פסק דין 1. עניינו של המערער מגיע זו הפעם השניה לבית משפט זה בערעור על החלטות של וועדות רפואיות עליונות. תחילה נדונה הפרשה בגדרו של ע"א 4468/03 פרץ נ' קצין התגמולים, תק-מח 2004(2), 7140 (פסק דין מיום 9.6.04). בפסק דין זה נקבע, כי בשל תקלות כאלה ואחרות שנפלו בפעולת הוועדה הרפואית העליונה בכל הנוגע לקביעת דרגת נכותו של המערער בגין מצב עמוד השדרה הצווארי, מן הראוי שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית העליונה כדי שהוא יוכל להציג את טענותיו וראיותיו בנדון. יובהר כבר עתה, כי טרוניית המערער התמקדה בכך שהוועדה הרפואית העליונה, אשר החלטתה היתה נשוא הדיון בע"א 4468/03 הנ"ל, קבעה כי מחצית מנכותו הכוללת בגין מצב עמוד השדרה הצווארי, בשיעור 10%, יש לזקוף על שינויים ניווניים שאינם בגדר נכות מוסבת כתוצאה מהפגימה שהוכרה. 2. בהמשך לפסק הדין בהליך הנ"ל התכנסה וועדה רפואית עליונה ביום 27.10.04. לפני וועדה זו טענו המערער ובא כוחו המלומד, עו"ד דוד פרלמן, ואף הופיעה היועצת המשפטית של המשיב, עו"ד נחמה פרלמן, אשר הנחתה את חברי הוועדה בכל הנוגע למשמעות פסק הדין שניתן בע"א 4468/03 הנ"ל. לאחר עיון בכל המסמכים הרפואיים ושמיעת טענות הצדדים סיכמה הוועדה הרפואית העליונה את עמדתה כדלהלן: "העובדות העומדות בפנינו הן, שהמערער לא התלונן לפני הוועדות על הצוואר, הוועדות התייחסו בבדיקה לצוואר, לא מצאו ממצאים מיוחדים. הצילומים היו תקינים. גם במכתבים נוספים המתארים פניות לרופאים שונים אין התייחסות לעמ"ש הצווארי, אלא בעיקר המותני. אנו מציינים, כי הוועדות כתבו שטווח התנועות בעמ"ש צווארי היה תקין ולכן לא סביר להניח שהיו קובעים נכות לעמ"ש הצווארי בשיעור של 10 אחוז לאור ממצאי הבדיקה, והנכות שנקבעה גם היא התייחסה לעמ"ש מותני. אנו מודעים כי בתיאור הפגימה צויין: 'כאבים בעמ"ש צווארי', אך עלינו לזכור שכאבים כשלעצמם אינם מקנים נכות, מאותה תקופה, וכפי שצוין, לא היו תלונות על הצוואר. לאור כל האמור אנו צריכים לזכור את גילו של הנבדק ואת השינויים הניווניים הנראים בצילומים המתוארים, שהם חלק מגילו של הנבדק, שכן עמ"ש צווארי באותה תקופה של האירוע היה תקין, וכן טווח התנועות היה תקין. לסיכום: הוועדה בדעה שבעצם כלל לא מגיע נכות לעמ"ש הצווארי, ומתוך הספק נכון עשתה הוועדה הקודמת שחילקה את הנכות הכוללת לשני חלקים, שכן בהתאם להחלטת בית המשפט העליון יש לנהוג ביד רחבה עם נכי צה"ל, ואכן זאת עשו לפנים משורת הדין. אנו בדעה שהקביעה היא נכונה ודוחים את הערעור". התוצאה היתה, שנכותו הכוללת של המערער נותרה בעינה, בשיעור של 23 אחוזים, כאשר מתוכה 5 אחוזים בגין "מצב אחרי חבלת עמוד שדרה צווארי ישנה". על החלטה זו הוגש הערעור דנן. 3. טענותיו של המערער רבות וקשות. בא כוחו לא היסס מלכנות את החלטת הוועדה כהחלטה שיש בה משום התעללות במערער, החלטה שכוללת קביעה "מוטעית ומרושעת". לדבריו, הוועדה התעלמה התעלמות גמורה משלל מסמכים המצביעים על כך שלאורך כל השנים, ולא רק לאחרונה, סבל המערער מבעיות בעמוד השדרה הצווארי, ואף נזקק לצווארון אורתופדי במשך מספר שנים. עוד טען עו"ד פרלמן, כי לא יכול להיות בסיס רפואי לקביעה לפיה מחצית ממצב עמוד השדרה הצווארי נובע משינויים ניווניים שאינם קשורים לפגיעה המוכרת, כאשר יש אינדיקציה לכך שהפגיעה כללה גם פגיעה באיבר זה וכי מצבו הרפואי הכולל של המערער, שעיקרו מצב הגב המותני, בהכרח משליך על מצב הצוואר, כך שגם אם קיימים שינויים ניווניים יש לייחסם לפגיעה המקורית. טענה נוספת בפי המערער והיא שהוועדה לא היתה אמורה לערוך רביזיה כוללת של מצבו, אלא אך להתמודד עם העובדה שבעבר, ביום 27.8.02, נקבעה למערער על ידי וועדה רפואית עליונה קודמת נכות בשיעור 10 אחוז בגין מצב עמוד השדרה הצווארי, ובמקרה של סטייה מקביעה זו - ליתן לכך הסבר והנמקה. אכן, קביעה זו, של הוועדה מיום 27.8.02, שהמערער מבקש לחזור ולאמצה, היא ביסוד כל ההליכים שהתקיימו מאז שהקביעה האמורה נעשתה. לאחר שבאותה וועדה נקבעה למערער נכות בשיעור האמור, יזם יו"ר הוועדות הרפואיות דיון מחודש, אשר בסופו, לאחר מספר מהלכים, שונתה הנכות באופן שרק מחציתה נזקפה על חשבון החבלה. מהלכים אלה מפורטים בפסק הדין בע"א 4468/03. ביסוד פסק הדין הנ"ל עמד העקרון שלפיו כאשר וועדה רפואית מגיעה למסקנות שונות מהמסקנות אליהן הגיעה וועדה קודמת, זכאי המערער להסבר והנמקה מפורשים ומפורטים. באותה עת לא ניתנו הסברים כאלה ולכן הוחזר העניין לוועדה הרפואית העליונה. כאמור, טענתו של המערער היא שתפקיד הוועדה הנוספת, אשר התכנסה על פי הוראת בית המשפט, התמצה בבחינת הפערים בין החלטת הוועדה מיום 27.8.02 לבין ההחלטות המאוחרות יותר. על פי הטענה, בהחלטה נושא הערעור דנן חרגה הוועדה הרפואית העליונה מתפקידה האמור. מצד אחד היא ערכה רביזיה מלאה של מצב עמוד השדרה הצווארי מאז אירוע החבלה ומצד שני היא התעלמה ממסמכים רפואיים שעמדו לנגד עיניה. 4. לאחר שבחנתי בכובד ראש את טענותיו של המערער אינני רואה מקום לקבלת הערעור. ניתן להבין ללבו של המערער, אשר חש שמאז שנקבעו לו ביום 27.8.02 עשרה אחוז נכות בגין מצב עמוד השדרה הצווארי, מתקבלות החלטות בוועדות הרפואיות שכל מטרתן לכרסם בתוקפה של ההחלטה האמורה. דא עקא, שלאחר שהעניין הוחזר על ידי בית המשפט לוועדה הרפואית העליונה, התכנסה וועדה זו וביצעה את המוטל עליה באופן שאינו מקים כל יסוד לטענה שניתן לטעון לפני בית המשפט, בגדר נקודה משפטית שרק עליה ניתן לערער. אינני רואה כל פסול בכך שהוועדה סרקה את מכלול הנתונים הרפואיים הרלוונטיים להחלטתה. אינני רואה כל פגם משפטי בקביעת הוועדה לפיה חלק ממצב עמוד השדרה הצווארי אינו יכול להיזקף על חשבון הפגיעה המוכרת. מדובר בקביעה רפואית מובהקת, כשלבית המשפט אין כלים לבחון אותה ולא ניתן לתקוף אותה במסגרת ערעור המוגש בגדר הוראת סעיף 12א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב], ערעור המוגבל ל"נקודה משפטית בלבד". הוועדה הגשימה את המדיניות הראויה לפיה במצב של ספק יש להעדיף את זכויות הנכה, ולמרות הספק שהיה לה, אם בכלל קשור מצב עמוד השדרה הצווארי לפגיעה המוכרת, העניקה למערער חמישה אחוזי נכות בקשר למצב זה. אין ספק שמקור תחושתו הקשה של המערער במהלכים הבלתי תקינים לכאורה שהתנהלו לאחר שניתנה החלטת הוועדה ביום 27.8.02. ואולם, מצב בלתי תקין זה כבר בא על פתרונו בפסק הדין בע"א 4468/03. עכשיו, לאחר שהעניין הוחזר לוועדה הרפואית העליונה, אשר אף התכנסה בתל-אביב ולא בירושלים (כמו הוועדות הקודמות שדנו בעניינו של המערער), אינני סבור שנפל פגם בהחלטת הוועדה אשר מצדיק התערבותו של בית משפט זה. ביסוד ההחלטה מצויה הקביעה הרפואית הטהורה, שלפיה מצב צווארו של המערער נובע, בחלקו, משינויים ניווניים שאינם קשורים לחבלה שנגרמה לו בעת שירותו הצבאי, קביעה שאין עילה להתערב בה. 5. התוצאה היא שהערעור נדחה. אין צו להוצאות. רפואהועדה רפואית