פסק דין מבוא 1. בתביעה זו מבקשים התובעים לחייב את הנתבע 1 (להלן - הבנק) והנתבע 2, מנכ"ל הבנק (להלן - אביטל) לפצותם על נזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתקשרותם בחוזים לרכישת דירות מחברת סילוג קבלני בניין בע"מ (להלן - סילוג), שנקלעה לקשיים כלכליים שסופם בהליכי פירוק אותם יזם הבנק. סילוג, שהייתה נתבעת בתיק זה, לא הגישה כתב הגנה והיא נמחקה לבקשת התובעים בהחלטה מיום 15.3.00. עוד נקבע באותה החלטה, כי תחילה תתברר שאלת האחריות של הבנק ושל אביטל. מנכ"ל סילוג, סידני לירן (להלן - לירן), נפטר לאחר מחלה קשה בטרם נשמעה גרסתו. במסגרת שאלת האחריות הגיש כל צד שני קלסרים של מוצגים, וזאת בנוסף לתיק מוצגים נ/1-נ/21 (להלן - (3)) ולפיכך מספר הקלסר יופיע להלן בסוגריים (להלן - (1) (2) בהתאמה). בנוסף, הגישו הצדדים תצהירים במקום חקירה ראשית, פרט לתובעים 5, 6 ו-12. הפרוטוקולים של הדיונים מיום 14.5.02 ומיום 19.5.02 הוקלטו ומוספרו במספר רץ (עמ' 1-433). פרוטוקול מיום 21.5.02 הוקלד (עמ' 434-450) בהמשך הוגש בהסכמה פרוטוקול מוקלט מחקירתו הנגדית של מר צור מחוץ לכותלי בית המשפט. הרקע העובדתי 2. ביום 17.4.89 התקשרה סילוג בהסכם לרכישת מקרקעין, הידועים כמגרשים 603-605 לפי תוכנית מס' 220/1/1/86 בגבעת זאב, מאת חברת מורשת בנימין למסחר ולבנין (קרני שומרון) בע"מ (נ/17(1)) לצורך הקמת פרויקט מגורים הנקרא "מפלי רומא", שבו שלושה בניינים ובהם 30 דירות (להלן - הפרויקט). לצורך מימון רכישת המקרקעין הנ"ל, נטלה סילוג שתי הלוואות מהבנק: האחת - ביום 8.5.89 בסך של 325,000 ₪, והשנייה - ביום 22.5.89 בסך של 55,000 ₪. סילוג התחייבה לפרוע לבנק את סכומי ההלוואות הנ"ל בתוך 5 שנים, ב-60 תשלומים חודשיים של קרן וריבית (נ/21(1) ונ/23(1)) שיבוצעו מתוך חשבון מסחרי שניהלה סילוג בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - החשבון המסחרי) (נ/22(1) ונ/24(1)). להבטחת החזר ההלוואות רשמה סילוג לטובת הבנק שעבוד שוטף על כלל נכסיה וכן שעבדה לטובתו את המקרקעין הנ"ל (נ/19(1)). 3. באוקטובר 1988, נטלה סילוג מהבנק הלוואה אחרת, בסך של כ-480,000 ₪, לצורך ביצוע עבודות בניה בפרויקט אחר בגבעת זאב הנקרא "מפלי הגבעה", לבניית 24 דירות (נ/12ה(3)) כנגד מספר בטחונות, לרבות שעבוד דירתו הפרטית של לירן והחשבון המסחרי, ומתן ערבות מצד מנהלי סילוג. 4. על פי התנאים בנספחים לנ/7(1) הנ"ל, הוסכם שהבנק יעמיד לסילוג אשראי לצורך הוצאת ערבויות לרוכשי הדירות לפי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה-1974 (להלן - ערבויות לפי חוק המכר) (ת/2(1)). הוצאת הערבויות לפי חוק המכר בוצעה על פי שיקול דעתו של הבנק, בשים לב למצב האובליגו-בטחונות של סילוג (ת/8(2) מיום 15.8.89; ת/19(2) מיום 4.9.90; ות/20(2) מיום 13.9.90) לאחר שהבנק בחן תקופתית את התקדמות הבניה ואת שווי המקרקעין עליהם נבנה הפרויקט. 5. במועדים שונים בין חודש ינואר 1990 ובין 17.11.91, חתמה סילוג על חוזים עם התובעים לרכישת דירות בפרויקט. זאת, פרט לתובעים 1-2, אשר ביום 25.8.89 חתמו על חוזה לרכישת דירה בפרויקט "מפלי הגבעה", ובהמשך ביטלו את החוזה וחתמו ביום 24.1.92 על חוזה חדש לרכישת דירה בפרויקט. כך גם התובעים 19-20 שביום 22.6.89 חתמו על חוזה לרכישת דירה בפרוייקט "מפלי הגבעה", ביטלו אותו, וחתמו ביום 29.12.91 על חוזה חדש לרכישת דירה בפרויקט (ראה החוזים בקלסר ת(1)). 6. את בניית הפרויקט מימנה סילוג מהון עצמי ומהכנסות ממכירת דירות, אולם בהדרגה חלה האטה בתנופת הבנייה, עד אשר בחודש יוני 1991 הודיעה סילוג לבנק, כי אין עוד באפשרותה להעמיד הון עצמי להמשך ביצוע עבודות הבנייה בפרויקט (ת/1 ו-ת/20(1)). 7. ביום 4.6.91 התכנסה תת הועדה המרכזת בבנק לדיון דחוף בעניינה של סילוג. נערך דיון בנוגע לאפשרויות הפעולה השונות שעמדו בפני הבנק, אשר עד לאותה עת הנפיק ערבויות לפי חוק המכר לרוכשי דירות בפרויקט ובמפלי הגבעה בסכום כולל של כ-4.4 מיליון ₪ (ס' 197 לסיכומי הנתבעים). בפני הבנק עמדו שתי אפשרויות: האחת - מינוי כונס נכסים לסילוג, שהיה גורר את חילוט הערבויות לפי חוק המכר; השניה - להעמיד לסילוג אשראי תוך שינוי מערכת היחסים בינה ובין הבנק. לצורך הכרעה בין שתי האפשרויות שכר הבנק את שירותיו של המהנדס משה גרניט (להלן - גרניט), שבחן את הפרויקט על היבטיו השונים, והמליץ לבנק להשלים אותו במסגרת סגורה של ליווי בנקאי צמוד (ת/70א(2)). 8. במכתב הבנק מיום 4.7.91 (ת/28(2)), בו סיכום פגישה במשרדו של אביטל, מצויינים מספר סעיפים לביצוע, וביניהם "להיפגש עם כל רוכשי הדירות, להודיע להם כי אנו מתחילים ללוות את הפרויקט וכי יוכלו להמשיך לשלם את חובותיהם באמצעותנו" (הדגש במקור). בישיבת הועדה המרכזת של הבנק שהתקיימה ביום 7.7.91 (ת/29(2)) נדונה הצעת גרניט שבה הוחלט ללוות את הפרויקט עם פיקוח צמוד של גרניט, תוך הגדלת מסגרת האשראי של סילוג עד לתקרה של 500,000$ על מנת לסלק חובות לקבלני משנה וספקים ולחדש את העבודה בפרויקט. ואכן כך היה: על פי אישור גרניט נפרעו חשבונות כגון החשבון מיום 9.7.91 (ת/70 א-כג (2)), והעבודה חודשה לאחר תקופה ארוכה שהאתר לא היה פעיל, כפי שניתן ללמוד מסעיף 8 לתצהירו של התובע מוטי צור. ב"כ התובעים דאז, עו"ד ששון, ונציגי הרוכשים נפגשו עם אביטל. לאחר מכן בפגישה רבת משתתפים שהתקיימה בבית קפה בירושלים ביום 4.11.91, נכחו עשרות רוכשים וכן לירן, אביטל ועוד נציגים מטעם הבנק (להלן - המפגש בבית הקפה). פרט למכתב מיום 30.6.92 של עו"ד ששון לאביטל (ת/45(2)), שבו אוזכרה הפגישה שהתקיימה במשרדו של עו"ד ששון, לא נערכה תרשומת על תוכן המפגש בבית הקפה. (באותו מכתב הלין עו"ד ששון על הפסקת הבניה, חרף העובדה שכל אחד מהרוכשים חתם בהתאם לבקשת אביטל על העדר תביעות בגין איחור במסירת הדירה). 9. התובעים טוענים, כי הפגישה בבית הקפה הייתה סוערת, וכי אביטל הגיע בכדי להרגיע את הרוכשים, הוא הבטיח שהבנק ישלים את הבנייה והם יקבלו את הדירות עד חודש מאי 92'. קשה להניח שבאותה אווירה סוכמו דברים, אך אין ספק שלכל הנוכחים היה עניין להקטין נזקים, לבנק - כדי למנוע את מימוש הערבויות לפי חוק המכר, ולתובעים - משיקולים כלכליים, מה גם שלחלק מהרוכשים לא הייתה ערבות לפי חוק המכר, או שזו לא כיסתה את מלוא השקעתם. (בענין זה ראה את העדויות הבאות: עדות ארז אברהם, לפיה במפלי הגבעה הערבויות לא כיסו את מלוא הסכום ששילם עבור הדירה (עמ' 20 סיפא, עמ' 21 רישא); ציון גולזרפור אישר כי הערבויות שהחזיק בידו כיסו שני שלישים בלבד מהסכום ששילם לסילוג בגין הדירה (עמ' 100 רישא); שלמה עזרא העיד כי חרף חששותיו לגורל סיום הפרויקט בחר שלא לממש את הערבות, שלא כיסתה את מלוא הסכום שהושקע על ידו, וכי חסרה ערבות להבטחת עוד 35,000 ₪ ששילם לסילוג (עמ' 228 סיפא); מיכה דהן אישר כי שילם חלק מסכום הרכישה באמצעות מכונית שנתן לסילוג ותמורתה לא קיבל ערבות לפי חוק המכר (עמ' 336, אמצע); מעדות הגב' צביה סרגה עולה כי בני הזוג שילמו לסילוג 25,000$ "מתחת לשולחן" וכמובן שלא קיבלו על כך ערבות לפי חוק המכר (עמ' 376 סיפא)). למותר להזכיר, כי מדובר היה בתקופה שבה הייתה עליית מחירים ניכרת והנזק הצפוי לתובעים לא היה קטן מזה של הבנק. לפיכך, הפתרון לפעול במשותף היה המוצא המועיל ביותר לשני הצדדים. 10. ביום 19.11.91 נחתם חוזה בין סילוג לבנק לליווי פיננסי של פרויקט מפלי הגבעה ושל הפרויקט (להלן - הסכם הליווי), לפיו יוקצה אשראי לביצוע עבודות הבניה בפרויקטים אלה. בהתאם להסכם זה, הבנק מינה את משה גרניט (להלן - גרניט) מפקח מטעמו, שיפקח על התקדמות הבנייה. כמו כן, נפתח חשבון מיוחד בבנק (להלן - חשבון הליווי), ששועבד לבנק ואשר אליו אמורים היו לזרום הכנסות הפרויקט וכן התחייבות לכלול בכל חוזה רכישה סעיף המודיע לרוכשים כי חוזי הרכישה משועבדים לבנק ולהמציא לבנק אישור על כך (ת/38(2)). 11. ביום 18.11.92, בעקבות אי-סדרים שנתגלו בכספים שיועדו למימון הפרויקט ועל פי בקשת הבנק, מינה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (להלן - בית המשפט) את עו"ד זהר גרינברג כונס נכסים ומנהל קבוע של סילוג בכינוס נכסים בפירוק (להלן - הכונס) (נ/67(2)). לדיון בבקשה הוזמן ב"כ התובעים, ואלה לא התנגדו לבקשה, ולא העלו טענה כלשהי כנגד התנהלות הבנק עד אז. 12. ביום 18.6.93 הגיש הכונס בקשה למתן הוראות (המר' 1501/93; (נ/74(2)), להשלים את בניית הפרויקט, והפעם על ידי חברת עמוד וקורה (קבלנים 1992) בע"מ (להלן - עמוד וקורה), באמצעות כספים שיזרים הבנק והתחייבות התובעים להשלים יתרת התמורה המגיעה מהם לפי החוזים וכיסוי הוצאות הכינוס. הבקשה אושרה על ידי בית המשפט לאחר שב"כ התובעים הסכים לה ללא הסתייגות. 13. לקראת סוף שנת 1994 נמסרה החזקה בדירות לתובעים. טענות התובעים 14. התובעים טוענים, כי רכשו את הדירות על סמך פרסומים של סילוג, בהם הוצג הבנק בהסכמתו כ"בנק מלווה" המממן, מפקח ואחראי להשלמת הפרויקט. גישה זו "שווקה" להם על ידי הבנק והניעה אותם לרכוש דירה מסילוג. לטענתם, הם אולצו ליטול הלוואות מהבנק, שהפר את חובת הגילוי כלפיהם בנימוק של חיסיון בנקאי, ופעל תוך ניגוד עניינים, מתוך רצון לצמצם את האובליגו של סילוג, שתפח ללא ביקורת. לדבריהם, לאחר שמצבה הכלכלי של סילוג התדרדר התחייב אביטל כלפי הרוכשים, בשתי הזדמנויות, שהבנק ידאג להשלמת הפרויקט ושלתובעים יימסרו מפתחות דירותיהם לא יאוחר ממאי 1992. על סמך הבטחות אביטל, הסכימו התובעים לשתף פעולה עם הבנק ולשלם את התשלומים על פי החוזים ישירות לבנק ולא לסילוג, בהתאם לפירוט היתרות שכל תובע חייב. פירוט היתרות צורף למכתבם לאביטל מיום 29.5.92 (ת/56(2)), ובו התחייב כל אחד מהם שלא להעביר לסילוג כל תשלום, אלא ישירות לבנק, וזאת לאחר שנסיונות התובעים להמשיך את הבניה בכוחות עצמם לא היו מעשיים (עדות ציון גולזרפור עמ' 113). בנוסף, התובעים מייחסים לבנק רשלנות בפיקוח על סילוג. לגישתם, הבנק הסתפק בביקורת תקופתית של מערך הביטחונות של הפרויקט, ולא השקיע די בשיפור הפיקוח על קצב התקדמות הבניה או על הפעילות הפיננסית בו. הם מוסיפים, כי משעה שסילוג הודיעה שהיא חדלת פירעון חלפו עוד ארבעה חודשים, בהם הזרים הבנק אשראי לסילוג, ובכך אפשר ללירן להעלים כספים ורכוש, במקום להקפיא את הפעילות בחשבון של סילוג בטרם קרסה. בהמשך, התובעים מלינים על כך שהבנק חזר מהבטחותיו וללא התייעצות עמם ביקש צו כינוס נכסים, במקום לעמוד בהתחייבותו לסיים את הפרויקט. לפיכך הם טוענים, כי כתוצאה מהתנהלות הנתבעים נגרמו להם נזקים ישירים ועקיפים שנבעו מאיחור במסירת הדירות וליקויי בנייה שהתגלו בהן, שהאחריות לגרימתם רובצת לפתחם של הנתבעים. טענות הנתבעים 15. הנתבעים טוענים, כי הבנק לא היו צד להסכמים שנכרתו בין התובעים לסילוג, לא הייתה לו אחריות ישירה או עקיפה כלפי הרוכשים והוא לא יצר מצג שכזה כלפיהם, למעט התחייבות למתן ערבות לפי חוק המכר להבטחת הכספים, שהושקעו על ידי התובעים ברכישת דירה לפי הפניית סילוג לאחר בדיקת מצב האובליגו שלה. לטענתם, עד למחצית שנת 1991 לא העמיד הבנק אשראי כלשהו לביצוע עבודות בנייה בפרויקט, אלא סילוג היא זו שמימנה את הבניה ממקורותיה, או באמצעות תקבולים מאת רוכשי הדירות בפרויקט - תקבולים שמעולם לא הועברו לבנק, אלא שולמו ישירות לסילוג. הנתבעים טוענים, כי הבנק לא אילץ איש מהתובעים לקבל הלוואה דווקא ממנו; הוא לא הפר כלפיהם חובה כלשהי; לא נהג ברשלנות; לא הפר חובת זהירות מושגית או קונקרטית; ולא קיים קשר סיבתי אשר מקים עילת רשלנות נגדו. לטענת הבנק ואביטל, התובעים מחפשים כיס עמוק שיפצה אותם על נזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפרת החוזים על ידי סילוג. בהמשך הם מוסיפים, כי מרגע שהתברר מצבה של סילוג, אביטל פעל כזרועו של הבנק על מנת למצוא פתרון שיועיל לשני הצדדים, ואין לייחס לו חבות אישית. לטענתם, במסגרת ניסיונות הבנק לחלץ את הפרויקט מן המצוקה אליה נקלע, פעל הבנק במחצית השניה של שנת 1991 לשינוי מבנה היחסים בינו ובין סילוג, על ידי הכנסת הפרויקט למסגרת של ליווי פיננסי, במסגרתו הזרים הבנק סכומי עתק לשם השלמת הפרויקט. אולם, חרף זאת, לא התאפשר הדבר בשל מעשים חמורים ביותר שהתברר, כי בוצעו על ידי סילוג ולירן, וכי בניגוד למתחייב הוזרמו כספים לסילוג במקום לחשבון הבנק. במצב עניינים זה עתר הבנק למינוי כונס נכסים. לגישתם, הדבר נעשה כאשר הפרויקט היה כבר בשלבים מתקדמים, נוכח העובדה שהבנק השקיע כספים, ולבסוף הפרויקט הושלם באמצעות כונס הנכסים והדירות נמסרו לתובעים. לפיכך, טוענים הם, כי בהעדר עילה כלשהי נגדם, בין במישור דיני הנזיקין ובין במישור דיני החוזים, יש לדחות את התביעה. באשר לתביעת התובעים 5, 6 ו-12 - התובעים מבקשים לדחותה גם מן הטעם שלא הגישו תצהיר, לפי תקנות 156 ו-168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. חבות הבנק בטרם החתימה על הסכם הליווי בנובמבר 1991 ראשית דבר 16. אתייחס תחילה לפסק דין עליו מסתמכים התובעים לביסוס טענתם שלפיה מלכתחילה הבנק פעל כפרויקט סגור, המקים חבות של הבנק כלפיהם. המדובר בפסק דין שניתן על ידי כב' השופטת צ' ברון בת"א (תל-אביב-יפו) חייק יצחק נ' בנק הפועלים, תק-מח 2002(4) 820 (להלן - פס"ד חייק) שבו ציטטה מחוות דעתו של פרופ' דן גלאי, המכהן בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית, את עקרונות שיטת הליווי הפיננסי. הנתבעים אינם חולקים על פסק הדין, אלא, שלטענתם, אף אחד מהתנאים שנקבעו בפס"ד חייק לא מתקיים בענייננו, ואין לי אלא להביא את הציטוט מחוות הדעת כלשונו: "2.1 האשראי ניתן לפרוייקט ספציפי, כלומר הלווה והבנק מגדירים באופן ברור, את מטרת המימון ואת מהות הפרוייקט והיקפו. הפרוייקט מתואר לרוב בתוכנית עסקית המפרטת את תחזית ההוצאות וההכנסות של הפרויקט, לוחות הזמנים לביצוע. על סמך פרוגרמה זו מתאים הבנק את קצב המימון הנדר ואת גובה ההון העצמי שעל הלווה להשקיע בפרוייקט כתנאי לעסקת הליווי, לדרישות המימון של הפרוייקט. 2.2 התשלומים לספקים והתקבולים מרוכשי הדירות יחד עם ההון העצמי מנוהלים בחשבון בנק נפרד עבור הפרוייקט, כאשר המטרה היא לאפשר מעקב על הזרמת המימון לצורך הקטנת הסיכון. הבנק מאשר משיכת כספים מהחשבון בהתאם לשיקול דעתו הבנקאי ובהתאם לקצב התקדמות הבניה והנחיות המפקח של הפרויקט. בדרך זו יש לבנק שליטה בניתוב ועיתוי משיכת כספים מהחשבון ובכך מקטין הבנק את החשיפה לסיכון. 2.3 לצורך השליטה בניתוב ועיתוי משיכת הכספים מהחשבון, הבנק רשאי להתקשר בחוזה למתן שירותים עם מפקח עצמאי בעל ניסיון, לרוב מהנדס או שמאי מקרקעי, באופן שתפקידו של מהפקח לדווח לבנקאי על קצב התקדמות הפרוייקט ולאתר חריגות, הן מבחינת לוח הזמנים והן מבחינת התקציב... 2.4 הלווה חייב לדווח באופן שוטף לבנק על כל התשלומים ששולמו והתקבולים שהתקבלו בגין הפרוייקט והסכמים שנעשו, מטרת הדיווח הנה לצרכיי מעקב ועדכון הפרטים האקטואליים ביחס לתכנית המקורית. 2.5 הזכות לקבלת כספים מהרוכשים מומחית לבנק, הזכויות במקרקעין משועבדות לבנק לטובת האשראי שהעמיד הבנק לפרויקט, כך נדרש הלווה לבצע את כל הרישומים הנדרשים לצורך השלמת השעבודים. הלווה גם מתחייב ליידע את הרוכשים בדבר זכויות הבנק וכן להביא את הסכמת הרוכשים להמחאת התשלומים לבנק. 2.6 ...במקרה של אי יכולת עמידה בתנאי האשראי או 'קריסת הפרוייקט' או אם התקיימו התנאים שנקבעו בהסכם הליווי להצמדת האשראי לפירעון מיידי, יכול הבנק לפעול להשלמת הבנייה באמצעות כונס נכסים... גישה זו נקראת גם גישת השלמה". 17. בהקשר זה אוסיף עוד, כי בעסקאות בין גורמים כלכליים מן הראוי שהיחסים יוסדרו בכתב. כעיקרון אין להכיר בקיומו של ליווי פיננסי כל עוד אין מסמך התומך בקיומו של הסכם כזה, ובמיוחד כשההסכמה בין הצדדים איננה כוללת פרטים מהותיים, כגבולות האשראי והביטחונות הנדרשים, כפי שנקבע בע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג(1) 577, בעמ' 592. בהקשר להסדרת היחסים בכתב, תוך פירוט תנאי העסקה, רשם כב' השופט ח' אריאל בעניין בוני התיכון הסתייגות, שזו לשונה: "אינני סבור שאי-הסדרת היחסים בכתב צריכה להיות לרועץ ללקוח. מה עוד שגופים כלכליים לא תמיד מקפידים על רישום מדויק בכתב, בהתחשב ביחסי האמון ביניהם בהסדירם לפחות חלק מענייניהם בשיח שפתיים בלבד. הייתי מסתפק לעניין זה במסקנה הבנויה על הוכחות נסיבתיות, על הגיון הדברים ומאזן ההסתברות..." (שם, בעמ' 595, הדגש במקור). האם היה הסכם ליווי כלשהו בין הבנק לסילוג לפני נובמבר 1991 18. עיון בהסכמים שבין סילוג לבנק משנת 1988 עד לחתימת הסכם הליווי בנובמבר 1991 מצביע על התקשרות ביניהם בהסכמי אשראי כנגד בטחונות, שחייבו פיקוח של הבנק, בעיקר מן השלב שבו הנפיק את הערבויות לפי חוק המכר. חסרים בהם הפרמטרים של הסכם ליווי ובעיקר אלה הנוגעים לרוכשים, שבהסכמי סילוג עמם אין זכר להמחאת תשלומים לבנק או לשעבוד החוזים שנכרתו עמם לזכות הבנק. ב"כ התובעים טוען, כי היה הסכם ליווי בהתנהגות. טענה זו הוא מבסס בעיקר על עדותו של אביטל; על מסמכים המצביעים על פיקוח מטעם הבנק אודות המתרחש בפרויקט בהקשר להתקדמות הבניה; ועל מתן הערבויות לפי חוק המכר. מאלה הוא מבקש להסיק קיומו של הסכם ליווי סגור, שאמור להבטיח את השלמת הפרויקט ומסירת הדירות לרוכשים כולל אחריות לטיב הבנייה. 19. סבורה אני, כי פרשנותו של ב"כ התובעים אינה מעוגנת במסמכים, והיא מרחיקת לכת בקביעת גבולות האחריות של בנק כלפי רוכש דירה (ראו: מאמרו של ד"ר יחיאל בהט "מימון בנייה ב'פרויקט סגור' בטוחות ואחריות הבנק, הפרקליט מה, חוברת א' עמ' 56-71). במקרה דנן, בהעדר ראיה או טענה מטעם סילוג - ממנה עולה מערכת יחסים של אמון בין סילוג והבנק במידה שהבטיחה לסילוג אשראי ללא סייג, ובלא שיתלוו למערכת היחסים תנאים נוספים ההכרחיים לקיומו של הסכם ליווי סגור - אין למצוא נסיבות או היגיון כלכלי להתחייבות הבנק מן הסוג לו טוענים התובעים, שהם צדדים ג'. מצג בפרסומים 20. סביר להניח, כי סילוג יצאה בפרסום במטרה לשווק את הדירות בפרויקטים שאת הקמתם תיכננה, והתחייבה בחוזים לספק ערבויות לפי חוק המכר. אולם, לא הוכח אם הפרסום כלל גם את המונח "ליווי בנקאי" או "ליווי פיננסי", אם לאו. פרסומים בנוסח אותו ביקשו התובעים לייחס בדיעבד לבנק - דהיינו "פרויקט סגור בליווי בנק" - פורסמו רק לאחר שנכרת הסכם ליווי בין הבנק לסילוג, בידיעת התובעים, כאשר לתובעים הובהר, כי עליהם להעביר כל תשלום על חשבון החוזה עם סילוג, לחשבון המסחרי. 21. לפיכך, טענת הנתבעים, שלפיה קרוב לודאי נתערבבו אצל התובעים המועדים בסוגיית הפרסומים איננה, אפוא, משוללת יסוד. חיזוק לכך, מצוי בעדויות התובעים עצמם: מר ארז אברהם רכש דירה בפרויקט "מפלי הגבעה" ביום 25.8.89. משהתברר לו כי הפרויקט שם אינו מתקדם, הצטרף למבצע של הבנק לחלץ את סילוג והיה בין אלה שניהלו את המו"מ עם אביטל. על החוזה החדש חתם ביום 24.1.92. בבית המשפט העיד גם באשר לפרסומים הנוגעים לפרויקט "מפלי רומא". באשר לשלטים העיד: "...היו שני שלטים, שני שלטים שהקבלן תלה ושלטים שהבנק תלה. בפרויקט של מפלי הגבעה וגם מפלי רומא, בשני הפרויקטים... ושם היה גם מצוין שיש ערבויות מצד, ניתנות ערבויות מצד בנק לאומי, מוזכר שם בנק לאומי בשלטים." (עמ' 29 סיפא - 30 רישא). לעניין המודעות בעיתון טען: "ת....לא זכור לי הנוסח אבל זכורה לי אפילו התמונה, התמונה שהייתה בעיתון ועד היום זכורה לי חרוטה בראש, מבחינת המודעה שהתפרסמה בעיתון, ואני הלכתי בעקבות הפרסום שהיה ובדקתי בבנק לאומי שאכן הם מעמידים את הערבויות.... ש....לא זכור לך שראית פרסום שתקופה ההיא... שבנק לאומי למשכנתאות מלווה את הפרויקט, נכון? ת. לא. ... לא היה פרסום. היה פרסום שבנק לאומי מעורב בפרויקט, נקודה....אם מופיע שם שבנק לאומי מלווה פיננסי או בנק לאומי מחזיק את הערבויות, כרגע לא זכור לי" (עמ' 9, אמצע). הגב' תמר מזרחי, שחתמה על חוזה ביום 12.2.90, העידה לעניין המודעות בעיתון: "ש....האם בשלב הזה שבו את התעניינת ברכישת דירה וראית פרסומים בעיתון, האם את ראית מודעה כלשהי שבמסגרתה מצוין שהפרויקט הזה מלווה על ידי בנק לאומי למשכנתאות? ת. ערבות בנקאית היה כתוב ש. ותו לא? ת. ותו לא" (עמ' 329, רישא). גב' צביה סרגה, שחתמה על חוזה ביום 1.2.90, העידה לעניין השלט באתר: "ש....כשקניתם את הדירה לא היה שלט? ת. לא, מה פתאום. ש. כמה זמן אחרי כן היה שלט בערך, שנה אחר כך? ת. אחרי זה, אני מדברת על שנה שנה פלוס אחרי חתימת החוזה" (עמ' 382). 22. לא שוכנעתי, אפוא, כי מי מהתובעים רכש דירה מסילוג על יסוד מצג מטעה של הבנק. אילוץ לקבל הלוואות מהבנק 23. במערך ההתקשרויות של הבנק עם סילוג אין למצוא קשר בין הבנק לרוכשים. באף חוזה לא נזכר הבנק כגוף אשר אליו חייב רוכש דירה לפנות לצורך קבלת הלוואה, או לבצע תשלומים לחשבון המסחרי. כל אחד מהתובעים שפנה לבנק לצורך קבלת הלוואה, שתוזרם לחשבון המסחרי, עשה זאת לפי דרישת לירן, כדי שהבנק יספק לקונה ערבות לפי חוק המכר. ואכן מחומר הראיות עולה, כי התובעים הופנו לבנק על ידי לירן לצורך קבלת ערבות לפי חוק המכר בגין כל תשלום שסילוג קיבלה. לפיכך, סביר להניח שלירן דיבר על לבם לקבל הלוואות מהבנק אשר תופנינה לחשבון המסחרי. 24. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בעדויות התובעים, אשר קיבלו מהבנק ערבויות לפי חוק המכר: מר מיכאל דהן (תובע מס' 34) אישר בעדותו, כי איש מהבנק לא אמר לו שהוא חייב לקחת הלוואה מהבנק, אלא לירן הניע אותו לעשות כן (עמ' 343 סיפא - 344 רישא); מר דרור חוברה (תובע מס' 9) אישר, כי איש מעובדי הבנק לא חייב אותו לקחת הלוואה דווקא מהבנק (עמ' 160, רישא); מפי מר ניסן יצחקי (תובע מס' 7) שמענו, כי התנאים הטובים שהציע לו הבנק הניעו אותו לקבל ממנו את ההלוואה (עמ' 174, אמצע). משמע, איש בבנק לא אילץ אותו. 25. יתרה מכך, בפועל, חלק מהתובעים פנו לבנקים אחרים לצורך קבלת הלוואה: ה"ה ארז אברהם ודורית (התובעים 1-2); ה"ה רז אבי ויפה (התובעים 3-4); הגב' קדרון ארנה (התובעת 11); ה"ה צור מוטי וברוריה (התובעים 32-33); וה"ה אמיר שמעון ושולמית (התובעים 30-31). בנוסף, ה"ה סרגה אשר וצביה (התובעים 21-22) וה"ה פרחיה ומשה יפה (התובעים 16-17) לא היו זקוקים כלל להלוואה, וממילא לא פנו לבנק למטרה זו. 26. לא מצאתי, אפוא, יסוד לטענת התובעים, כי הבנק אילץ מי מהם לקבל הלוואה דווקא ממנו. האם הבנק הפר חובה כלפי מי מהרוכשים טרם הליווי 27. אקדים לציין, כי העובדה שבנק מספק ערבות לפי חוק המכר מטילה על שכמו סיכון לא קטן מהסיכון שנוטל רוכש דירה, אם ייאלץ לחלט אותה בשלב שלא תספיק לרכישת דירה חלופית. אולם, להבדיל מרוכש דירה, בידי הבנק בטחונות, שעל מנת לשמור על ערכם הוא מקיים מעקב אחר התנהלותו הפיננסית של הלווה. ואכן, בחומר הראיות נמצא מעקב והערכות מצב תקופתיות של הבנק אשר נדרש, מפעם לפעם, להוסיף ולהעמיד לרוכשים ערבויות לפי חוק המכר (ת/69א-כ(2), ת/15(2), ת/23(2) ות/24(2)). שאלה היא, האם חלה חובה על הבנק ליידע את הרוכשים אודות הקשיים הכלכליים בהם סילוג מצויה. 28. בע"א 5893/91 בנק טפחות בע"מ נ' נתן צבאח פ"ד מח (2) 573 (להלן - פס"ד צבאח) נפסק, כי כאשר בנק יודע מה השימוש שיעשה הלווה בכספי ההלוואה, ומנגד יודע כי החברה לה יימסרו הכספים לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, והבנק הוא בעל אינטרס מהותי בהזרמת כספים לאותה חברה, האיזון בין חובת הסודיות לחובת הגילוי מחייב את הבנק ליידע את הלקוח בדבר ניגוד האינטרסים בו הוא מצוי. עוד נאמר שם, כי די בנסיבות כאלה, שהבנק יידע את הלקוח הבא ליטול הלוואה לשם הזרמת כספים ללקוח אחר (חברה משכנת או קבלן כמו במקרה דנן) כי הוא מצוי בניגוד אינטרסים, ולכן אין הבנק רואה לנכון לבצע את הפעולה הבנקאית המבוקשת: "...האיזון בין חובת הסודיות לחובת הגילוי מחייב את הבנק ליידע את הלקוח בדבר ניגוד האינטרסים בו הוא מצוי. לטעמי, תוצאה זו רצויה, שכן היא מאזנת נכונה בין חובת הגילוי שחלה על הבנק ובין חובת הסודיות. למעשה, האחרונה כמעט ואינה נסוגה מפני חובת הגילוי, שכן הבנק אינו נדרש לגלות פרטים מהותיים על אותה חברה. במצב דברים זה אף הנטל המוטל על הבנק אינו כבד מדי. די בנסיבות כאלה, שהבנק יאמר ללקוח הבא ליטול הלוואה לשם הזרמת כספים ללקוח אחר (חברה משכנת או קבלן כמו במקרה דנן), כי "מאחר ונוצר ניגוד אינטרסים בשל זיקתו של הבנק ללקוחותיו, והם הלקוח, נוטל ההלוואה מחד גיסא, והלקוח אליו יועבר הכסף, מאידך גיסא, אין הבנק רואה לנכון לבצע את הפעולה הבנקאית המבוקשת". כך או בדומה לו יהיה הנוסח הראוי של ההודעה. ...הבנק אינו מחוייב לסרב למתן ההלוואה, אלא רק ליידע את הלקוח בדבר ניגוד האינטרסים; ואם האחרון עדיין יחפוץ בכך, הוא יוכל לקבל את ההלוואה שביקש" (הדגש אינו במקור) (עמ' 602 ואילך לפסק הדין). 29. מהשלב שבו עמד הבנק על הסיכון הפיננסי ההולך וגדל אצל סילוג, היה עליו להעדיף את חובת הגילוי לרוכשים על פני חובת הסודיות כלפי סילוג, בעיקר כלפי אותם תובעים שפנו לבנק לקבל הלוואה שתובטח במשכנתא. כאשר על פי פס"ד צבאח, היה על הבנק ליידע את הרוכשים על ניגוד האינטרסים בו הוא מצוי ולתת בידם את הבחירה אם לקחת את המשכנתא בכל זאת, אם לאו. לצורך כך, יש לבחון מהו המועד בו נודע לבנק שסילוג מצויה בקשיים כלכליים אשר ימנעו ממנה לקיים את התחייבויותיה כלפי הרוכשים. 30. ידיעה ראשונה על הרעה במצבה הפיננסי של סילוג הגיעה אמנם לבנק בחודש יולי 1990, כאשר מר משה כהן, מנהל סניף הבנק בירושלים (להלן - משה כהן), הסב את תשומת לב הנהלת הבנק בתל אביב על קשיי הנזילות של סילוג (עמ' 430 ו-433 לפרו'). אולם, משה כהן לא יכל לציין בתאריכים, והתרשמותי היא שמדובר באינדיקציה ראשונית שהעלתה חשש ולא בידיעה מבוססת, ואין היא מלמדת כי הבנק ידע שסילוג לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה שהבנק המשיך להעמיד לסילוג אשראי נוסף לצורך מתן ערבויות לפי חוק המכר. מסמכים נוספים של הבנק המדווחים על התקדמות הפרויקט, מלמדים כי הבנק היה תחת הרושם שסילוג מתקדמת בבנייה ותוכל להשלים את שני הפרויקטים (ת/19(2) מיום 4.9.90; ת/23(2) מתחילת שנת 1991; ות/25(2) מיום 15.4.91). 31. עדות ראשונה לידיעת הבנק על כך שסילוג לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה מצויה בדיווח שמסר אביטל בישיבת התת-ועדה של הועדה המרכזת של הבנק, מיום 4.6.91 (ת/26(2)), לפיו סילוג אינה יכולה עוד להעמיד הון עצמי למימון הפרויקט. משלב זה היה על הבנק ליידע את הרוכשים לגבי ניגוד האינטרסים בו הוא מצוי. אלא שבשלב זה מרבית התובעים כבר חתמו על הסכם המשכנתא ורכשו את הדירות, ולכן הבנק לא הפר את חובתו כלפיהם. יתרה מכך, כבר בישיבה זו אביטל הציע כי הבנק ימשיך במימון הפרויקט בדרך של ליווי בנקאי, והדבר הועבר לבדיקת הגורמים הרלבנטיים. בהתאם לאמור, אני קובעת כי הבנק לא הפר כל חובה שהייתה לו כלפי הרוכשים עובר לליווי. סיכום ביניים 32. לאור האמור לעיל אין להסיק קיומו של ליווי פיננסי לפני נובמבר 1991. חיזוק למסקנה זו מצוי בפרוטוקולים של ועדת הבנק, מהם עולה כי כל פעולות הפיקוח שננקטו על ידי הבנק טרם המעבר לליווי הפיננסי (אישור רואה החשבון והמהנדס) נועדו לשם הבטחת האשראי שניתן לסילוג לצורך מימון הערבויות לפי חוק המכר (ת/15(2)). ההצעה לעבור לליווי פיננסי הועלתה בישיבת הועדה מיום 4.6.91 (ת/26(2)), והועדה המליצה לבחון האם אופציית הליווי כדאית או שמא יש להתחיל בהליכי פירוק. ההחלטה הסופית על המעבר לליווי התקבלה בישיבת הבנק מיום 1.11.91 (ת/34(2)), במסגרתה חברי הועדה ביקרו את העובדה שלא היה ליווי פיננסי מלכתחילה, בטענה שיצירת הפיקוח על פעילות סילוג מההתחלה הייתה מונעת התדרדרות המצב. ביקורת זו מחזקת את הטענה, שלא היה ליווי פיננסי עובר לחתימה על הסכם הליווי, גם לא בדרך של התנהגות. ראיה לכך, וכן למסקנה שהליווי הפיננסי נוצר רק ביום החתימה על הסכם הליווי (ת/38(2)), מצויה בפרוטוקולים של הבנק ת/27(2) מיום 24.6.91; ת/29(2) מיום 7.7.91; ת/31(2) מיום 18.7.91; ו-ת/36(2) מיום 23.10.91, אשר קדמו להסכם הליווי. חבות הבנק מנובמבר 1991 עד נובמבר 1992 33. אין מחלוקת שמרגע החתימה על הסכם הליווי ביום 19.11.91, היה קיים הסכם ליווי פיננסי בין הצדדים שחייב את הבנק. השאלה היא, האם הבנק עמד בחובותיו לפי הסכם הליווי, או שמא הפרתו על ידי סילוג כנטען על ידי הבנק, או התרשלותו בפיקוח על ביצוע הסכם הליווי כטענת התובעים, הובילה לכינוס נכסים בנומבר 1992. הפעולות בהן נקט הבנק 34. לאור העדויות והמסמכים שלפנינו נראה, כי הבנק נקט בכל הפעולות הנדרשות מבנק המלווה פיננסית פרויקט בנייה, וכי ההסכם עליו חתמה סילוג היה במהותו כתב תנאים כללי למימון הבנייה, שכלל את כל המאפיינים המרכיבים ליווי פיננסי. כפי שפורט, הוקצה אשראי לביצוע עבודות הבנייה. סילוג התחייבה לבצע את העבודות בהתאם ללוח הזמנים שנקבע בהסכם הליווי, שהאשראי שניתן לה יוחד אך ורק לביצוע הפרויקט, והפיקוח נועד שלא לאפשר סטיה משמעותית מתחזית המכירות והתקבולים של היחידות בפרויקט. מונה מפקח עצמאי מטעם הבנק לבדיקת כל נתוני הפרויקט וסילוג התחייבה לשתף עמו פעולה ולמסור לו כל דו"ח ומסמך רלבנטיים. נפתחו שני חשבונות מיוחדים בבנק (תקבולים והוצאות) ששועבדו לבנק. כל משיכה מהחשבונות הייתה טעונה הסכמת הבנק. סילוג שעבדה את זכויותיה כלפי רוכשי הדירות לפי הסכמי הרכישה לטובת הבנק, והתחייבה ליידע אותם על כך. נקבע, כי בכל מקרה של הפרת הסכם הליווי על ידי סילוג ובהתקיים אחד מהמקרים המפורטים בסעיף 16(3) להסכם הליווי, יהיה הבנק רשאי לתפוס את הפרויקט, לסלק את סילוג ממנו ולהשלימו לבד. בד בבד עם חתימת הסכם הליווי, חתמה סילוג על אגרות חוב, במסגרתן שיעבדה את כל הכספים המגיעים לה מרוכשי הדירות לטובת הבנק. לכל אגרת צורפה רשימת רוכשי הדירות והכספים שהם עוד חייבים לסילוג. כמו כן, סילוג התחייבה לדאוג לכך שכל כספי הדיירים יועברו מכאן ואילך לחשבון המשועבד לטובת הבנק. 35. בשלב זה, טענתם היחידה של התובעים היא, כי הבנק התרשל במלאכת הפיקוח והליווי, דבר שהביא להתמשכות הבנייה מעבר לצפוי והגדיל את נזקי התובעים, ובשל כך הוא חייב לפצות את התובעים בגין כל נזקיהם. עוולת הרשלנות 36. בסיכומי התובעים נזנחה הטענה כי היה ליווי פיננסי מלכתחילה. תחת זאת נטען, כי לפי פס"ד חייק, מרגע שהבנק הציע להעמיד פיקוח, וגרם להם להסתמך עליו ולהפקיד את הכספים בחשבון שהוא שלט בו, הוא מחויב כלפיהם בחובת זהירות מושגית וקונקרטית. לטענתם, אם הבנק לא רצה שיסתמכו על הפיקוח שהוא מעמיד, היה עליו להודיע להם על כך מראש. לכך הוסיפו, כי הפגישה עם אביטל והודעתו על המעבר לליווי הם ששיכנעו אותם להמשיך בתשלום הכספים על פי החוזה, ובכך להגדיל נזקיהם נוכח המשך ביצוע המעילות. כן הם מציינים, כי גם לאחר שהתגלו המעילות במרץ - אפריל 1991, לקח לבנק מספר חודשים עד לכניסה לכינוס נכסים, דבר שתרם גם הוא להגדלת נזקיהם עד לקבלת הדירות, שהתגלו בהם ליקויים רבים, אשר הבנק אחראי גם להם. 37. הנתבעים מבקשים לדחות את טענת הרשלנות. לטענתם, אין הם חבים חובת זהירות כלפי התובעים ולבטח לא בנוגע לפיקוח על עבודות הבניה, קצב התקדמותן ואיכותן. לטענתם, תכלית הפיקוח הייתה לספק אמצעי פיקוח ובקרה טובים יותר לצורך הגנה על האינטרסים של הבנק - העמדת האשראי לסילוג נועדה לביצוע עבודות הבנייה, ואין בפיקוח זה כדי להקים לצד שלישי זכות או ליצור אצלו אינטרס של הסתמכות על טיב הבניה. גם התובעים הודו שאין לצפות מבנק שיהיה אחראי לטיב הבנייה. הטלת אחריות לליקויי הבנייה, מעבר לסיכון הקיים בעצם העמדת האשראי לפי קצב הבניה, עשויה לחשוף בנקים לאחריות בלתי מוגדרת שתביא לעליית מחירי האשראי, להירתעות מהעמדת האשראי בדרך של ליווי פיננסי או לעליית הריבית, ובסופו של דבר - לייקור הדירות. לטענתם, הואיל ובנק מטיבו עוסק במתן אשראי, היקף חובותיו חייב להיות מוגבל לסוגיות הקשורות במתן האשראי. המחוקק התייחס בחקיקה מפורשת וענפה להגנה על זכויות רוכשי דירות, להבטחת השקעותיהם ולהיקף אחריות המוכר לטיב הבניה. לגישת הנתבעים, יש לערוך הפרדה ברורה בין המערכת העסקית-פיננסית-מימונית שבין בנק לקבלן המבקש אשראי, לזו שבין רוכשי דירות והמוכר. לטענתם, נכון הוא שבפס"ד חייק נקבע, שבנסיבות מסוימות בנק מלווה עשוי לחוב חובת זהירות מושגית כלפי רוכש דירה בפרויקט, לעניין טיב הפיקוח המבוצע על ידי הבנק בקשר לפרויקט. אולם, בנסיבות ענין חייק נקבע, שרוכש הדירה הפך להיות שותף של הבנק לעסקת המימון מרגע שחויב להפקיד כספים ישירות לחשבון הליווי, מה שלא קרה בענייננו. לענין גילוי ההפרות ביום 31.5.92 - משהתבררו הפרות סילוג והבנק חדל מלהעמיד אשראי לסילוג - הרי שכבר לא הייתה לגילוי עוד נפקות. מה גם שבמשך כל תקופת הליווי הפיננסי התובעים לא הפקידו כספים בחשבון הליווי ובעצם כספי הבנק הם אלה ששימשו את סילוג לביצוע עבודות הבניה. לא נוצרו אפוא "יחסי שכנות" או יריבות אשר מקימים חובת זהירות של הבנק כלפי התובעים. יתרה מזאת, בפס"ד חייק הבנק נמצא אמנם אחראי, אולם רק להיבטים הפיננסיים של הפרויקט - דהיינו שחרור הכספים לצורך הפרויקט - ולא נמצא אחראי בחובת זהירות לביצוע עבודות הבנייה, לוח הזמנים לביצועה וטיב הבנייה. עוד מוסיפים הנתבעים, כי עצם העובדה שהבנק העמיד אשראי לחברה לא מקימה אחריות, באין מצג מטעה מצד הבנק (ראו: א' פורת, "אחריותם של בנקים בגין רשלנות: התפתחויות אחרונות" ספר השנה של המשפט בישראל, תשנ"ב 324, 331). לחילופין, הם טוענים, שגם אם הייתה חובת זהירות מושגית, הרי שהבנק לא הפר את חובת הזהירות הקונקרטית, וזאת לנוכח מינוי המפקח גרניט, שהינו מומחה בתחום וביצע עבודתו נאמנה, וכן לנוכח הפיקוח על חשבון הליווי של סילוג בבנק לאורך כל התקופה, שנועד לוודא כי החשבון משמש רק לצורכי הפרויקט, ולא הותר להוציא ממנו כספים למטרות אחרות. אולם, גם אם התרשל, אין בכך כדי להוכיח שהבנק התרשל בבחירתו. כן טענו, כי פיקוח שמוצב על פי הסכם הליווי לא יכול להתמודד עם מעשי הונאה ומרמה של בעל חברה שאין לו מה להפסיד (בשל מחלתו הסופנית). בהמשך, שללו הנתבעים קיומו של קשר סיבתי, בשים לב למועד רכישת התובעים את הדירות, שבו היו בין הבנק לסילוג אך ורק יחסי לווה-מלווה, ובהמשך - העמדת אשראי לצורך הוצאת הערבויות לפי חוק המכר. השינוי שחל בעקבות הסכם הליווי נועד להגביר את הפיקוח על הזרמת הכספים לצורך הבניה בתקופה שבה שני הצדדים צפו נזק והיה להם ענין לצמצם אותו, ולא ליצור לבנק אחריות יש מאין גם לענין טיב הבניה, שגם לבנק היה ענין בהשלמתה בהקדם. באשר להסתמכות התובעים לאחר כינוס הנכסים - אין לתובעים עילה כנגד הנתבעים. השלמת הבניה בוצעה על ידי קבלן אחר על פי הסכם שנחתם ביום 24.6.93 בין הכונס לחברת עמוד וקורה, שהתחייבה להשלים את הבנייה בטיב ובאיכות הראויים. לטענתם, ההתקשרות עם עמוד וקורה נעשתה בידיעת התובעים ובהסכמתם, וקיבלה את אישור בית המשפט במסגרת תיק הכינוס, ולכן כל טענה ביחס לאיכות הבנייה יש להפנות לעמוד וקורה. 38. כאמור, קבעתי לעיל, כי בשלב ההתקשרות בין התובעים וסילוג (למעט משפחת צור אשר חתמה על חוזה ביום 17.11.91 והזרימה לבנק תשלום של 60,000 ₪ כנגד ערבות לפי חוק המכר, אך את התשלומים הנוספים העבירה ישירות לסילוג במקום לחשבון הליווי), לא היה ליווי של הבנק, אם מכוח הסכם כתוב ואם מכוח התנהגות הבנק בפועל, הואיל והבנק העמיד אשראי לסילוג לצורך רכישת מקרקעין והוצאת ערבויות לפי חוק המכר בלבד. לפיכך, השאלה אותה יש לבחון הינה, האם הבנק נהג ברשלנות בשלב בו נכנס הליווי לתוקף, דהיינו האם הבנק הפר את חובת הזהירות שהוא חב לתובעים והאם יש קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזקים שנגרמו לתובעים. יש לציין, כי קיומה של חובת הזהירות תלויה במבחן הציפיות. מבחן הציפיות כולל שני מרכיבים: האם ביחס לסיכון מסוים חלה חובת זהירות מושגית - דבר הנבחן לפי מבחן הציפיות של האדם הסביר ובהתאם למדיניות משפטית - והאם ביחס לניזוק פלוני בנסיבותיו של אירוע אלמוני קיימת חובת זהירות קונקרטית (פס"ד ועקנין, עמ' 122-123). 39. באשר לחובת הזהירות המושגית, אין ספק כי כאשר רוכשי דירות בפרויקט בנייה מקבלים מבנק מסר לפיו הבנק מלווה את הפרויקט, והבנק באופן מודע גורם להם להסתמך עליו ומגביר את נזקם דרך ליווי פיננסי רשלני, הבנק אינו יכול להתנער מכל אחריות לנזקי הרוכשים. בנק שמעמיד פיקוח לבנייה, ויודע כי הרוכשים סומכים על הפיקוח שהוא מבצע, צריך למלא חובתו ולבצע את הפיקוח בצורה הראויה, גם אם הוא בא להגן רק על האינטרסים שלו. אמנם, אין ספק שאינטרס של בנק להמשיך בבנייה אינו יכול לשמש נגדו, אולם מרגע שהבנק מודיע לתובעים כי הוא מעמיד פיקוח, כדי שימשיכו להעביר את כספי התמורה עבור הדירות, הרי שבצורה פוזיטיבית הוא גורם להם להאמין ולהסתמך על כך שהבנק ידאג לבצע את עבודת הליווי והפיקוח בצורה הטובה ביותר, והוא צריך לעמוד בחובה שנטל על עצמו. יתרה מכך, אם נבחן את התנהגות הבנק לפי מבחן הציפיות נראה, כי בנק סביר צריך לצפות שהצהרה מפורשת בפני הרוכשים על מעבר לליווי תגרום להם לסמוך על הליווי שהוא מעמיד, ותיצור אצלם ציפיות לליווי ופיקוח יעילים. אוסיף, כי למרות שיש לפעול בזהירות ולהימנע מלהטיל על הבנק המלווה חובת זהירות גורפת (י. בהט "מימון בנייה ב"פרויקט סגור" - בטוחות ואחריות הבנק" הפרקליט מה 56, 70-71), ולמרות שמעבר לליווי פיננסי, כשלעצמו, לא מקים את חובת הזהירות המושגית, הרי שבמקרה דנן חובת הזהירות המושגית הוטלה על הבנק מרגע ששלח את אביטל כנציגו, להודיע לתובעים על התחלת הליווי והצבת הפיקוח, במטרה לגרום להם להישאר בפרויקט ולהימנע מחילוט ערבויותיהם. משלב זה, כל רוכש סביר שהיה שוקל את צעדיו היה מסתמך על הכרזת הבנק באשר למעבר לליווי. לכן, בפועל, הבנק נטל על עצמו חובה לפקח כנדרש על העברת הכספים לפרויקט, ומשכשל בה - כשל במילוי חובת הזהירות הקונקרטית בה הוא חב. 40. עם זאת, בכל מקרה, הבנק לא חב חובת זהירות מושגית באשר לטיב הבנייה, הואיל ותפקיד הבנק מתמצה בפיקוח על העברת הכספים ליעדם - ובמקרה דנן לקבלן - ואין הוא אחראי לאיכות הבנייה בה בונה הקבלן. בהתאם, גם גבול הציפיות מהבנק הוא בפיקוח הפיננסי, ואין להרחיבם לעניין איכות וטיב הבנייה. 41. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, שאלה היא, אם די היה בפיקוח שהציב הבנק על הפרויקט כדי שיעמוד בחובת הזהירות הקונקרטית, או שמא כישלון הליווי נבע מכישלון הפיקוח שהציב הבנק. בענין זה אציין, כי מהראיות שהוצגו לפניי עולה, כי הבנק עמד בחובת זהירות זו, וכי בנסיבות המקרה דנן הבנק לא התרשל במילוי חובתו ואין לחייבו בנזקי התובעים. 42. בכל הנוגע לחשבון הליווי בבנק, התובעים התחייבו כלפי הבנק להעביר את יתרת הכספים אותם הם חייבים לסילוג ישירות לחשבון הליווי, כאשר לבנק הייתה שליטה מוחלטת על הכספים שבחשבון הליווי ועל שחרורם. אין ספק, שבמקרה דנן לא כל התובעים העבירו את יתרת הכספים לחשבון הליווי כפי שהתבקשו, בעוד הבנק עמד בחובתו ופיקח על הוצאת הכספים מחשבון הליווי, והכספים הוצאו רק בהתאם לדו"חות שהתקבלו מגרניט והועברו ישירות לקבלני המשנה (זאת בניגוד לפס"ד חייק, שם הבנק כשל במילוי חובת הזהירות הקונקרטית משום שלא פיקח כפי שנדרש ממנו על חשבון הליווי בבנק). בנוסף לפיקוח על חשבון הליווי, הבנק שכר לעבודת הפיקוח את המהנדס גרניט. אפתח ואומר, כי מקובלת עליי טענת הנתבעים, לפיה גרניט - הנחשב כמהנדס בעל מומחיות ומוניטין רב בתחום הפיקוח על פרויקטים לבנייה - פעל באופן אינטנסיבי, בהתאם למומחיותו, לאורך כל תקופת הליווי. מהחומר שהוגש עולה, כי גרניט העביר לבנק באופן שוטף דו"חות פיקוח תקופתיים מפורטים באשר למידת התקדמות העבודות, ואישר תשלומים לקבלני המשנה בהתאם לחשבונות שהוגשו לו. במקביל, מקובלת עליי טענת הבנק, כי הוא שיחרר את הכספים רק בהתאם לדו"חות גרניט, לאחר שהדו"חות נותחו בבנק ונבחנה ההתאמה בין קצב ההשקעה וההתקדמות בפועל, כאשר בחלק מהפגישות בבנק שבהן דנו בפרויקט - גרניט השתתף וענה על שאלות. כאמור, הליווי החל לאחר החתימה על הסכם הליווי ביום 19.11.91, וזאת בהתאם להמלצת גרניט, שנשכר על ידי הבנק כדי לבדוק את מצב הפרויקט ולהמליץ לו אם לנטוש את הפרויקט או להמשיך ולהשקיע בו במסגרת הסכם הליווי. בהתאם לכך, גרניט שלח לבנק דו"חות, שעניינן הפרויקט, עוד בטרם הוחל בליווי. גרניט המשיך לשלוח את דו"חות המעקב גם לאחר החתימה על הסכם הליווי, במסגרת תפקידו כמפקח מטעם הבנק, ובדו"חות אלו - שהוגשו באופן רציף לאורך כל התקופה - אישר תשלומים שהעבירה סילוג לקבלני המשנה (ת/70א-כד(2), נ/54(2)). במקביל, גרניט שלח דו"חות ביצוע באשר להתקדמות הפרויקט, בהתאם לביקורים שערך במקום ופגישות שערך עם לירן (נ/46(2) מיום 5.12.91; נ/51(2) מיום 9.3.92; ו-נ/55(2) מיום 10.5.92). לאחר שהתבררו לגרניט אי התאמות בתשלומים ואי-סדרים כספיים בפרויקט, הוא דיווח על כך לבנק וזה הקפיא את האשראי (נ/57(2)-נ/59(2)). מיום החתימה על הסכם הליווי ועד להקפאת מתן האשראי לסילוג כאמור, עברו פחות משבעה חודשים. לאור הראיות שהוצגו בפניי, אני קובעת כי במהלך תקופה זו גרניט ביצע כראוי את מלאכת הפיקוח שהוטלה עליו. באותו שלב גרניט לא ידע, ולא היה עליו לדעת, שבניגוד למתחייב הרוכשים הזרימו כספים לסילוג ולא לחשבון הליווי, דוגמת מוטי צור, שטען כי ערך בירורים מקדמיים לפני התקשרותו עם סילוג, ואישר בתצהירו (שם, ס' 19) כי ביום 1.4.92 שילם לסילוג סך של 168,280 ₪ ולא לחשבון הליווי. 43. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא גם בעדותו של מר ארז אברהם, שתיאר כיצד גרניט נהג להגיע לפרויקט באופן אישי על מנת לבדוק את קצב ההתקדמות: "ש. הוא היה בשטח או לא היה בשטח... קודם סיפרת לנו שהוא היה בשטח והוא ירד לפרטי פרטים ת. בהתחלה... אני הייתי רואה אותו כל הזמן בפרוייקט, כמעט כל פעם שהייתי מגיע, שהייתי מגיע... יצא לי הרבה מאוד לפגוש את גרניט בהתחלה. ... ת. בהתחלה זה אומר בנובמבר,...בתחילת שנת 92, על זה אני מדבר. ... ת. בתחילת שנת 92, הוא היה מגיע כל הזמן, הוא היה מגיע והיה יורד לפרטי פרטים, עם כל קבלן משנה, כל קבלן ביצוע, עם החשמלאי, עם קבלן השלד, הוא ירד לפרטי פרטים שם לגבי מה שנעשה בתוך הפרוייקט... ... ת. כלומר, את חברת סילוג לא ראיתי אותם, שום נציג מחברת סילוג לא היה מבחינתנו בפרוייקט, כלומר הגורם העיקרי שהיה בפרוייקט זה היה משה גרניט. ... ת....ברמה הטכנית, הוא ליווה את כל קבלני המשנה" (עמ' 40-41 לפרו'). אמנם בהמשך עדותו טען אברהם, כי בשלב מסוים גרניט הפסיק להגיע, ובמקום לבדוק את הפרויקט אישית הסתמך על מה שאמרו לו קבלני הביצוע, ואישר את החשבונות שנשלחו אליו בדואר מבלי להגיע לאתר: "וכך הוא אישר... לקראת סוף יוני הוא עשה את החשבון טלפונית, היו שולחים לו והוא היה מאשר את זה בלי להגיע, וכנראה הם גילו את הפרצה...והם כנראה, כפי שנאמר לי ע"י הבנק הם גם הונו את הבנק ומשכו כספים מהתקציב שלא היה מגיע להם" (עמ' 42 לפרו', הדגש שלי - י.ה). אולם, טענת אברהם באשר להתנהלותו הרשלנית של גרניט מיוחסת לסוף יוני 92', למרות שכבר בתחילת יוני 92' גרניט שלח מכתב לבנק והסב את תשומת לבו להתנהלות הבלתי תקינה של סילוג בכל הנוגע לפרויקט. 44. יש לציין, כי אי הסדרים והמעילות בכספים שנתן הבנק לצורך הפרויקט התגלו לאחר שהרוכשים חתמו ביום 29.5.92 על מסמך, בו הצהירו על הסכומים הנותרים שעליהם לשלם בגין הדירות בפרויקט (נ/56). זאת, לאחר שבדו"ח גרניט מיום 10.5.92 (נ/55) גרניט ביקש מהבנק לתת יתר תשומת לב לנושא "הרווחיות" של הפרויקט (עמ' 2 לדו"ח). בעקבות השוואת היתרות לתשלום מצד הרוכשים לנתונים שהציגה סילוג, גרניט הודיע לבנק על אי הסדרים והבנק, כאמור, הקפיא את המשך מתן האשראי לפרויקט. העובדה שהכספים בסופו של דבר לא הגיעו ליעדם, צריכה להיבחן בהתאם למאמצים שנעשו על מנת להבטיח כי יוזרמו למטרה שלשמה ניתנו. במקרה דנן, לא עלה בידי התובעים להוכיח שסילוג מעלה בכספים משום שהפיקוח היה רשלני. להיפך, מהמסמכים שהוצגו נראה כי גרניט ביצע עבודתו במשך התקופה הקצרה בה הליווי היה קיים בפועל, ולכן הצליחו למנוע את המשך המעילות. לפיכך, אני דוחה את הטענה כי הבנק לא מילא את חובת הזהירות שחלה עליו. 45. באשר לתקופה שחלפה מיום גילוי אי הסדרים והפסקת האשראי (יוני 92') ועד למעבר לכינוס (נובמבר 92') - אני מקבלת את גרסת הנתבעים, לפיה במהלך תקופה זו הבנק ניסה לאפשר את המשך הליווי וסיום הפרויקט ללא מעבר לכינוס, אך ללא הצלחה (ראו התכתבות בעניין טיוטת הסכם: ת/46(2), ת/50(2), ת/51(2) ו-ת/52(2) - העתק טיוטת הסכם בין הבנק לסילוג מיום 30.9.92, וכן נ/65 - העתק טיוטת הסכם רביעית בין הבנק וסילוג מיום 11.10.92). לפיכך, אין לחייב את הבנק בגין תקופה זו, שאינה בלתי סבירה. 46. אציין, כי הסכם הליווי הפיננסי, המהווה הסכם להעמדת אשראי לביצוע עבודות בנייה בפרויקט, כולל תנאים והתחייבויות של הקבלן (סילוג). הפרת התחייבויות הקבלן מאפשרת לבנק להפסיק את האשראי. לכן, מרגע שהתברר שסילוג הפרה את התחייבויותיה, רשאי היה הבנק לחדול מהעמדת האשראי ובסופו של דבר להעביר את הפרויקט לכינוס, כשהדבר היה ברור גם לחלק מהתובעים, כפי שהעידו על כך בבית המשפט. 47. באשר לקשר הסיבתי, במקרה דנן קבעתי לעיל, כי התובעים (למעט משפחת צור שלא פעלה כמתחייב מהמידע שהיה בידה והעבירה כספים ישירות לסילוג) נכנסו לפרויקט ללא הבטחה מצד הבנק לליווי, תוך שהם סומכים ידם על הבטחות סילוג ולירן בלבד. לפיכך, צודקים הנתבעים בטענתם כי בשלב בו הבנק החל בליווי הפיננסי, התובעים היו במצב קשה, ולא היה כל מוצא נראה באופק, למעט הצעתו של הבנק להעביר את היחסים ביניהם ליחסים של ליווי פיננסי. מסקנה זו עולה גם מעדויות התובעים, לפיהן הם לא נכנסו לליווי רק בשל ההבטחות והשכנועים השונים מצד הבנק, אלא משום שזו הייתה הדרך הריאלית היחידה לקבל את הדירות, כאשר יצויין שמימוש הערבויות לפי חוק המכר שהיו בידן לא היה אופציה ממשית, משום שהערבויות לא שיקפו את העלייה במחירי הדירות (והעובדה שבפועל התובעים לא מימשו את ערבויותיהם מחזקת מסקנה זו). יתרה מכך, בשלב בו הגיע הפרויקט למבוי סתום, סביר להניח שאם הבנק לא היה נכנס לליווי, הפרויקט היה נכנס לכינוס נכסים מוקדם יותר, וגם אז התובעים היו צריכים לשלם את חלקם בבנייה כדי להציל את הפרויקט; חלק שכפי הנראה גבוה מזה ששילמו כשנכנסו לכינוס בפועל, שאז הבנייה הייתה במצב פחות מתקדם מהשלב בו נכנסו לכינוס. בהתאם, גם אם התובעים היו מסיימים את הפרויקט לבדם, הסכום שהיו צריכים לשלם היה גדול פי כמה (והעובדה שבפועל לא עשו זאת, למרות שניסו להתארגן לשם כך, מחזקת מסקנה זו). לפיכך, אין לחייב את הנתבעים בגין הכספים שהתובעים הוסיפו ושילמו כשנכנסו לכינוס, הואיל והם היו משלמים את הכספים הללו, ואף יותר, בכל מקרה - אפילו היו נכנסים לכינוס מוקדם יותר. לא מיותר לציין, שגם אם התובעים נכנסו לפרויקט בגין הכינוס, הואיל וקבעתי לעיל כי לא הייתה רשלנות בפיקוח שהעמיד הבנק, משום שהבנק עשה כל אשר לאל ידיו על מנת להימנע מכינוס, אין לחייב את הבנק בגין הכינוס והעיכוב בבנייה שבא בעקבותיו. 48. בכל הנוגע לאיכות הבנייה, כאמור, בנק אינו אחראי לאיכות הבנייה אלא רק להזרמת הכספים ליעדם, ולכן אין קשר סיבתי בין רשלנות הבנק בפיקוח על העברת הכספים לנזקי התובעים הנוגעים לטיב הבנייה. טענות נוספות אשם תורם של התובעים 49. בנוסף לאמור, נראה כי קיים אשם תורם של חלק מהתובעים. למרות הפסקת הבנייה בפעם הראשונה, המעבר לליווי והפגישות עם אביטל, לא העבירו כל התובעים את יתרת סכומי הרכישה ישירות לבנק אלא לסילוג, מה שאיפשר את היעלמות הכספים והתדרדרות הפרויקט. למרות שאביטל אמר לתובעים, כי עליהם להעביר את יתרת הסכומים לחשבון הבנק של סילוג, ששימש כחשבון ליווי סגור, רוב התובעים לא העבירו לשם את הכספים, ובכך התאפשרה העלמתם על ידי לירן. אין ספק שרשלנות זו מצד התובעים או חלקם, הובילה בסופו של דבר את הפרויקט למסלול של כינוס נכסים, וזאת יש לקחת בחשבון. לפיכך, כאשר מחשבים את הפיצוי המגיע לכל תובע - יש לבדוק האם הוא העביר את הכספים ישירות לחשבון הליווי כפי שנדרש, או שמא הוא העביר אותם ללירן ובכך סייע לכישלון הליווי. חיוב הבנק בגין פעולות גרניט כ"בעל חוזה" 50. הנתבעים טוענים, כי בכל תקופת הליווי בוצעו פעולות הפיקוח על ידי גרניט בהתאם להתקשרות שהייתה בינו ובין הבנק. המדובר הוא בפעולות "בעל חוזה", ובכדי לחייב את הבנק על התובעים להוכיח כי התקיימו יסודות סעיף 15 לפקודת הנזיקין, העוסק בחבות בעל חוזה. אולם משום שאף אחת מהחלופות לא קמה, והתובעים גם לא טענו לכך, אין לחייב את הבנק. כמו כן טענו, שאם גרניט התרשל בתפקידו, אין זה מעיד על כך שהבנק התרשל בבחירת גרניט. 51. דין טענת הנתבעים להידחות. סעיף 15 לפקודת הנזיקין קובע: "לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה" (הדגש שלי - י.ה). במקרה דנן, הוטלה על הבנק החובה לפקח על הפרויקט מבחינת הזרמת הכספים ליעדם, והבנק מינה את גרניט מטעמו לבצע את עבודת הפיקוח, לאורך תקופת זמן. לפיכך, ניתן לראות בגרניט שליח של הבנק, וסעיף 15 לפקודת הנזיקין אינו חל. הדבר מדבר בעד עצמו 52. כדי להתבסס על טענה זו, היה על התובעים להעלותה כבר בכתב התביעה, ולהוכיחה לפי תנאיה. במקרה שלפנינו הדבר לא נעשה, ודי בכך כדי לדחות את הטענה (ע"א 715/79 גדעון דניאלי נ' אורט ישראל נתניה, פ"ד לה (2) 764, 776). עם זאת אציין, כי דין הטענה להידחות גם משום שלא התקיימו התנאים המקדמיים להחלתה: מעדויות התובעים עולה כי הם היו מודעים לאופן ניהול הפרויקט על ידי סילוג, כך שלא ניתן לומר שלא הייתה להם ידיעה על הסיבות שהביאו לנזק. בנוסף, במהלך הליווי לא היתה לבנק שליטה מלאה על הפרויקט - הבנק אמנם פיקח על עבודות הבנייה ושיחרר את הכספים, אך השליטה בשטח נותרה בידי סילוג. כפי שנקבע לעיל, נסיבות המקרה מובילות למסקנה כי הבנק נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים על מנת לפקח כראוי על עבודות הבנייה והניהול הפיננסי של הפרויקט, כך שמעשי ההונאה התגלו תוך פרק זמן קצר יחסית. האם הופרה עילה חוזית / יחסי שותפות 53. התובעים טוענים כי הבנק ערך כאן חוזה לטובת צד שלישי, או לחלופין שהתקיימו יחסי נאמנות, או לחלופין שנוצרו יחסי שותפות בין הבנק וסילוג. טענות אלו הועלו כלאחר יד והתובעים לא ניסו להוכיחן ברצינות, ועל כן אין לקבלן. לגופו של עניין אציין, כי נראה שבמקרה דנן לא נוצר חוזה לטובת צד שלישי לאור סעיף 8 (ד) להסכם הליווי, שקובע כי ההסכם לא מטיל על הבנק אחריות בין היתר כלפי רוכשי הדירות בפרויקט. סעיף זה מגלה את כוונת הצדדים, שלא להקנות על פיו זכויות לצדדים שלישיים, ובייחוד לא לרוכשי הדירות. כמו כן, הסכמי ההלוואה והסכם הליווי אינם מגלים שמץ של בסיס לקיום יחסי שותפות. האם קיומו של ליווי לתקופה קצובה מחייב בפיצוי בגין כלל תקופת הבנייה 54. התובעים טוענים, כי עצם המעבר לליווי פיננסי מחייב את הבנק בגין כל נזקיהם - אלו שקדמו לליווי ואלו שבאו בעקבות הליווי. טענה זו דינה להידחות. בתחילת הפרויקט לא היה ליווי פיננסי, ולא הייתה שום חובה או אחריות מצד הבנק לפעולות סילוג. חיוב הבנק בגין הנזקים שגרם סילוג לתובעים באותו שלב אינו אפשרי, או צודק, גם אם מאוחר יותר הבנק לקח על עצמו את ליווי הפרויקט. הליווי חל משלב החתימה עליו ואילך, והוא אינו רטרואקטיבי ואינו מחייב את המלווה בגין פעולות שביצע גורם אחר בעבר. יתרה מכך, לא סביר ולא ראוי לחייב בנק, הלוקח על עצמו ללוות פרויקט בעייתי, בגין נזקים שנגרמו לרוכשים באותו פרויקט לפני תחילת הליווי. חיוב בנק בסיטואציה כזו ירתיע בנקים מלהתערב ולסייע לקבלן הנזקק לעזרה לאחר ש"נתקע" באמצע הפרויקט, בדרך של ליווי פיננסי, והדבר יזיק לרוכשי דירות אחרים בעתיד. האם קיימת חבות אישית של מר אביטל בנש כלפי התובעים 55. בעקבות הפגישה בין התובעים ואביטל, טוענים התובעים כי אביטל התחייב בפניהם מפורשות שהבנק ייתן גב פיננסי לפרויקט וכי הבנק ידאג שהפרויקט יושלם עד ליום 31.5.92, ובעקבות הבטחה זו המשיכו התובעים להעביר את הכספים ישירות לבנק. לטענתם, מטרת אביטל בפגישה זו הייתה לשכנע את הרוכשים לשתף פעולה עם הבנק ולהמשיך לעבוד עם סילוג בפיקוח הבנק, תוך התחייבות הרוכשים לשלם את יתרת הכספים לבנק. לטענתם, אביטל הגיע במיוחד מתל אביב לירושלים כדי לשכנעם להישאר בפרויקט, באמצעות התחייבותו להשלים את הפרויקט. 56. אולם, מחומר הראיות ומהסיכומים עולה, כי סבירה יותר טענת הנתבעים, לפיה בין אם אביטל הבטיח כי הבנייה תסתיים ב-31 במאי ובין אם לאו, הרי שהוא בא לפגישה ומסר את הדברים כנציג הבנק ושליחו, ומשכך אין תביעה עצמאית כנגדו, גם אם יש עילה כנגד הבנק. לטענתם, הבנק מכיר בכך, שבכל פעולותיו פעל אביטל כזרועו הארוכה ומכוח תפקידו כמנכ"ל, ולכן אין מקום לחייבו על פעולות אלו אישית. התובעים לא ביססו עילת תביעה עצמאית כלפי אביטל, ולא הוכיחו כי ביצע עוולה כלשהי שגרמה להם נזק. לכן, מקובלת עליי הטענה שאביטל הגיע למפגשים עם התובעים, בשם הבנק ומטעמו, על מנת לעדכן אותם בהתפתחות העניינים - שלפיה הבנק עומד לחתום על הסכם ליווי במטרה לממן את המשך הבנייה בפרויקט ולכן עליהם להפקיד את הכספים לחשבון סילוג בבנק - ולא מתוך אינטרס פרטי להונות אותם. לפיכך, אין לחייב את אביטל אישית בגין נזקי התובעים. לסיכום 57. הרוכשים לא הביאו כל ראיה לכך שבזמן שחתמו על חוזה הרכישה מול סילוג, מישהו מהבנק הבטיח להם כי הבנק מלווה את הפרויקט ליווי פיננסי מתחילתו. בתחילת הפרויקט הבנק העניק ערבויות לפי חוק המכר בלבד, תוך פיקוח תקופתי על התקדמות הפרויקט והמצב הפיננסי שלו. בשלב זה לא הייתה התחייבות ישירה של הבנק כלפי הלקוחות. ההתחייבות היחידה הייתה להשבת הערבויות במקרה והבנייה לא תצא אל הפועל ולא יקבלו את דירותיהם. מהאמור אין להסיק לגבי קיומו של ליווי, שכן הליווי החל רק עם חתימת הסכם הליווי. הפיכת ההתחייבות למחייבת לגבי כל הצדדים המעורבים, הן הבנק והן הדיירים, שהיו אמורים להעביר יתרת הכספים לבנק, החלה רק עם החתימה על הסכם הליווי כאמור, שרק מאותו שלב חלה אחריות הבנק לפקח על המימון הפיננסי של הבנייה. אמנם המעבר לליווי הפרויקט הייתה האופציה הטובה ביותר עבור הבנק, אולם באותן נסיבות היתה זו גם האופציה הטובה ביותר עבור הדיירים שעמדו אל מול שוקת שבורה - כספם היה מושקע בפרויקט, מימוש הערבות הבנקאית לא היה ריאלי נוכח העלייה במחירי הדירות והיות הקבלן על סף פשיטת רגל. כל הצדדים המעורבים הגיעו לפגישה מתוך רצון לפתור את הבעייתיות שבסיטואציה, שלא היתה נוחה לאיש, ואיש לא אולץ לעשות דבר שאותו לא היה עושה ממילא. הדיירים - רצו בפגישה כדי לברר את המצב; לירן - רצה בפגישה שבה נציג הבנק יבוא כדי להרגיע את הדיירים שימשיכו בפרויקט; והבנק - רצה בפגישה שבה נציגו יסביר את מהות המעבר לליווי פיננסי ויוודא את שיתוף פעולה של הדיירים, הואיל ובליווי פיננסי חלק מהאחריות חלה גם על הדיירים שיעבירו את יתרות הכספים לחשבון המפוקח על ידי הבנק. אולם הבנק לא היה בעל האינטרס היחיד בקיום הפגישה, ואינטרס זהה היה גם לדיירים. התובעים טוענים שוב ושוב, כי הבנק התחייב להשלים את הפרויקט ולא עמד בהבטחתו. אולם עצם העובדה שהתובעים מתגוררים בביתם, למרות פשיטת הרגל של הקבלן, מוכיחה אחרת. אמנם, הפרויקט לא הסתיים ביום 31.5.92 והוא עבר מכשולים רבים עד שהגיע לסיומו. אולם, אפשר שלולא התערבות הבנק, כניסתו לליווי והזרמת הכספים מצדו - ולמרות האינטרסים הברורים שהיו לו לעשות זאת - התובעים היו מוצאים עצמם ללא דירה, וללא יכולת לרכוש דירה, הואיל וסכום הערבות הבנקאית שהגיע להם לא היה נמוך בהרבה. אין לקבל את הטענה שכניסת הבנק להסכם ליווי באמצע הדרך תטיל עליו אחריות על כל הנזקים שהיו מתחילת הדרך ועד סופה. הבנק אחראי לנזקיו באותה העת, אם התרשל. בענייננו, בניגוד לפס"ד חייק, הליווי לא היה קיים מתחילת הפרויקט ולכן האחריות אינה מוטלת רטרואקטיבית, שאם כך היה נקבע - הרי ששום בנק לא יסכים להיכנס להסכם ליווי באמצע הדרך, כשהקבלן בקשיים ורוכשים עתידים לצאת מופסדים. 58. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. בנסיבות המיוחדות כפי שפורטו לעיל, כל צד ישא בהוצאותיו. חוזהקבלןפירוק חברה