התראה במוקד שירותי סיור - פריצה לחנות תכשיטים

פסק דין 1. התביעה: לפניי תביעת התובע - בעל עסק לצורפות ותכשיטנות ברחוב המלך גורג' 7 תל-אביב (להלן: "העסק"), לחיוב הנתבעת - משווקת ומתקינת מערכות אזעקה והתראה ומעניקת שירותי סיור ובקרה, לפיצויו בגין נזקיו תוצאת פריצה לעסק, בלילה שבין 29 ל-30 בנובמבר 2002 (להלן: "הפריצה"). התובע טען להפרת התחייבויות הנתבעת על פי ההסכם שביניהם (להלן: "ההסכם") וכן לרשלנותה בהתייחס למחדליה בטיפולה בהתראה שהתקבלה במוקד בליל הפריצה. 2. ההגנה: הנתבעת הכחישה את טענות התובע, כפרה באחריותה לנזקיו וטענה כי פעלה כדבעי וכנדרש על פי ההסכם שבינה לבין התובע. לחילופין טענה הנתבעת כי אין קשר סיבתי בין מחדליה ככל שהיו לנזקיו, כי התובע גרם לנזקיו, באי הגיעו לעסק למרות הודעת הנתבעת על קליטת אות האזעקה, כך שלא שיפר את רמת מיגון מערכת האזעקה, באי רכישת ביטוח. לחילופי חילופין, טענה כי אחריותה כלפי התובע מוגבלת על פי התקרה הקבועה בהסכם. 3. עדויות: להלן תמצית עדויות העדים שהוגשו בתצהירים בכתב: א. עת/1, שלייפר יצחק - התובע, העיד כי הוא בעל עסק לצורפות ותכשיטנות, כי היה מנוי של הנתבעת מאז שנת 1990 לערך ועד לפריצה, כי מערכת האזעקה בעסק חוברה למוקד הנתבעת, תוחזקה בכל השנים הללו על ידה, כנגד התמורה שנדרשה ושולמה וכי ההסכם האחרון חודש ביום 11.10.02. התובע טען כי בעבר, בשנת 1996, נפרץ העסק ובעקבות הפריצה הסב את תשומת לב הנתבעת כי עליה לבדוק, בעת חשד או התראה, את סביבת העסק מכל עבריו ובייחוד בחלקו האחורי, שכן המקום מועד לפורענות וכי הדבר צויין מפורשות בכתב. בהתייחס לטענת הנתבעת טען התובע, כי בידיו מסמכים המעידים כי בעסק קיימת מערכת אזעקה תקינה ומשודרגת, המצויה באלפי בתי עסק שונים וציין כי קיבל מהנתבעת מדי תקופה אישור למשטרת ישראל, המעיד על תקינות מערכת האזעקה לצרכי ביטוח ורשיון. התובע העיד כי בלילה שבין יום ו' לשבת (29/30.11.02) הגיעה שיחה טלפונית ראשונה לביתו, עליה השיבה אשתו, בה דיווחה מוקדנית הנתבעת, על קליטת אות אזעקה מהעסק וכיוון שלא יכל לשוחח עמה ביקשה אשתו מהמוקדנית להתקשר שוב כעבור מספר דקות. בשיחה השניה מהמוקד, התובע עצמו שוחח עם המוקדנית, שמסרה לו כי "האזעקה בעסק לא רגועה", כי סיור מטעם הנתבעת יצא למקום לבדיקה וציין כי הסב את תשומת ליבה של המוקדנית לפריצה בעבר בבקשה להנחות את הסיור לבדוק את חלקו האחורי של הבניין וציין כי שאל את המוקדנית אם יש צורך בהגעתו לעסק ונענה על ידה כי תשוב אליו לאחר בדיקה. התובע טען כי בשיחת הטלפון השלישית הודיעה לו המוקדנית כי המקום נבדק על ידי הסייר וכי הכל כשורה והשיחה הסתיימה בבקשת התובע ליידעו על ארועים חדשים. התובע ציין כי לאחר השיחה השלישית לא שמע מהמוקד דבר וביום א', 1.12.02, כשהגיע לעסק ראה כי המקום אינו מסודר ונוכח כי העסק נפרץ תוך גרימת נזק רב למערכת האזעקה שנתלשה מהקיר, לכספת, לדלתות ולחלונות וכי מהמקום נגנבו דברי זהב, פריטים ותכשיטים רבים. התובע טען כי לאחר גילוי הפריצה התקשר מייד למוקד הנתבעת, דיווח על הפריצה ולהפתעתו השיבה המוקדנית כי לא עודכנה בפרטי הארוע הלילי וכי באותו היום הגיש תלונה למשטרה. בהסתמך על פלט שיחות הטלפון בעסק מאת חברת בזק, טען התובע כי מערכת האזעקה הופעלה בשעה 22:26:23 בליל 29.11.02, ולא בשעה כטענת הנתבעת, בתמהו כי למעשה המוקדנית התקשרה לביתו לראשונה לאחר חלוף זמן רב לאחר מכן (בשעה 1:00-00:30), בחשדו כי הנתבעת מסתירה פרטים ומידע כמו קלטת שיחות, מספר סיירים, פרטיהם והבדיקה שביצעו. ב. עת/2, שלייפר אתי - אשת התובע, טענה כי בלילה שבין יום ו' לשבת (29/30:11.02) בשעה 1:00-00.30 משהגיעה לביתה, השיבה לשיחה טלפונית ממוקדנית הנתבעת, שהייתה השיחה הראשונה, בה דיווחה המוקדנית על קליטת אות אזעקה מהמערכת בעסקו של בעלה וכיוון שבעלה לא יכל לשוחח היא ביקשה מהמוקדנית להתקשר לאחר מספר דקות. העדה העידה כי בשיחה השניה, שוחחה המוקדנית עם בעלה ושבה ושוחחה עמו לאחר מספר דקות בפעם השלישית, בטענה כי בשיחות הללו שמעה את התובע שואל אם יש צורך להגעתו לעסק ולא שמעה אותו מסרב לבקשה להגיע אליו. ג. עת/3, חיים דור - מומחה שערך חוות דעת (במקור עבור משרד שמאים שטיפל בארוע) קבע, בהסתמך על ממצאים שונים, כי מערכת האזעקה נדרכה קודם למקרה, בצהרי יום ו' 29.12.02 בשעה 15:05, כי במהלך הפריצה הופעלה המערכת ושלחה אות למסופי הנתבעת באותו היום בשעה 22:27, וכי לא מצא סימן לשידור אות רגיעה (RESET), כטענת הנתבעת ורישומיה. המומחה העריך כי אי קבלת אות רגיעה צריך היה לעורר חשד לפריצה כמו גם לחבלה במערכת ולדעתו, בהסתמך על ההסכם שבין התובע לנתבעת, היה על הנתבעת ליידע את התובע על כך ולבקשו להגיע לעסק לשם בדיקה פנימית בו. ד. עה/1, כוכבה טבקה - מנהלת המוקד הארצי של הנתבעת, הסבירה כי הנתבעת הינה חברת מוקד והתראה בלבד שלא התחייבה לסכל ו/או למנוע פריצות, כי אמצעי המיגון פועלים רק לאחר הפריצה כאזעקה וכי הדבר מודגש בחוזה שבין הנתבעת ללקוחותיה. העדה טענה כי על פי ההסכם שבינה לבין התובע הובטחו שירותי מוקד, בקרה וסיור ולא שירותי שמירה או אבטחה, כי העסק חובר למוקד הנתבעת באמצעות מערכת אזעקה שהייתה בעסק ולא כזו שסופקה על ידי הנתבעת וכי ההסכם התחדש מעת לעת ותוך כדי כך הוחלפה רכזת הפיקוד והותקן מוניטור מצלמה. העדה טענה כי לא סיפקה לעסק את מערכת האזעקה שגם לא תוחזקה על ידה. העדה המשיכה וטענה כי בעקבות פריצה קודמת לעסק פנתה הנתבעת לתובע והמליצה על שיפור המערכת כדי למנוע הישנות הפריצות, אך התובע לא קיבל את המלצותיה. העדה מנתה את הפעולות בהם התחייבה הנתבעת מכח ההסכם, וביניהן שיגור ניידת בהקלט אות אזעקה במוקד לשם בדיקה ויזואלית חיצונית בעסק בכפוף לגישה סבירה ובטיחותית, הודעה לתובע במקרה של גילוי פריצה, גניבה או פגיעה ברכוש. העדה חזרה וציינה כי הנתבעת מילאה את כל חובותיה על פי ההסכם בציינה כי הנתבעת אינה מחוייבת לבצע בדיקה פנימית בבית העסק. העדה טענה כי בליל 29.12.02, בשעה 00:36, נקלט אות אזעקה במוקד הנתבעת ולאחר מכן נקלט גם אות רגיעה (RESET) וכי כעבור ארבע דקות הגיעה לעסק ניידת הסיור עם שני סיירים. העדה טענה כי הסיירים ביצעו בדיקה חיצונית כמתחייב מההסכם ומהנחיות התובע, כי המקום נמצא שלם תקין ושקט, כשבמקביל הודיעה הנתבעת לתובע על קבלת אות האזעקה ועל המצב הרגוע לאחריו, והותירה לשיקול דעתו את הצורך בהגעתו למקום לשם בדיקה פנימית בעסק. העדה טענה כי לא ניתן היה להבחין בחדירת הפורצים לעסק רק על סמך סריקה חיצונית של הסייר וכי בדיקת הסייר, יחד עם קליטת אות הרגיעה ודריכתה של מערכת האזעקה מחדש באורח אוטומטי לא העלו חשד לפריצה או פגיעה ברכזת, שכן רכזת פגועה או תלושה אינה יכולה לשדר אות רגיעה ולפיכך נראה לה כי הרכזת נפגעה או נתלשה בשלב מאוחר יותר. העדה המשיכה וטענה כי סייר אינו יכול לאתר פריצה בתוך העסק, או להיכנס אליו ללא הגעת הלקוח והעריכה, בהסתמכה על נסיונה, כי הפריצה בוצעה בשיטת ה"דאבל", בה מפעילים הפורצים את המערכת בפעם הראשונה כפעולת גישוש מקדימה לשם איתור תדר השידור וחסימתו, ולאחר מכן, לאחר תגובת המוקד, חוזרים הפורצים וחודרים לעסק והמוקד לא מקבל כל אות על כך ולפיכך הנתבעת אינה מסוגלת למנוע פריצה בטכניקה זו. העדה ציינה כי החלטת התובע שלא להגיע לעסק כמו גם לסרובו לשפר את רמת המיגון ניתקה את הקשר הסיבתי בין הפריצה למחדלים המיוחסים לנתבעת. ה. עה/2, הדס זרוג - ששימשה בעת הארוע בקרית במוקד הנתבעת, במשמרת הערב והלילה בימי שישי ושבת 29/30.11.02, טענה כי בשעה 00:36 התקבל במוקד הנתבעת אות אזעקה מעסקו של התובע, וכי הודיעה על כך לניידת הסיור כדי שתגיע למקום ותבצע בדיקה חיצונית מסביב לעסק. העדה טענה כי בשעה 00:45 התקבל במוקד הנתבעת אות רגיעה (RESET) המלמד על דריכת המערכת מחדש. העדה הוסיפה וטענה כי הסייר שהגיע למקום, ביצע בדיקה החיצונית והודיע כי בית העסק שלם, שקט ותקין, דבר שהתיישב עם אות הרגיעה במוקד, אז התקשרה לבית התובע, דיווחה לו על קליטת אות האזעקה, הרגיעה ודריכת המערכת מחדש, כמו גם ביקור הסייר וממצאיו. העדה טענה כי שאלה את התובע אם ברצונו להגיע לעסק לבדיקה פנימית והוא השיב כי אינו מעוניין בכך ושמעה את בקשתו כי ניידת הסיור תבצע בדיקה חיצונית נוספת באתר לאחר כרבע שעה. העדה טענה כי מילאה אחר בקשת התובע, שחררה את הסיירים לעיסוקיהם וביקשה מהם לשוב לבדיקה חיצונית נוספת כעבור 15-10 דקות. העדה ציינה כי ניידת הסיור אכן חזרה למקום כפי שביקש התובע, הסייר ביצע בדיקה חיצונית נוספת ובסיומה הודיע כי לא הבחין בדבר חשוד, אז התקשרה פעם נוספת לתובע, המליצה לו שוב, לצאת למקום ולבצע בדיקה פנימית, אולם נענתה כי אין צורך בכך ולפיכך סיימה טיפולה בנושא ושחררה את הסיירים לפעילותם השוטפת. ו. עה/3, גמלט חייבטוב - סייר ואחראי על סיירים, טען כי היה בתפקיד במשמרת הלילה שבין יום שישי לשבת בתאריך 29/30.11.02, ואמר כי באותו היום התלווה אליו סייר נוסף בשם מיכאל שקנבסקי. העד טען כי בליל הפריצה סמוך לשעה 00:36, קיבל הודעה ממוקד הנתבעת באשר לקריאה מהעסק והוא התבקש לצאת למקום לבדיקה חיצונית של העסק וסביבתו כשתוך כדי נסיעתו למקום, קיבל הודעה מהבקרית כי במוקד נקלט אות רגיעה (RESET) . העד טען כי הגיע לעסק יחד עם הסייר השני והם ביצעו בדיקה חיצונית ויזואלית בהתאם להנחיות ומצאו את בית העסק תקין ושקט וללא ממצא יוצא דופן, מסרו דיווח למוקד והבקרית במוקד הודיעה כי בעל העסק אינו מעוניין להגיע לעסק לבדיקה פנימית ולכן ביקשה אותם לעזוב את המקום ולשוב ולבצע ביקורת יזומה נוספת כעבור 15-10 דקות. העד טען כי הם שבו לעסק כעבור עשר דקות, ביצעו בדיקה חיצונית חוזרת בהתאם להנחיות ומשמצאו את המקום תקין ושקט, מסרו הודעה למוקד וקיבלו הודעה שהתובע לא מתכוון להגיע לעסק ולפיכך שוחרר להמשך משימותיהם. 4. עובדה מוסכמת: כאן המקום לציין כי בתום פרשת עדי ההגנה, ביקש התובע לזמן לעדות, כעד הזמה, את הסייר מיכאל שקנבסקי, שעל פי טענת הנתבעת הגיע למקום לאחר הפריצה יחד עם סייר נוסף - עה/3, גמלט חייטוב. בסופו של דבר, ויתר התובע על העדת העד הנוסף לנוכח הצהרת ב"כ הנתבעת, לפיה מר שקנבסקי לא התלווה לסייר שהעיד (כעה/3) ולא הגיע לעסק בליל הפריצה. (ראה פרוטוקול ישיבת 20.1.05). 5. עובדות שהוכחו ומהימנות עדים: לאחר עיון בתיעוד שלפניי שכלל כתבי הטענות, תצהירי עדות ראשית, חוות דעת ומוצגים, שמיעת תשובות העדים והמומחה בעת חקירתם הנגדית ועיון בסיכומי בעלי הדין ובתשובת התובע לסיכומי הנתבעת, להלן קביעותיי באשר לעובדות ומהימנות העדים: א. למעשה אין חולק בדבר הקשר החוזי המתחדש בין בעלי הדין על פי הסכמים החל מיום 24.9.00, עד לכריתת ההסכם האחרון ביום 11.10.02, כמו גם הזמנות שירותי תיקונים והתקנות כולם תועדו בכתב (ראה נספחים א', ב' ו- ג' לסיכומי התובע). ב. מדו"ח חברת "בזק", שאין ספק באשר לאמינותו ואמיתותו, הוכח כי מערכת האזעקה בעסקו של התובע נדרכה ביום 29.11.02 בשעה 15:05 ואות האזעקה בעסקו של התובע נקלט ביום 29.11.02 בשעה 22.27. (ראה דו"ח חב' "בזק" מיום 11.12.02 ומכתב פרוט השיחות מיום 24.12.02 - שצורפו כנספחים י' ו- י' 1 לסיכומי התובע). ג. שוכנעתי לאמץ את קביעותיו של מומחה מקצועי שחוות דעתו הוגשה על ידי התובע בהיותן משכנעות ומבוססות על מידע ונתונים שנתקבלו מאת הנתבעת, מה גם כי בסופו של דבר ממצאיו קיבלו תמיכה מדו"ח של חברת בזק שהינו מסמך אובייקטיבי ואמין שלא היה בפני המומחה במועד עריכת חוות הדעת. ד. מדו"ח חברת "בזק" שאמיתותו אינה מוטלת בספק, לא נמצאה תמיכה בטענת הנתבעת בדבר אות טלפוני כלשהו או אות רגיעה מהמערכת (RESET) לאחר שידור האזעקה. ה. שוכנעתי לקבל את הערכת המומחה מטעם התובע והסבריו, מה גם שהערכה זו לא נסתרה ולא קועקעה על ידי הנתבעת, כי שידור אות אזעקה ללא אות רגיעה לאחריו, אמור ללמד על "בעיה" כלשהי במקום העסקתם אם לא מעבר לכך, כמו פגיעה במרכזת או תלישתה. ו. לא ייחסתי משקל רב לפלט המחשב שעליו מבססת הנתבעת את טענותיה העובדתיות, שכן נתוניו אינם מתיישבים עם דו"ח אובייקטיבי ואמין מאת חברת "בזק", מסמך שנערך בזמן אמת מגוף שאינו חשוד באינטרס כלשהו בתוצאות הדיון, מה גם כי פלט המחשב נשלף ממחשבה של הנתבעת כשהנתבעת עצמה הודתה מפורשות, כי היה "כשל טכני" ברשת הקשר שתוקן רק ביום ראשון בבוקר (ראה עדות מוקדנית הנתבעת בפרוטוקול בעמ' 64 שורות 19-2), כך שספק אם ניתן ליתן משקל של ממש לנתוני הפלט. ז. במהלך חקירת התובע ואשתו קל היה לחוש ולהשתכנע באשר לכנותם של השניים ולפיכך שוכנעתי להאמין לדבריהם ולייחס להם משקל רב ולפיכך קיבלתי את עדותם בין היתר באשר למועד קבלת השיחה הראשונה ממוקד הנתבעת אל בית התובע בלילה שבין 29/11/02 ל- 30.11.02, בין השעות 0:100-00:30. כאן המקום לציין כי מעבר לרושם האמין שהותירו התובע ואשתו, פרטי עדותם תאמו נתונים מראיות אובייקטיביות או ראיות אחרות וגירסתם לא נסתרה ולא קועקעה במהלך חקירה נגדית, נהפוך הוא, היא בוססה, חוזקה וקיבלה תמיכה ומשקל. ח. הנתבעת טענה כי סייריה הגיעו לעסק לראשונה לאחר 4 דקות ממועד קליטת אות האזעקה (כשלטענתה נקלט בשעה 00:36), קרי בשעה 00:40 (ראה סעיף 11 לתצהירה של עה/1 יחד עם פלט מחשב של הנתבעת (נספח יב' לסיכומי התובע) אולם לנוכח קביעתי באשר לאמינות דו"ח בזק עולה כי האזעקה הראשונה נקלטה בשעה מוקדמת יותר (בשעה 22:27) ולפיכך בהכרח עולה כי סייר או סיירי הנתבעת הגיעו למקום העסק לאחר חלוף זמן רב ממועד קליטת האזעקה, קרי שעתיים ושלוש עשרה דקות!. ט. אין חולק כי סייר או סיירי הנתבעת שהגיעו לעסק לא גילו מאומה ולו סימן הקל שבקלים לארוע חריג או פריצה וכי הפריצה נתגלתה על ידי התובע ביום א' ה- 31.11.02 בשעות הבוקר בהגיעו לעסק. י. הנני מקבל את דברי התובע כי מוקדנית הנתבעת לא אמרה לתובע כי קיים חשד כלשהו לפריצה, וכי לא המליצה לו להגיע לעסק לשם ביצוע הבדיקה. כאן המקום לציין כי מעבר לאמוני בדברי התובע ואשתו, עולה תמיהה רבתי באשר לסבירות גירסת עדי הנתבעת, שכן אם אכן ניתן היה לקבל את גירסתם באשר לשידור אות רגיעה מהמערכת, לא ברור מדוע צריכה הייתה מוקדנית הנתבעת להמליץ לתובע להגיע לעסק בחצות הליל לשם בדיקה פנימית ומה ההגיון בדרישה מוזרה זו לנוכח השטח הרגוע והשקט. יא. נוכחתי כי כל עדי הנתבעת חטאו בעדות שקר, לפחות בפרט אחד בהתייחס לזהות הסיירים שהגיעו לעסק. לעניין זה ראה אמירות ברורות של כל עדי הנתבעת באשר לביקור שני סיירים באזור העסק כשאחד מהם היה סייר בשם מיכאל שקנבסקי (ראה דברי עה/1, בבית המשפט בעמ' 41 שורות 14-8, עדות עה/2 בסעיף 3 לתצהירה ודבריה בבית המשפט בעמ' 75 שורות 23-19 ועמ' 90 שורות 4-1, עדות עה/3 בסעיף 3 לתצהירו ודבריו בבית המשפט בעמ' 103 בשורות 6-1). בערבו של יום נאלצה הנתבעת להודות, לאחר מאמצים ממושכים ולא קלים, כי מיכאל שקנבסקי שנטען כי לקח חלק בסיור שיצא למקום העסק, לא השתתף בו ולא התלווה לסייר שהעיד (עה/3), (ראה עובדה מוסכמת על פי הצהרת ב"כ הנתבעת בפרוטוקול מיום 20.1.05). כיוון שלא עסקינן באמירה שולית או זניחה, וכיוון ששלושת העדים העידו יחד ובקול אחד עולה חשד לעדות שקר מתוזמרת ומתואמת ואולי מעבר לכך ולפיכך לא אוכל לעבור על כך לסדר היום ומעבר לחשד באשר למשקל עדותם של השלושה, נראה כי זה המקום בו על בית המשפט להמליץ לפתוח בחקירה משטרתית לשם ברור אם שלושת העדים או שמא גם אחרים נחשדים בביום עדות שקר בנסיון להטות משפט ולהטעות את בית המשפט בעבירה על סעיף 239 לחוק העונשין. לנוכח האמור, הוכחה חד משמעית כי שלושת עדי ההגנה שיקרו בעובדה מהותית וחשובה יחד עם תמיהות באשר לאמיתות ונכונות פרטים אחרים בעדותם של שניים מהם עה/1 ו- עה/2 באשר למועד קליטת אות האזעקה בהשוואה לראיות אובייקטיביות ברורות - ראה תדפיס בזק והתייחסותי לכך קודם, לא ניתן לייחס משקל של ממש לעדותם של הללו ולבור את המוץ מהתבן שכן נראה כי שלושת העדים לא הפנימו חובתם לומר אמת בבית המשפט ובתצהיר עדות הנחתם בפני עורך דין לאחר מתן הזהרה לומר את האמת. 6. עילה חוזית - הפרת ההסכם: בהסתמך על העובדות שהוכחו נוכחתי כי התובע הצליח להוכיח כי הנתבעת הפרה את ההסכם באי קיומה מספר חיובים חשובים כדלקמן: א. הוכח כי בניגוד למובטח, הנתבעת לא עקבה אחר האותות בעסקו של התובע באופן הנדרש הימנה על פי התחייבותה בהסכם (ראה סעיף א' לתנאי ההתקשרות - נספח א' לסיכומי התובע). מהראיות שלפניי עולה תמונה עגומה למדי באשר לתפקוד מוקד הנתבעת בליל הפריצה, אם כתוצאה מכשל תקשורתי (ראה הודעת עה/2 על כך בפרוטוקול בעמ' 64 שורות 19-2), או מסיבה אחרת שנותרה עלומה. מובן כי אי הוכחת סיבת הכשל פועלת לחובת הנתבעות, שכן התובע נשא בנטל הראייתי העיקרי הראשוני בהצביעו על הכשלים בתיפקודה של הנתבעת ואילו הנתבעת כשלה לחלוטין בהדיפת טענותיו וראיותיו בהותירה עמימות רבה שלא לדבר על אי אמירת האמת על ידי עדיה. ב. נוכחתי כי בניגוד למובטח בהסכם (ראה קביעותיי בסעיף 5(ז) לעיל וסעיף ג' לתנאי ההתקשרות בהסכם נספח א' לסיכומי התובע), הנתבעת לא מסרה לתובע את המידע האמיתי והרלוונטי. על פי קביעתי והראיות עולה כי נקלט אות אזעקה במוקד המעיד על חשד לפריצה בעסק ומשלא נקלט אות רגיעה, חייבת הייתה הנתבעת ליידע את התובע על מנת שיפעל בהקדם וללא דיחוי. ג. בניגוד למובטח בהסכם, סייר הנתבעת הגיע לעסק לאחר חלוף זמן ניכר ובלתי סביר לאחר חלוף כשעתיים ושלוש עשרה דקות מאז הפעלת האזעקה (ראה קביעתי בס"ק 5 (ח) לעיל). ד. לנוכח המקובץ עולה ברורות כי התובע נשא בנטל הנדרש להוכחת הפרת ההסכם על ידי הנתבעת וזכאותו לפיצוי עקב כך. 7. עילה נזיקית - רשלנות: בנוסף להוכחת הפרת ההסכם, הצליח התובע לבסס ולהוכיח עילה נוספת נזיקית, רשלנות הנתבעת על פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). התובע הוכיח כי הנתבעת הפרה חיוביה לנוכח מצגה ליתן שירות מקצועי, מיומן ובאורח סביר, דבר שגרם לנזקיו הקשורים סיבתית להתרשלותה, ואלה טעמיי בקצרה: א. אין חולק כי הנתבעת הציגה עצמה בפני התובע כמקצועית ומיומנת במתן שירותי התראה, אזעקה, בקרת מוקד אזעקה וסיור וכי בהסתמך על מצגים אלה, סבירה צפיית התובע כי יזכה ממנה לשירות סביר בכך שהנתבעת תגלה ערנות באיתור אות אזעקה ובפעולתה כנדרש הימנה עקב כך. ב. הוכח ברורות כי הנתבעת השתהתה ארוכות מעבר לכל קנה מידה וסבירות בפעולתה לאחר קליטת אות האזעקה. שיגור סייר לעסק לאחר חלוף שעתיים ושלוש עשרה דקות, אומרת דרשני, מייתרת כל אמירה נוספת באשר לפעולה כושלת ובלתי סבירה ומוכיחה את התרשלותה של הנתבעת אם לא מעבר לכך. ג. מעבר לשיהוי הרב האמור בפעולת הנתבעת, נוכחתי כי הנתבעת לא פעלה באופן סביר בליל הפריצה, שכן מהתשתית הראייתית שלפניי עולה כי פעלה באופן מסורבל ובלתי מקצועי, אם לא מעבר לכך, התנהלות שמנעה כל סיכוי ולו תיאורטי לאיתור או לסיכול הפריצה או הקטנת הנזק בעטייה. ד. התובע הצליח להוכיח טענותיו באשר להתרשלות התובעת כמו גם קשר סיבתי ישיר בינה לגרם הנזק. מנגד כשלה הנתבעת בהדיפת טענותיו או הוכחת טענותיה באשר לפעולה סבירה ומקצועית של מוקדניה או סייריה מה גם שלא הוכיחה כלל ועיקר כי שלחה למקום שני סיירים לסריקה מקפת ויסודית כנדרש הימנה. למעשה לפני עדות בלתי אמינה של סייר אחד של הנתבעת (עה/3), שלדבריו לא ניתן להאמין לנוכח שקריו, ואין כל תשתית, בוודאי לא מספקת, באשר לפעולת הסיירים, מספרם ותפקודם המקצועי בשטח בליל הפריצה. ה. הנתבעת עצמה הודתה כי הינה מודעת לפריצה בשיטת ה"דאבל", בה נוקטים הפורצים (ראה עדות עה/1). כיוון שכך, סביר היה לצפות מהנתבעת שעיסוקה המקצועי בתחום זה, כי תגלה ערנות ותשומת לב לאפשרות התרחשות פריצה בשיטה זו במיוחד בנסיבותיו של המקרה, תוך הזנקת סיירים לשטח במהירות ובמרווחי זמן נאותים גם אם היה נקלט אות הרגיעה בטענתה, אם בכלל נקלט אות שכזה, עובדה שנשללה מדו"ח חברת בזק, קל וחומר בהעדרו. ו. לא זו אף זו, אם יש ממש בטענת הנתבעת באשר לרמת מערכת האזעקה בעסק ואי הענות התובע להמלצתה לשידרוגה, הרי שמההיבט הנזיקי אין בכך כדי לבסס הגנה לנתבעת, שכן היא הציגה עצמה כמקצועית ומיומנת במתן שירותי מוקד, איתור, סיור ובקרה ולפיכך גם לשיטתה של הנתבעת עליה החובה להתריע על כך בקול ברור, לדרוש מהתובע שיפורים הכרחיים ובמקרה קיצוני אף צריכה הייתה להתנות את המשך מתן השירות בשידרוג המערכת. כלום אכן ניתן להתייחס ברצינות לטענותיה של הנתבעת שהמשיכה לגבות מחיר, להבטיח ביטחון שווא כשבסופו של דבר העזה לזעוק חמס ולהתנער מאחריותה וחבותה כלפי התובע מיד לאחר הארוע תוך הצבעה על "פגמיו" ומחדליו? 8. התבססות התובע על עילה נזיקית בנוסף לחוזית ותנאי מקפח בהסכם: בין בעלי הדין נתגלעה מחלוקת משפטית באשר לזכות התובע לבסס תביעתו גם בעילה נזיקית בנוסף לעילה החוזית, בין היתר בהקשר לטענת הנתבעת לתניה בהסכם המגבילה את תקרת אחריותה על פיו וטענת התובע להיותה תנאי מקפח בחוזה אחיד. לאחר עיון בסיכומי בעלי הדין ובאסמכתאות החלטתי לקבל טענות ועמדת התובע וזאת מהנימוקים הבאים: א. אין חולק כי התובע אכן טען בתביעתו לפיצוי מכח העילה הנזיקית בנוסף לעילה החוזית (ראה סעיפים 27 ו- 43 לכתב התביעה). ב. אין גם חולק כי במישור העקרוני, התובע רשאי לבסס תביעתו גם על העילה הנזיקית בנסיבותיו של המקרה, שכן יחסיו עם הנתבעת מבוססים בעיקרם על הסכם אולם אין בכך כדי למצות את מערכת היחסים בין השניים או לשלול מערכת חיובים נוספת או מקבילה על פי דיני הנזיקין ובעילת הרשלנות, בהסתמך על סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין, שכן אלה רחבים דיים כדי לכלול בגדרם גם את נסיבות המקרה. ג. סקירת הספרות וההלכה הפסוקה הרלוונטית, מלמדת על יכולתו של התובע לבסס עילות חלופיות או מצטברות בהתבסס על ההסכם ודיני הנזיקין גם יחד. על מנת שלא להאריך, אפנה למאמרם של ד"ר רנה סנילביץ ודוד רונן מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומאוניברסיטת תל-אביב "תחרות בין העילה החוזית לעילה הנזיקית בתביעה לפיצויים" שפורסם בספר שמגר - מאמרים חלק ג' (ראה ספר: שמגר ג' (תשס"ג), בעמ' 143-94, שם בעמ' 119), וכן לד"נ 20/82 אדרס חמרי בניין בע"מ נ' הרלו אנד גונס פורסם בפד"י מב' (1) 221 (בעיקר סעיף 13 בו), המבססים את מסקנתי זאת, יחד עם זאת אציין כי מגמה זו מצאה ביטוי ממצה בדברי כב' השופט א. ברק (כתוארו אז) בהלכת אדרס הנ"ל ולפיכך אין זה מיותר לצטטם במלואם: "על רקע ניתוח זה, קמה ועומדת השאלה הבאה: מה היחס בין הדינים השונים (חוזים, נזיקין, עשיית עושר ולא במשפט)? האם עומדת לנפגע זכות על פי הדינים כולם, או שמא עליו לבחור ביניהם? האם מתיישבת דרישת סעד על פי מערכת דינים אחת עם דרישת סעד על פי מערכת דינים אחרת? טול את המקרה שבו ראובן הפר חוזה מכר שעשה עם שמעון. עומדים לרשותו סעדים שונים על פי דיני החוזים (אכיפה, ביטול החוזה, פיצויים). היש בכך כדי לשלול סעדים מדיני הנזיקין (במקום שהפרת החוזה מהווה גם מעשה נזיקין) ומדיני עשיית עושר ולא במשפט (אם הפרת החוזה הביאה להתעשרות שלא כדין)? הרשאי ראובן לצרף סעדים שונים על פי עילות שונות? כזכור בחנו אלה זו מנקודת המבט של מבנה החקיקה האזרחית החדשה, והשבנו עליה, כי אין כל מניעה לתחולתם של דיני עשיית עושר ולא במשפט גם במקום שחלים דיני חוזים ודיני נזיקין. עתה אנו בוחנים שאלה זו מנקודת מבטם של דיני עשיית עושר ולא במשפט עצמם. ודוק: איננו עוסקים בשאלה הדיונית של צירוף עילות, או סעדים, ואף לא בשאלות של מעשה בית דין. ענייננו הוא מהותם של דברים, ושאלתנו היא, אם מבחינתם הפנימית של הדינים יתכן הדבר שתעמד לנפגע זכות על פי הדינים כולם, או שמא עליו לבחור ביניהם? שאלה זו העסיקה את בתי המשפט באנגליה ובישראל בכל הנוגע ליחסים בין דיני הנזיקין לבין דיני עשיית עושר ולא במשפט. ההלכה הפסוקה בענין זה היא, כי עקרונית אין בתביעה על בסיס העילה של עשיית עושר ולא במשפט כדי להכשיל תביעה על פי דיני הנזיקין (ראה [A.C.1 CO. V. BARCLAYS BANK UNITED AUSTRALIA 1941 [ LTD , וכן פרידמן, דיני עשיית עושר, עמ' 251). עמד על כך השופט אור בע"א 290/80 הנ"ל , באומרו: "כשעומדת לתובע האפשרות לתבוע על פי עילה עשיית עושר ולא במשפט, ועומדת לו בצדה תביעה בנזיקין, אין מניעה שיתבע על פי שתי העילות אלטרנאטיבית באותה תביעה, ובלבד שלא יגבה פעמים בגין אותו מעשה" (עמ' 641). גישה דומה חלה לענין היחסים בין עילת החוזים לבין עילת הנזיקין. התובע רשאי לתבוע סעד על פי כל אחת מעילות אלה, ובלבד שלא יקבל מעבר לנזקו. תפיסה דומה חלה גם ביחסים שבין העילה החוזית לבין העילה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט. משהופר חוזה, עשויה להפגע הן אינטרס הההסתמכות, הן אינטרס הציפיה והן אינטרס מניעת ההתעשרות שלא כדין. אין כל מניעה עקרונית לתחולתם ביחד של הדינים השונים (חוזים, נזיקין עשיית עושר ולא במשפט), ומכאן גם להגנה על האינטרסים הללו גם יחד (ראה ע"א 19/83 פורסם)) לעתים יגן כל ענף משפטי על אינטרס נפרד. לעתים יגן ענף משפטי אחד על מספר אינטרסים, באופן שתהא הגנה צולבת על אינטרס אחד באמצעות ענפי משפט שונים. אין בכך ולא כלום, ובלבד שיישמרו שני עקרונות: האחד - עליו רמז השופט אור בע"א 290/80 הנ"ל - כי הצד התמים לא יתעשר שלא כדין מריבוי הסעדים; השני, כי קבלת סעד אחד אינה סותרת, מבחינת מהות הענין, קבלת סעד אחר. מן הראוי לעמוד בקצרה על כל אחד משני אלה, שאינה אלא שני היבטים, לענין אחד. התנאי הראשון להכרה בתחולתם הבו-זמנית של ענפי המשפט השונים, הוא כי הנפגע לא יתעשר שלא כדין מצרוף זה. על כן, אם הנפגע זכה בפיצויים על פי דיני הנזיקין, באופן שהוא הועמד במצב בו היה נתון לולא בוצעה בו העוולה, הוא לא יזכה בפיצויים על פי דין החוזים, שכן מטרתם של אלה האחרונים להעמידו במצב בו היה נתון לולא הופר החוזה, ובמצב זה הוא יהיה נתון ממילא אם יזכה בפיצוי הנזיקין. קבלת פיצוי מצטבר תביא להתעשרות שלא כדין של הנפגע. כמובן, עד כמה שכל ענף משפטי יגן על נזק שונה, או שיש בו דינים משלו להערכת הנזק, אין כל התעשרות שלא כדין בצרוף הענפים גם יחד. כמו כן אין כל מניעה, מבחינת הדין המהותי - להבדיל מבעיות דיוניות שאינן מעניננו במסגרת עתירה זו - לקבל פיצוי על חלק מהנזק על פי דיני החוזים, ולקבל פיצוי על חלק אחר מהנזק על פי דיני הנזיקין. גישה דומה חלה לענין היחס בין סעד הפיצוי (בחוזים או בנזיקין) לבין סעד ההשבה (בחוזים או בנזיקין או בעשיית עושר שלא כדין). על כן אם הצד הנפגע זכה באכיפה או בפיצויים, המעמידים אותו במצב בו היה נתון לולא הופר החוזה, אין הוא זכאי גם להשבת התמורה העצמית, שכן בכך יתעשר שלא כדין על חשבון המפר. תפיסה דומה קיימת בתוך דיני עשיית עושר ולא במשפט עצמם. כך, למשל, משהופר חוזה, לא יזכה הצד הנפגע, הן להחזרת רווחי התמורה העצמית והן להחזרת התמורה הנגדית, שכן בכך יתעשר שלא כדין על חשבון המפר (ראה פרידמן, דיני עשיית עושר עמ' 451). התנאי השני להכרה בו זמנית של ענפי משפט שונים, קשור ושזור בתנאי הראשון, ואין הוא אלא היבט אחר שלו. על פי תנאי זה, אין הנפגע רשאי לצרף סעדים שעל פי מהותם סותרים את הנחות היסוד עליהם מבוססת התביעה. הוא רשאי, כענין דיוני, לתבוע את הסעדים הללו לחילופין, אך הוא אינו רשאי, כענין מהותי, לקבל אותם גם יחד במצורף. כך, למשל, אין הנפגע זכאי - במסגרת דיני החוזים עצמם - לקבל ביטול החוזה בשל הפרתו ואכיפת החוזה. הסעד האחד סותר את הסעד האחר."בדרך כלל תרופת האכיפה ותרופת הביטול מוצאות זו את זו שכן ביטולו של החוזה (כולו או מקצתו), משמעותו סיום החיובים שטרם בוצעו ואילו האכיפה - משמעותה ביצועם של חיובים אלה עצמם" (ע"א 260 ,265/80) נוביץ נגד ליבוביץ, פ"ד ל' (540 ( 4; ע"א 557/85)אגקי נגד כהן, פ"ד ל(171, 64 (2 (השופט עציוני)). בדומה, אין הנפגע מהפרת חוזה רשאי לקבל פיצויים המעמידים אותו במצב בו היה נתון לולא הופר החוזה ויחד עם זאת לקבל השבה של התמורה העצמית. הסעד האחד סותר את הסעד האחר. סעד הפיצויים מעמיד את הנפגע במצב בו החוזה לא הופר אלא בוצע. בנסיבות אלה, אין הנפגע זכאי להשבת התמורה העצמית (ראה פרידמן, דיני עשיית עושר עמ' .(451 ד. זה המקום לציין באשר למגמה הרווחת התופסת תאוצה לאחרונה באשר לחקיקה משותפת לכל החיובים בדין האזרחי תוך התייחסות עקרונית כוללת למהות החיוב ללא קשר לצורותיו ואופניו השונים, על פני התייחסות פרטנית שנהגה בעבר לכל חיוב בנפרד, מגמה המוצאת ביטוי בקביעת בית המשפט העליון בהלכותיו ומתיישבת עם קביעתי דלעיל. ה. התוצאה היא איפוא כי התובע רשאי וזכאי לבסס תביעתו בעילה החוזית והנזיקית יחד ובלבד כי לא יפוצה מעבר לנזקיו בפועל, על מנת שלא יתעשר שלא כדין מצרוף עילות זה. בנסיבות העניין ולנוכח התשתית שלפניי עולה כי צרוף הסעדים אינו סותר את הנחת היסוד עליה מבוססת התביעה נהפוך הוא, הוא נטען בה ומשתלב במסגרת העובדות ולפיכך אימצתי את טענות התובע בהקשר זה. ו. בשל הכרעתי זו, לא מצאתי לנחוץ להכריע בטענות בעלי הדין באשר להגבלת תקרת הפיצוי החוזי כמו גם בטענות בטלות התנאי בהיותו תנאי מקפח בהסכם אחיד, שכן אין נפקות מעשית להכרעה זו לנוכח קבלת התביעה בשני ראשיה - החוזי והנזיקי ופיצוי התובע במלוא הנזק שיוכח. ז. סוף דבר, הנני קובע כי התובע רשאי וזכאי לסעד מכח העילה החוזית והנזיקית גם יחד בכפוף להוכחת שיעור נזקיו. 9. שיעור הנזק: לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שהונחה על ידי התובע להוכחת שיעור הנזק, כמו גם את הקשר הסיבתי בין הפרת ההסכם על ידי הנתבעת ורשלנותה כאמור החלטתי כדלקמן: א. אמנם, עיקר ראיותיו של התובע לעניין שיעור הנזק והיקפו הינן עדותו, גירסתו ומסמכים שנערכו על ידו או על פי דבריו, אולם בנסיבות המקרה התרשמתי מכנותו של התובע, מאמינותו ושוכנעתי ליתן אמון בדבריו ובגירסתו (ראה הערותיי וקביעתי באשר למהימנותו של התובע בס"ק 5(ז) לעיל). ב. בנוסף לרשמיי מאמינות גירסתו של התובע, מצאתי ביסוס ראייתי לגירסתו ועדותו של התובע באשר לשיעור הנזק מראיות חלקיות, שיתכן ולא ניתן היה לבסס עליהם הכרעה או משקל עצמאי כמו דיווח התובע למשטרת ישראל סמוך לארוע (ראה נספח ה' לסיכומי התובע), או החלטת בית המשפט המחוזי בת"א (בת"א 12931/93 מיום 12.5.94 פקיד שומה גוש דן נ' שלייפר יצחק שהעתקה כנספח יט' לסיכומי התובע). כאן המקום לציין כי ניתן לצרף החלטה שיפוטית זו ככל החלטה שיפוטית אחרת גם בשלב הסיכומים, אמנם לא כראיה עיקרית להוכחת פרטי הנזק הנטענים, אולם בוודאי ניתן לצרפה כראיה משנית או עקיפה לביסוס גירסת התובע וכנתון נוסף המאפשר לבית המשפט להסתמך על גירסתו לשם קביעה בדין האזרחי. ג. עדותו האמינה של התובע והראיות החלקיות דלעיל מאפשרות הסתפקות בעדות יחידה של בעל דין לשם הכרעה בדין האזרחי וזאת בהסתמך על סעיף 54 לפקודת הראיות. ד. התובע נשא בנטל הראייתי הנדרש להוכחת שוויים של הפריטים באמצעות הערכת שמאי מטעם מבטחתו של התובע (ראה מוצג מ/1 בתיק מוצגי התובע), שניתן להתבסס עליה וליתן לה משקל שכן השמאי אינו חשוד בנטיה לטובת התובע (שכן נשלח מטעם מבטחתו), מה גם כי הנתבעת לא ביקשה לחקור את השמאי, לא הגישה דו"ח נגדי ולא קיעקעה קביעותיו בדרך כלשהי. ה. המנעות הנתבעת מחקירת התובע על גירסתו בפרטים אלה, אינה שוללת זכותה לטיעון באשר לדיותן של ראיותיו לעניין היקף הנזק ובוודאי לא מבטלת הכחשתה הגורפת באשר לכך. יחד עם זאת, ולנוכח הצלחת התובע להטות את הכף לטובתו, עבר הנטל להדיפת גירסתו וראיותיו אל כתפי הנתבעת, ובערבו של יום נוכחתי כי הנתבעת לא הצליחה בכך ולא קיעקעה אף לו מזערית, את ראיות התובע ואת עדותו. ו. לנוכח המקובץ עולה כי התובע הצליח להוכיח את תביעתו גם באשר להיקף הנזק, מה גם כי הסתפק בחלק מהנזק, שכן צמצם את תביעתו, משיקולי אגרה לסכום כולל של 150,000 ₪ (ראה סעיף 45 לכתב התביעה). 10. חקירת משטרה: בנסיבות המקרה ולנוכח החשד לכאורה לתצהירי עדות שקריים של מספר עדים יחד, כמו גם חשד לנסיון לתאום עדויות שקריות (ראה ס"ק 5 (יא) לעיל), החלטתי שלא לעבור לסדר היום ולא להסתפק בהכרעה אזרחית בלבד ולפיכך אבקש מהמזכירות להעביר העתק מפסק הדין למשטרת ישראל - אגף חקירות, לשם פתיחת חקירה, בדיקת החשד לביצוע עבירה פלילית על ידי עדי הנתבעת או חלקם או השפעת גורם אחר מהנתבעת, אם בכלל. 11. סוף דבר, הנני מקבל את תביעת התובע ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. נזק: פיצוי בגין נזקיו תוצאת הפריצה, סכום כולל של 150,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (26.5.03) ועד לתשלום בפועל. ב. הוצאות: בגין הוצאות משפט, ביטול זמנו של התובע והוצאות לדוגמא בשל התנהלות הנתבעת ושקרי עדיה שסירבלו והאריכו את הדיון המשפטי בסכום כולל של 30,000 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ג. שכ"ט עו"ד: הנתבעת תישא בשכר טרחת בא כוחו של התובע בסכום כולל של 35,000 ₪ בצרוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. פריצהתכשיטים