פסק דין לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף. עפ"י כתב התביעה המתוקן הציעה הנתבעת 1 במודעה בעיתון חבילת טיול שכללה קורס סקי למתחילים בחודש אפריל 99. התובעת ובעלה רכשו את חבילת הטיול, חבילה זו כללה 3 שיעורים שמהם השניים הראשונים בחלק התחתון של האתר והשיעור השלישי בחלק העליון של האתר. עוד נטען בכתב התביעה כי בתקופה האמורה היה מעט מאוד שלג באתר נאלצה הנתבעת להוביל שלג במשאית מראש ההר לתחתית ההר. ביום ה-18.4.97 נערך השיעור הראשון בתחתית ההר. לאחר שנסתיים השיעור הראשון, נוכח המדריך כי אין מספיק שלג בתחתית ההר והשלג שהיה הפך לעיסת בוץ. המדריך פנה לממונים עליו וקיבל אישור לעריכת השיעור השני בחלק העליון של האתר, למרות שלא היתה לתובעת המיומנות לגלוש במדרון תלול. ביום ה-18.4.97 בשעה 15:40 נערך השיעור השני בחלק העליון של האתר, ובמהלכו ביצעה הקבוצה והתובעת בתוכה גלישה מחלקו העליון של האתר לחלקו התחתון. במהלך הגלישה השנייה נתקלה התובעת במרכז המסלול באזור של קרחת שלג, נתקלה בקרקע ונחבטה. התובעת צירפה לכתב התביעה המתוקן את חוות דעתו של המומחה בתחום האורטופדיה ד"ר ולנטן ז'יטלני, אשר העריך את נכותה של התובעת בתחום זה ב-25% עקב הגבלה קשה בתנועת הכתף הימנית. פרופ' דן מלר, מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית העריך את נכותה של התובעת בגין צלקות המהוות פגם אסתטי 5% נכות. פרופ' מירון וינרב, רופא שיניים מומחה, בחוות דעתו קבע את עלות הטיפולים שעברה התובעת עד למתן חווה"ד (4.7.03) ב-22,510 ₪. כמו כן הוסיף כי התובעת צפויה לעבור טיפולים נוספים בשיניים שנפגעו בתאונה, אשר עלותם בין 18,000-15,000 ₪. כן קבע מומחה זה לתובעת נכות בשיעור של 0.25%. הנתבעות בכתב הגנתן המתוקן טענו כי התאונה, שהוכחשה על ידם, אירעה כתוצאה מגורמים ונסיבות הקשורים לתובעת בלבד ולא בנתבעות. הנתבעות מכחישות את הטענה כי הרשו לגלוש באזור בו מצויה קרחת שלג, וכן כי אפשרו לתובעת או למי מהקבוצה לגלוש בחלקו העליון של האתר מבלי שתהיה לתובעת מיומנות לכך. כן מוכחש כי הנתבעת מכרה לתובעת חבילת סקי בתקופה בה לא ניתן ללמוד לגלוש או לבצע גלישה. הנתבעות הגישו לביהמ"ש את חוות דעתו הרפואית של ד"ר שלמה ברק - רופא שיניים ומנתח פה ולסת, אשר העריך את עלות הטיפולים לתובעת בסך של 2,000 ₪, וקבע נכות בשיעור 0.25%. המומחה האורטופדי מטעם הנתבעות ד"ר מיכה רינות העריך את נכותה של התובעת ב-10% נכות. המומחה הוסיף כי : "בגלל המהלך הרפואי בסמוך למועד התאונה קיים ספק רב אם נכות זו קשורה בקשר סיבתי לתאונה בתאריך 18.4.97. " ביהמ"ש מינה מומחה רפואי בתחום האורטופדי את ד"ר גביראל מוזס, מנהל היחידה לכירורגית כתף במרכז הרפואי סוראסקי בת"א. בפרק סיכום ומסקנות מציין המומחה : " בבדיקה הגופנית נמצאה הגבלה קשה בתנועות הרצוניות הפעילות של הכתף והתנגדות קשה ובכוח 5/5 לניסיון להנעת הכתף. לעומת זאת, בבדיקת כוח גס של אותם שרירים שהיא התנגדה בכוח 5/5 מצאתי "ירידה בכוח" ל-3 ו-4/5, דווקא בסיבוב חיצוני, אבדוקציה וכיפוף קדמי וכוח 5/5 בסיבוב הפנימי (שריר הסובסקפולריס שתוקן הוא אחראי על סיבוב פנימי). לא מצאתי דלדול שרירים של חגורת הכתפיים (ראה הצילומים הקליניים המצורפים לסעיף "בדיקה גופנית") ולא מצאתי דלדול שרירים של זרוע ואמה במדידה עם מטר, דבר שלא מתאים לחוסר תפקוד מוחלט של כתף וגפה עליונה ימנית וירידה בכוח שמדדתי בבדיקה. עם תפקוד ירוד כזה ועם ירידה בכוח מסוג זה, הייתי מצפה לדלדול שריר קשה ובולט לעין הגלויה. לפיכך אין לי כל ספק שגב' לוי סיגל מחמירה את מצבה בזמן הבדיקה, ולכן קשה להגיע למסקנות נכונות לגבי התפקוד האמיתי של הנבדקת. יותר מכך, כל אמצעי ההדמיה שנעשו אחרי הניתוח היו תקינים. עיינתי בחוות דעתו של ד"ר ולנטין ז'יטלני, וגם הוא לא מתרשם מדלדול שרירי חגורת הכתף, הוא לא בדק כוח גס שרירים של הנבדקת והוא מבסס את אחוזי הנכות שהוא העניק לנבדקת, אך ורק על בסיס הגבלה בתנועה, שלהערכתי היא לא אמיתית. עיינתי בשתי חוות הדעת של ד"ר מיכה רינות, שממצאי בדיקה הגופנית קרובים מאוד לממצאי הבדיקה הגופנית שאני מצאתי ומסקנותיו קרובות לשלי, באשר להערכתי כן קיים קשר בין התאונה לבין הפציעה בכתף. להערכתי, גב' לוי סיגל סובלת מהגבלה תפקודית הרבה יותר קטנה מאשר היא מציגה, אך בגלל הספק, בכל זאת אני קובע 10% נכות עפ"י סעיף 49 (2) (1) (3) (1) בגלל פציעת שרירי הכתף, קבוצת השרירים סובסקפוריס, סופרהספינטוס, אינפרהספינטוס, טארס מינור, בצורה בינונית. " ד"ר מוזס נחקר על חוות דעתו ולא היה בחקירתו כדי לשנות ממסקנותיו בחוות הדעת. מסקנתו ברורה והיא כי התובעת סובלת מהגבלה תפקודית הרבה יותר קטנה מאשר היא מציגה. למרות שהמומחה לא יכול היה לבצע בדיקה אמיתית, הוא קבע לתובעת 10% בגלל הפציעה הבינונית בשרירים בכתף אותם הוא ציין. כאמור, לאחר חקירת המומחה וקבלת חוות דעתו כי הגבלה לה טוענת התובעת היתה צריכה לגרור אחריה דלדול שרירים, שכזה לא נמצא, מקבל אני את הנכות שקבע המומחה כ-10% נכות תפקודית. הנכות בתחום הפלסטי אינה נכות תפקודית עפ"י קביעת המומחה. שאלת האחריות : התובעת ובעלה העידו על אירוע התאונה. עפ"י עדותם התובעת נשלחה להחלקה ממקום גבוה למקום נמוך כשבמרכז המסלול היתה קרחת שלג והיא נפגעה כתוצאה מכך. כדי לסתור טענה זו היה על הנתבעות להביא את המדריך שהדריך את התובעת. מדריך זה עובד מדי פעם באתר ואפשר למצוא אותו ולזמנו לעדות. הנתבעת לא זימנה את המדריך לעדות. אי הזמנתו כאשר הוא עד מפתח לעניין האחריות מביאה אותי למסקנה כי אילו היה מובא לעדות לא היה תומך בגרסת הנתבעות. המסקנה עולה מהאמור היא כי אני מקבל את גרסת התובעת באשר לאירוע התאונה. אין ספק כי התובעת כמי שמנהלת אתר גלישה ומקיימת קורסים לגלישה חבה חובת אחריות מושגית כלפי מי שמשתמש באתר הגלישה. הנתבעת אף חבה חובת זהירות קונקרטית לתובעת. הסיכון במקרה שבפנינו לא היה סביר. שכן קרחת שלג באתר גלישה אליו נשלחים תלמידי גלישה הוא בגדר סיכון שאינו סביר. אין המדובר בגולש רגיל ומיומן אשר מחליק באתר גלישה, נופל ונפגע, שאז הסיכון הוא רגיל וצפוי. במקרה שבפנינו אין זה סביר שתשלח תלמידת גלישה לגלוש בירידה, כאשר לא כל המשטח מכוסה בשלג שניתן לגלוש עליו. המדריך לא הובא ולא הוכח כי ננקטו אמצעי זהירות מתאימים או הדרכה מתאימה למקרה זה. אשר על כן, הופרה כאן גם חובת הזהירות הקונקרטית. שאלת הנזק : כאב וסבל : חישוב לעניין זה נעשה לפי נכות בשיעור 14.75% ולפי כפל הסכומים הנקבעים בתאונות דרכים, דהיינו סך של 54,372 ₪. הפסד השתכרות לעבר : ב"כ התובעת עותר לחישוב שכר חודשי של 7,000 ₪ מבלי שיש אסמכתא לכך כי זהו שכרה עובר לתאונה. עפ"י המסמכים שצירפה התובעת שכרה החודשי הממוצע בשנים 98-95 היה 2,038 ₪ ובשערוך להיום 3,079 ₪. לתובעת אושרו 15 חודשי מחלה ולפיכך הסכום בגין תקופה זו הינו 46,185 ₪. הפסדי שכר לעתיד : כיום שכרה של התובעת 4,100 ₪. קבעתי לעיל כי לתובעת ישנם 10% נכות תפקודית. לפיכך החישוב, לפי 10% בהיוון 216,459 ₪ הינו 88,748 ₪. הוצאות רפואיות לטיפול שיניים : לעניין זה הוגשו 2 חוות דעת, האחת של פרופ' וינרב והשנייה של ד"ר ברק. שניהם הסתמכו, בין השאר, על ד"ר הלפרין שטיפל בתובעת. אני מקבל את עדותו של ד"ר ברק כי בשיניים 21 ו-22 היו כבר טיפולים וגשרים לפני התאונה. אשר על כן אני מקבל חישובו של ד"ר ברק ופוסק סך של 37,400 ₪. עזר צד ג' : אמה של התובעת טיפלה בה בתקופה בה היתה מרותקת למיטה, אך אין לנו כל ראיה בדבר עלות זאת. אני מעריך סכום זה ב-3,000 ₪. באשר לעבודת הגב' דו פריז, יש לנו רק אישור של אותה גברת ועדותה של התובעת. אינני מוצא כי התובעת נזקקה במשך 4.5 חודשים לטיפול של 24 ש' וכן תשלום דמי כלכלה ומגורים לאותה מטפלת. אני סבור כי די היה במחצית הסכום למספר השעות שהתובעת נזקקה לעזרה באותה תקופה, דהיינו סך של 7,794 ₪. באשר לעזר בבית לאחר תקופת האשפוז השנייה מעבר למה שפסקתי לא הוכח כי היה צורך בהעסקת עוזרות בית למשך הימים להם טוענת התובעת, ואשר לא הוכחו בכל מסמכים שהם. לפיכך באשר לעבר ולעתיד אני פוסק סכום גלובאלי של 10,000 ₪. הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות ומוצרי קוסמטיקה לעבר ולעתיד : לא הוכח כי התובעת נזקקה להוצאות נסיעה מיוחדות או להוצאות רפואיות מיוחדות באשר למוצרי קוסמטיקה בגין הצלקות אין ספק שיש לפסוק סכום כלשהו. אני פוסק בגין כל פרק זה סך של 10,000 ₪. תשלומי השיקום : אין מקום לניכוי תשלומי השיקום, שכן בתקופה זו התובעת לא עבדה ולא פסקתי לה סכום כלשהו בגינה. רשלנות תורמת : התובעת היתה תלמידה בשיעור גלישה, לא היה לה ידע קודם. הוא הודרכה ע"י מדריך, אשר שלח אותה לגלישה למסלול שהיתה בו קרחת שלג. העובדה שבעלה הצליח לחמוק מקרחת השלג, אין בה כדי לקבל את הטענה כי גם התובעת יכלה לעשות כן. אשר על כן אני פוסק כי לתובעת לא היתה כל רשלנות תורמת. סיכומו של דבר : אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 257,499 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. עוד אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הוצאות המשפט, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם לפועל ע"י התובעת ועד לתשלום בפועל ע"י הנתבעות. עוד אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד 20% מסכום התביעה בסכום של 51,500 ₪, בצירוף מע"מ שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. פיצוייםסקיתאונות סקי