פסק דין 1. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים שעניינה תאונת עבודה מיום 6/9/99 שארעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל הנתבע מס' 1 (להלן: "התאונה"). העובדות: 2. ביום 6/9/99, עבד התובע כעובד שכיר אצל הנתבע מס' 1 בתפקיד נגר בנגריה שבבעלותו בתל-אביב. 3. במועד התאונה, נתבקש התובע לנסר באמצעות מסור מסוג "קרייזיק" פלטה ארוכה ברוחב של כ-120 ס"מ לרצועות דקות בעובי של כ-2 ס"מ כל אחד. 4. כאשר הפלטה התקצרה והפכה לכ- 10 ס"מ, ומשלא ניתן לקרב את היד על מנת לנסרה, התובע החל להשתמש בידית על מנת לדחוף את הפלטה לעבר "הקרייזיק", נגעה הידית בלהב המסור, מעוצמת הסיבוב, הועפה הידית וידו הימנית של התובע פגעה בלהב המסור. שאלת האחריות: 5. אין מחלוקת, כי ביום ארוע התאונה, לא הותקן מגן על מסור "הקרייזיק" כמתחייב מהוראות סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970, אשר קובע, כי חלה חובה על המעביד לגדר כל חלק מסוכן שכן, הגידור מיועד להגן על העובד מפני חדירה של איבר מאיברי גופו על האזור המסוכן שבמכונה וחובת הגידור חייבת להיות "גידור לבטח" והפרתו מהווה הפרת חובה חקוקה כמשמעותה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שנועדה לטובתו של התובע אשר עבד כעובד שכיר אצל נתבע מס' 1. 6. הנתבע מס' 1 הודה בעדותו, כי ביום ארוע התאונה, לא היה מגן מותקן על מישור "הקרייזיק" שהינו מכשיר מסוכן בו אסור לקרב את הפלטה למסור שהינה פעולה מסוכנת. 7. לאור האמור לעיל, הוכיח התובע את אחריותו ורשלנותו של הנתבע מס' 1, אשר הורה לו לעבוד ליד מכונה מסוכנת בלתי מוגדרת לבטח. אשם תורם: 8. ב"כ הנתבעים בסיכומיו טוען לחילופין, שיש לייחס לתובע "אשם תורם" בשיעור של 40%ומסתמך על פסקי דין לביסוס טענתו. 9. נראה לי, כי בנסיבות הענין, אין מקום לייחס לתובע "אשם תורם", לאור הגישה הסלחנית שמייחסת הפסיקה לאותם עובדים אשר נפגעים תוך כדי ועקב עבודתם אצל המעביד. 10. בע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד ל"ו (2), 592 נקבע כדלקמן: "מגמה שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד ביחס לרשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה". 11. בע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה, פ"ד מ"ב (1), 415 נפסק כדלקמן: "עלינו להביא בחשבון, שהעובד עלול בלהט עבודתו גם לטעות, אולם אין לראות בכך בהכרח רשלנות תורמת". 12. בע"א 617/80 מכלוף גבאי נ' תעל, תעשיית עץ לביד, פ"ד ל"ו (3), 387 נקבע כדלקמן: "פגיעה בלתי רצונית כזאת תוך החלקה, אין בה רשלנות תורמת כלשהי, המגן או הגידור, הנדרשים בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], ת"ל-1970, נועדו להגנה גם מפני פגיעה כזו, גם מפני פגיעה רשלנית מכוונת. גם אם לא ניתן לגדר את המכונה לבטח, אין זו הגנה למעביד, ועליו לפצות את העובד שנפגע". 13. לאור האמור לעיל, אני מחליט כי נתבע מס' 1 אחראי לפצות את התובע על נזקיו ואין מקום לייחס "אשם תורם" לתובע. גובה הנזק - הנכות הרפואית: 14. לאחר ארוע התאונה, הועבר התובע לבית חולים "וולפסון", בו אובחנו חתכים בכף יד ימין, עם חתך של הגיד המכופף השטחי של אצבע (2), של הגידים המיישרים של אצבע (3), וחלק המיישר של אצבע (4) ושבר לא שלם של הגליל המקורב של האגודל ושבר של עצם המסרק ה-3. 15. התובע קיבל טיפול ע"י תפירת הגידים והעור ושוחרר לאחר 6 ימים והיה נתון בגבס במשך חודשיים. 16. בית המשפט מינה את ד"ר ולנטין זטלני להיות מומחה רפואי אשר בדק את התובע והגיש חוות דעת (מ/1), בה קבע את נכותו הרפואית האורטופדית בשיעור של 18.7%. הנכות התפקודית: 17. הנכות הרפואית אינה זהה לנכות התפקודית ועל ביהמ"ש לקבוע את סוג הנכות התפקודית בהתאם למכלול הראיות שמובא בפניו, בשים לב לסוג הנכות ולמקצועו של התובע. 18. בע"א 646/77 לוי נ' עמיאל, פ"ד כרך ל"ב (3), 589, נקבע כדלקמן: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואית אינם מצביעים בהכרח על אבדן מקביל של הכושר לבצע עבודה, הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו... יתכן והפגיעה היא חמורה אך בכל זאת מסוגל הניזוק להמשיך בעיסוקו ללא הגבלה". 19. בע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד כרך מ (4), 690, נקבע כדלקמן: "יש שקיים פער, לפעמים פער של ממש בין מגבלותיו של הנפגע מבחינה רפואית, המתבטאת בדרגת הנכות שנקבע לו, לבין יכולתו של אותו נפגע לתפקד לעבוד ולקיים את עצמו". 20. התובע יליד שנת 1939, נגר במקצועו, ואין לי ספק, כי נכותו ביד ימין הינה נכות תפקודית שיכולה לפגוע בתפקודו בעבודה ובקידומו בשיעור של 20% בהתחשב בגילו. אובדן הכנסה עד היום: 21. לפני התאונה השתכר התובע סך של 4,100 ₪ לחודש, סכום משוערך לסך של 4,860 ₪ לחודש ולא היה מסוגל לעבודה במשך 15 חודשים ובמשך תקופה זו הפסיד סך של 72,900 ₪. 22. לאחר חזרתו לעבודה הן לפי עדותו והן לפי עדותו של עד התביעה זאב יחיאל, לא יצא כמעט לבצע עבודות הרכבה מחוץ לנגריה ולטענתו, לא קודם בסולם השכר. 23. מאחר ומשכורתו של התובע לא השתנתה לאחר התאונה ולמען הזהירות, אני נכון לפסוק לתובע סכום גלובלי בסך של 20,000 ₪ עבור אובדן הכנסה מיום חזרתו לעבודה ועד היום וזאת בעיקר לאור נכותו התפקודית. אובדן הכנסה בעתיד: 24. התובע יליד 1939, נגר במקצועו ונכותו הרפואית בשיעור של 18.7% הינה נכות תפקודית שיכולה לפגוע בכושר השתכרותו בעתיד. 25. התובע חזר לעבודתו אצל הנתבע מס' 1, אולם מבצע עבודות קלות ונמנע מלהרים פלטות ומתלונן על חוסר גמישות בידיים וכמעט ולא יוצא מחוץ למפעל לביצוע הרכבות בבתים והנתבע מס' 1 עוזר לו בעבודה. 26. משכורתו של התובע לא נפגעה, אך אין ספק כי כושר עבודתו נפגע ובאם יפלט לשוק החופשי, לא יוכל לעבוד בעבודה המצריכה שימוש קבוע ביד ימין. 27. התובע יכול להמשיך בעבודתו או בעבודה אחרת עוד כ-4.5 שנים עד הגיעו לגיל 70. 28. לאור נכותו התפקודית של התובע הפוגעת בכושר השתכרותו, אני נכון לראות בנכותו פגיעה בשיעור של 20% בכושר השתכרותו, דהיינו, בסכום של 1,000 ₪ לחודש (20% ממשכורת של 5,000 ₪), עד הגיעו לגיל 70 ובסה"כ 50,450 ₪ לפי מקדם היוון של 50.45. עבור כאבים וסבל: 29. התובע יליד שנת 1939 והיה מאושפז במשך 8 ימים ונכותו הרפואית כפי שנקבעה ע"י ד"ר זטלני בשיעור של 18.7%. 30. אין לי ספק, כי התובע סובל מכאבים ביד ימין ביחוד בזמן שינוי מזג האוויר ואי נוחות בעבודה. 31. אני מעריך ראש נזק זה בסכום של 80,000 ₪ כולל ריבית. עבור עזרת הזולת: 32. אין ספק, כי לאחר התאונה נעזר התובע באשתו ובבני משפחתו בפעולות היום יומיות, אך לא העסיק עוזרת ונעזר לעיתים בבנו עד היום בביצוע עבודות קשות בבית שלפני כן עשה אותם. 33. אני מעריך ראש נזק זה בסך של 3,000 ₪. נסיעות: 34. לאחר התאונה נאלץ התובע להעזר בתחבורה ציבורית או במוניות לשם קבלת טיפול רפואי וכיום נעזר באופניים לנסיעות. 35. אני מעריך ראש נזק זה בסך של 2,000 ₪ בעבר ובעתיד. עבור הוצאות רפואיות: 36. ב"כ התובע בסיכומיו דורש סכום של 5,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות אשר אינן מכוסות ע"י קופת חולים בגין משככי כאבים, משחות ותרופות. 37. ההוצאות הרפואיות מכוסות בדרך כלל לפי חוק הבריאות הממלכתי, לפי ההלכה שנפסקה בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד, פ"ד נ"א (2), 724, אולם ידוע כי כל חבר קופת חולים משתתף חלקית ברכישת התרופות. 38. אני מעריך ראש נזק זה בסכום של 1,000 ₪. ניכויים: 39. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה וסכום הגמלאות ששולם לתובע וישולם בעתיד עומד על סך של 326,964 ₪ משוערך להיום, סכום שיש לנכותו מכל סכום שיגיע לתובע. סוף דבר: 40. אני קובע את נזקיו של התובע כדלקמן: א) עבור עובדן הכנסה מלא סך של 72,900 ₪. ב) עבור אובדן הכנסה נוספת עד היום 20,000 ₪. ג) עבור אובדן הכנסה בעתיד 80,000 ₪ ד) כאבים וסבל 50,450 ₪. ה) עבור עזרת הזולת 3,000 ₪. ו) עבור נסיעות 2,000 ₪. ז) עבור הוצאות רפואיות 1,000 ₪. סה"כ 231,350 ₪ 41. מהסכום הנ"ל יש לנכות סך של 326,964 ₪ גמלאות המל"ל, כך שהתביעה נבלעת. 42. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ובנסיבות הענין, לא מצאתי מקום לחייב את התובע בהוצאות המשפט לאור נכותו של התובע שנגרמה לו עקב התאונה אצל מעבידו. בטיחות בעבודהמסורנגריהנגרותתאונת עבודה