פסק דין 1. התביעה: לפניי תביעת קטינה, ילידת 1997 - תובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") והוריה תובעים 3-2, לחיוב מדינת ישראל - נתבעת מס' 3 (להלן: "הנתבעת"), לפיצוי התובעים בגין נזקים שנגרמו לטענתם, בשל אחריותה השילוחית של הנתבעת עקב החלטה רשלנית של צוות רפואי בביה"ח "דנה" מיום 7.1.01 ושיהוי ביישום המלצה רפואית מיום 12.9.01. 2. ההגנה: הנתבעת הכחישה את טענות התובעים וטענה כי תביעתם חסרת בסיס ועילה, כי החלטת הצוות הרפואי, כמו גם מועד יישום ההמלצה נעשו נכונות ומוצדקות ולחילופין, גם אם היו שגויות לא הוכחה רשלנות בעטיים. 3. מסגרת דיונית: לאחר הגשת חוות דעת רפואיות, תצהירים ומוצגים, קיבלו בעלי הדין את המלצתי בוותרם הדדית על חקירות נגדיות ובעוברם ישירות לשלב הסיכומים (ראה החלטה מיום 5.1.05). כן יצויין כי התביעה כנגד נתבעת מס' 1 ונתבע מס' 2 נמחקה ללא צו להוצאות (ראה פס"ד מיום 11.1.05). 4. הכרעה: לאחר עיון בתיעוד שלפניי: כתבי טענות, חוות דעת רפואיות, תיעוד רפואי, תצהיר תובעת מס' 2 ומוצגים נוכחתי כי לא הוכחה רשלנות של מי משלוחי הנתבעת ואלה נימוקיי בקצרה: א. נשוא המחלוקת בתובענה זו הינה טענת התובעים בדבר רשלנות צוות רפואי בהחלטתו מיום 7.1.01 להמליץ שלא להזין את תובעת מס' 1 דרך הפה ולהסתפק בהזנה מזערית לשם תרגול (להלן: "ההחלטה") וכן שיהוי רשלני ביישום המלצת ד"ר וייס מיום 12.9.01 באשר ליכולתה של תובעת מס' 1 לקבל מזון דרך הפה בכפוף לשמירת כללי זהירות, מידת ההאכלה ומיומנות המאכיל (להלן: "יישום ההמלצה"). ב. יצויין כי התובעים מיקדו תביעתם בעילת הרשלנות על פי פקודת הנזיקין ולפיכך מתבקשת בדיקת סבירות ההחלטה ויישום ההמלצה והגעתם, אם בכלל, לכדי התרשלות שגרמה לנזקי התובעים. ג. אין חולק כי התובעת סבלה מלידתה מפיגור התפתחותי ואספירציות של תוכן הקיבה לריאותיה ולפיכך נדרש ניתוח שאיפשר הזנתה ישירות לקיבה דרך גסטרוסטום. ד. מהתיעוד הרפואי שלפניי עולה, כי ביום 31.12.00 התובעת נבדקה על ידי גב' בלקוביץ, קלינאית תקשורת, שהתרשמה כי התובעת מתקשה בבליעת המזון בשל חוסר תנועתיות של הלשון ואי סגירת השפתיים ולפיכך הנחתה את אם התובעת באשר לטיפול בה והמתינה לתוצאת בדיקת וידיאופלואורוסקופיה (ראה נספח ד' למוצגי הנתבעת). ה. ממצאי בדיקת וידיאופלואורוסקופיה שבוצעה ביום 7.1.01 על ידי ד"ר בן סירא - רדיולוגית, עולה, כי לא נצפתה תנועתיות הלשון ואובחנה בעיה בהתקדמות המזון לכיוון הוושט עם התרשמות הבודקת כי קיימת הפרעה קשה במנגנון הבליעה ותפקוד הלשון (ראה נספח 5 למוצגי התובעת). ו. כן עולה כי ביום 11.1.01 נבדקה התובעת על ידי ד"ר רונן ארנון - גסטרואנטרולוג ילדים בכיר בבי"ח דנה וקויים דיון צוותי משותף (גסטרואנטרולוג, רדיולוגית וקלינאית תקשורת) ולאחר עיון בתיעוד וממצאי בדיקות כולל צילום רנטגן הוחלט לאפשר הזנת התובעת דרך הפה רק במנות זעירות לשם תרגול ושמירה על יכולות האכילה, הלעיסה והמציצה, תוך המלצה לטיפול והמשך מעקב של קלינאית תקשורת ומרפאת גסטרו ילדים וביצוע בדיקת וידאופלואורוסקופיה חוזרת לאחר מספר חודשים (ראה נספח 6 לנספחי התובעים). ז. מהתיעוד גם עולה כי ביום 24.1.01 פנו הורי התובעת למרפאת גסטרו ילדים בבי"ח שיבא לקבלת חוו"ד נוספת מאת התובעת ד"ר פרדקין, בה צויין כי התובעת סובלת מהפרעה קשה במנגנון הבליעה יחד עם הנחיות להוריה להמשך הזנה דרך הגסטרוסטום (ראה נספח 21 למוצגי התובעים). ח. עוד עולה כי ביום 28.2.01, נבדקה התובעת בשנית על ידי ד"ר ארנון שהמליץ על האכלה מקסימלית של 50 סמ"ק דרך הפה לשם תרגול מנגנון הבליעה והמשך ההזנה העיקרית דרך הגסטרוסטום (ראה נספח 7 למוצגי התובעים). יצויין כי בו ביום קויימה ישיבה בה נטלו חלק מומחים שונים (ד"ר רונן ארנון גסטרואנטרולוג, ד"ר אנטמן מומחה להתפתחות הילד, ד"ר זיוה אמיתי, סגנית רופאת המחוז בפועל בלשכת הבריאות המחוזית ת"א, סוניה פפר אחות רכזת בריאות התלמיד בחינוך המיוחד) לדיון במצב התובעת שבסופה אושרה ההמלצה דלעיל (ראה נספח 20 למוצגי התובעים). ט. בנוסף קיים רישום של ד"ר ליברמן (הרופא המטפל) מיום 19.6.01 בדבר ארועים חוזרים של ברונכית ספסטית, דלקות ריאה ואספירציות של תוכן קיבה אל הריאות, עם ציון כי לתובעת בעיות קשות בבליעת מזון עקב הבעיה הנוירולוגית הבסיסית, ללא עליה במשקל והחמרת הבעיה עקב האספירציות החוזרות (ראה נספח ו' למוצגי הנתבעת). י. ביום 12.8.01 נבדקה התובעת על ידי ד"ר בתיה וייס ובסופה צויין כי הגם שלא נצפו אספירציות עם חומר דייסתי, התובעת זקוקה לשתי בליעות לכל בולוס, וכל בולוס לא יותר מחצי כפית תוך הקפדה על כללי הזהירות המתאימים והאכלה על ידי אדם מוסמך שיקפיד על ביצועם (ראה נספח 8 למוצגי התובעים). יא. ביום 28.8.01 על פי המלצה הראשונית, נערכה בדיקה וידאופלואורוסקופית של תהליך הבליעה עם אוכל דייסתי וג'לי, בה אובחן איחור ניכר ברפלקס הבליעה (ראה נספח 22 למוצגי התובעים). בעקבות אותה בדיקה, נבדקה התובעת ואמה קיבלה הדרכות לשפר את תנועתיות אברי ההיגוי והלשון עם המלצת קלינאיות תקשורת להמשיך בהאכלת התובעת במזון דייסתי תוך הקפדה על אמצעי זהירות: האכלה של חצי כפית בכל פעם, המתנה לשתי בליעות לפני כפית נוספת, תנוחה נכונה, המשך תרגילי גרייה והפעלת אברי ההגוי (ראה נספח 14 למוצגי התובעים). יב. ביום 30.1.02, לנוכח פניות חוזרות ונשנות של אם התובעת, הודיע ד"ר קירו - רכז רפואת ילדים מחוזי במשרד הבריאות, כי למשרד הבריאות אין התנגדות שהמשפחה תשכור מטפלת פרטית על חשבונה על מנת שזו תמלא אחר הוראות ד"ר וייס להאכלת הילדה (ראה נספח 10 למוצגי התובעים). יג. יצויין כי ביום 17.3.02, אישרה ד"ר עדינה סיוביץ יוסף - נוירולוגית ילדים ויועצת רפואית בחינוך המיוחד להאכיל את התובעת באמצעות כפית בהתאם לדרך שנקבעה על ידי ד"ר וייס (ראה נספח 11 למוצגי התובעים). יד. בדיקת התיעוד ומעקב אחר פעולות והחלטות הצוות הרפואי מעידים על התייחסות רצינית ויסודית של הצוות למכלול בעיותיה של התובעת כשניכר כי הצוות הרפואי קיבל את החלטותיו תוך שימת דגש והענקת משקל למניעת סיכונה של התובעת על פני שיקולים אחרים, כמו נוחות או רווחת המטפלים בה ובכללם הוריה, תוך הפעלת שיקול דעת מקצועי ומעקב אחר ההתפתחויות. טו. נוכחתי כי התובעים כשלו בהוכחת טענתם בדבר רשלנות הצוות הרפואי או מי ממנו הן באשר להחלטה והן באשר ליישום המלצת ד"ר וייס מיום 12.9.01. כאן המקום לציין כי יש לבחון את יישום ההמלצה על כל פרטיה, בכפוף למילוי תנאיה כשיש לזכור כי השיהוי נגרם לנוכח ההמלצה ופרטיה, בה נדרש אדם מיומן וזמן ממושך לשם האכלת התובעת ולפיכך אין תימה שחברת מט"ב שאינה חשודה בוויתור על רווחים, סרבה ליתן את השרות בשל חששה מנטילת אחריות להאכלת התובעת, כמו גם לזמן שנדרש לגן לשם הכנות והשלמת התארגנותו כדי ליישם את ההמלצה. טז. מבין שתי חווה"ד הרפואיות שלפניי, זו של פרופ' דינרי מטעם התובעת וזו של ד"ר ברוידא מטעם הנתבעת, שוכנעתי להעדיף את חוות דעתה של ד"ר ברוידא התואמת יותר את התיעוד הרפואי שלפניי ואת ממצאי הבדיקות השוטפות שבוצעו לשם איבחון מצבה של התובעת. יז. בערבו של יום, נוכחתי כאמור, כי החלטת הצוות הרפואי כמו גם השיהוי ביישום המלצת ד"ר וייס נעשו תוך שימוש נכון וזהיר בשיקול דעת מקצועי, בוודאי לא תוך התרשלות. כאן המקום לציין כי אף אם היה מונח, דבר שלא נעשה כי זהירות הצוות הייתה מופרזת או אף שגויה, שוכנעתי כי הסטיה מצויה במתחם הסבירות הנתון לשיקול דעת המטפלים ואין בכך כדי להצביע על התרשלותם. 5. סוף דבר ולנוכח המקובץ, משהתובעים כשלו בהוכחת עילת תביעתם, הנני דוחה את התביעה תוך חיוב התובעים בהוצאות ובשכ"ט ב"כ הנתבעת - בנסיבות העניין בסכום סמלי, בהתחשב בהליך השיפוטי הקצר יחסית, בסכום כולל של 5,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. רפואהאחריות שילוחיתבית חולים