החלטה בקשה לעיון חוזר. 1. התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה שעניינה מתן צו לפי סעיף 9 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, ותשלום פיצויים בסך 5,000,000 ₪, הכל כמפורט בכתב התביעה. 2. הנתבעים הגישו כתב הגנתם בו הוכחשו טענות התובעים, הן לגוף העניין והן לעניין הסעדים המבוקשים. כן הוגשה בקשה (בבש"א 7258/04) לסילוק התביעה על הסף כנגד הנתבעים 4 - 2. 3. הצדדים הוזמנו לדיון, שהוגדר כקדם משפט, ליום 14.11.04, שלאחר מכן נדחה ליום 21.12.04, ובאותו מועד אכן התקיים דיון קדם המשפט. בתום אותו דיון, ולאחר שבמהלכו הובאה הצעת פשרה לפני הצדדים, נקבע קדם משפט נוסף ליום 17.1.05. בסופו של דבר ולאחר שלא התקיים דיון נוסף לאור בקשות דחייה שהוגשו, (בהסכמה), הוגשה לבית המשפט הודעה על הסדר פשרה, והסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים קיבל תוקף של פסק דין. 4. בהודעה על הסדר הפשרה ביקשו הצדדים השבת האגרה ששולמה, בנימוק שהתקיימה ישיבה אחת בלבד, וכלשון ההודעה (בסעיף 3) ישיבה: "אשר נוצלה למתן מענה לשאלות בית המשפט הנכבד ואשר בה הועלה על ידי בית המשפט הנכבד הכיוון לסיום המחלוקת בין הצדדים, בצורה ובדרך, כפי שאכן אירע בפועל, ובהתחשב בחסכון בזמן שיפוטי יקר ...". 5. במסגרת פסק הדין אשר נתן תוקף להסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים, נקבע כי לא ניתן להורות על השבת האגרה ששולמה. 6. בהמשך, הוגשה מטעם התובעת בקשה לעיון חוזר בעניין השבת האגרה (בקשה שהוגשה גם על דעת הנתבעים). נימוקי הבקשה, בתמצית, הנם כדלהלן: הבקשה נסמכה על הוראת תקנה 15 (א) לתקנות בית המשפט (אגרות), תשמ"ח-1987 הקובעת: "הסתיים הליך בפשרה או בוטל או נמחק ע"י מגישו, הכל לא יאוחר מישיבת קדם המשפט הראשונה, תוחזר האגרה ששולמה, בניכוי ...". התובעת שבה על הטיעון שפורט בהודעה על הסדר הפשרה לעניין השבת האגרה (טיעון שנוסח בצורה מעט שונה, ר' סעיף 2 לבקשה). נטען כי הישיבה לא עסקה, אפילו לא בזעיר אנפין, בנושאים "הקלאסיים" של קדם משפט (כגון שאלונים וגילוי מסמכים) ואף לא בבקשה בדבר מחיקת התביעה כנגד מקצת הנתבעים, ונאמר כי ניתן "לסווג ישיבה בודדת זו, לא כישיבת קדם משפט ראשונה", ישיבה המוציאה את ההליך מגדרה של תקנה 15(א) לתקנות בית המשפט (אגרות), תשמ"ח-1987, ויש לראות ישיבה זו כישיבה "מסוג אחר - ישיבה שנועדה להביא הצדדים לפשרה ...". בהתאם, באו הפניות לעניינים דומים בהם נקבע כי הדיונים בגינם התבקשה השבת האגרה לא באו בגדר "קדם משפט", שכן, לא כל התייצבות של באי כוח הצדדים נחשבת כקדם משפט, ואף שבענייננו ההודעה שנשלחה לצדדים נשאה את הכותרת "קדם משפט", נטען כי אין להיתפס לכותרת הדיון המצוינת בהזמנה שהומצאה לצדדים לשם קביעת מהות הישיבה, אלא יש להתייחס לכל דיון לפי מהותו. טענה נוספת אותה העלתה התובעת נסמכה על האמור בתקנה 15(ב) לתקנות האגרות לפיה יש להשיב האגרה כאשר הסכסוך מועבר לבוררות או לגישור, גם אם המעבר לאפיק זה נעשה לאחר קדם המשפט הראשון. נטען, כי אם כך היה נעשה בעניין הנדון - הייתה התובעת זוכה להחזר האגרה, והעובדה שהצדדים התפשרו בינם לבין עצמם ולא באמצעות מגשר או מפשר חיצוניים, גורמת ל"הענשת" התובעת. טענה אחרונה זו דינה להידחות כבר עתה שכן אין למצב דברים היפוטטי (העברה אפשרית לגישור או בוררות) השלכה מעשית, מקום שלא נעשה הדבר בפועל. 7. באשר למסגרת הדיונית של בקשה זו, שהנה בקשה לעיון חוזר, הפנה ב"כ התובעת להחלטתו של כב' הנשיא ברק בע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ. מנהל מס ערך מוסף. אלא, החלטה זו, בהקשר זה, עניינה הוראת תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הדנה בביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד, מה שאין כן בענייננו. אולם, משהוגשה בקשה זו בהסכמת הצד שכנגד, איני רואה מניעה מלשוב ולהידרש לה מבלי להיזקק לכללים בדבר סופיותן של החלטות ביניים. 8. לגוף העניין: סמכותו של שופט במסגרת קדם משפט קבועה ומנויה בתקנה 143 לתקנות סדר הדין האזרחי, וסמכות זו, כאמור באותה תקנה, משתרעת על פני מגוון נושאים. מטרות קדם המשפט מוסדרות, למעשה, בהוראת תקנה 140, לפיה קדם משפט נועד, בין היתר, "לבירור של נושא הריב ודרכי הדיון בו, במגמה לייעל את הדיון, לקצרו, להחישו או כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין", וראה גם ע"א 680/87 המגן חברה לביטוח נ. אליהו, פ"ד מ"ו(4) 154, וע"א 5492/92 גאוני נ. בנק דיסקונט לישראל, פ"ד מ"ז(3) 223, לעניין ייעול הדיון, פישוט הדיון וקירוב עמדות הצדדים. לעניין התכלית שבקיום קדם משפט, נאמר בהחלטה בע"א 680/87 הנ"ל: "אמור מעתה, כי מטרתו העיקרית של שלב קדם המשפט היא אכן ייעול הדיון העתיד לבוא, קידומו והכנתו כראוי, אם על ידי בדיקת התביעה וההגנה עד כמה יש בהם מתום; אם על ידי הגדרת השאלות 'האמיתיות' השנויות במחלוקת בין הצדדים; אם על-ידי קביעת הדרך בה תוכחנה הטענות. כמו כן מטרתו להורות כל הוראה לסדר הדין שיש בה לפשט את הדיון או להקל עליו, כאמור בתקנת משנה (10), לרבות, כך יש להבין את ההוראה הכללית, מתן פסק-הדין, כאשר סבור השופט כי התיק בשל לכך, וכאשר באותו שלב, לאחר כל הבירורים המוקדמים, אין עוד כל צורך בדיון נוסף ... כפי שקבענו בדנ"א 21/89 הנ"ל, קדם משפט הוא ביסודו הליך מקדמי, שמכשיר את התיק לשמיעת הוכחות במועד שייקבע ובפלוגתאות שתיקבענה". בעניין דידן מדובר בדיון שנערך לגוף העניין ובנוגע לעניינים מהותיים, דיון אשר עסק בלב המחלוקת ובניסיון לפותרה. הדיון לא התייחס לעניינים משניים כגון דיון בבקשה לדחיית מועד, הודעה פורמלית של הצדדים וכד', אולם, וכאמור, נערך דיון שנסוב על לב המחלוקת: התובעת עוסקת, בין היתר, בתכנון בתחום הדרכים והתעבורה,לרבות מסילות ברזל ונתבעת 1 עוסקת במתן שירותי בקרה. התובעת התקשרה עם רכבת ישראל בע"מ למתן שירותי תכנון לקו הרכבת העתיד לחבר בין נתב"ג לבין העיר מודיעין ונתבעת 1 הועסקה ע"י משרד התחבורה כחברת בקרה. נטען, כי הנתבעת 1 הפיצה מכתב בו יוחסו לעבודת התכנון של התובעת ליקויים וכשלים המתייחסים לגשרים שבקו הרכבת הנדון. במסגרת הדיון שהתקיים, הובהרו אירועים שהתרחשו ונולדו לאחר הגשת כתבי הטענות מטעם הצדדים, אירועים שמטבע הדברים לא פורטו בכתבי הטענות שבתיק (ולכך, כנראה, מכוון ב"כ התובעת בדברו בבקשה על "לימוד התיק": השאלות שהופנו לצדדים במהלך קדם המשפט התייחסו להתפתחויות שחלו לאחר הגשת כתבי הטענות, כאמור). בעקבות בירור עובדתי זה, בקשר עם אירועים אלה, באה הצהרתו של ב"כ התובעת כפי הרשום בפרוטוקול הדיון (הצהרה בדבר הפסקת פעילות הנתבעים עבור משרד התחבורה, מחד, והמשך ביצוע העבודות ע"פ התוכניות המקוריות, ע"י התובעת, מאידך), הצהרה אשר לא הייתה יכולה להינתן לולא נערך דיון לגוף המחלוקת. בעקבות כל אלה ניתנה הצעת הפשרה המופיעה גם היא בפרוטוקול הדיון (הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים תואם להצעה זו). בענייננו, קיימת אבחנה מהעניינים שנדונו, למשל, בהמ' (תל אביב -יפו) 1587/96 משה בייטנר נ. או.אר.אס. רפרזנטיישן סרביס בע"מ ואח' או בהמ' ת"א (תל אביב-יפו) 1151/96 ג'י.אף.טי פרודקטס בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ, החלטות אשר עסקו אף הן בשאלת השבת המחצית הראשונה על האגרה ובשאלה האם יש לסווג את הדיון אשר התקיים באותם מקרים כקדם משפט או כהליך אחר. בענייננו, עסק הדיון ב"בירור נושאי הריב", בהתפתחויות מאוחרות אשר היה להן השלכה על לב המחלוקת, ובהתאם התקיים בירור "אם יש מקום לפשרה", כל זאת מהמטרות הכלולות בתקנה 140 לתקנות סדר הדין האזרחי. 9. מכאן, ועל אף היעילות, המעשיות והענייניות הרבה, אותם גילו הצדדים, בזריזות כה רבה ובאורח אלגנטי, אין אלא לדחות את הבקשה. מטעם זה לא ביקשתי את תגובת המדינה. עיון חוזרמסמכים