החלטה 1. התובעות, שתיהן תושבות ארה"ב, הגישו תביעתן בקשר עם אירוע שהתרחש בחודש אוקטובר 1985. התובעות נטלו חלק בשייט שנערך על סיפונה של אוניית הנופש האיטלקית אקילה-לאורו. אוניה זו נחטפה ע"י מחבלים חמושים בנשק ביום 7.10.85. המחבלים הורו לקברניטי הספינה להשיטה לסוריה. זמן קצר לאחר ההפלגה הפרידו החוטפים בין הנוסעים באופן שהנוסעים נושאי אזרחות אמריקנית (ביניהם התובעות) הופרדו מיתר הנוסעים. בהמשך, עפ"י הנטען בכתב התביעה, איימו החוטפים על אנשי הקבוצה האמריקאית כי בדעתם לשרפם חיים באמצעות מיכל בנזין שהחזיקו ולאחר מכן הודיעו החוטפים כי בכוונתם להוציא את הנוסעים האמריקאים להורג באופן הדרגתי, אם לא יתמלאו דרישותיהם לשחרור אסירים. נוסע אחד, קשיש יהודי בשם ליאן קלינגהופר ז"ל, אכן הוצא להורג ביריה בראשו והושלך לים, ולתובעות הודע שגורלן דומה וכי התובעת 1 תהא השלישית בתור והתובעת 2 תבוא לאחריה. נטען כי במשך שלוש יממות רוכזו התובעות ויתר חברי הקבוצה באופן שנמנעו מהם אוכל, מים, ויציאה לשירותים, התובעות סבלו מאלימות מצד החוטפים וציפו למותן בכל רגע. בסופו של דבר הגיעה הספינה לפורט סעיד שבמצרים שם שוחררו הנוסעים. בגין אירועים אלה, והנזקים הגופניים והנפשיים אשר נטען כי נגרמו לתובעות, הוגשה התביעה כנגד הנתבעים, כל אחד מהם בגין מעורבותו ואחריותו לאירוע החטיפה, לתכנונה, להוצאתה לפועל ולמימונה, הכל כמפורט בכתב התביעה. 2. מלכתחילה, ובמסגרת צו שעת חירום (יהודה ושומרון וחבל עזה-שיפוט בעבירות ועזרה משפטית - שטחי המועצה הפלשתינאית - עזרה משפטית בעניינים אזרחיים), תשנ"ט-1999, הומצא כתב התביעה בקשר עם כל הנתבעים, באמצעות הממונה על העזרה המשפטית במשרד המשפטים, לידי עו"ד ג. אבו טועמה - כמייצג הנתבעים 1 - 6 - כפי הרשום בכתב התביעה. עו"ד ג. טועמה הודיע לבית המשפט כי אינו מוסמך לקבל את כתב התביעה בשם מי מהנתבעים וכי אין בידו ייפוי כח לשם כך. 3. בתגובה להודעה זו, ביקשו התובעות לראות בהמצאה שבוצעה לידי עו"ד אבו טועמה משום המצאה כדין, בין היתר, מהטעם שעו"ד אבו טועמה משמש מזה שנים כעורך דינם של הרשות הפלשתינאית ושל הנתבע 2 והוא מורשה לקבלת מסמכי בי דין בשמם. 4. הבקשה להכיר בהמצאת כתבי התביעה לידיו של עו"ד אבו טועמה כהמצאה כדין - נמחקה. ובהמשך, הומצא כתב התביעה לנתבעים 1 - 6 לפי כתובת הנתבע 2, ונטען כי המצאה זו תקפה גם לגבי יתר הנתבעים (למעט הנתבע 7) בהיותם גורמים המשמשים אצל הנתבע 2, או שהוקמו על ידו, או בהיותם בעלי תפקיד רשמי בארגון זה. ההמצאה בוצעה לכתובת בניין מד"ע שברחוב הנביאים 20, ירושלים, בטענה שכתובת זו היוותה את כתובתו הרשמית של הנתבע 2 והבניין היה בשליטתו המלאה. משהתבקש מתן פסק דין בהעדר הגנה, בעקבות המצאה זו, התבקשו התובעות להבהיר מדוע יש לראות בכתובת זו ככתובת להמצאת כתבי בי דין לנתבעים 1 - 6 ומדוע לא ננקטה דרך ההמצאה שבאמצעות הממונה על העזרה המשפטית בהתאם לדרך שנקבעה מכח סעיף 3 לצו הנ"ל. 5. בתשובה, צמצמו התובעות את בקשתן וביקשו כי יינתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים 2 ו-3 בלבד תוך שנסמכו על חוו"ד מומחה שהוגשה על ידם ולפיה, נכון לתאריך המסירה, בניין מד"ע היה אחד המוסדות הרשמיים של אשף, מנהלו קיבל הוראות ישירות מהנתבע 3 ופעל באחריותו הישירה, ושכר הדירה שולם ע"י הנתבע 2. 6. בסופו של דבר, ולאחר שהוגש ערעור על החלטות כב' הרשמת אשר נמנעה מלקבוע האם ההמצאה של כתב התביעה לידי נתבעים 2 ו-3 נעשתה כדין, ובעקבות כך נמנעה מליתן פסק דין כנגד נתבעים אלה בהעדר הגנה, נקבע בפסק הדין שבערעור (כב' השופט י' עדיאל) כי יש ליתן החלטה בדבר חוקיות המצאת ההזמנה וכתב התביעה לנתבעים 2 ו-3, ואם יוחלט שההמצאה בוצעה כדין, לשם מתן החלטה או פסק דין, בבקשה למתן פסק דין, והתיק הושב, בהתאם, לכב' הרשם י. שפירא. 7. לאחר שהתקיים דיון, כמפורט בפסק דינו של כב' השופט י. עדיאל, (במהלכו העיד המומחה מטעם התובעות, תא"ל (במיל) רוני שקד), ולאחר שהומצאו אסמכתאות לעניין מעמדו המשפטי של הנתבע 2, ולאחר שבאה החלטה לפיה היועץ המשפטי לממשלה יביע עמדתו בבקשה לאור העובדה שחלקם של הנתבעים ארגונים וחלקם בעלי תפקיד ברשות הפלשתינאית, ולאחר שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע כי אין בכוונתו להביע עמדה בהליך הנדון, באה ביום 23.2.04 החלטתו של כב' הרשם, השופט י. שפירא, לפיה המסירה שבוצעה לנתבעים 2 ו-3 הייתה מסירה כדין לצורך מתן פסק דין. יחד עם זאת, מאחר שמדובר בתביעת נזיקין שעיקרה פיצוי על נזק לא ממוני, הותנה מתן פסק הדין כנגד הנתבעים 2 ו-3 בקבלת תצהיר מהתובעות, כתצהיר עדות ראשית, המצאת תחשיב נזק, והמצאת חוות דעת רפואית בתחום הפסיכיאטרי בדבר הנזק שנגרם לתובעות. 8. ביום 22.3.04 הוגשה הודעה מטעם משרד עוה"ד כרמלי-ארנון, כי משרדם מייצג את הנתבעים 2 ו-3. בעקבות הודעה זו ניתנה, ביום 24.3.04, החלטת כב' השופט י. שפירא לפיה: "כתב הגנה יוגש עד ליום 18.4.04". כתב ההגנה הוגש ביום 13.4.04. 9. התובעות הגיבו להודעתם הנ"ל של עוה"ד כרמלי-ארנון לפיה התבקש בית המשפט שלא לאפשר לנתבעים 2 ו-3 הגשת כתב הגנה, ולחלופין, לחייב הנתבעים 2 ו-3 בהוצאות ולקבוע מועד לשמיעת ראיות בתובענה. 10. בקדם המשפט האחרון חזרו התובעות על בקשתן. 11. דין הבקשה להידחות: החלטתו מיום 24.3.04 של כב' השופט י. שפירא עומדת על מכונה. בקשר עם החלטה זו לא הוגש ערעור. משכך, החלטה זו עומדת בתוקפה, ולפיה הוקמה לנתבעים 2 ו-3 הזכות להגשת כתב הגנה. משהוגש כתב ההגנה במועד שהוקצב, הגשתו ממלאת אחר החלטת בית המשפט. 12. ועוד: ההלכה היא כי מקום שהוגש כתב הגנה באיחור, אין להתעלם מכך ויש לראותו ככתב הגנה שהוגש כדין. אולם, אם התובע הגיש בינתיים בקשה לקבלת פסק דין בהעדר הגנה, כי אז, מאותו מועד נחסמה הדרך בפני הנתבע להגשת כל בקשה, עד למתן החלטה בבקשה למתן פסק דין בהעדר. ר' רע"א 6265/04 מאיר כסיף נ' רובין ואח' (כב' השופטת ע. ארבל), ורע"א 5967/91 הופמן ואח' נ' הופמן, פ"ד מ"ו(1) 784. לכך מצטרפת ההלכה לפיה המועד הקובע, שלאחריו לא ניתן עוד להכניס לתיק כתב הגנה שהוגש באיחור, הנו מועד הדיון בבקשה לקבלת פסק דין בהעדר הגנה: ר' ההחלטה בעניין כסיף וכן ע"א 392/89 עינצ'י ואח' נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד מ"ד(4) 4. בע"א 519/82 פקיד השומה ת"א נ. נחושתן, פ"ד ל"ט(3) 240 אמר כב' השופט (כתוארו אז) ברק, הדברים הבאים: "הלכה פסוקה היא, כי בהליך, המתנהל על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, אין להתעלם מכתב-הגנה שהוגש באיחור, ואין להתייחס אליו כלא היה. על-כן, אין התובע זכאי, בנסיבות אלה, לפסק-דין בהעדר ... בנתחנו את ההלכה האמורה הן זו הכללית והן זו החלה בעניני ... עמדנו על כך, כי 'בסיסה העיוני של הלכה זו אינו נקי מספיקות', שכן ניתן לומר, שאין היא מקיימת את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי. עם זאת הלכנו בעקבותיה, הן משום שלא נתבקשנו לסטות ממנה, והן משום ש'כוחה של ההלכה בהגיונה'. על היגיון זה אמרנו שם: משהוגש כתב הגנה, הרי הוא מצוי בפני בית המשפט, ויהיה זה מלאכותי ליתן פסק-דין תוך יצירת פיקציה כי כתב ההגנה איננו. זאת ועוד: נעילת שערי בית המשפט בפני נתבע אינה עניין של מה בכך, וקשה לראות צידוק במתן אפשרות לתובע לקבל פסק-דין לטובתו, כאשר ברור מהנסיבות שהנתבע מתגונן נגד התביעה.' עתה, קמה ומתעוררת השאלה, עד כמה נהיה מוכנים להרחיב הלכה זו, ועד כמה נאפשר סטייה נוספת מכללי הדיון הראוים. מוצאים אנו עצמנו במילכוד, שכן, אם נרחיב את ההלכה על-פי הגיונה הפנימי, נתרחק מרחק נוסף מהמבנה הרגיל של סדרי הדין הראויים, ... השאלה היא איפוא, אם על אותה קשת נרחבת של מצבים משתנים קיימת 'נקודה גיאומטרית', אשר ניתן לזהותה במידת ודאות סבירה, ואשר ממנה והלאה לא נהיה מוכנים עוד להתרחק מדרישות התקנות ... ניתן למקד 'נקודה גיאומטרית', וניתן לגבש אמת מידה, אשר על פיה עד לשלב מסוים נאפשר התחשבות בכתב-הגנה ... שהוגשו באיחור וללא הרשאה כדין, ומאותו שלב ואילך לא נתחשב בהם עוד. לדעתי, 'הנקודה הגיאומטרית' היא המועד בו הוא דן בבקשה..." יישום מבחנים אלה מוליך למסקנה כי כתב ההגנה הוגש מעבר לאותה נקודה גיאומטרית המטה את הכף, שכן לא רק שהתקיים דיון בבקשה אלא אף נקבע כי התובעות זכאיות לקבלת פסק דין כנגד נתבעים 2 ו - 3. יחד עם זאת, וכפי שציינה כב' השופטת ארבל בהחלטתה בעניין כסיף, ובהתייחסה להחלטת כב' השופט ריבלין ברע"א 8743/01 אריעד מבנים בע"מ נ. אבי אור אריק הנדסת חשמל בע"מ, פ"ד נ"ו (4) 61, יש צורך למצוא את נקודת האיזון בין השיקולים השונים: "דהיינו מציאת האיזון בין האינטרס המצדיק (קבלת פסק דין בהעדר הגנה, לבין זכות היסוד של הצד שכנגד לגישה לערכאות ולחשיבות המהותית שבניהול ההליך המשפטי במעמד שני הצדדים." באותה החלטה התייחסה כב' השופטת ארבל למשך הזמן שעבר מאז תום המועד להגשת כתב הגנה, ולכך שעל בית המשפט לבחון האם קיימים אמצעים חלופיים שירפאו את הנזק שנגרם ע"י הפגם הדיוני, "שפגיעתם בזכות היסוד לא תעלה על הנדרש" (ראה: רע"א 1958/00 נדב נ. סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזה בבית אל על פ"ד נ"ה (5) 43 אשר קבע כי בד"כ בתשלום הוצאות יהא כדי להביא לאיזון הנדרש). יישום דברים אחרונים אלה על ענייננו, תוך הבאה בחשבון שהתובעות טרם המציאו את אשר היה עליהן לעשות לשם מתן פסק הדין, ותוך התחשבות במורכבות ההמצאה לידי הנתבעים 2 ו- 3 היה מביא, גם הוא, להחלטה לפיה יש לקבל את כתב ההגנה אשר כבר הומצא לבית המשפט. התוצאה היא, כאמור, כי דין בקשת התובעות להידחות. שאלת ההוצאות תידון בשלב מאוחר יותר. חטיפהמשפט פליליפיצוייםטרור