פסק דין 1. הערעורים שאוחדו מתייחסים להחלטה של ועדת הערר למס רכוש וקרן פיצויים (נזק מלחמה ונזק עקיף) התשל"ג-1973 (להלן: ועדת הערר), שניתנה ביום 3/6/03 ולפיה פסקה למערערת פיצוי בגין נזק מלאי בסכום של 312,500$, וסכום של 200,000$ בגין אובדן רווחים, בשקלים לפי השער היציג ביום הגשת הערר (15/6/00), ודחתה את תביעת מטבוגל בע"מ לפיצוי בגין קיצור חיי הפטנט. 2. בתיק ע"ש 706/03 הוגש ערעור על-ידי מנהל מס רכוש בנוגע לפסיקת פיצוי בגין אובדן רווחים ונזק למלאי, בטענה כי לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין אובדן רווחים מאחר שלא הוכח אובדן כזה, ובהתייחס לפיצוי לנזק מלאי, נטען, כי משך הזמן הנדרש לשיקום התרביות ושווי עלותם, נקבעו על בסיס טעות משפטית. בנושא משך הזמן הנדרש לשיקום התרביות הוגש ערעור שכנגד על-ידי חב' מטבוגל בע"מ בע"ש 799/03, ואילו בע"ש 703/03 הגישה חב' מטבוגל בע"מ ערעור בטענה כי הפיצוי שנפסק בראשי הנזק האמורים אובדן רווחים ונזק למלאי - הוא נמוך מן הנזק שנגרם בפועל, וכן ביקשה לפסוק לה פיצוי בגין אובדן רווחים צפויים. ערעור זה הוגש גם כנגד ועדת הערר. לא היה מקום להגיש את הערעור כנגד ועדת הערר, אין היא בעל דין נדרש. לפיכך אני מורה כבר בשלב זה על מחיקת הערעור כנגד משיבה זו. 3. במהלך הדיון בפני ביום 15/3/04 ניתן פסק דין חלקי בנושאי הערעור והערעור שכנגד ככל שאלה נוגעים לנזק למלאי ולמשך הזמן הנדרש לשיקום התרביות ושווי עלותם. המחלוקת שנותרה לדיון היא בנושא נזק בגין אובדן רווחים לרבות אובדן רווחים צפויים. הרקע וההליכים הקודמים: 4. חברת מטבוגל בע"מ (להלן: חב' מטבוגל) הוקמה בשנת 1993, ממוקמת בקריית שמונה ועוסקת בתחום הביוטכנולוגיה - פיתוח ומחקר של תרביות צמחיות שונות. לגרסתה, עוסקת חב' מטבוגל בהפקת חומר, טבע ומרפא מתרביות רקמה צמחית בשילוב הנדסה גנטית. בנוסף פיתחה המערערת טכניקה ייחודית לגידול תאים צמחיים בקנה מידה תעשייתי ייחודי (להלן: מתקן הפיילוט). בתהליך זה על-פי גרסתה מיוצרת רקמה צמחית ממנה ניתן להפיק חומר רפואה. על שיטת גידול זו, רשמה המערערת פטנט בארה"ב, אירופה, יפן, קנדה, מדינות דרום אמריקה, הודו, סין וישראל. ביום 4/5/00 נפגעו משרדיה מפגיעה ישירה של קטיושות. נזקיה הישירים למבנה, לרכוש ולציוד שולמו על-ידי מנהל מס רכוש על-פי הסכם שהושג בין הצדדים, ולא היו עוד במחלוקת בפני ועדת הערר. חב' מטבוגל הגישה תביעה לפיצוי הנוגע לשאלת הרווחיות בשני ראשי נזק: נזק תוצאתי - אובדן רווחים צפויים בגין הפיגור בתוכנית המחקר והפיתוח ואפשרויות גיוס משאבים בגין דחיית מכירות בסכום הנע בין 2.4 מיליון $ ל- 2.7 מיליון $ (להלן: אובדן רווחים). אובדן רווחים - בשל מניעת האפשרות למכור זכויות שימוש בפטנט, עקב קיצור אורך חיי פטנט ואובדן תמלוגים בגין הפטנט בסך של 150,000$ (להלן: אובדן רווח בגין מניעת שימוש בפטנט). החלטת ועדת הערר: 5. הוועדה שמעה עדויות של מנהלי מטבוגל ועדים מטעמה. כמו כן עיינה הוועדה בחוות הדעת המדעית של פרופ' אדם פרידמן, מטעם המערערת ושמעה את עדותו של מהנדס פינצ'ובר שהעיד מטעם מנהל מס רכוש. בהתייחס לתביעה לאובדן רווח בגין מניעת אפשרות למכירת זכויות שימוש בפטנט, קבעה הוועדה שגם בהנחה ש"פטנט" הוא נכס לעניין חוק מס רכוש - והנושא לא הוכרע שם לגופו - אין לפסוק פיצוי בגין כך, וזאת מאחר שהמערערת "לא הוכיחה כי היה למאן דהוא עניין ברכישת הפטנט. אם נוסיף לכך כי לא היה ברור מה יהיו התמלוגים שתקבל העוררת, אם בכלל, בתקופה של 20-25 שנה, הרי שהפסד של שנה אחת או שתיים, אינו יכול להוות בסיס לתביעה". בהתייחס לאובדן רווחים צפויים קבעה הוועדה כי תביעה זו מסתמכת על התוכנית העסקית שהוכנה עבורה ועליה העידו רו"ח רומנו ופרופ' נוימן. בהתייחס למסמך שהוגש לה קבעה הוועדה: "עם כל הכבוד לתכנית העסקית, יש לזכור שמסמך זה נועד בראש ובראשונה לצורך גיוס משקיעים לחברה שהוקמה,ובשלב הכנתה אין לדעת אם הביצועים יהיו תואמים את התוכנית". בהתייחס להוכחת הנזק עצמו קבעה הוועדה: "אנו דנים בערעור כעת קרוב לשלוש שנים מאז נחתה הקטיושה ואין בידנו הוכחות להתעניינותם של קונים במפעל או בתוצרתו. נאמר לנו כי היו כמה מו"מ שלא הביאו תוצאות. למדנו עוד שגם לאחר שנגרם הנזק, הושקעו 2 מיליון דולר עבור 1/3 ממניות המפעל, כלומר שהמפעל הוערך ב- 6 מיליון$ לצורך ההשקעה. אין אנו מסוגלים להעריך אבדן הרווחים הצפויים - אם בכלל - אולם אנו קובעים הן מחמת הספק והן כהערכה לפעילות של היזמים באזור כמו קריית שמונה, שניתן פיצוי בסך 200,000$". טענות בעלי הדיון: 6. טענת מנהל מס רכוש היא, כי יש לבטל החלטת הוועדה או לחלופין להחזיר הדיון לוועדה בפני הרכב אחר, וזאת, מאחר שלאור הקביעות העובדתיות של וועדת הערר, לפיהן לא נגרם למטבוגל אובדן רווחים כלשהו בפועל, נהפוך הוא הוועדה אף קבעה ממצא פוזיטיבי לפיו לא הוכח בפניה אובדן כזה, ממילא לא קמה זכאות למטבוגל לפיצוי בגין נזק עקיף, ובפסיקת הפיצוי על-ידי ועדת הערר היה משום חריגה מסמכות. מנהל מס רכוש מוסיף וטוען, כי אין זה מסמכותה של הוועדה ליצור מנגנון של מענקים במקום שהחוק לא הסמיכה לעשות כן. מנהל מס רכוש מוסיף עוד ומציין, כי מאחר שאינו חולק על העובדות שנקבעו על-ידי הוועדה אלא על גדר סמכותה על בסיס אותן עובדות ממילא, המחלוקת היא בשאלה משפטית, כמתחייב על-פי סעיף 29(ד) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961 (להלן: החוק). מטבוגל טוענת מעבר לטענה בדבר הגשת הערעור באיחור על-ידי מנהל מס רכוש, טענה שיש לדחותה, גם על-פי ניסוחה - הרי שלגופו של עניין, מבהירה מטבוגל כי אובדן רווחים צפויים לחברה בעלת אופי של מחקר ופיתוח, אינו יכול להיעשות על דרך ההשוואה לחברת שיווק. דיון ומסקנות: 7. נראה כי דין הערעורים להידחות. הגם שניסוח החלטת ועדת הערר יכול להעלות את שאלת מקור סמכותה של הוועדה לפסוק פיצוי במקום שלא הוכח נזק, הרי שעיון חוזר בראיות שהיו בפני הוועדה אינו מצדיק התערבות בהחלטת הוועדה. עוד אבהיר, שהעובדות הקובעות הן אלה שהיו בפני ועדת הערר וככל שאלה נקבעו על ידה כתואמים לראיות שהוצגו. מטעם זה יש לקבל עמדת המשיב, כפי שפורטה בסיכומי התשובה. לפיכך, אין בדעתי להתייחס להצגה עובדתית השונה מן האמור לעיל. 8. "נזק עקיף" מוגדר בתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים)(נזק מלחמה ונזק עקיף), התשל"ג-1973 (להלן: התקנות) "... לרבות הפסד או מניעת הרווח שאותם לא יכול היה הניזוק למנוע לו פעל באופן סביר כדי למנעם", כאשר מבחינת שיעורו של הפיצוי צריך שייחשב "לתקופת הזמן הדרושה באופן סביר לסילוק גורמי הנזק" (סעיף 38 לחוק) (ראה ע"ש (חי') 780/02 מנהל מס רכוש חיפה נ' טופ לוין תקשורת בע"מ, מיסים יח/1 (פברואר 2004) ה-45, להלן: פס"ד טופ לוין) התכלית העומדת מאחורי חוק מס רכוש במהותה היא תכלית ביטוחית, קרי; להביא את הנפגע ככל האפשר למצב בו היה נמצא אלמלא קרה מקרה הנזק (ראה גם לצורך השוואה פס"ד טופ לוין, סעיף 10 שם עמדתי על ההבחנה בין נזק צפוי מבחינה פיסית לבין נזק שיש לצפותו במישור הנורמטיבי, תוך הפנייה לע"א 914/91 מדינת ישראל נ' לוי וערעור שכנגד, פ"ד מח(3) 45, 64). 9. לשאלה העקרונית אם גם חברה העוסקת במחקר ובפיתוח יכולה להיות זכאית לפיצוי בגין אובדן רווח עתידי, יש להשיב בחיוב. מן הטעם האמור, ע"ש (חי') 654/01 (מנהל מס רכוש נ' סלילים חולה בע"מ(טרם פורסם) אליו הפנה ב"כ מנהל מס שבח, אינו רלוונטי. בענייננו, לא מדובר בנזק פוטנציאלי-ערטילאי, אלא על "נזק שנגרם", לא מדובר בנזק ערטילאי אלא בנזק שבפועל. אמות המידה לקביעת אובדן רווח של חברה למחקר ולפיתוח שונים מאלה המיוחסים לחברת המייצרת ומשווקת את מוצריה, ולא תמיד ניתנים לאיתור חשבונאי. לעיתים אופי עסקו של הנפגע אינו יכול להימדד באמות מידה רגילים. ההלכה היא, כי נפגע "חייב להוכיח במידת ודאות סבירה, הן את נזקו והן את שיעור הפיצויים שיהיה בו כדי לפצותו על נזקו" (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 806). כפי שקבע כבוד השופט ד"ר ביין בע"ש (חי') 45/95 מנהל מס רכוש וקרן פיצויים נ' תעשיות הגליל (ק. שמונה) בע"מ, תק-מח 95(3) 944), תוך הפניה ל ע"א 711/72 (פ"ד כח (1) 393, 400) תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות. כשלונה של תביעה תהיה רק באותם מקרים בהם ניתן היה להביא נתונים מדויקים והנפגע לא עמד בנטל זה. ואולם, יהיו מקרים אחרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק, קשה להוכיחו בדייקנות הן את מידת הנזק והן את שיעורו. באותם המקרים לא יהיה בכך כדי להכשיל את התביעה. הייתי מוסיפה ואומרת, שדווקא במקרים כגון אלה, חשוב שהרכב הוועדה הוא מאנשי מקצוע שלהם "ידיעה שיפוטית" גם לצורך הערכת מידת הנזק ושיעור הפיצוי ואלה חיוניים להכרעה במחלוקת שבפניהם. ועוד, באותם המקרים שבהם ההכרעה לגופה נכונה, הגם שהלבוש המשפטי - ההנמקה אינה עולה בקנה אחד עם הממצאים העולים מכלל הראיות - ממצאים שהיה על הועדה לקבוע כתשתית למסקנותיה - אין מניעה כי ההבהרה תעשה על-ידי בית המשפט לאחר שחזר ובחן את הראיות, מבלי לבטל את תוצאת ההחלטה שניתנה. כל שניתן לומר, כי ההנמקה שניתנה להחלטה צריכה הייתה להבהיר את הייחוד של העוסקת במחקר ובפיתוח וביסוס אובדן רווחים על אמות מידה המייחדות חברה מסוג זה ולא על דרך ההשוואה לחברה העוסקת בשיווק. מן הטעם האמור, צודקת מטבוגל שדווקא יכולתה לגייס השקעות בהיקף של שני מיליון דולר עבור שליש ממניותיה, אכן מעיד על פוטנציאל החברה. 10. השאלה היא, לאור המסקנה האמורה, אם אין מקום להורות על החזרת הדיון בפני הוועדה כדי שתיישם נכונה אמות מידה של חברה העוסקת במחקר ובפיתוח לצורך קביעת אובדן רווחים צפוי. גם על שאלה זו יש להשיב בשלילה. אמנם הוועדה ציינה כי אין היא יודעת כיצד להעריך את הנזק הנטען, ואולם, למרות האמור, יש לאשר את ההחלטה כפי שניתנה. כאשר מדובר במוסד של מחקר ופיתוח, וכפי שציינה מטבוגל עצמה, לא ניתן לבסס תחשיב על נזקים כפי שזה נעשה לגבי חברה יצור משווקת. המומחים מטעמה לא יכלו לתת הערכה מדויקת לנזקיה הצפויים, בין היתר, בשל אופייה, והתוכנית העסקית נכתבה לצורכי גיוס משקיעים ולא היה לה כל קשר לעניין התביעה האמורה. גם פרופ' פרידמן מטעם מנהל מס רכוש לא שלל פיצוי אפשרי, ולמרות שהתרשם בשלב מוקדם מאוד של שלב הפיתוח, לא שלל את הטענה כי הפגיעה עיכבה במידה מסוימת את המשך הפיתוח לקראת ייצור. פרופ' פרידמן קבע כי תביעת מטבוגל מוגזמת ואינה מציאותית, אך לא שלל כל פיצוי. כל שפרופ' פרידמן קבע הוא שיש קושי לקבוע פיצוי בשל פרמטרים חסרים, ובגינם נמנע הוא מלפסוק פיצוי, לא בשל העדר הגיון כלכלי-מחקרי כי הפגיעה האמורה היה בה לגרום נזק גם מבחינת רווחים צפויים. בנסיבות אלה, היה מקום לקבוע פיצוי, ובהעדר פרמטרים מדויקים, ניתן היה לעשות כן על דרך הערכה. משנעשתה כפי שנעשתה, לאור הראיות שהיו בפנייה - גם אם ההנמקה צריכה תיקון ניסוח - אין בכך להצדיק את ההתערבות של ערכאה זו. אין גם מקום לדון בערעור מטבוגל בהתייחס לקיצור "חיי" הפטנט, לאור ממצאים עובדתיים של וועדת הערר בנושא זה. 11. לאור התוצאה מן האמור, לא יכולה להיות להחלטת ועדת הערר השפעה על הנטל התקציבי. אין זה אלא מקרה נוסף בו עובדתית - ולא על דרך של פרשנות חקיקתית - יש להורות על פיצוי. 12. לפיכך, יש לאשר את החלטת וועדת הערר ככל שהדבר נוגע לתוצאת קביעת הפיצוי, ולהורות על תיקון ההחלטה, ככל שזאת נוגעת להנמקה. בתחום האחרון יש לומר, כי אכן הוכח עקרונית אובדן רווח הנוגע לפיתוח ולייצור, ואולם בשל היות מטבוגל חברה למחקר ולפיתוח, תעשה הערכת הפיצוי על דרך האומדנה, תוך התחשבות בשלב בו מצוי הפיתוח, תחזית אפשרית להשלמת הפיתוח ולשיווק. מן הטעמים המפורטים לעיל, אין אני רואה בהחלטה זו, החלטה שרירותית כטענת מנהל מס רכוש. 13. מבחינת וועדת הערר, שלבי ההכרעה, קביעת ממצאים ואופן הנמקת החלטותיה, אין לי אלא לחזור ולהפנות לפסק הדין שניתן על-ידי בטופ-לוין (ראה סעיף 16 לפסק הדין שם). התוצאה: 14. אשר על כן, אני מורה על דחיית הערעורים. הערעור כנגד משיבה מס' 2 בע"ש 703/03 נמחק עוד בתחילת פסק הדין. לאור התוצאה אליה הגעתי, יישא כל צד בהוצאותיו. מס רכוש - נזקי מלחמהמיסים