פסק דין העובדות הצדדים והמחלוקת בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע לאחר שהותקף בדקירות סכין על ידי הנתבעת. התובע, יליד ה- 20/9/1977. ביום 15/10/98, הותקף התובע בדקירות סכין בבטנו, בחזהו ובידו ע"י הנתבע ושני שותפיו, ברחוב רוטשילד בבת ים, (להלן: "האירוע"). הנתבע הואשם בתקיפה הגורמת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 335 + 333, לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ביום 1/7/99 הודה הנתבע בעובדות כתב האישום בפני כב' השופטת ברכה אופיר, (במסגרת ת.פ. 10358/98, בבית משפט המחוזי בת"א). בעקבות הודייתו של הנתבע בעובדות כתב האישום הורשע הנתבע ביום 7/9/99 ,הנתבע נידון לעונש מאסר לשנתיים ימים בפועל וכן לעונש של 18 חודשי מאסר על תנאי. בעקבות האירוע נגרמו לתובע נזקי גוף, בעטים הגיש ביום 17/11/02 את תביעתו זו לבית המשפט, והיא הצריכה הכרעתי. הואיל והנתבע, הודה בעבירות בהם הורשע על פי כתב האישום שהוגש נגדו בת.פ. 10358/98, במחוזי ת"א, אין חולק בין הצדדים בדבר חבות הנתבע לפצות התובע בגין נזק הגוף שנגרם לו, המחלוקת הינה בדבר שעור הפיצוי. הצדדים הסכימו, כי אפסוק את הדין בתובענה על דרך הפשרה במסגרת הוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), 1984. מהות הפגיעה תוך כדי התקיפה נדקר התובע מספר דקירות בחזה, בבטן תחתונה וביד ימין. בעקבות האירוע נבדק התובע בחדר המיון של בית החולים "וולפסון" בחולון. בבית החולים הוחלט לבצע ניתוח לצורך חקירת נזקים בבטן, שהעלה נזק לתריסריון, והנ"ל אושפז במחלקה כירורגית למשך 5 ימים. נכותו של התובע ד"ר אליהו טל, המומחה הרפואי בתחום האורטופדיה, מטעם התובע, בדק את התובע, ובחוות דעתו מיום 10/2/03 קבע, כי "לאחר הניתוח נותר עם צלקת ניתוחית שהתרחבה במשך הזמן, הפכה להיות קלואיבית, רחבה ומכוערת. בנוסף סובל ממספר רב של צלקות אחרות בבטן, בחזה ובאיזור כף יד ימין והאצבעות. הצלקות, מפריעות, רבות בכמותן וזו שבקדמת הבטן גסה, מכוערת ואף מפריעה לתפקודו של המתלונן". את נכותו של התובע העריך ד"ר אליהו טל כדהלן: 10% נכות רפואית (פלסטית), צמיתה, וזאת על פי סעיף 75(1) לתקנות המל"ל. במקביל התובע פנה למל"ל, ונקבעה לו נכות צמיתה בשעור 10%, המזכה בתשלום מענק חד פעמי. לאור האמור לעיל, יש לקבוע, כי נכותו הרפואית הצמיתה והמשוקללת של התובע הינה בשעור 10%. נזקיו של התובע א. הפסד השתכרות לעבר עובר לאירוע, עבד התובע כמתקין מזגנים בחברת "מזגנים גורי". מאישורי השכר, כפי שעולים במסמכים שצורפו לתחשיב התובע עולה, כי קודם לתאונה, בין החודשים 1/98 - 10/98, (עשרה חודשים), השתכר התובע ממוצע חודשי בסכום של 2,949 ₪, ומשוערך להיום - 3,422 ₪. באשר לתקופת אי הכושר המלא של התובע, למעשה, אין בידי ביהמ"ש אישור מהבחינה הרפואית. על פי אישור המעביד, מר אלי גורי, המצורף לתחשיב התובע, לא עבד אצלו התובע ולא קיבל משכורת מאז שנדקר ועד חודש יולי 99'. מאחר, ובנסיבות האמנתי, כי היתה תקופה מסויימת בה לא יכול היה התובע לשוב לעבודתו כללי, הנני מעמיד תקופה זו על 284 ימים בלבד (9 חודשים על פי אישור המעביד + 5 ימי אשפוז). קביעה זו מובילה אותי לחישוב עצמו של הפסד ההשתכרות לעבר: 32,376 ₪ = הפסד ליום 114 ₪ X 284 ימים הפסד השתכרות לאחר התאונה עד היום לא מצאתי כל תימוכין רפואיים לצורך בהעדרות נוספת. זאת ועוד, לטענת התובע- הוא פוטר ממקום עבודתו כמתקין מזגנים, כיוון שלא היה מסוגל לבצע את העבודה הפיזית הכרוכה בעבודה זו, וכיום בעקבות האירוע, אין הוא מסוגל לעבוד בעבודה המצריכה פעולות פיזיות והוא נאלץ לעבוד כמאבטח במוסדות חינוך ולהשתכר בשכר מינימום. עם זאת, דומה, כי תלושי שכרו שהוצגו לשנת 2002, לא היה בהם כדי להעיד על הקטנת שכרו - להיפך, שכרו לחודש לאחר האירוע משוערך להיום, עומד על סך של 3,550 ₪. לפיכך, לא מצאתי מקום לפיצוי כלשהו לענין זה. על כן, הנני קובע, כי הפסד ההשתכרות לעבר, הינו - 32,376 ₪. ב. הפסד השתכרות לעתיד באשר לנכותו התפקודית של התובע, אני אומד את נכותו התפקודית של התובע בשעור 7%, משסובל הוא "ממספר רב של צלקות בבטן, בחזה ובאיזור כף יד ימין והאצבעות. הצלקות מפריעות, רבות בכמותן, וזו שבקדמת הבטן גסה ומכוערת, ואף מפריעה לתפקודו של המתלונן. (ראה חוות דעתו של ד"ר אליהו טל). הנני קובע, כי יש לאמוד את הפסדיו עד הגיעו לגיל 67, וזאת משום שלא צירף תימוכין לדבר היותו עצמאי, כגון דוחות שומה. לפיכך, החישוב ייעשה בצורה הבאה: 7% X שכרו החודשי עד הפנסיה (67) - 3,422 ₪, מהוון 3% = 66,888₪. ג. עזרת הזולת לתביעה בראש נזק זה לא ניתן כל פירוט, ויתרה מזאת, לא צורפו אישורי שכר, אשר יש בהם כדי להעיד על הפסדי ההשתכרות אשר נגרמו למי מבני משפחתו וידידיו של התובע. במצב דברים זה, מתקשה בית המשפט לאמוד שוויו הכספי של עניין זה באשר סיוע משפחתי לבן משפחה נזקק, אין בו כשלעצמו לחייב פיצוי, במיוחד מקום בו סיוע זה נעשה במסגרת משפחתית תומכת וכענין שבשיגרה. עם זאת, מאחר וסברתי, כי בתקופת אי הכושר המוחלט נזקק התובע לעזרה מסוימת, הנני להעמיד פיצוי גלובאלי בגין ראש נזק זה על סך של 5,000 ₪. ד. נסיעות לגבי הוצאות ניידות בעבר, לא השכיל התובע להמציא קבלות ולהוכיח את תביעתו בראש נזק זה, וזאת חרף ההלכה הפסוקה, המחייבת הוכחות של נזק מיוחד כדבעי (ראה: ע"א 355/80, נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פד לה(2), 800, 809). עם זאת, מאחר והאמנתי, כי הוצאות נסיעה היו, הנני אומד סכום ההוצאה בסך של 3,500 ₪, לעבר וגם לעתיד. ה. הוצאות רפואיות גם לכך אין תיעוד רפואי מתאים. מאחר וסברתי, כי התובע נזקק להוצאות מסוימות בענין זה, הנני מעמיד הסכום לעבר ולעתיד על דרך האומדנה על סך של 3,000 ₪. ו. כאב וסבל לתובע נקבעה נכות רפואית בשיעור 10%. הוא אושפז ל-5 ימים. לאור הכאבים מהם סובל התובע, ולאור ההלכה כי כיעור הגוף הנובע מצלקות הינו גורם חשוב, שיש להביאו בחשבון לעניין פסיקת הפיצוי בשל כאב וסבל, ולאור קביעת ביהמ"ש העליון כי ביהמ"ש רשאי להביא בחשבון גורמים כגון כוונתו הרעה של התוקף ובושת שסבל הנתקף,בקבעו פיצויים עונשיים, נראה לי הוגן לחייב בגין ראש נזק זה הסכום של 38,064 ₪ נכון להיום. סיכום לאור כל האמור לעיל,הנני לקבוע, כי נזקי התובע הינם כדלקמן: א. הפסד השתכרות לעבר- 32,376 ₪. ב. הפסד השתכרות לעתיד- 66,888 ₪. ג. עזרת הזולת לעבר ולעתיד- 5000 ₪. ד. נסיעות-3,500 ₪. ה. הוצאות רפואיות- 3000 ₪. ו. כאב וסבל- 38,064 ₪. סה"כ נזקי התובע שישולמו ע"י הנתבע 148,828 ₪ נכון להיום. כמו כן, ישלם הנתבע אגרת המשפט בהן נשא התובע צמודה ונושאת ריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל,וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% +מע"מ מהסכום דלעיל כשהם צמודים ונושאי ריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור בתוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד. משפט פליליסכיןפיצוייםדקירה