פסק דין מבוא 1. לפני, תביעת התובעת, ילידת 1966, פקידה וקלדנית במשרד הביטחון, בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, ביום 11.5.97 (להלן: "התאונה"). 2. הנתבעת היתה והינה גם כיום, מעבידתה של התובעת. 3. עילת התביעה הינה מכח פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"). 4. הצדדים חלוקים בשאלת עצם קרות התאונה, נסיבותיה, אחריות הנתבעת לאירוע התאונה וכן בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעת. 5. בהחלטתו מיום 22.12.03 הורה כב' השופט אל-יגון על פיצול הדיון באופן שבו תידון תחילה שאלת האחריות ובהתאם לתוצאות הדיון ייקבע אופן המשך שמיעת הראיות, אם בכלל. 6. פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהן הנגדיות של התובעת, חברתה לעבודה - עדת התביעה הגב' חווה כץ (להלן: "חווה"), האחראית הבכירה על התובעת - עדת ההגנה הגב' פזית ענבל (להלן: "פזית"), עיינתי בתצהירי העדויות הראשיות של העדים הנ"ל, כתבי הטענות, החלטות ביהמ"ש וכן עיינתי במסמכים שהוגשו ע"י שני הצדדים. כן שמעתי את סיכומיהם בע"פ של באי כח בעלי הדין, וזאת בתום ישיבת יום 8.3.05. 7. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם נאמר אחרת. שאלת האחריות גרסאותיהן של התובעת וחווה באשר לנסיבות אירוע התאונה 8. בסעיפים 1-2 לכתב התביעה נטען כי התובעת "...נפגעה בידה הימנית הדומיננטית, עת הרימה ספרי אינדקסים עבים וכבדים (להלן: "האינדקסים") ונחבלה. ידה של התובעת התנפחה באזור שורש כף היד והתובעת סבלה מכאבים עזים. התובעת נהגה להרים האינדקסים באופן קבוע במהלך עבודתה, ויודגש כי מדובר בספרים עבי כרס וענקיים, אשר לאחר פגיעת המתלוננת (הכוונה לתובעת - ה.י.), הוצאו מהשימוש". 9. בסעיף 25 לכתב התביעה נטען כי "... הנתבע חב ואחראי לנזקיה על פי כל דין, כאשר חל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ואלה נימוקיה: א. התובעת עבדה עם ציוד ובמכשירים הנמצאים תחת שליטתו המוחלטת של הנתבע. ב. התובעת עבדה באינטנסיביות ולפי לוח הזמנים הקבועים על ידי הנתבע באופן בלעדי. ג. הנתבע לא נקט באמצעי זהירות מתאימים ע"מ למנוע את פגיעת התובעת...". 10. בתצהיר עדות ראשית של התובעת מיום 27.11.00 (להלן: "התצהיר הראשון") אשר הוגש לתיק ביהמ"ש ביום 3.12.00, הצהירה התובעת כדלקמן, בסעיפים 2-3 לתצהיר הראשון: "... במהלך עבודתי... נפגעתי בידי הימנית הדומיננטית, עת הרמתי ספרי אינדקסים עבים וכבדים (להלן: "האינדקסים"). בעקבות הפציעה ידי התנפחה באזור שורש כף היד ואני סבלתי מכאבים עזים. אני נהגתי להרים האינדקסים באופן קבוע במהלך עבודתי ולא ניתן היה לעבוד בלעדיהם, ויודגש כי מדובר בספרים עבי כרס וענקיים, אשר לאחר פגיעתי, פוצלו לכרכים קטנים יותר ולבסוף הוצאו משימוש". התצהיר הראשון התייחס הן לשאלת האחריות והן לשאלת גובה הנזק. 11. בסעיף 26 לתצהיר הראשון, שבה התובעת וחזרה על הנטען בסעיף 25 לכתב התביעה, וזאת לדבריה עפ"י הייעוץ המשפטי שקיבלה. 12. בתחשיב הנזק שהוגש מטעם התובעת ביום 2.12.03 נטען כי "... בתאריך 11.05.97 נפגעה התובעת ביד ימין, במקום עבודתה ובמהלכה...התובעת הועסקה בעבודות פקידות וקלדנות אשר כללה גם איתור ספקים ומספרי הח.פ. שלהם מתוך אינדקסים עבים (בעובי של כ-15 ס"מ, האחד) המאגדים בתוכם דפי מחשב רבים ומשקלו של כל אינדקס כשל 3-4 חבילות דפי צילום (4A) מהודקים... לאור אופיו הלחוץ של התפקיד אשר כלל מענה טלפוני ואיתור פרטי הספקים מהאינדקס ומסירתם המיידית למתקשר ומטעמי נוחות התובעת, הונחו ארבעת האינדקסים מתחת לשולחן התובעת ועל שידת מגירות, כך שבעת הצורך (וכזה התעורר עשרות פעמים ביום) שלפה התובעת את האינדקס הרלוונטי ומסרה את פרטי הספק למתקשר... ביום 11.05.96, בזמן העבודה ובמהלכה, ביקשה התובעת להוציא את אחד האינדקסים אך בשל משקלו הרב נחבלה ידה הימנית בשולחן וכתוצאה ישירה מכך נפגעה בשורש כף היד... התובעת קיבלה את האינדקסים מעודכנים וכרוכים מיחידת המחשוב של הנתבע, מדי חודש בחודשו. על אף פניותיהן הרבות של התובעת ושל עובדות אחרות (אשר מילאו את תפקידה בהעדרה) אל הממונים וכן אל יחידת המחשוב של הנתבע בדבר צמצום עוביים ומשקלם הרב של האינדקסים, לא נעשה דבר והאינדקסים "נופחו" בהגזמה, עד שכלל לא ניתן היה להחזיקם. לא מיותר יהיה לציין, כי פיצול האינדקסים למספר גדול יותר (לפי הא"ב למשל) היה מונע לחלוטין או מפחית משמעותית את הסיכון הגלום בהם... יצוין כי, לאחר קרות האירוע, הוצאו האינדקסים הענקיים משימוש... ברי כי, כריכת אינדקסים בעובי ובמשקל כה רב עלולים לגרום לחבלה ביד, כפי שאכן אירע. תוסיף לכך את העובדה שהתובעת ואחרים פנו חזור ושנה לממונים וכן ליחידת המחשוב אצל הנתבע, לצמצום כמות הדפים בכל אינדקס ופיצולם למספר גדול יותר של כרכים, אך ללא הועיל..." (סעיפים 3-7, ו-14 לתחשיב הנזק). 13. בהחלטתו מיום 22.12.03 הורה כב' השופט אל-יגון על הגשת תצהירי עדות ראשית בכל הנוגע לשאלת האחריות. התובעת הגישה את תצהיר עדותה הראשית מיום 2.2.04 (להלן: "התצהיר השני"). בתצהיר השני טענה התובעת "... כחלק מתפקידי נדרשתי לתת שירות הן במענה טלפוני והן ע"י קבלת קהל ללקוחות ולספקים של משרד הביטחון.... כאשר פונה אלי ספק ו/או לקוח אני נדרשת לאתר את מספרו ונתוניו באינדקסים אשר מסופקים לנו ע"י יחידת המחשוב... מדובר באינדקסים אשר מאגדים בתוכם את הנתונים של כל ספקי משרד הביטחון (היקף עצום). האינדקסים הנ"ל היו מורכבים מפלטי מחשב אשר אוגדו יחדיו לארבע חבילות כאשר עוביה של כל חבילה מגיע ל-15 ס"מ לערך... מאחר והיה מדובר במספר ספקים עצום ונדרשתי לתת מענה לכל הספקים אשר פנו אל הנתבעת התנהלה עבודתי בלחץ בלתי פוסק - כאשר פנה אלי ספק הייתי נדרשת לאתר את נתוניו מתוך האינדקסים וזאת במהלך השיחה עימו (אם בשיחה פרונטלית ואם בשיחה טלפונית)... כדבר שבשגרה היו פונים אלי גם עובדים אחרים אם ממחלקתי ואם ממחלקות אחרות אשר ביקשו כי אאתר עבורם נתוני ספקים... רוב רובו של נטל העיון באינדקסים היה מוטל עליי באופן בלעדי... אבקש להדגיש כי מדובר באוגדנים כבדים במיוחד בשל עוביים וגודלם יוצאי הדופן ולא סופק לנו מתקן או שולחן כלשהו אשר נוכל להניח עליו את האינדקסים ולעיין בהם בצורה נוחה... בלית ברירה היו האינדקסים מונחים מתחת לשולחני וכאשר קיבלתי קהל או עניתי לטלפונים הייתי נדרשת בתדירות גבוהה ביותר להרים את האינדקסים, להניח אותם על שולחני, לאתר את פרטי הספק ואז להחזירם שוב למקום... מאחר והיה מדובר בעבודה אשר התנהלה בלחץ בלתי פוסק נדרשתי להרים ולהוריד את האינדקסים עשרות פעמים ביום דבר שהקשה עלי מאוד את העבודה... שיטת העבודה הנ"ל הייתה מסורבלת ולא נוחה ופעמים רבות פשוט חשתי כי אין לי די כוח להרים שוב את האינדקסים ולהניחם על שולחני... אני ועובדת נוספת בשם חווה כץ פנינו והתרענו פעמים רבות בפני הממונים עלינו וכן בפני יחידת המחשוב אולם לא היה בכך בכדי להועיל... כל הפניות אל הממונים לא נענו, שיטת העבודה לא שונתה, ורק התאונה אשר אירעה לי הביאה את מעבידי אל המסקנה שיש לשנות את שיטת העבודה... גם פיצול האינדקסים לחבילות קטנות יותר והנחתם במתקן אשר היה מאפשר לשלוף את האינדקס הנבחר בלבד מבלי להרים את כל החבילה היה מונע את התרחשות האירוע... יודגש כי התקנת מתקן כאמור כרוך בעלות סמלית בלבד ורק רשלנות ו/או חוסר אכפתיות לבריאות העובדים יכול להסביר את העובדה כי מתקן כזה לא סופק לנו... ביום 11.5.97 במהלך עבודתי נתבקשתי לאתר פרטי ספק וניסיתי למשוך את האינדקס מתחת לשולחן - מאחר ומשקלו היה כבד ביותר הרגשתי כאילו האינדקס תקוע ולא עולה ולכן הפעלתי יותר כוח משיכה. מעוצמת המשיכה ידי נחבטה בלוח השולחן ונפגעתי בצורה רצינית ביותר... במועד התאונה נכחו בחדר חברותיי לעבודה חווה כץ ובן שלמה שרה" (סעיפים 3-22 לתצהיר השני). 14. בטופס "הודעה על פגיעה בעבודה" (ת/3) שנחתם ע"י התובעת ביום 25.5.97 הצהירה התובעת כי "בזמן הרמת ספרי עבודה המונחים על מדף הנמצא מתחת לשולחן נחבלתי ביד מדופן השולחן". 16. ביום 29.3.04 הוגש תצהיר עדותה הראשית של חווה, שנחתם ביום 24.3.04 . חווה הצהירה כי "... בתקופה שקדמה להתרחשות התאונה חולקה העבודה באופן שהתובעת, מירי מרדכי, היא שביצעה את הרוב המכריע של איתור פרטי הספקים מתוך האינדקסים ולכן באותה תקופה האינדקסים היו מאוחסנים דרך קבע מתחת לשולחן העבודה של מירי... מאחר ושיטת העבודה הנ"ל הייתה קשה ומסורבלת באופן בלתי הגיוני זכור לי שפנינו, הן אני והן התובעת, אל הממונים ע"מ שיפעלו לשינוי המצב... זכור לי היטב כי התובעת הייתה מתלוננת פעמים רבות כי המאמץ הפיזי של הרמת האינדקסים קשה לה ולכן כאשר היא הייתה בחודשי הריון מתקדמים אף החלפתי אותה בביצוע העבודה לתקופה מסוימת... כל הפניות אל הממונים לא נענו, שיטת העבודה לא שונתה, ורק לאחר התאונה שונתה לבסוף שיטת העבודה... ביום בו התרחשה התאונה זכור לי כי מירי התלוננה בפנינו כי קיבלה מכה חזקה בזמן שניסתה להרים את האינדקס ולאחר מכן נודע לי כי מירי נפגעה באופן קשה בידה..." (סעיפים 10-14 לתצהיר חווה). ממצאים ומסקנות 17. בתום ישיבת יום 8.3.05 באי כח בעלי הדין סיכמו בע"פ את טיעוניהם. ב"כ הנתבעת טענה כי "... גרסתה של התובעת לפיה אינדקס נתקע והיא לא הצליחה להוציא אותו ולכן הפעילה כוח משיכה שגרם לחבלה - הופיעה לראשונה רק בתצהיר השני שלה מיום 2.2.04, בסעיף 21 לתצהיר זה. גרסה זו לא הופיעה בתצהירה הראשון, לא בכתב התביעה, לא בטופסי המל"ל..." (עמ' 26 לפרוטוקול). (כפי שפורט לעיל ויפורט להלן - אין זהו השינוי המהותי היחיד). 18. בעקבות זאת, התרתי לב"כ התובעת להגיב לטענת ב"כ הנתבעת. בתגובתו, טען ב"כ התובעת כי כתב התביעה הוגש בהתאם לנדרש עפ"י תקנות סדר הדין האזרחי, ובו פורטו העובדות המקימות את העילה כנדרש עפ"י התקנות, ואילו בתצהיר ניתן הפירוט העובדתי הראוי. לשאלתי, מדוע הוגש התצהיר הראשון - לא ניתן מענה ע"י באי כח בעלי הדין. 19. מעיון בתיק ביהמ"ש למדתי כי ביום 23.10.00 ניתנה ע"י סגן הנשיא (כתוארו אז) כב' השופט צבי גורפינקל, החלטה לפיה על התובעת להגיש "... לתיק ביהמ"ש ובמישרין לב"כ הצד שכנגד תצהירי עדות ראשית..." מטעמה. התובעת פעלה בהתאם להחלטה וביום 3.12.00 הגישה את התצהיר הראשון, בצרוף כל ראיותיה, תוך התייחסות הן לשאלת האחריות והן לשאלת גובה הנזק. 20. במקרים מסוימים וחריגים יכול וניתן לקבל את הטענה כי בכתב התביעה לא מפורטות כל נסיבות אירוע התאונה וכי אלו מועלות בפירוט בתצהיר העדות הראשית. ברם, על התובעת, עפ"י ההחלטה מיום 23.10.00, היה להגיש תצהירי עדות ראשית ובמסגרתם היה עליה לפרוש בפני ביהמ"ש את כל העובדות הרלבנטיות המקימות את עילת התביעה. בנסיבות אלו, ומשהתובעת לא פרטה בתצהיר הראשון את אותן עובדות להן טענה לראשונה בתצהיר השני - לא ניתן לקבל את הסברו של ב"כ התובעת, כאמור בסעיף 18 לעיל. 21. בסעיף 2 לתצהיר השני, הצהירה התובעת כי "במועד התאונה נכחו בחדר חברותי לעבודה חווה כץ ובן שלמה שרה". הצהרתה של חווה בסעיף 14 לתצהירה, ולפיה "ביום בו התרחשה התאונה זכור לי כי מירי התלוננה בפנינו כי קיבלה מכה חזקה בזמן שניסתה להרים את האינדקס..." התבררה בסופו של יום כהצהרה שנסמכה על הנחה בלבד ולא על עובדות כהווייתן (דברי חווה בעמ' 8 ו-12 לפרוטוקול). 22. מהתצהיר השני ומתצהירה של חווה עולה, לכאורה, כי התובעת מסרה בו במקום לחברותיה לחדר - חווה ובן שלמה שרה - על אירוע התאונה. גרסה זו, ככל שהיא נוגעת לחווה - נסתרה, כאמור. מסיבה שלא הובררה לי, התובעת לא זימנה לעדות את הגב' שרה בן שלמה על מנת שתתמוך בגרסתה. 23. בתשובה לשאלת ביהמ"ש כיצד ארעה התאונה, השיבה התובעת "...באותו יום זה היה ערב חג ועבדנו חצי יום. האינדקסים היו כרגיל מונחים לידי מתחת כמו כל יום. כשבאתי להוציאם מהמקום - כנראה נתקעו וחטפתי מכה ביד... ניסיתי להוציא קלסר אחד... אני ניסיתי להוציא את האינדקס הראשון מלמעלה. בין הקלסר העליון לבין שפת השולחן - אני לא זוכרת מה היה המרווח... זה היה היום האחרון שלי בעבודה עם האינדקסים. אני התחלתי להוציא את האינדקס, אני ימנית. תוך כדי שבאתי למשוך אחד מהאינדקסים אולי אחד נתקע בשני ואני חטפתי מכה חזקה ביד מהחלק העליון של השולחן. אני מצביעה על פרק היד בחלק העליון" (עמ' 3-4 לפרוטוקול). 24. "ברגע שקיבלתי את המכה צעקתי "איי", כמובן שזה כאב לי". 25. בתשובה לשאלת ביהמ"ש מדוע נזקקה לאינדקסים שעה שעסקינן בערב חג בו בדרך כלל אין קבלת קהל לרבות מענה טלפוני, השיבה התובעת "יכול להיות שמישהו הגיע. אמנם זה ערב חג. יש גם עובדים מהמשרד שמגיעים..." (עמ' 5 לפרוטוקול). 26. התובעת שבה לעבודתה ביום שלמחרת החג, דהיינו יומיים לאחר התאונה, ובשעה 10.00 של אותו היום הפסיקה את עבודתה ופנתה לקבלת טיפול רפואי במרפאת "זמנהוף", וזאת כפי שעולה מטופס ההודעה על פגיעה עבודה. המדובר בפגיעה קשה - קרע הסחוס המשולש של כף יד ימין ובנכות לצמיתות בשיעור של 30% כפי שנקבע ע"י מומחית מטעם ביהמ"ש. על כן, עולה השאלה מדוע פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי כשעתיים לאחר ששבה לעבודה ממנה נעדרה יומיים רצופים בשל חופשת החג ולא עשתה זאת קודם לכן. 27. מעדותה של חווה עלה כי עיקר הטרוניה שלה ושל התובעת בכל הנוגע לאינדקסים היתה באשר למשקלם וגודלם הרב וכי פרישת האינדקסים ע"י העובדים האחרים של המשרד על גבי שולחנות העבודה של חווה והתובעת הפריעה למהלך עבודתן. על כן, ביקשו התובעת וחווה מעובד הנתבעת-יחיאל לקצצם בקצוותיהם. בעקבות זאת, הפניתי לחווה את השאלה כדלקמן: "... אמרת שאתם כל הזמן התלוננתם על זה שאנשים באים מוציאים ופורשים את האינדקסים על השולחן שלכם?". בתשובה השיבה חווה "...העבודה השוטפת דרשה שימוש באינדקסים. היו בהתחלה 3 אינדקסים שכל הזמן צריך להוציא ולהכניס אותם וזה המון פעמים ביום שצריך להכניס ולהוציא אותם על מנת להחזיר למקום כדי לפנות את השולחן לעבודה השוטפת. כאשר הגיעו אנשים מחוץ לחדר וביקשו גם כן אינפורמציה ולעשות שימוש בקלסרים - הם הפריעו בכך שהניחו אותם על שולחן העבודה שלנו. מאז שהביאו את המדף הנוסף - היה למירי סט של אינדקסים וממול היו האינדקסים הקודמים וזה פתר את הבעיה של ההפרעה מבחוץ, אולם היא המשיכה לעשות שימוש באינדקסים שלה ונאלצה להכניס ולהוציא אותם כל הזמן אל מתחת לשולחן שלה". 28. הן מתחשיב הנזק והן מהתצהיר הראשון עולה כי התובעת, לגרסתה, הניחה לנוחותה את האינדקסים על הכוננית שהיתה מתחת לשולחנה. על כן, גם באם היתה מסופקת לתובעת כוננית להנחת האינדקסים ( באם אכן בקשה כוננית עבור עצמה)- ספק בעיני באם היא היתה עושה בה שימוש. 29. מגרסאות התובעת עולה כי בתחילה ייחסה לנתבעת אחריות בגין כובדם של האינדקסים ולא נטען על ידה כי ביקשה שיועמד לרשותה מדף בעלות של כמה מאות שקלים, שיכול היה לפתור את הצורך בהוצאתם החוזרת ונשנית של האינדקסים ממקומם. בגרסתה הראשונה, טענה התובעת כי האינדקסים "מטעמי נוחות" הונחו מתחת לשולחנה, מעל לשידת המגירות, וזאת מאחר ונדרשה עשרות פעמים ביום לעשות שימוש באותם אינדקסים. מכאן כי לתובעת לא היתה כל טרוניה על כי "נאלצה" לעשות שימוש באותה שידת מגירות. בהמשך, וליתר דיוק כשבע שנים לאחר הגשת התביעה, דהיינו בתצהיר השני, קבלה התובעת לראשונה על כי לא סופק לה מתקן או שולחן אשר עליו ניתן היה להניח את האינדקסים ולעיין בהם בצורה נוחה, וכי "בלית ברירה" האינדקסים היו מונחים מתחת לשולחנה. מעדותה של חווה עלה כי הן אכן ביקשו מדף, אולם זאת על מנת לאפשר הנחת עותק נוסף של האינדקסים (עדכניים לסוף החודש הקודם), וזאת כדי שהעובדים האחרים יוכלו לעשות בהם שימוש מבלי להפריע לעבודתן השוטפת של התובעת וחברותיה לחדר. כלומר, המדף המבוקש התבקש לצרכים אחרים והוא סופק ע"י הנתבעת . על כן, יש להניח כי הנתבעת היתה מספקת מדף נוסף לו אכן התובעת היתה מבקשת זאת. 30. מעדותה של חווה עלה כי לבקשתה ולבקשת התובעת, חתך יחיאל את קצוות האינדקסים על מנת להקטין את רוחבם ומשקלם. חווה הבהירה כי התובעת עשתה שימוש באינדקסים "המקוצצים". התובעת העידה כי יום האירוע היה היום האחרון בו עשתה שימוש באינדקסים. מכאן ניתן להסיק כי, לכאורה, התובעת עשתה שימוש באינדקסים שמשקלם ורוחבם מופחתים מאלו שנטענו על ידה. 31. כאמור, האירוע ארע בערב חג, ועל כן ספק באם היתה קבלת קהל ומענה לפניות טלפוניות. כן מסתבר, כאמור, כי עובדי המשרד עשו שימוש באינדקסים שהיו על המדף ועל כן עולה השאלה מדוע היה על התובעת להוציא את האינדקסים, ולבקשת מי? 32. בסעיף י"א ל"הודעה על פגיעה בעבודה" אישרה הנתבעת, באמצעות אחת מעובדות מחלקת השכר, כי "... הפרטים שנמסרו ע"י הנפגע ו/או על ידינו בטופס התביעה הם נכונים למיטב ידיעתנו...". הנתבעת לא פרטה בטופס הסתייגויות כלשהן, אם ישנן, לגבי התאונה. סביר בעיני כי לא היה לפקידת מדור השכר שחתמה על הטופס מקום לפקפק בדברי התובעת . בחתימה על הטופס אין די כדי להקים את התביעה. איני מקבל את טענת ב"כ התובעת כי הנתבעת נוהגת בחוסר תום לב בכך שקיבלה לידיה את דמי הפגיעה באמצעות חתימתה על הטופס, ואילו עתה היא טוענת טענה הפוכה. לעניות דעתי, לתובעת היה עניין כי התאונה הנטענת תוכר ע"י המל"ל כתאונת עבודה ולנתבעת לא היה כל אינטרס בכך. נהפוך הוא, הכרה בתאונה כתאונת עבודה מיטיבה את מצבה של התובעת שכן תשלום דמי הפגיעה ע"י המל"ל הביא לכך שהנתבעת נדרשה לשלם לתובעת את מלוא שכרה בתקופת ההיעדרות, בעוד שהנתבעת קיבלה לידיה מהמל"ל החזר בשיעור של 75% בלבד מהתשלומים ששילמה לתובעת. לעומת זאת, אי הכרה בתאונה כתאונת עבודה היתה מביאה לכך ששכרה של התובעת בתקופת היעדרותה היה משולם לה ע"ח ימי המחלה הצבורים לזכותה. 33. נתתי את דעתי לדברי פזית בעדותה בפני, ולפיהם "אני מניחה שהיה (הכוונה שפזית מניחה שארעה תאונה - ה.י.) לא ציינתי בתצהירי שהיה אירוע כי בתצהירי אמרתי שאיני זוכרת שהיה אירוע ושהוא הובא לידיעתי יותר מאוחר... מה שכתבתי זה שלא זכור לי שהתובעת התלוננה בסמוך לאירוע, והדבר נודע לי רק בדיעבד. לא ידענו על התאונה באותו זמן שזה קרה" (עמ' 13 לפרוטוקול). 34. הלכה פסוקה היא כי בעל דין הנמנע מלהביא עדויות או ראיות שעשויות לתמוך בגרסתו, קמה חזקה כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו שאם לא כן היה מביאן. נא ראה לענין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 614-615. התובעת לא התייחסה לשאלה מדוע הגב' שרה בן שלמה לא הוזמנה לעדות. 35. עדות התובעת באשר לנסיבות אירוע התאונה, הינה בגדר עדות יחידה של בעל דין. סעיף 54 (2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קובע כי בית המשפט, לא יפסוק בהליך אזרחי, בהסתמך על עדות יחידה של בעל דין, אלא אם יתן טעם ויפרט הנמקתו, מדוע מצא לנכון להסתפק באותה עדות יחידה. נא ראה לענין זה, ע"א 2119/94 לנדאו נ' ויין, פ"ד מט (2) 77, 87. 36. לאחר שנתתי את דעתי לגרסאותיה הלא-עקביות של התובעת, הן העובדתיות והן המשפטיות, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה ולפיה התאונה ארעה בנסיבות הנטענות על ידה. בנסיבות אלו, איני מוצא מקום לדון בשאלת אחריותה של הנתבעת ועל כן התביעה נדחית. 37. לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות. צבאשירות צבאי