פסק דין 1. המערער, יליד 5.1.1980, התגייס לשירות בצה"ל ביום 8.7.98. בחודש אוקטובר 2000 החל להתלונן על כאבים בחזה, תלונות ששבו ונשנו גם לאחר מכן. דא-עקא, האבחון הסופי של מחלתו נעשה רק בחודש אוגוסט 2001, לאחר בדיקת ביופסיה, שבעקבותיה החל לקבל טיפול כימותראפי וטיפול בפרדניזון דרך הפה. אין מחלוקת, כי בשל מחלתו סובל המערער מנכות בשיעור של 100%. לטענתו, מלוא שיעור הנכות צריך להיות מוכר כפגימה אשר נגרמה בזמן ועקב השירות, זאת בשל העובדה שהוא לא קיבל טיפול רפואי נאות ומיידי במהלך התקופה מאז תלונתו הראשונה. 2. ביום 21.11.01 הודיע קצין התגמולים למערער, כי הוא מכיר בהחמרה של 50% מדרגת הנכות הכוללת. על-כך הוגש הערעור לפני הועדה קמא, שבה חזר המערער על טענותיו לגבי גרימת המחלה עקב השירות, ולא רק לגבי החמרתה. בטענותיו הסתמך המערער על חוות-דעתה של פרופ' ד' רונד. המשיבה סמכה טענותיה על חוות-דעתה של פרופ' ד' מייטס. שתי המומחיות נחקרו במהלך הדיון ושתיהן היו בדעה, כי לא השירות הוא שגרם למחלה. המחלוקת התמקדה בשאלת עיתוי האבחון והתוצאה הנובעת מגילויה המאוחר של המחלה. לטענת המומחית מטעם המערער, לנוכח האיחור הרב באבחון התגלתה המחלה רק כאשר הייתה במצב מתקדם ביותר, באופן שכבר לא ניתן היה למנוע את התפשטותה. בנסיבות אלו נדרש ליתן למערער טיפול אגרסיבי, שאף לאחריו סיכויי ההחלמה הם נמוכים למדי. 3. לאחר שהועדה שקלה את עמדות המומחיות, היא החליטה לאמץ את חוות-דעתה של פרופ' רונד, בדבר האבחנה המאוחרת. בנסיבות אלו היא ראתה באי-התערבות יעילה מצד הרופאים מחדל, אשר החמיר את המחלה עד למאוד. לנוכח זאת, מסקנתה הייתה כי ההחמרה מתקרבת מאד לשיעור של 100%, ומכאן שניתן להכיר בגרימת המחלה עקב השירות. על יסוד מסקנה זו התקבל הערעור, והערכאה הקודמת חייבה את המשיבה לשלם למערער את הוצאותיו בהתאם לקבלות וכן לשאת בשכר טרחת עורך-דין, בסך של 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ. 4. המשיבה לא חלקה על מסקנות הועדה והערעור הוגש דווקא על-ידי המערער, זאת אך ורק בנוגע לשיעור שכר טרחת עורך הדין אשר נפסק לזכותו במסגרת הוצאות המשפט. לטענת המערער, מכיוון שהוא אינו רשאי לתבוע את המשיבה בתביעת נזיקין בשל רשלנות רפואית, ועליו למצות את טענותיו במסגרת ההליכים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1957 [נוסח משולב], הרי הדיון לפני הועדה היה למעשה דיון המהווה תחליף לתובענה בשל רשלנות רפואית, כאשר "נושא הדיון חייב ניהול תביעת רשלנות רפואית לכל דבר ועניין, לרבות קיום הוכחות, חקירת מומחים רפואיים, וכו'" (סעיף 3 לכתב הערעור). בנסיבות אלו הוא סבור, כי אין כל יחס סביר בין היקפה הכספי של זכייתו לפי גובה התגמולים שלהם הוא זכאי ומהות העניין שנדון בוועדה, ובין גובה שיעור שכר הטרחה שנפסק לטובתו. 5. באי-כוח הצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם בכתב ופסק-דין זה ניתן לאחר הגשתם. 6. בא-כוחו המלומד של המערער עומד בסיכומיו על-כך, שהייצוג לפני הועדה קמא היה למעשה בתביעה של רשלנות רפואית. אף שהפרוצדורה בין ההליכים בוועדה ובין אלה המתנהלים בבית המשפט - שונה, עדיין נדרש זמן רב כדי להתייעץ עם בעלי מקצוע מומחים, הכנת חקירות נגדיות, לימוד חומר רפואי ועוד כיוצאים באלה. הוסיף הפרקליט ועמד על-כך, שאינטרס הציבור מחייב פסיקת שכר טרחה ריאלי וראוי במסגרת ההליכים הנדונים לפני הועדה, זאת על-מנת שהנכים יוכלו לקבל ייצוג משפטי ראוי והולם. לדעתו, שכר הטרחה שנפסק אינו מבטא כראוי את מורכבות ההליך ואת ייצוגו של המערער, ואף אינו עולה בקנה אחד עם שיעור הנכות אשר נקבע לבסוף ועם התוצאה הכספית הנגזרת ממנו. 7. מנגד לכך עמד בא-כוחו המלומד של קצין התגמולים על ההלכה הידועה, לפיה הוצאות ושכר טרחת עורך-דין הם עניין הנתון לשיקול-דעת הערכאה הדיונית, ולא בנקל יתערב בית המשפט שלערעור בפסיקתם. לגישתו, ההליך דנן לפני וועדת הערעורים היה למעשה הליך רגיל של ערעור. הדיון בו לא היה שונה ממאות ההליכים המתקיימים לפני הועדה מדי שנה בשנה, וגם היקף החומר שהוגש לא היה שונה מהרגיל. סכום שכר טרחת עורך הדין (בנוסף להוצאות על-פי קבלות) משקף את הסטנדרד אשר נקבע בדיונים לפני הועדות, שלפיו שיעור שכר טרחת עורכי הדין ינוע בין 2,000 ש"ח ובין 5,000 ש"ח. עוד הוסיף הפרקליט ועמד על-כך שמבחינה כספית, ההבדל בין החמרה בשיעור של 50% וגרימה מלאה לא היה בנסיבות העניין הקונקרטי מהותי, זאת מכיוון שלמערער שולמו לאורך כל השנים תגמולי מחייה, שהשפעת דרגת הנכות עליהם היא שולית בלבד. בנסיבות אלו עתרה המשיבה לדחות את הערעור. דיון 8. וועדת הערעורים לפי חוק הנכים תגמולים ושיקום היא בית דין מינהלי בהתאם לחוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב-1992 (סעיף 5 בתוספת לחוק). לפי סעיפים 27 ו-39(א) לחוק, אין מניעה שעו"ד ייצג את המערער ובית הדין רשאי לפסוק לבעל הדין הוצאות, לרבות שכר טרחת עורך דין. לפיכך, מאז חקיקת החוק הנ"ל בשנת 92' אין עוד שאלה באשר לסמכות הועדה לפסוק שכר טרחה עבור ייצוגו של המערער בפניה. לא כך היה בעבר. סעיף 33(ה) לחוק הנכים הנ"ל, שבוטל בשנת 99' (תיקון תשנ"ט [מס' 2]) קבע: "אדם המופיע בפני ועדת ערעור כבא כוחו של תובע לא יהיה זכאי לשכר טרחה, אלא באישור וועדת הערעור על פי בקשתו, ובאישור שייקבע על ידה". הוראה זו שללה למעשה תוקף של התחייבות הנכה המערער כלפי עורך הדין המייצג אותו, שכל שכר טרחתו היה נתון להחלטת הוועדה. עם זאת, כבר משנות השבעים קבעה הפסיקה, כי בהליכים בפני ועדת הערעורים לנכים ניתן לפסוק הוצאות בדומה להליכים משפטיים אחרים (ע"א 180/71 לביא נ' קצין התגמולים, פ"ד כו(2) 501). בית המשפט העליון מצא בפסק הדין הנ"ל להגדיל את שיעור ההוצאות שנפסקו לזכות הנכה בהיקף העולה על פי שלושה, זאת בהתחשב ב"סכום התביעה", במספר הישיבות שהתקיימו בפני הועדה וב"שאר ההוצאות". ברע"א 262/89 קצין התגמולים לפי חוק הנכים נ' צורי (דינים עליון, כרך יב, 242) עמד בית המשפט מחדש על הקריטריונים הנדרשים להנחיית וועדות הערעורים, בכל הנוגע לפסיקת שכר טרחת עורך-דין. בין היתר נאמר שם: "מקובל על בית המשפט הזה שבעל דין שזכה בדינו ראוי שיפצו אותו על ההוצאות שנשא בהן, לרבות שכר טרחת עורך-דינו. לענין שכר הטרחה כשאין בסיס מוצק יותר לקביעת שכר הטרחה, ינחה את בית המשפט התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין. בית המשפט הזה בענין לביא, אכן גרס כך והפנה לפריט המתאים ביותר למקרה דנן בכללי התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין, גם הוא עצמו, באותו ענין, הלך בדרך זו" (שם, בעמ' 2). כיום התעריף המינימלי אינו מהווה עוד תעריף מחייב אלא מומלץ בלבד, אולם העיקרון בהפנייה הוא הצריך להנחותנו, בכך שפסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בהליכים לפני הועדה אינה צריכה להיות שונה במהותה מקביעה דומה בהליכים בבית המשפט. יצוין, כי פסק-דין זה התייחס למצב המשפטי אשר קדם לחקיקת חוק בתי דין מינהליים, אולם מובן שהנאמר בו יפה שבעתיים לאחר הסדרת נושא פסיקת שכר הטרחה בו. זאת ועוד, סטנדרד שיעור ההוצאות כפי שנטען על-ידי המשיבה (פסיקה של סכומים הנעים בין 2,000 ל-5,000 ש"ח), אינו מקובל עלינו. אין אנו סבורים שבשיעורים אלה יוכל החייל הנכה לזכות לייצוג משפטי הולם, ומובן גם שאין כל הצדקה שכשיטה יהא עליו לספוג חלק מעלויות ההליך. דעתנו היא, כי רף סכום שכר טרחת עורך הדין עבור ניהול ההליך לפני ועדת הערעורים, צריך להיות גבוה יותר באופן משמעותי. עם זאת, מובן כי בכל תיק ותיק יש לשקול את נתוניו המיוחדים. 9. בכל הנוגע לטענות המועלות בענייננו, יש להבחין בין טיבו של ההליך דנן ובין תביעת נזיקין בשל רשלנות רפואית. ההליך לפני הועדה אינו מתייחס כלל לשאלת הנזק, נושא שהוא, כשלעצמו, מקיף ורחב יריעה בתיקי רשלנות רפואית. שאלות ההחמרה והגרימה בו הן ממוקדות ומצומצמות יותר משאלת האחריות והאשם, על-פי דיני הנזיקין הרגילים. גם המדיניות המשפטית כפי שהתפתחה לאורך השנים מקלה יותר עם הנכה בהשוואה לניזוק רגיל. זאת ועוד, גם בהליכים רגילים בפני ועדת הנכים, דהיינו - שלא במקרים שבהם מתעוררת שאלת רשלנות רפואית, מובאות חוות-דעת של רופאים מטעם שני הצדדים ובדרך-כלל מתקיימות חקירות נגדיות. בנסיבות אלו, מורכבותו של הנושא דנן אינה כה קיצונית בהשוואה להליכים אחרים באשר להכרה בנכות על-פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ואולם עדיין יש ליתן את המשקל לטיבה של הסוגיה שעמה לדיון, מורכבותה, ההיערכות המיוחדת אשר נדרשה לה והתוצאה בסופם של דברים. במאמר מוסגר נציין, כי אין אנו מתייחסים כאן לטענת בא-כוח המערער בדבר ייחוד העילה מכוח חוק הנכים, זאת לנוכח הוראת סעיף 36 לחוק הנכים תגמולים ושיקום הנ"ל. עם זאת, לענייננו די בכך שהמערער נקט בהליכים בהתאם לחוק הנכים, כדי למצות את טענותיו לרשלנות רפואית כלפיו, במסגרת השירות הצבאי. 10. אכן, רק במקרים מיוחדים תיטה ערכאת הערעור להתערב בשיקול-דעת בית המשפט הדיוני, בכל הנוגע לפסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך-דין, וזאת כאשר נפלו בהחלטתה של הערכאה הראשונה פגם או טעות יסודיים (ע"א 166/87 חמני נ' אדטו-לוי, פ"ד מג(3) 104, 112 מול ב'-ג'; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 544). הלכה זו ידועה ומושרשת היטב והיא בודאי חלה גם בהליכים המתנהלים בפני ועדת הערעורים. עם זאת אנו סבורים, כי בהתחשב במכלול נסיבות העניין והיקף העבודה המיוחד שנדרש בתיק זה, מקפח הסכום שנפסק על-ידי הוועדה קמא את המערער באופן המצדיק התערבות מצד ערכאת הערעור. 11. בנסיבות אלו הערעור מתקבל ושכר טרחת עורך הדין יעמוד על שיעור של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ, זאת ליום מתן החלטת הועדה קמא וחלף הסכום שנקבע על-ידה. בקביעתה באשר לעניין ההוצאות לא יחול שינוי. המשיבה תשא גם בהוצאות המערער בערעור זה ובשכר טרחת עורך-דין בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. צבארפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנותסרטןשירות צבאי