קצבת שארים - גמלאי צה"ל לפי חוק שירות הקבע בצה"ל

פסק דין 1. זה ערעור על החלטת ועדת הערר לפי סעיף 7(נג) לחוק שירות הקבע בצה"ל (גימלאות) (נוסח משולב) התשמ"ה-1985 (להלן:החוק) לפיה נדחתה תביעת המערערת לקבלת תגמולים מהמשיב. 2. בתיק זה נדחתה בקשת המערערת להגשת תצהירים והבאת ראיות שהוגשה במסגרת הערעור. על פי פרו' הדיון מיום 20.9.04, היה על המערערת להגיש סיכומים אם הבקשה להגשת ראיות תידחה. סיכומים כאלה לא הוגשו. בנסיבות אלה, נראה כי יש לראות את המערערת כמי שחזרה בה מערעורה. ואולם, אני רואה לנכון ליתן החלטה בבקשה על פי החומר המצוי בתיק. 3. בעלה המנוח של המערערת היה גימלאי של צה"ל, ולאחר פטירתו פנתה המערערת למשיב בבקשה להכיר בה כזכאית לתשלום קצבת שארים, על פי סעיף 25א לחוק שירות הקבע. המשיב דחה את הבקשה. ערעור המערערת על החלטה זו נדחה על ידי ועדת הערר, בהחלטה מיום 27.11.02. מכאן הערעור שלפני. 4. עובדות רקע הנחוצות לדיון: בשנת 1990, ניתן על ידי בית הדין הרבני פסק דין כנגד המערערת בתביעת הגירושין שהגיש בעלה המנוח ש' בוסי (להלן: פסק הדין), ובו נקבע, בין השאר, כי "האשה מרדה בבעלה מאז עזיבתה את בעלה מביתם המשותף בעיר ראשון לציון ועברה לגור בגפה עם שני ילדיהם המשותפים באשקלון". עקב סירובה של המערערת לקבל גט, ניתן למנוח היתר נישואין. לא הוטלה על הבעל חובת מזונות, והמנוח לא תמך בפועל במערערת ובילדיו. ביום 25.9.00 הגישה המערערת תביעת גירושין משלה כנגד המנוח. המנוח תמך בתביעה זאת, ונקבע מועד לסידור גט ביום 8.1.01. ברם, המנוח הלך לעולמו ביום 20.12.00 והליך הגירושין לא התקיים. 5. השאלה שלפני היא האם בדין ראה המשיב, ואחריו ועדת הערר, את המערערת כגרושה (שאינה זכאית לקצבת שארים), בקבעו כי על פי סעיף 30ג לחוק שירות הקבע, עזבה את המנוח "מרצונה". סעיף 30ג לחוק קובע: "חייל שאשתו עזבה אותו מרצונה, דינה לעניין חוק זה כדין גרושה, ובלבד שנתמלאו אחד מאלה: (1) האשה עזבה את החייל לא יאוחר משנה לפני מותו ולא חזרה אליו לפני מותו... (2) תביעת האשה למזונות הסתיימה בפסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך, או שהחייל והאשה ערכו הסכם בכתב בדבר המזונות". 6. באת-כח המשיב טוענת כי מסעיף 30 לחוק, כמו גם מסעיפים 21 ו- 25 לו, עולה בבירור שתכליתו של החוק היא לאפשר תחליף הכנסה למשרת הקבע שפרש או לשאיריו לאחר מותו, וכי החוק נועד להגן על התלויים במשרת הקבע או הגימלאי שנפטר, אשר בהם תמך ממשכורתו או מקצבתו עד למותו. באת-כח המשיב תמכה טענה זו בפסיקה. טענת תכלית זו מקובלת עלי. מכאן, טוענת באת-כח המשיב, שאין מקום לתת קצבה לאלמנה שלא חיה עם הגימלאי שנפטר תקופה העולה על 20 שנה קודם לפטירתו, לא קיבלה ממנו מזונות, לא היתה זכאית למזונות ולא נתמכה על ידו כלל. 7. טענתה העיקרית של המערערת, כפי שעלתה לפני וועדת הערר היא, כי אין להחיל עליה את הוראת סעיף 30(ג) לחוק, הואיל ועזבה את הבית מאונס בשל אלימותו של המנוח. וועדת הערר סברה כי יש להחיל לגבי המערערת את ההלכה בדבר השתק פלוגתא, ולקבל בפלוגתא האמורה את הכרעת בית הדין הרבני בפסק הדין שצויינה לעיל (בשאלת עזיבתה את הבית, אם נעשתה מרצונה או מאונס). המערערת סבורה כי טעה המשיב בהסתמכו על קביעות בית הדין הרבני ובסרבו לבחון את טענותיה לגבי נסיבות עזיבתה את הבית. ב"כ המערערת טוען כי הפלוגתא שעמדה לדיון שם שונה מזו המתעוררת כאן. 8. לשיטתי דין טענת המערערת להידחות, גם אם נכונה טענתה שהיו לה סיבות טובות לעזוב את הבית, ובכלל זה אלימותו של המנוח. ואולם, מגירסת המערערת עצמה עולה כי חפצה לצאת מהבית בשל אלימות בעלה, לא היתה מעוניינת בשלום בית ובסופו של דבר הגישה היא עצמה תביעת גירושין. כמו כן, מפסק הדין של בית הדין הרבני עולה כי חרף בקשות חוזרות ונשנות של בעלה והוראות של בית הדין כי עליה לחזור לבעלה, לא נאותה המערערת לעשות כן. מכאן שהיא גיבשה רצון לעזוב את בעלה. בגדר המונח "מרצונה", הקבוע בסעיף 30ג, אין מקום לבדוק אם לרצון זה היתה הצדקה. גם אם ייחסו של המנוח היה הגורם לעזיבתה את הבית, עדיין מדובר ברצונה שלה שלא לחיות עמו. היא לא גורשה על ידו או על ידי אחרים. די בכך כדי למלא אחר המונח "מרצונה". גישה פרשנית זו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק, כפי שתוארה. לאורה של תכלית זו מסקנתי היא שכוונת הביטוי "מרצונה" לא היתה לברור מהות יחסיהם של בני הזוג שאחד מהם הוא החייל, אלא להוציא מקרה שההפרדה בין בני הזוג נכפתה על האשה, וקטעה את יכולתה להמשיך וליהנות מתמיכת החייל. 9. לכן, גם אם כטענת ב"כ המערערת שגתה הוועדה בהחילה לענין זה את כלל מעשה בית דין, ובהישענה על האמור בפסק הדין של בית הדין הרבני - ואין אני קובעת כך - אין בטענתה של המערערת כדי לשנות את פני התמונה העולה מעצם עזיבתה את הבית לפני שנים, עזיבה שאינה במחלוקת כלל, יהו סיבותיה אשר יהיו. 10. לאור האמור, הערעור יידחה. אין צו להוצאות. צבאצה"לקצבת שאריםגמלאים