פסק דין 1. התובע יליד 1945, עובד של הנתבעת בנמל אשדוד, משנת 68, כמפעיל ציוד מיכני כבד. לטענת התובע, הוא עבד במשך השנים על כלים כבדים ורועשים מאוד, כשבדיעבד התברר לו, כי חשיפתו לרעש המתמשך, גרמה לו נזקים לאוזניו. לטענת התובע, הנתבעת אחראית לשיפוי נזקיו, בשל רשלנותה כמעבידתו, החבה חובת זהירות כלפיו, כמפורט בכתב התביעה. 2. המל"ל קבע בהחלטה מיום 16/5/91, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 33%. 25% בגין ליקויי שמיעה ו- 10% בגין טנטון. הועדה הרפואית החליטה שאין מקום להפעלת תקנה 15. ד"ר ראובן גרטלר, מומחה א.א.ג. מטעם התובע, שבדק את התובע ביום 17/6/98, העריך את נכותו של התובע בגין ליקויי שמיעה, בשיעור 30% ובגין הטנטון בשיעור 10%. ד"ר מרדכי הימלפרב, מומחה א.א.ג מטעם התובע, בדק את התובע ביום 21/12/93. להערכתו, ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע וגם הטנטון התגבשו עוד בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים. ד"ר הימלפרב העריך את נכותו הצמיתה של התובע בגין ליקויי השמיעה ב- 0% ובגין הטנטון בשיעור 10%. 3. עקב הפערים בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, ד"ר יוסף בבניק. ד"ר בבניק, בחוות דעתו מיום 30/5/99, ת/20, העניק לתובע נכות צמיתה בשיעור 30%, בגין ליקויי השמיעה, ו- 10% בגין הטנטון. מומחה ביהמ"ש קבע גם, כי ליקויי השמיעה והטנטון מהם סובל התובע, מקורם בחשיפה לרעש מזיק במקום עבודתו. 4. הגם שהנתבעת מכחישה את הנכות, את הקשר הסיבתי ואת הנזק, טוענת היא להתיישנות התביעה. לטענת הנתבעת, עילת התביעה גובשה בסוף שנות ה- 70 ובתחילת שנות ה- 80, כפי שעולה מעדות התובע ומהמסמכים הרפואיים, כך שחלה התיישנות, שכן, התביעה הוגשה רק ביום 26/8/97, בחלוף זמן רב לאחר התיישנות התביעה. לחילופין, טוענת הנתבעת, כי התובע בהשהותו את תביעתו, שנים רבות, וויתר למעשה על זכויותיו, והוא מנוע לתבוע את הנתבעת, לאחר שנים רבות, כשאין הנתבעת יכולה להתגונן כראוי. לחילופי חילופין, מכחישה הנתבעת ארוע תאונתי כלשהו, או רשלנות כלשהי מצידה. מוכחשת גם נכות כלשהי, בגין ליקויי שמיעה, כשלטענתה, אין ליתן אמון בתובע, שכן, התגלה, לטענתה, כי בבדיקות השמיעה היה נסיון להוליך שולל את הבודקים. עוד טוענת הנתבעת, כי לא נגרם לתובע נזק כלשהו, שכרו לא נפגע, מה גם, שלא עשה להקטנת הנזק, המוכחש, בכך שלא הסכים לעבוד כבקר, תפקיד בו יכל להשתקם. לטענת ב"כ הנתבעת, בכל מקרה, התביעה נבלעת, עקב תשלומי מל"ל גבוהים, המוערכים בסך 818,471 ₪, לפי חוו"ד אקטוארית מיום 27/2/02 של האקטואר שי ספיר, שהומצאה לביהמ"ש, לאחר הגשת הסיכומים, עם תום שביתת עובדי המל"ל. 5. טענת ההתיישנות טענת ההתיישנות עלתה כבר בבקשה לדחיית התביעה על הסף, בהמרצה 773/98. הטענה נדחתה, בהחלטה קצרה מיום 9/6/98, בהסתמך על סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח - 1968. משום מה, בחר ב"כ הנתבעת לחזור על טענה זו בסיכומיו. לאחר שמיעת הראיות, תוך עיון במסמכים שהוגשו, נראה שיש לדחות את טענת ההתיישנות, לא רק לפי סעיף 89(2) הנ"ל. לפי פסק הדין ב- ע"א 1254/99 אבידור המאירי נגד הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, (להלן: "פס"ד המאירי"), פד"י נ"ד (ד), 535, המגמה היא לצמצם את תחולת ההתיישנות. בפס"ד המאירי נקבע, כי יש שילוב בין סעיף 8 לחוק ההתיישנות, לבין סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, כאשר סעיף 8 לחוק ההתיישנות מתייחס לגילוי עילת הקשר הסיבתי, וסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, מתייחס לגילוי עילת הנזק. במקרה דנן, עילת הקשר הסיבתי התבררה לתובע רק בשנת 89, כאשר הגיש את התביעה למל"ל ביום 23/4/89, וגם הנתבעת חתמה על תביעתו, בלי כל הסתייגות, ואז גם התגלה הנזק, כך שתקופת ההתיישנות היא 10 שנים, מיום 23/4/89. יתר על כן, יש ממש בטענת ב"כ התובע, כי יש גם תחולה לסעיף 89(1) לפקודת הנזיקין, שכן, הוברר כי המעשה או המחדל, שלפי טענת התובע גרם לנזק, ועל כך נדון בנפרד, היה נמשך והולך, גם לאחר 23/4/89, שכן התובע המשיך לעבוד על הכלים הרועשים גם לאחר מועד זה, שכן "הכלי הסגור" לא תמיד היה סגור, ובהרבה מקרים הכלים היו שבורים וללא מזגנים. ע"ת 4, ז'ק בנודיס, הממונה על הציוד המיכני ועל העובדים, אישר בעמוד 38, כי "לא תמיד יש כלי סגור". זאת ועוד זאת. ב"כ התובע פנו לנתבעת משנת 92 והנתבעת ניהלה עמם התכתבויות עניפות, במשך שנים, דרשה מסמכים רפואיים ואחרים, נוהל מו"מ, בלי שעלתה טענת התיישנות. אם לנתבעת טענות על שיהוי, הרי שיש גם לה ולבאי כוחה חלק לא מבוטל בסחבת, כך שאין לה להלין על התובע. 6. האחריות הנתבעת, כמעבידתו של התובע, חבה כלפיו חובת זהירות מושגית וקונקרטית, לבל תיפגע בריאותו ושלא ייגרם לו נזק גופני. עפ"י העדויות הוכח, כי התובע עבד על כלים רועשים מאוד, בלי שהנתבעת הזהירה את העובדים, ובכללם התובע, על הנזק שיכול להיגרם להם, ובלי שניתנו להם אמצעי מגן כנגד נזק אפשרי זה. התרשמתי מכנות דברי התובע, שקיבלו סיוע מעדי התביעה 2 ו- 4. ע"ת 2, ניסים עמר, העובד בנמל משנת 71, בעבודה דומה לזו של התובע, אמר בעדותו, בעמוד 35, כי "היו הדרכות פעם בשנה, בנושא בטיחות, אבל לא בנושא רעש". ע"ת 4, ז'ק בנודיס (להלן: "בנודיס"), שהוא, כאמור, הממונה על הציוד המיכני ועל העובדים, זה 20 שנה, ועובד בנמל משנת 63. בעמוד 35 בשורה 3 נשאל בנודיס והשיב - "ש. מתי סופקו למחלקה של אטמי אוזניים או אוזניות? ת. אני זוכר שלפני 5 שנים התחילו להקפיד לפני זה היה ככה ככה. מי שרצה לקח ומי שלא רצה לא לקח... הרבה לקחו ולא השתמשו כי לא היינו מודעים לבעיות שעלולות להיות מהרעש". בנודיס אישר, כי הוא עצמו נפגע מעוצמת הרעש. ובאותו עמוד בשורה 11 נשאל והשיב: "ש. לא קיבלת הדרכה בנושא הרעש? ת. לא". ובשורה 14 באותו עמוד - "לפני 10 שנים התחילו להקפיד שתהיה הדרכה". ובעמוד 43 בשורה 14 אמר בקשר לחלוקת אוזניות - "לפני 5 שנים התחיל להיות מאורגן ומסודר". הנה כי כן, במשך שנים הופקר התובע לשאון רעשי המנועים בכלים הכבדים, בלי אזהרה, בלי הדרכה ובלי אמצעי מגן. בכך התרשלה הנתבעת והיא אחראית לנזקים שנגרמו לתובע. נראה, כי רק עם תחילת תפקידו של מר דוד זהבי, ע"ה 1 (להלן: "זהבי"), שהתחיל לעבוד כמהנדס בטיחות מ- 1/1/91 עד נובמבר 97, שת ליבו לבעיות הבטיחות, ובכללן, נזקי הרשע, אלא שלגבי התובע, היה זה מאוחר. זהבי מאשר בעמוד 53 בקשר לאטמי אוזניים - "לא כולם לקחו. לא היה פיקוח על זה שכולם ישתמשו". גם העובדה שרופא מטעם הנתבעת, ד"ר וידרא, החליט בשנת 89, כי התובע מוגבל בעבודתו ויוכל לעבוד רק בכלי סגור עם אטמי אוזניים, מעידה על כך, שעד שנת 89 נמשכו המחדלים בנושא זה, לגבי התובע, וכי אכן, מדובר ברעשים חזקים בכלים עליהם עבד התובע עד אז. 7. הנכות מומחה ביהמ"ש, ד"ר בבניק, נחקר על חוות דעתו, ת/20, ועמד על דעתו. אני מקבל את חוות דעתו וקובע, כי לתובע נכויות בשיעור 30% בגין ליקויי שמיעה ו- 10% בגין טנטון. הנכות הרפואית המשוקללת היא בשיעור 37%. ד"ר בבניק הוא היחיד שנחקר על חוות דעתו, ושוכנעתי ממומחיותו ומהיותו אובייקטיבי. יתר על כן, גם רופאי המל"ל והמומחה מטעם התובע, ד"ר גרטלר, קבעו כמעט אותן נכויות. אומנם, קביעת רופאי המל"ל לא מחייבת, אבל גם הם אובייקטיביים, וכששלושה רופאים קובעים נכות, בגין ליקויי שמיעה בשיעור 30%-25%, ורק ד"ר הימלפרב, מומחה מטעם הנתבעת, שלל נכות בגין ליקויי שמיעה, הדבר אומר דרשני. הוא פשוט החליט, כנראה, לא להאמין לתובע, מסיבות השמורות עמו. ד"ר בבניק, מומחה ביהמ"ש, היה ער לניואנסים בבדיקות השונות, אולם לא ראה הבדלים גדולים, וגם הסביר, כי יכולה להיות סיבה אובייקטיבית לכך, כיול לא מדוייק של מכשיר הבדיקה, בתדירות המסויימת. 8. הנזק א. הפסד השתכרות בעבר לטענת התובע, עקב הפגיעה באוזניו, נמנע ממנו לעבוד על כלים כבדים, כמו מנוף חוף או מנוף שער, וכתוצאה מכך, נפגע שכרו. טענה זו, אכן הוכחה על פי עדויות עדי תביעה 2, 3 ו- 4. ע"ת 2, ניסים עמר, עובד בנמל משנת 66, עובד על כלים כבדים ושכרו הממוצע מנובמבר 98 עד אוקטובר 99 כ- 30,000 ₪, כפי שעולה מתצהירו ת/11. גם ע"ת 3, שרל פרץ, העובד בנמל משנת 66' ועובד על כלים כבדים, משתכר בממוצע כ- 29,300 ₪, כפי שעולה מתצהירו, ת/12. התובע לא יכול לעבוד שעות נוספות, ולכן לא מקבל פרמיות, זו הסיבה ששכרו נמוך, ביחס לשכרם של אחרים בוותקו, העובדים על כלים כבדים. בנושא זה נשאל ע"ת 4, ז'ק בנודיס, שהוא, כאמור, הממונה על ציוד מיכני ועל עובדי המחלקה, בעמוד 40 בשורה 8 - "ש. כממונה על ציוד מיכני, התובע יכול לעשות שעות נוספות? ת. לא, כי אצלנו יש מדיניות בנמל, מי שעובד על כל הכלים וקורע את התחת, אז אנו נותנים לו את הבונוס לעבוד שעות נוספות ומי שעובד בכלי סגור ועם מזגן (כמו התובע - ש' ח') לא מגיע לו". באשר לסיכוייו ועל כישוריו של התובע לעבוד על כלים כבדים, העיד בנודיס בעמוד 41 שורה 17 - "התובע היה מפעיל קודם מנוף על גלגלים. הוא היה אחד הטובים שהיה לנו, הוא עבד על המנופים הגבוהים, שהיה להם הרבה מאוד רעש 'הקריקון'". גם ע"ה 1, דוד זהבי, מנהל כוח אדם, אמר על התובע בעמוד 61 שורה 10 - "מהיכרות שלי איתו כאדם הוא אדם סימפטי, חביב ונחמד". אין יסוד לטענת ע"ה 1, דוד זהבי, כי גם אילולא מגבלותיו של התובע, לא היה לו סיכוי לעבור קורס כזה בהצלחה. ע"ת 4 בנודיס העיד, כי יש 40-30 מנופי גשר ו- 60 מנופי חוף (עמוד 43 לפרוטוקול), ו- 120 מנופאים (עמוד 44 לפרוטוקול). ע"ת 2 העיד כי 99% עוברים את קורס המנופאים (עמוד 36 לפרוטוקול). הוכח, איפוא, כי אילולא מיגבלותיו הרפואיות של התובע, שנבעו בשל פגיעת הרעש באוזניו, יכל גם הוא לעבוד כמנופאי ולהשתכר כמו עדי תביעה 2 ו- 3. כפי שעולה מעדות התובע בתצהירו ת/10, עפ"י תלושי שכרו החודשי הממוצע, בתקופה המקבילה לזו של עדי תביעה 2 ו- 3, היה כ- 18,500 ₪, דהיינו, התובע הפסיד מדי חודש כ- 11,500 ₪. לפי חישובי ב"כ התובע, ההפסד החודשי הממוצע הוא 11,261 ₪ ברוטו. מינואר 91 עד סוף פברואר 02 במשך 121 חודש, הפסיד התובע 1,362,581 ₪. אולם, בכתב התביעה תבע התובע עבור הפסד השתכרות בעבר עד ליום הגשת התביעה, סך של 500,000 ₪. אי לכך, יש לפסוק לו סכום זה בצרוף הצמדה וריבית עד היום, המגיע לסך של 659,414 ₪. מיום הגשת התביעה, 26/8/97 עד סוף פברואר 2002, חלפו עוד 54 חודשים, כשבכל חודש נגרם לתובע הפסד של 11,261 ₪. הפסד השכר מיום 1/9/97 הוא, איפוא, בסך 608,094 ₪. סה"כ הפסד השכר בעבר הוא 1,267,508 ₪. ב. הפסד השתכרות בעתיד התובע יליד 1945. נותרו לו 8 שנות עבודה עד גיל 65. בסיס ההיוון יהיה לפי 85.2546. 960,052 = 85,2546 X 11,261 הפסד השתכרות בעתיד הוא בסך 960,052 ₪. ג. כאב וסבל מדובר בנכות גבוהה, הכרוכה בירידה רצינית בשמיעה ובטנטון טורדני. ב"כ התובע דרש פיצוי בסך 85,800 ₪, בגין ראש נזק זה. הסכום הנתבע סביר. זה הסכום שייפסק לתובע. ד. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד ב"כ התובע דורש פיצוי בסך 10,000 ₪. אין מקום לפיצוי זה, שכן, התובע זכאי להחזר הוצאות אלה מהמל"ל. ה. סיכום הנזק הפסד השתכרות בעבר - 1,267,508 ₪. הפסד השתכרות בעתיד - 960,052 ₪. כאב וסבל - 85,500 ₪ סה"כ 2,313,060 ₪. מסכום זה יש לנכות את ניכויי המל"ל בסך 818,471 ₪, לפי חוו"ד אקטוארית, של מר שי ספיר. היתרה היא בסך 1,494,589 ₪. עם הגדלת סמכות בימ"ש השלום ל- 2,500,000 ₪, אין כל מניעה לפסוק סכום זה. 9. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 1,494,589 ₪, בצרוף הצמדה וריבית כחוק, מהיום עד התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט ובנוסף גם שכ"ט עו"ד בסך 200,000 ₪, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית כחוק, מהיום עד התשלום בפועל. מטרד רעשחשיפה לרעש