 ש"ח, נכון ליום 10.10.01, החובות לבל"ל עומדים, על סך של 379,967 ש"ח, נכון ליום 10.10.01. יצויין כי המבקשים כופרים בגובה החובות וזאת בשל העובדות והטענות הכלולות בבקשה ובתיק העקרי. המבקשים ופורת ערבו באופן אישי לחובות החברה והעמידו במסגרת זו גם בטחונות שונים להבטחת חובותיה כלפי הבנקים הנ"ל. הבטחונות שניתנו מפורטות בסעיף 5 בבקשה ובכלל זה פקדון של שני על סך 146,000 ש"ח (סעיף 5 א') ערבויות בנקאיות פק"מ ופקדון שניתנו כבטוחות לחשבון בבנק אוצר החייל (כמפורט בסעיפים 5 א'-ה') (להלן: "הבטחונות"). ביום 25.9.01 ניתן סעד ארעי לעיכוב הבטחונות הנ"ל ונקבע דיון במעמד הצדדים. הדיון התקיים ביום 14.10.01 וביום 22.10.01 במהלכו נחקרו המצהירים והצדדים ביקשו לסכם את טענותיהם. לאחר שהוגשו הסיכומים הובא התיק בפני לכתיבת החלטה. השאלות שבמחלוקת: 4. השאלות שבמחלוקת בין הצדדים הינן האם פרעו הבנקים שיקים של החברה שנמשכו בניגוד לזכויות החתימה ובמידה וכן הנפקות המשפטית והתוצאות האופרטיביות שיש לתת ל"כיבוד" זה של השיקים ש"גרמו" לחיוב חשבונה של החברה וממילא לדרישה מצד הבנקים לערבותם האישית של המבקשים לסילוק חובות החברה. אלה שאלות נכבדות והן קרוב לוודאי תתבררנה במסגרת התיק העקרי. בשלב זה בבקשה לסעד הזמני ביהמ"ש יבחן האם יש מקום להעתר לבקשה וזאת עפ"י המבחנים שנקבעו בפסיקה. כידוע בבוא בית המשפט לשקול בשלב מוקדם זה אם יש מקום ליתן צו מניעה זמני, עליו לבדוק מספר תנאים ויחולו המבחנים שנקבעו בפסיקה (ראה זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית עמ' 613 עד 620). ארבעת המבחנים שנקבעו כלולים בתשובות לשאלות הבאות; השאלה הראשונה היא האם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של ביהמ"ש בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה. השאלה השניה, היא האם הוכיח התובע, המבקש, את קיום זכותו ביחס לנשוא הסעד המבוקש. השאלה השלישית, היא להיכן תהא הכף נוטה אם ישקול ביהמ"ש את אי הנוחות שתגרם לתובע באם לא יינתן הצו הזמני לעומת אי הנוחות שתגרם לנתבע אם הצו יינתן בשלב זה. השאלה הרביעית והאחרונה היא שיקולים של יושר כמו במקרים של שיהוי בהגשת הבקשה או אי מסירת כל העובדות הדרושות ושאלות של דיני היושר האחרים. הצורך בהתערבות ביהמ"ש בשלב מוקדם 5. באשר לשאלה הראשונה והיא האם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של ביהמ"ש בשלב מוקדם, סבורני כי תנאי זה מתמלא במקרה שבפני שכן מה שעומד על הפרק הוא מימוש הערבויות ואם אומנם יש ממש בטענות המבקשים כי אז זה הזמן להתערבות מצד ביהמ"ש. הוכחת קיומה של הזכות 6. השאלה השניה, היא האם הוכיחו המבקשים את קיום זכותם ביחס לנשוא הסעד המבוקש. קרי; האם לנוכח טענותיהם בנוגע לחוב החברה, הם זכאים לעכב את מימוש הערבויות. בעניין זה יש לציין לכאורה כי קיים פער בין זכויות החתימה של החברה כפי שנרשמו בחשבונות הבנק ובספרי החברה לבין המצב שהתנהל בפועל. מצד אחד לפי פרוטוקול זכויות החתימה של החברה בבנקים חתימותיהם של פורת ויפה ביחד, חייבו את החברה לצורך משיכות שיקים עד לסך של 15,000 ש"ח. כאשר דובר בסכומי שיקים הגבוהים מ - 15,000 ש"ח דרושות חתימותיהם של פורת או יפה, ביחד עם חתימתו של שני. הגירסה של המבקשים העולה מתצהירו התומך בבקשה של יפה וכן מעדותו היא כי נמשכו ושולמו מחשבונות הבנקים שנוהלו ע"י החברה, הן בבנק אוצה"ח והן בבל"ל, שלא על פי זכויות החתימה הנ"ל, בנוגע לשיקים שסכום כל אחד מהם עולה על 15,000 ש"ח. ככל הנראה מדובר בסכום כולל של השיקים שנמשכו לכאורה בניגוד לזכויות החתימה כאמור המגיע לסך של כ6.5- מליון ש"ח וזאת לתקופה שמתחילת שנת 2001 ועד להפסקת פעילות החברה ביולי 2001. המשיבים, הבנקים טענו כי כי המבקשים היו מודעים לכיבוד השיקים וכי הם עודדו את הדבר והוכח כבר בשלב זה כי במשך שנה ויותר נמשכו מחשבונות החברה שיקים בסכומים של מיליוני ש"ח שלא על פי זכויות החברה שרובם ככולם שולמו לצורך פעילותה השוטפת של החברה ואיש מטעם החברה לא העלה טענה לפיכך מנועים המבקשים להעלות את טענותיהם לכן יש לקבוע כי לא נגרם להם כל נזק. ואומנם יפה אישר בחקירתו הנגדית כי השיקים נמשכו במסגרת פעילותה השוטפת של החברה וכי לולא כן החברה לא יכלה לפעול (ראה עמ' 12 ש' 15 ואילך וכן עמ' 14 ש' 26 ואילך וכן עמ' 7 ש' 14 ואילך). המשיבים טוענים כי אין לבוא בטרוניה לבנקים כאשר המבקשים עצמם יצרו מצג כאילו הכל מתנהל כשורה וכי השיקים נחתמו בהתאם לזכויות החתימה והם מפנים לספרו של ריקרדו בן אוליאל "דיני בנקאות חלק כללי" שם נאמר כי ע"פ דיני המניעות הלקוח מנוע מלטעון שבוצע זיוף כל אימת שהוא עצמו יוצר בהתנהגותו אצל הבנק את המצג כי חתימתו אמיתית והבנק פועל בהתאם למצג זה ועקב כך גורם לעצמו נזק. בהקשר זה מעניין לציין כי פסיקת ביהמ"ש מלמדת כי לעיתים קרובות המצג שנוצר אצל הבנק נובע דווקא משתיקתו של הלקוח בנסיבות מסויימות. ואם כך בזיוף חתימה מקל וחומר שכאשר מדובר בכיבוד שיקים שלא בהתאם לזכויות החתימה שנמסרו לבנק, כאשר בעל החשבון בהתנהגותו יצר מצג שהביא את הבנק לכבד את השיקים. שקלתי טענה זו ואמנם ייתכן ויש בה ממש אלא שמקומה בבירור התביעה בהליך העקרי. בשלב זה כאשר הראיות לכאורה מצביעים על כך כי לא מופיעה על אף אחד מהשיקים הללו, שסכומם מעל 15,000 ש"ח, חתימתו של שני, כפי שנדרש על פי פרוטוקול זכויות החתימה של החברה שנמסר לבנקים, אלא מופיעות עליהם חתימותיהם של יפה ופורת, כאשר לגבי חלק מהשיקים, כך נטען, חתימתו של יפה אינה חתימתו, אלא היא מעשה זיוף, שנעשה על ידי פורת, דומה כי המבקשים הוכיחו זכות לכאורה שהופרה. עדי המשיבים אישרו למעשה את העובדות לעניין החריגה מזכויות החתימה, בעניין זה יש להפנות לעדותה של הגב' מלי ברוק, המצהירה מטעם המשיב 1 אשר הודתה בחקירתה, בעמ' 16 לפרוטיכל, כי: "לגבי השיקים שצירפנו לא מופיעה בהם יגאל שני על השיקים שמעל 15,000 ש"ח". כאשר נשאלה לגבי השיקם שבדקה לצורך הכנת תגובתה מטעם המשיב 1 השיבה: "ת. בדקתי חלק מהשיקים, לא סיימתי הבדיקה לגבי כל השיקים. בחלק שבדקתי לא מופיעה חתימת שני. ש. לא מצאתם שום שיק שחתימתו של שני מופיעה עליו? ת. נכון". הגב' קלמנוביץ, המצהירה מטעם המשיב 2 אף היא הודתה בעובדות לכאורה הנ"ל בהשיבה: "ש. על השיקים שאת העברת לעו"ד ריבנוביץ מופיעה חתימתו של שני? ת. ממה שהסתבר לא". (עמ' 18 ש' 26 לפרטיכל) 7. מסקנתי בדבר ההוכחה של הזכות לכאורה שהופרה, אין בה כדי לפגוע בטענות המשיבים כי מדובר בפעילות של החברה אשר נמשכה באופן האמור במשך תקופה של למעלה משנה וכי עיקר הכספים שהוצאו באמצעות השיקים שבמחלוקת הוצאו לצורך פעילותה השוטפת. המשיבים טוענים כי לא ניתן לקבל את טענות המבקשים כי לא ידעו על אופן משיכת השיקים, לאורך זמן רב כאשר סביר להניח כי במהלך שנה זו נפגשו המנהלים, דנו במאזניה של החברה, קבלו משכורות בשיקים המשוכים על ידי החברה, ואין זה מתקבל על הדעת כי בנסיבות בהן נמשכו השיקים לטובת פעילותה של החברה שממנה נהנו המבקשים, באופן ישיר או באופן עקיף, יינתן כעת צו מניעה זמני. יחד עם זאת, סבורני כי טענות אלה של המשיבים הם בגדר טענות מניעות הטעונות ליבון ובירור ואשר מקומן בבירור התביעה בתיק העיקרי. אין בטענות המניעות כדי למנוע מתן סעד זמני כאשר המבקשים מוכיחים זכות לכאורה שהופרה. הוא הדין ביחס לטענה הנוספת שבפי המשיבים והיא הטענה החוזית ולפיה בהתאם לתנאי ניהול החשבון עליו חתמה החברה אצל אוצה"ח, ואשר שני ויפה חתומים עליה, נאמר כי הם מתחייבים לבדוק כל העתק חשבון ולהמציא לבנק הערותיהם לגביו בכתב, אם תהיינה כאלה, וזאת תוך 21 יום מתאריך המסירה או מיום משלוח על ידי הבנק ואם לא יקבל הבנק את הערותיו והשגותיו כאמור יהא הבנק רשאי לראות בכך אישור לכל פרט הנקוב באותם מסמכים. אוצה"ח טוען כי החברה או מי מטעמה מעולם לא חלקו על נכונות דפי החשבון ולא באו בטרוניה לאוצה"ח במהלך למעלה משנה ולא נדרש לבטל או אפילו לברר איזו מן הפעולות שבוצעו בחשבונם. מכאן שע"פ ההסכם יש לראות שהחברה אישרה את נכונות הפעולות ואת הסמכתה להם והיא מנועה כיום להעלות טענות אלה כלפי אוצה"ח. אינני מקבל את הטענה החוזית הנ"ל, בשלב זה בטרם התבררו העובדות לאשורן. שכן, יש להפריד בין תביעת המבקשים לבין החברה. עילות התביעה שבתיק העיקרי ואף אלה המשמשות בסיס למתן הסעד הזמני, הן כי המבקשים רומו בסיוע המשיבים אשר איפשרו מעשי תרמית בצורה של משיכות שיקים בניגוד לזכויות החתימה של החברה. העובדה כי חשבונות מידע שנשלח נשלחו לחברה אינם מעידים כי נתקבלו או הובאו לידיעתם של המבקשים הטוענים כי לא שימשו בתפקידים ניהוליים פיננסיים והרי אין המשיבים טוענים כי שלחו את המידע ישירות גם למבקשים. מובן שאין באמור כדי לחסום מהמשיבים להוכיח את טענותיהם הנ"ל בבירור התביעה בתיק העיקרי. 8. המשיב 2, בל"ל, טענות עובדתיות רבות ונוספות כלפי המבקשים. בין היתר, טוען בל"ל כי בין החברה והמבקשים לבין הבנק היו יחסי אמון מיוחדים שהתבססו על הכרותו של שני עם הבנק אשר היה לקוח מכובד מאוד. היחסים התאפיינו במתן אשראי ובכיבוד שיקים של החברה ולעיתים אף בחריגה ממסגרת האשראי, כל זאת על סמך מצג שיצר שני כלפי הבנק כי הוא היועץ הפיננסי של החברה וכי הוא עומד מאחריה וערב לחובותיה וכי הוא בקיא בנעשה בחשבונות בבנק. בל"ל מביא מס' מקרים שלפיהם יש לטענתו לחזק את האמור לעיל. כך לטענתו, שני נתן הוראות מפורשות לפחות בשתי הזדמנויות לכבד שיקים שאינם על פי זכויות החתימה שהיו קיימות במועד פתיחת החשבון ושעלו על 15,000 ש"ח וזאת כאשר הוא והחב' יצרו מצג בפני הבנק כי השיקים נמשכו בהרשאה (ראה גם ס' 14 לתגובת בל"ל. בל"ל טוען כי הוכח ששני היה יועץ פיננסי בשכר של החברה וכי הוא נפגש עם מר פורת מדי שבוע ועודכן לגבי הנושאים הכספיים של החברה (עמ' 13 ש' 22 ואילך) וכי הוא היה מעורב בחשבונה של החברה ואף בקש להגדיל את מסגרת האשראי בחודש נובמבר 2000 (ס' 7 ו10- לתצהירה של הגב' קלמנוביץ'). כמו כן טוען בל"ל כי יפה בקש להציג עצמו כי הוא היה אחראי רק לצד המדעי של החברה. אולם אין לקבל טענה זו שכן, התברר כי יפה הוצג בפני בל"ל כבעל נסיון ניהולי עשיר בחברות גדולות (נספח ת8/א לתגובת בל"ל). בל"ל טוען כי יפה עצמו אישר כי חתם בתוקף תפקידו כמנהל על שיקים רבים של החברה לרבות שיקים לספקים, לרשויות המס ולאח' גם אם אמר כי חתם מכיוון שהדברים הונחו על שולחנו. המבקשים בקשו לטעון כי עיקר השיקים נמשכו ע"י פורת לכיסוי וכן לכיסו של אביו ולכיסו של "מקורבו" מר רפי דיק אולם, לטענת בל"ל כבר בשלב זה מסתבר כי רוב רובם של השיקים נמשכו בפועל במסגרת עסקיה השוטפים של החברה ולצרכיה (ראה סעיף 11ג לתצהירה של הגב' קלמנוביץ' ועמ' ש' 12 ואילך ועמ' 7 שורה 14 ואילך). כמו כן הוכח לכאורה, כי מר דיק היה קשור בהסכם עם החברה (עמ' 8 ש' 6 ואילך), יפה אף אישר כי חתם על שיק אחד או שניים לזכותו של מר דיק בכמה אלפי ש"ח (עמ' 8 ש' 14). לבסוף אישר יפה כי לאחר שבדק כי מגיעים למר דיק כספים מהחברה כמה שיקים לזכותו בסכומים של עשרות אלפי ש"ח בגין השירותים שזה נתן לחברה (עמ' 10 ש' 29, עמ' 11 ש' 1 ואילך). שני בעצמו פנה ביוני 01 לבל"ל, כי יכבד שיק שנמשך לפקודת מר דיק (ראה ס' 11ב לתצהירה של הגב' קלמנוביץ'). בל"ל טוען כי החברה והמבקשים הציגו בפני הבנק מצג לפיו פורת הלווה כספים לחברה בסכום של 460,000 ש"ח ולכן אין תימה בכך שהבנק כיבד שיקים שהיו לזכות פורת בסברו כי הם בגדר משכורתו או החזר הלוואה (ס' 11ג בנספח ת8/א לתצהירה של גב' קלמנוביץ'). עוד טוען בל"ל כי למבקשים אין כל עילת תביעה לגופו של עניין מכיוון שהוכח כבר בשלב זה, כי פורת ויפה הורשו לחתום במקומו של שני, על שיקים של החברה לרבות שיקים שסכומם עולה על 15,000 ש"ח והדבר נעשה בידיעתו של שני שמקום פעילותו היה בחיפה ואילו מקומם של חבריו בתל אביב, וכל זאת נעשה בהרשאתו ובהרשאת החברה, והדבר עולה בבירור מפניותיו של שני לבנק בחודשים מאי ויוני 2001 (ס' 14 לתגובת בל"ל). העובדה כי נתבקשה העלאת מסגרת החברה בנובמבר 2000, מצביעה על כך כי המבקשים היו מודעים למצבה הכספי של החברה. שקלתי את טענות בל"ל ויש לאמר כי בשלב זה של הבקשה הזמנית מכיוון שמדובר ע"פ טענות בל"ל, במקרים ספציפיים של התערבות שני בפעילות השוטפת של חשבון החברה לא ניתן לקבוע ממצאים לגבי כלל השיקים אשר סכומם כאמור, מגיע לכדי 6,500,000.- ש"ח ועל כן, מה שנאמר לגבי טענות אוצה"ח ייאמר גם לגבי טענות בל"ל דהיינו, כי טענות אלה מקומן להתברר בהליך בתיק העיקרי לרבות הנפקות המשפטית הנובעת מהן ואין בהן כדי להטות את הכף בשלב לכאורי זה, לצידו של בל"ל. סיכומו של דבר, הוכחה לכאורה קיומה של זכות של המבקשים וכי זכות זו הופרה לכאורה ע"י המשיבים בכך שלא קויימו ההוראות בדבר זכויות החתימה על גבי השיקים שמשכה החברה, שאם תתבררנה טענות המבקשים כנכונות, כי אז הם יהיו זכאים לסעד המבוקש בכתב התביעה. מאזן הנוחות 9. השאלה השלישית, היא להיכן תהא הכף נוטה אם ישקול ביהמ"ש את אי הנוחות שתגרם לתובעים, המבקשים, באם לא יינתן הצו הזמני לעומת אי הנוחות שתגרם לנתבעים, המשיבים, אם הצו יינתן בשלב זה. אוצה"ח טוען כי על פי ההלכה אין לעכב בנק מלממש בטוחות שבידיו מחמת טענות המועלות כלפי תוקף והיקף החיובים המובטחים. הנימוק להלכה זו הוא כי בנק הוא בעל משאבים הנחוצים לפצות את הצד שכנגד אם וכאשר יתברר בתום בירור העובדות כי שווי הבטוחות שמומשו עולה על החיוב המובטח בהן. מבחינת מאזן הנוחות, טוען אוצה"ח, כי הוא נוטה בבירור נגד מתן צו המניעה הזמני, שהרי ממה נפשך? צו מניעה זמני שיאסור על אוצה"ח לממש את הבטחות שמסרו להם המבקשים והחברה, יגרום בהכרח לצבירת ריביות על יתרות החובה של החברה אצל אוצה"ח ובכך תגדלנה התחייבויותיהם של המשיבים כערבים של החברה כלפי אוצה"ח. לעומת זאת אם יתברר בסופו של יום כי טענות המבקשים נכונות הם יוכלו לגבות מאוצה"ח כל סכום עודף שנגבה על ידו, שהרי מדובר בתהליך בנקאי שיכולת הפרעון שלו אינה מוטלת בספק. בל"ל טוען כי אם יינתן צו המניעה הזמני ייגרם לבנק נזק חמור מכיוון שיתרת החובה של החברה צוברת ריבית בנקאית ונראה כי לאור מצבה של החברה לא יוכל הבנק להפרע ממנה. כמו כן, בל"ל טוען כי מאחר והפקדון הופקד כבר בידי הבנק אין כל הגיון להמשיך ולהחזיק בפקדון בשעה שחש' החח"ד צובר ריבית בנקאית גבוהה יותר ולכן יש להורות על קיזוז הפקדון לזכות החש' ולא ייגרם למבקשים כל נזק ומכל מקום מדובר בנזק כספי שהינו בר פיצוי וכי בל"ל הוא תאגיד בנקאי שלא יקשה עליו לפצות. שקלתי את טענות הצדדים אמנם ככלל מקום שבו ניתן לפצות בכסף, לא ימהר ויושיט ביהמ"ש סעד בצורת צו מניעה זמני. עם זאת, קיים גם כלל נוסף והוא כי אם קיים במועד הבקשה מצב עובדתי נתון ועשוי להגרם למבקשים נזק כי אז "יקפיא" ביהמ"ש את המצב הקיים וזאת עד לבירור טענות הצדדים. במקרה שלפני, פיצוי כספי פועל לכיוון שני הצדדים שכן, אם תדחה תביעת המבקשים גם אז יוכלו המשיבים להפרע מהערבויות אשר יש להניח כי גם הן נושאות פירות ויגדלו בהתאם. לפיכך סבורני כי מאזן הנוחות צריך להחתך במקרה זה, על ידי מתן צו להקפאת המצב הקיים. דהיינו כי בשלב זה הערבויות לא תפרענה ע"י המשיבים וכל זאת עד לבירור התביעה בתיק העיקרי. שיקולים של יושר 10. השאלה הרביעית והאחרונה היא שיקולים של יושר כמו במקרים של שיהוי בהגשת הבקשה או אי מסירת כל העובדות הדרושות ושאלות של דיני היושר האח'. המשיבים וביחוד בל"ל טוענים כי המבקשים באו בחוסר תום לב לבקש את צו המניעה כאשר הם יודעים רוב רובם של השיקים נמשכו עבור הפעילות השוטפת של החברה. מכיוון שמדובר במספר שיקים לא מבוטל ומאחר וטענות הצדדים באופן טבעי לא יכלו להקיף את נסיבות משיכתו של כל שיק ושיק, אין לאמר כי אי מסירת העובדה שחלק מהשיקים נמסרו ע"ח הפעילות השוטפת של החב' יש בה משום חוסר תום לב מצד המבקשים. כמו כן, אין מדובר בשיהוי, כאשר מדובר על ארועים המיוחסים על פי הנטען, לפורת בסיוע המשיבים, לגבי שנת 2001 וכאשר הבקשה הוגשה עוד לפני שהמשיבים מימשו את הבטחונות. התוצאה 11. סיכומו של דבר, אני מחליט להעתר לבקשה וקובע כי הסעד הארעי שניתן ביום 25.9.01, יהפוך לצו מניעה זמני שיעמוד בתוקפו עד לסיום הדיון בתביעה בתיק העיקרי. כתנאי להפעלת צו המניעה הזמני, המבקשים יפקידו ערבות בנקאית ע"ס 60,000 ש"ח לטובת המשיבים 1 ו2-, בלתי מוגבלת בזמן וללא תנאי וצמודת מדד וזאת להבטחת כל נזק שיגרם למשיבים באם הצו יבוטל או שהתביעה בתיק העיקרי תדחה, וזאת בנוסף לערבות הבנקאית אשר נקבעה בקבלת הסעד הארעי. הערבות הבנקאית תופקד בתוך 15 יום מקבלת החלטה זו. הוצאות בקשה זו בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ, יהיו ע"פ התוצאות בתיק העיקרי. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מימוש בטוחותצוויםצו מניעה