אחריות קבלן משנה – תאונת עבודה


פסק דין

1. התובע יליד 18/10/1972, הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת עבודה שאירעה ביום 6/2/94, עת עבד אצל הנתבעת מס' 1, חברת נאות המשולש בע"מ (להלן: חב' נאות או הנתבעת), כצבע בפרוייקט בניה.


2. פרוייקט הבניה נבנה בייזום עירית רמת גן (להלן: העירייה) בידי חברת מ.ד. נאור בניין והשקעות בע"מ (צד ג' מס' 2, להלן: חב' נאור), אשר התקשרה עם מר דוד נחום כקבלן משנה לעבודות ההקמה (להלן: מר נחום). נחום התקשר עם חב' נאות לצורך ביצוע של עבודות הצבע. נחום היה גם מנהל העבודה באותו פרוייקט.


המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת החבות בין התובע לבין הנתבעות ובין הנתבעות לצדדים האחרים, לרבות שאלת הכיסוי הביטוחי של חברות הביטוח הנוגעות בדבר והן בשאלת הנזק.


נסיבות אירוע התאונה:
3. אין מחלוקת כי חב' נאות המשולש הייתה המעבידה של התובע עובר לאירוע התאונה, וכי התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל).


על-פי כתב התביעה, נפל התובע מקומה חמישית בעת שצבע גגוני מרפסות חוץ ונחבל קשות בכל חלקי גופו. התובע הובהל מחוסר הכרה לביה"ח תל השומר ואובחן כסובל משברים בגב, בקלקנאוס משמאל ובקרסול ימין. כתוצאה מהנפילה חלה אצל התובע החמרה במצבו הנוירולוגי וכן הוחמרו אצלו תופעות פסיכוטיות.
התובע אושפז במחלקה לשיקום נוירולוגי עד ליום 9/6/04. מאז חזר התובע ואושפוז פעמים נוספות בעיקר במחלקה הפסיכיאטרית בביה"ח שערי מנשה.


4. המחלוקת בין הצדדים הייתה, אם בכלל היה צורך במסגרת עבודת הצביעה, לבצע עבודות צביעה גם בגגון. טענת הנתבעות הייתה, כי התובע כלל לא נדרש לבצע את הצביעה, וכי ההוראות שקיבל היו לצבוע בפנים הדירות.
בנושא זה יש לקבל את גרסת התובע, לפיה נדרשו עבודות הצבע שבוצעו.


על-פי דו"ח מפקח משרד העבודה, מר סגל סימיון, בוצעה צביעה של הקנט במרפסת, כאשר הצביעה בוצעה בגגון. על אף שמדובר בבניין המכוסה בשיש פסיפס, הרי שבגגון המרפסת ניתן לראות היטב קנט שאותו צריך היה לצבוע (עמ' 53 לפרוט' ש' 26-29). ואכן זה הקנט שהתובע אישר בעדותו שהוא עסק בצביעתו עובר למועד נפילתו (עמ' 76 שורות 6-8) (להלן: עבודות הצביעה). העבודה שקיבל התובע היתה של הצביעה בפרוייקט, וממילא נכללה במסגרתה גם צביעת הגגונים. למרות שמדובר בבניין שיש שם שיש ופסיפס, היה קנט בגגון שהיה צורך לצובעו.
בנסיבות אלה יש לדחות את טענת הנתבעים, כי לא נדרשה כל עבודה צבע בקנט שבגגון.
מסקנה זו עולה גם מעדות התובע.


5. מחלוקת נוספת נוגעת לשאלה, אם ניתנה לתובע הוראה מפורשת לבצע את עבודות הצבע ביום התאונה. בנושא זה, אין למעשה מחלוקת כי ביום האירוע לא ניתנה לתובע הוראה מפורשת לבצע את עבודת הצביעה. התובע אף אישר זאת בעדותו, אלא שהוסיף ואמר:

"לא יודע, פתאום בא לי לצבוע את המרפסות ולגמור את העבודה"

(עמ' 75 ש' 14).


ואולם תשובה זו אינה מצביעה על "התנדבות" ולא על יוזמה עצמית לבצע את העבודה. המסקנה המתבקשת היא, כי התובע קיבל הוראה לבצע את כל הצביעות הנדרשות. אפילו קיבל הוראה לבצע באותו יום צביעה בפנים, הרי שעובד חרוץ לא ילך בטל, ויעשה כל שניתן להשלים את עבודות הצביעה. על-פי עדותו של מר נאור, חוזה הקבלנות היה לבצע עבודות צבע בכל המבנה (עמ' 91 ש' 20 ובכעמ' 98 ש' 12).


6. עבודות הצבע השתרעו על-פני מספר חודשים בכל שלושת הבניינים, וכאשר מר דוד נחום לא תמיד נכח במקום. ביום האירוע לא היה מר נחום באתר הבנייה.
בנסיבות אלה, כאשר לא הייתה תוכנית סדורה מתי והיכן מתבצעת הצביעה, הרי שעל המפקח של העבודה להיות שם ולהבטיח שהתובע לא יגיע לצביעת הגגון.


עוד אין להתעלם, מעדותו של מפקח העבודה כי תיקוני צבע נדרשו גם לאחר התקנת אלומיניום. המסקנה המתבקשת היא, שעבודת הצבע לא נעשתה על-ידי התובע מיוזמתו. התובע קיבל הוראה לצבוע את כל מה שניתן לצבוע. ועל-פי שיקול דעתו ובשל חריצותו ביקש לבצע את השלמת הצביעה ביום התאונה.


ואולם, גם אם צודקים הנתבעים והצדדים האחרים, שהתובע לא היה אמור לבצע את עבודת הצביעה החיצונית, הרי שחובה הייתה מוטלת על המעביד ו/או על מפקחי העבודה למנוע הגעתו של התובע לאותם מקומות.
עוד אין חולק, כי בעת ביצוע עבודת הצביעה על ידי התובע לא היו עוד פיגומים ואלה הוסרו קודם לכן.


7. הכלל הוא, שמי שצריך להבטיח תנאי בטיחות והדרכה סבירים – לרבות מתן הוראות מדויקות על היקף העבודה ומהותה, תוך פיקוח ראוי – הוא המעביד.
כפי שחזר בית המשפט וקבע:
"המעביד והאחראי במקום העבודה מטעמו, חייב להבטיח כי מקום

העבודה יהא כזה שיבטיח את שלומם של העובדים על מנת שעובד

שהגיע למקום העבודה בבוקרו של יום כשגופו שלם, ייצא את מקום

העבודה בערבו של היום במצב זהה.
לפיכך על המעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים שיימנעו את הסכנות

שעובד חשוף אליהן, סכנות שעל המעביד להיות ער להן ואשר כרוכות

בעבודה שמבצע העובד מטיבה ומטבעה...."

(ע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ ואח', תק-על 2004(4) 426, סעיף 15 בפסה"ד).


8. בנסיבות אלה, יש לקבל את קביעותיו של המהנדס איתן מרכוס שכתב חוות דעת מטעם התובע, לאחר שנפגש עם התובע ועם אחיו במקום האירוע, תוך שהוא מסתמך גם על דו"ח המפקח מטעם משרד העבודה, ולפיו:
נעדרו אמצעי בטיחות לעובד במקום בו הוא עלול ליפול יותר מ2 מטרים בניגוד לסע' 50 לפקודת הבטיחות; העדר גידור של משטר העבודה למניעת נפילת אדם בניגוד לתקנות 9 (1) ו-9(2) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), התשמ"ח- 1988 (להלן: תקנות בטיחות בעבודה); מנהל העבודה האחראי על הבטיחות באתר העבודה לא דאג להתקין אמצעי חילופי למניעת נפילה במקום הפיגומים שהוסרו ו/או כל מתפס יד; מנהל העבודה התעלם מדברי התובע בדבר העדרו של פיגום; מנהל העבודה לא הנחה את התובע כיצד לבצע את העבודה מבלי להסתכן.


לאור הממצאים בדבר נסיבות התאונה, אני דוחה את טענת חב' נאות ודוד נחום, כי התובע לא הוכיח תביעתו, וקובעת כי קיימת חובה כלפיו של "המעביד", אשר מעמדו בענייננו, ייקבע על-פי פקודת הנזיקין, מכוח עקרונות של "מבחן השליטה" (ראה סעיף 2 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח-1968 (להלן: פקודת הנזיקין או הפקודה כן ראה ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ירוחם ניסים ואח', פ"ד לה(4) 748. רע"א 11049/03 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' רפיק נדאף ואח', תק-על 2004(1) 3305. לעניין פרשנות שונה של המונח "עובד" בהשוואה בין דיני העבודה לדינים אחרים, ראה גם דנג"ץ 4601/95 סרוסי חי יוסף נ' בית הדין הארצי לעבודה, תק-על 98(3) 1154).


אשם תורם:
9. חב' נאות טענה, כי מאחר שהתובע היה צבע מנוסה, היה באפשרותו להעריך כי ביצוע העבודה ללא פיגום מהווה סיכון משמעותי. לפיכך, החלטתו למלא אחר הוראותיו של נחום, תוך מודעות לסכנה, מהווה אשם תורם מבחינתו בשיעור של 15% (לצורך כך מופנה ביהמ"ש לע"א 5120/92 מגיזל בע"מ נ' חורי ואח', תק-על 94(3) 1018).


צדדי ג', מר נחום וחב' נאור טענו כי התובע ביצע רצף פעולות מיוזמתו בלבד, תוך מודעות לסיכון שבמעשיו. תוך כך, עבר מעקה בגובה של 1.70 מ', כל זאת בהעדר פיגום. משכך עולה התנהגותו לכדי התרשלות בשיעור של 100%.


התובע טען ראשית, כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת ע"י הנתבעים או צדדי ג' לאשם תורם כלשהו מצידו. יתר על כן נטען כי לא היה לו "חופש בחירה", שכן היה עליו לבצע את עבודות הצבע החיצוני, ללא פיגומים או מעקה, לאור הוראות נאות המשולש ומנהל העבודה נחום.
לחילופין, גם אם יקבע שיעור מסויים של אשם תורם, הרי שמאחר שהמעביד לא דאג להגן עליו, הרי שמכוח אשמת המעביד, יש להפחית את שיעור האשם התורם שיקבע (ביהמ"ש מופנה לע"א 449/81 בן לב בע"מ נ' מגד, פ"ד לח(4) 70 בעמ' 75).


10. כאמור, נתקבלה גרסת התובע, כי קיבל הוראה כללית לפיה היה עליו לבצע גם את עבודת הצביעה שביצע בפועל.
ביום האירוע היה התובע עסוק בצביעת פנים הדירות, אלא שקיבל הוראה כללית מנאות המשולש לצבוע את כל הבניין מבחוץ ולכן החליט באמצע צביעת פנים הדירות "לגמור את העבודה" ולצבוע את המרפסות (עמ' 74 לפרוטוקול משורה 22). כמו-כן כשנשאל אם זו הייתה החלטתו לעבור לצבוע את המרפסות, השיב בחיוב והוסיף כי היה זה כדי לגמור את העבודה (שהיה שעליו לעשות) (עמ' 75 לפרוטוקול) .
בנסיבות אלה, כאשר התובע ראה כי נדרשת עבודת צבע על גגון, וכי אין פיגומים בבניין, ומאחר שלא ניתנה לו הוראה מפורשת לבצע את עבודת הצביעה באותו יום, נראה, כי אין מנוס אלא להטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור של 10%.


המעביד – כאחראי לאירוע תאונת עבודה:
11. בשאלת חלוקת האחריות יש לקבל עקרונית את עמדת הנתבעות.
לעניין שרשרת הקשרים העסקיים בין בעלי הדין המעורבים, נחזור ונזכיר:
כאמור, עיריית ר"ג חתמה ביום 12/5/92 על הסכם בנייה עם חב' נאור (להלן: הסכם הבנייה). במסגרת אותו הסכם הוטל על חב' נאור לבנות דירות בפרוייקט הנמצא בגוש 6206 חלקות 16, 18 ו- 19 (להלן: הפרוייקט). על חב' נאור הוטל אפוא לבצע את כל עבודות הבנייה, לרבות הפיקוח.


ביום 16/6/93 נחתם בין חב' נאור למר נחום נאור הסכם להזמנת עבודות קבלנות. על-פי אותו הסכם התחייב דוד נחום לבצע כקבלן משנה את כל עבודות הבנייה. מר דוד נחום מונה כמנהל עבודה של הפרוייקט. בהתאמה נשלחה הודעה על פעולות הבנייה, בהתאם לפקודת הבטיחות בעבודה, אל מפקח העבודה האזורי, באזור ת"א.


מר נחום התקשר בהסכם עם חב' נאות לצורך ביצוע עבודת הצבע, התובע היה, כאמור, במועד הרלוונטי עובד של חב' נאות.


ביום 4/11/91, עוד בטרם נחתם הסכם הבנייה, חתמה עיריית ר"ג על הסכם שירותי פיקוח הנדסיים עם "אבן הבונים" (להלן: חוזה פיקוח – הבונים). לטענתה הפיקוח נוגע לפיקוח הנדסי בלבד.


12. בחינת כלל הראיות שהוצגו, מצביעה כי האחריות העיקרית לאירוע התאונה מוטלת על חב' נאור ומר דוד נחום מי ששימש כמפקח בנייה באתר. יחד עם זאת אין להתעלם מן העובדה, כי התובע היה עובד של חב' נאות אשר נהגה "להשאיל" שירותיו למעסיקים אחרים, ואין מעמדה זהה לחברה המספקת כוח אדם.


התובע היה בעל ניסיון כצבע מקצועי, והוא עבד אצל חב' נאות כ-10 חודשים לפני התאונה, כאשר במסגרת עבודתו ביצע גם עבודה הדומה לעבודת הצביעה אותה ביצע ביום התאונה (ראה חוות דעתו של המהנדס איתן מרכוס, סעיף 4 לחוות דעתו).


חב' נאות הדגישה כי בחירת העובדים לרבות חלוקת משכורותיהם נעשו גם הם בפועל על-ידי מר נחום (ראה גם עדות התובע בעמ' 65 ש' 26-30), וכי היא שימשה במהות כחברת כוח אדם, שעליה לספק את העובדים לצורך השלמת עבודות הצבע. כאמור, עובדה זו אינה מדויקת. כפי שהבהירו מר נחום וחב' נאור התובע הועסק על-ידי חב' נאות במספר פרויקטים (עמ' 74 ש' 34 לפרוטוקול). חב' נאות היא שהביאה את צוות עובדיה לאתרי הבנייה, והיא ששילמה לעובדים, לרבות לתובע, את שכרם.
עוד אין להתעלם מטענת חב' נאור כי מדובר בעבודת צבע המבוצעת על-ידי צבע המגיע עם מומחיות משלו לבצע את העבודה, כך שאין צורך ואין מקום להתערב באופן ביצוע העבודה, ולכן מר נחום וחב' נאור לא התערבו בעבודת השפכטל והצבע שביצע התובע.
חב' נאות הייתה המעבידה של התובע. התובע היה מנוסה והכשרתו של התובע הייתה באחריות חב' נאות.


מערכת היחסים בין התובע, חב' נאות ומר נחום היא של עובד מושאל. לפי מערכת יחסים זו, התובע עובד אצל הנתבעת, ומבלי שיחסי העבודה הגיעו לידי סיום, הסכימה הנתבעת כי התובע יעבוד אצל נחום. למרות שקיימת מחלוקת עובדתית מי שילם את השכר לתובע- הנתבעת או נחום, אין בכך כדי להפחית לחלוטין את אחריות הנתבעת.


למרות שנראה כי השליטה בפועל על עבודתו של התובע, כעובד בפרוייקט הייתה של נחום ומשכך יש לקבוע כי הוא "המעביד" בפרוייקט, וכן לא עלתה גם טענה ע"י צדדי ג' כי בשטח, מעבר לנחום, היה מנהל עבודה מטעם הנתבעת, אשר פיקח על עבודתו של התובע, הרי שיש להטיל חבות בשיעור מסוים גם על הנתבעת. תפקידה של חב' נאות לא התמצה כחברת כוח אדם, באספקת עובדים לפרוייקטים כדוגמת פרוייקט הבניה הנדון. ובנסיבות אלה, אין זה ראוי, כי תסיר אחריותה מהעובדים שגייסה ולא תפקח על תנאי עבודתם. משכך יש לקבוע כי גם הנתבעת כמעבידה פורמלית, חבה באחריות לקרות התאונה.


ואולם, כאמור, אין באמור גם כדי לשלול את אחריות צדדי ג' לכלל חובת הפיקוח שהוטלה עליהם בהיותם קבלן ראשי ומשני לביצוע עבודות הבנייה.


13. התובע הועסק ע"י נאות המשולש, אך קיבל את הוראותיו בפועל מאת נחום, שהיה כאמור מנהל העבודה באתר הבנייה. מתוך חוות דעת המהנדס מרכוס מיום 17/7/94 (נספח י"ב במוצג ת/4) עבד התובע בתקופה הנדונה בצביעה במספר בתים שהם זהים כולם מבחינה ארכיטקטונית. את הצביעה החיצונית של המרפסות, נהוג היה לבצע, תוך העזרות בפיגומים ששימשו את הטייחים שביצעו את עבודת הטייח החיצוני.
אלא שעובר לאירוע פורקו הפיגומים החיצוניים ולא דאגו לאמצעי בטיחות חלופיים, שהיה בהם כדי להגן על התובע מפני נפילה. מפקח משרד העבודה, מר סמיון סגל (להלן: סגל), שחקר את נסיבות הארוע קבע, בדו"ח מיום 23/5/94 כי "התאונה אירעה בשל אי גידור המקום שבו עבד הנפגע, דהיינו גגון המרפסת" (מסומן ת/1).


אין חולק כי התקנת הפיגומים כמו גם ההוראה לפרקם היו בתחום אחריותו של מנהל העבודה באתר הבניה, מר נחום, בהתאם לסעיף 16 של הסכם מיום 16/6/93 בין נחום לנאור בע"מ (נספח ג' למוצג נ/1).


כאמור הובהר, כי זמן קצר לפני האירוע פורקו הפיגומים משטח הבניין, על-פי הוראה שניתנה ע"י מר נחום (חוות הדעת של המהנדס איתן מרכוס, וכן עדותו בביהמ"ש בעמ' 60 ש' 8-14).


התובע העיד, כי למרות שלא היו פיגומים קיבל הוראה ממר נחום לבצע את הצביעה ועל פי הקביעה בפסק הדין, ההוראה נתנה על דרך ההכללה, כי יש לסיים את עבודת הצביעה וזו נמסרה לתובע על-ידי מר נחום ו/או על-ידי חב' נאור.


התובע אשר הבין כי עליו להשלים את עבודת הצבע, וכי למרות היות הבניין מכוסה בפסיפס, נותר קנט המחייב צביעה, היה נכון לבצע את הצביעה על אף שמדובר היה בגגון, ללא פיגומים. בנסיבות אלה, וכפי שהבהיר המהנדס מרכוס, בהיותו קבלן משנה ומתוך רצון לסיים את העבודה בזמן מוקדם סביר, ביצע את עבודת הצביעה בדרך בה בוצעה.


14. יתר על כן, הוראות הבטיחות הופרו בפועל על ידי מר נחום דוד. תקנות 5(א) ו- 5(ב) לתקנות בטיחות בעבודה (עבודת בנייה), התשמ"ח-1988 (להלן: תקנות בטיחות בעבודה) קובעות:
"5. אחריות הבטיחות בעבודה

(א) מנהל העבודה חייב למלא אחר הוראות תקנות אלה ולנקוט צעדים

מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר התקנות הנוגעות

לעבודתו, לא אם כן החובה מוטלת במפורש על מבצע הבניה.
(ב) לעניין סעיף 223 לפקודה יראו חובה כמוטלת במפורש על מנהל העבודה אם לא נקבע בתקנות אלה שהיא מוטלת על מבצע הבניה או על כל אדם אלה".
העובדה שהתובע יכול היה להשלים עבודות צביעה למרות שהפיגומים הוסרו, מטילה אחריות גם בגין הפרת חובה חקוקה על מר נחום.


15. חובה מקבילה חלה גם על חב' נאור, מכוח תקנות 6(א) ו- 6(ב) לתקנות הבטיחות הקובעות:
"6. קבלו ראשי וקבלן משנה

(א) הטיל המזמין את ביצוע הבניה על קבלן ראשי, יראוהו כמבצע הבניה

לעניין תקנות אלה והחובות המוטלות בתקנות אלה על מבצע הבניה מוטלות עליו.
(ב) מעסיק קבלן ראשי בביצוע פעולות בניה קבלני משנה, יראו את הקבלן

הראשי כמבצע הבניה, כאמור, בתקנות משנה (א)".


חברת נאור הייתה הקבלן הראשי אשר קיבל על עצמו לבצע את הפרוייקט על-פי הסכם הבנייה. הגם שכרתה הסכם לעניין עבודת הצבעות שבוצעה בפועל על-ידי התובע. גם המהנדס מרכוס ראה את חב' נאור ואת מר נחום כאחראיים עיקריים לאירוע התאונה (ראה גם ת/1 – הצעת תביעה משפטית של משרד העבודה והרווחה כנגד חב' נאור, וכן עדותו של המפקח מטעם משרד העבודה והרווחה בעמ' 53 לפרוטוקול).


16. המסקנה המתבקשת מן האמור היא, כי עיקר האחריות לאירוע התאונה מוטל על חב' נאור כקבלן ראשי ועל מר נחום, כמנהל ומפקח הפרוייקט (ראה ע"א (י-ם) 4272/03 פ.ס. הנדסה ותכנון בע"מ נ' שרחה מוחמד, נבו הוצאה לאור בע"מ, ע"א 10/88 מלגי נ' אפללו, פ"ד מד(4) 813, ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי, תק-על 2003(3) 1694, להלן: פס"ד תנעמי).
בפס"ד תנעמי הדגיש בית המשפט את חובתו של הקבלן הראשי, המחייבו בין היתר, לקיים פיקוח מקצועי ויומיומי, תוך שמירה קפדנית על הוראות בתחום זה.
בתיק דנן, הייתה חלוקת העבודה כזו שגם בפועל הושארו עבודות הפיקוח המלאות בידי חב' נאור ומר נחום.
החבות העיקרית אפוא לאירוע התאונה מוטל על חב' נאור ומר נחום, כאשר חבים כלפי התובע ביחד ולחוד, באחריות משותפת.


בנסיבות העניין הייתי מעמידה את שיעור החבות של חב' נאור ומר נחום על 80% ואת חבות הנתבעת על 20%.

אחריותה של עיריית רמת גן ואחריות אבן הבונים:
17. העירייה לכאורה לא רק הייתה היזם של הפרוייקט אלא באמצעות חברת אבן הבונים, פיקחה באופן שוטף על הבנייה. נאור מנהלה של חב' נאור העיד כי ביום האירוע, היה במקום, מר אביב מאירי, מנהל עבודה מטעמה של חב' אבן הבונים (עמ' 90 ש' 17-19, 28).
למרות האמור, אין בדעתי להטיל עליהם חבות בנזיקין לאירוע התאונה. יש לקבל את טענת אבן הבונים כי החוזה עמה היה חוזה לפיקוח הנדסי. החובה לפקח על תנאי העבודה ואופן ביצועה היו חבות של חב' נאור.
יש עוד להוסיף כי גם מבחינה חוזית לא חלה על העירייה החובה לשאת באחריות כלפי התובע. על-פי חוזה הבנייה התחייבה חב' נאור ליטול על עצמה את כל החובות המוטלות על מבצע הבנייה, מנהל העבודה והמעביד לפי פקודת הבטיחות בעבודה. עוד נקבע כי חב' נאור שחררה את העירייה מחבות ביטוחית, ומלוא האחריות עברה לחב' נאור. כך שבכל מקרה אילו חויבה העירייה הייתה עומדת לה זכות שיפוי.
לאור התוצאה אליה הגעתי אין צורך לדון בהודעות שנשלחו בין בעלי דין אלה, ויש לדחותן.
מן הטעמים המפורטים לעיל, יש לדחות את התביעה במישור הנזיקי כלפי כל אחת מהן.




חבות ביטוחית – חבות חוזית לצורך טענת כפל ביטוח:
18. אין חולק כי חב' הביטוח אררט (נתבעת מס' 2, להלן: חב' אררט) ביטחה את חב' נאות בפוליסה של חבות מעבידים. גבול אחריות על-פי אותה פוליסה תוחמה בסך של 4,500,000 ₪ נכון ליום 2/2/94 (נספח ו ל- נ/11).


חב' המגן ביטחה את חב' נאור לרבות את קבלני המשנה בפוליסת ביטוח עבודות קבלניות הכוללת גם חבות מעבידים (נ/7).
פוליסה זו תחומה בסכום של 900,000 ₪ נכון ליום 16/8/93.


אין גם למעשה מחלוקת כי קיים כפל ביטוח לגבי פוליסת מעבידים של חב' אררט לצד פוליסת הביטוח של חב' המגן.


חב' ביטוח נוספת הנזכרת היא חב' איילון אשר ביטחה את עיריית ר"ג לרבות קבלני משנה בפוליסת חבות מעבידים (מוצג נ/8). פוליסה זו היא עד לסכום של 5,000,000$.
ואולם פוליסה זו סויגה לגבי קבלני המשנה בזו הלשון:


"מוסכם ומוצהר בזה כי הפוליסה מורחבת לכסות את חבותו החוקית

של המבוטח:
כלפי קבלני משנה, ועובדיהם, בתנאי ששכרם נכלל במסגרת שכר

העבודה השנתי המוצהר על ידי המבוטח...".


הסייג האמור, מוציא את הפוליסה מתחולה בענייננו, מאחר שהתובע איננו בגדר "עובד" ששכרו נכלל במסגרת שכר העבודה השנתי המוצהר על ידי העירייה, ולפיכך, המסקנה היא שפוליסת הביטוח של חב' איילון איננה מבטחת את מקרה הביטוח ככל שהוא מתייחס לתובע.


19. לחב' איילון פוליסה נוספת של ביטוח צד ג' (נ/11). בקשר לפוליסה זו לא הועלתה טענה בדבר קיומו של כפל ביטוח.


מן הטעם האמור, ומטעם זה בלבד, לא דנתי בתחולה של פוליסה זו בענייננו.


לאור התוצאה אליה הגעתי, אין גם צורך לדון בפסיקה בנושא זה.


20. אשר על כן, לאחר הפחתת אשם תורם של התובע בשיעור של 10%, על המגן לשאת בחבותם המלאה של צדדי ג' 1 ו- 2 מר דוד נחום וחב' נאור, ובנוסף, עליה גם להשתתף על-פי חלקה בנטל ההשתתפות שבין חברות הביטוח, בחבות חב' נאות, לצד חב' אררט, מכוח כפל ביטוח, באופן שחלקה בחיובי חב' נאות עומדים על 16.6%.

הנזק:
21. התובע יליד 18/10/1972 נפגע כאמור בתאונה ביום 6/2/94. בעקבות התאונה פונה התובע כאמור, לבית חולים שיבא בתל השומר. הוא שוחרר מביה"ח ב- 9/6/1994.


בנוגע לנכות הרפואית, מטעם בית המשפט מונו שני מומחים רפואיים מוסכמים. פרופ' סודרי מומחה בתחום האורתופדי קבע לתובע נכות משוקללת של 42.4% ופרופ' טיאנו, מומחה בתחום הפסיכיאטרי קבע לתובע נכות רפואית של 40% מתוכם 30% בגין התאונה.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה המל"ל קבע לתובע תקופות אי כושר ונכויות זמניות ולאחר מכן גם נכות צמיתה.


תקופת אי הכושר נמשכה מיום 7/2/94 ועד 6/8/94.
לאחר מכן נקבע לתובע נכות בשיעור של 100% מיום 7/8/94 ועד ליום 31/3/96.


על פי קביעתם של המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט הנכות הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על 57%.


הנכות התפקודית

22. לעמדת הנתבעת חברת נאות, יש להעמיד את הנכות התפקודית של התובע על שיעור מרבי של 40% וזאת במיוחד לאור הממצאים הקליניים של המומחה בתחום האורטופדי ולפיהם נותרה לתובע הגבלה קלה בלבד עד בינונית בתנועתיות של עמוד השדרה המותני, הגבלה קלה בתנועתיות סובטלארית משמאל, בירך הימני נמצא גם אי יציבות קדמית אחורית קלה.
התובע טען כי יש להעמיד את הנכות הרפואית הפסיכיאטרית על מלוא הנכות שנקבעה לתובע – 40%, כי יש להכיר בנכות זו כמשליכה על תפקודו, והראיה, שהתובע פנה לשיקום וגם יחידת השיקום קבעה בהחלטה מיום 15/5/95 כי התובע לא יוכל לחזור לעבודתו הקודמת כפועל בניין.


23. אין מקום לשנות את הנכות הרפואית. עוד יש לקבל את עמדת הנתבעת, כי הנכות התפקודית של התובע פחותה מהנכות הרפואית שנקבעה לו.
לעניין זה, אין להתעלם מן העובדה כי לאחר שחרורו של התובע מבית החולים חזר התובע להתגורר בקומה השלישית העליונה שבבית הוריו והוא עושה שימוש בקומה זו מבלי שהצביע על בעיות מיוחדות (עמ' 73 ש' 24 לפרוט').
אין עדות בפני בית המשפט כי התובע נדרש להתאמות דיור כתוצאה מנכותו (עמ' 69 ש' 20-21 לפרוט'), לפחות לא בהיקפים כספיים ניכרים. התובע גם לא ניסה להתחלף עם מי מבני משפחתו המתגוררים בקומה התחתונה, עקב קשיים ושינוי במדרגות.


לכן, הגם שנכות אורטופדית ככלל גוררת אחריה פגיעה בכושר ההשתכרות, הרי שבענייננו ככל שקיימות מגבלות עקב נכותו בתחום זה, הרי שהן פחותות מן הנכות הרפואית.


לעניין הנכות הפסיכיאטרית. כאמור נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 30%, כנובעת מן התאונה. לעניין זה יש להבחין בין תקופות בהן נמצא התובע ברמיסיה ובהן הוא מתפקד כאדם אחר לבין תקופות מחלה הגורמות לתובע היעדרות מן העבודה עד כדי נטרול מלא.


הגם שהנתבעת הדגישה כי הרמיסיות שנובעות בין היתר בשל "הפסקות יזומות" של התובע מליטול את התרופות והגם שלכאורה יש להתחשב בעובדה שהתובע אינו נזקק לאפוטרופוס וככזה הוא אחראי למעשיו, יש לקחת בחשבון את המצב העובדתי האמור, במידה הראויה, לצורך חישוב אובדן כושר השתכרות לעתיד.


עוד יש לתת משקל מסוים לעובדה שעוד קודם לתאונה סבל התובע מנכות נפשית בשיעור של 10% כי הוא צרך סמים מגיל צעיר ואף ריצה עונש מאסר בשל כך.
הנתבעת הדגישה עוד שבסוף 1996 היה התובע מעורב בתאונת דרכים שאף היא גרמה לאשפוזו הפסיכיאטרי, שהיה אשפוז ראשון בבי"ח שער מנשה. עקב התאונה האמורה היה התובע מאושפז 39 ימים (מיום 10/9/96 ועד ליום 18/10/96).


מבחינת תפקודו היומיומי של התובע, יש לקחת בחשבון שהתובע מתפקד היום ללא סיוע של אחרים.


כמו כן יש לקבל את טענת הנתבעת וכן הצדדים האחרים, כי אין קשר סיבתי בין העובדה שהתובע אינו נשוי היום לתאונה. התובע היה נשוי תקופה קצרה בלבד, והוא מסרב להינשא שנית.

בסיס השכר

24. התובע טען כי בינואר 1994 עבד 18 ימים אצל חב' נאות והשתכר 2,700 ₪ ברוטו. על בסיס זה טען כי שכרו היומי עמד על 150 ₪. עוד טען התובע, כי לאור גילו היה אמור להתקדם בעבודתו, ולכן יש לראות את שכרו היומי על דרך ההשוואה לצבעי מקצועי (457 ₪), או של עוזר צבעי (338 ₪). על בסיס האמור ביקש התובע להעמיד את שכרו לפי שכר חודשי ברוטו של 11,425 ₪ לחודש כפול 120 חודשים, ואילו לעתיד יש לחשב את האובדן עד גיל 70.


הנתבעת לרבות הצדדים האחרים אשר הסתמכו על תחשיב הנזק שהוגש מטעם הנתבעת, תוך הדגשת נושאים מסוימים, הדגישו את בסיס השכר הנמוך של התובע, שעמד על סכום של כ- 2,500 ₪ ברוטו לחודש, כאשר סכום זה משוערך על בסיס הפרשי הצמדה ששולמו במשק, ואולם גם אם יעשה החישוב על בסיס שכר משוערך לפי תוספת יוקר גם אז לא יעלה השכר על 3,535 ₪. התובע לא המציא רצף של תלושי שכר, למרות שטען שעבד מספר שנים.
עוד מדגישים הנתבעים והצדדים האחרים, כי לתובע היו בעיות אישיות שמקורן בשימוש בסמים וישיבה בכלא, ולכן אין מקום לבסס את חישוב אובדן כושר ההשתכרות ו/או הפסד שכר בפועל בסכום העולה על 4,000 ₪.


25. לא ניתן לקבל את חישוביו של התובע כבסיס לקביעת שכרו. כמו"כ מבחינת תפקודו של התובע, וככל שזה נוגע לעיסוקו יש לקחת בחשבון שהתובע מתפקד היום ללא סיוע של אחרים.


כמו כן יש לקחת בחשבון שאשפוזיו בבי"ח שער מנשה, אינם רק עקב התאונה נשוא תיק זה. לא הוכח קשר סיבתי בין אשפוזיו בבי"ח "שער מנשה" לבין התאונה.


בנסיבות העניין, יש לקבוע כי אכן ישנן מגבלות בתפקודו של התובע שיש בהן כדי להשפיע על עבודתו, במיוחד כאשר מדובר בעבודה פיזית, ואולם אין לקבל את טענת התובע כי נכותו התפקודית שווה או זהה לנכותו הרפואית, וכמו כן אין לקבל הטענה כי נגרם לתובע הפסד שכר מלא, במיוחד לאור גילו. גם אם התובע לא יוכל להמשיך לעבוד בעבודתו הקודמת, אין מניעה כי יוכל להשתלב בעבודה אחרת התואמת את מצבו הפיזי והנפשי (ראה לצורך השוואה ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד(3) 720).


חובת הקטנת הנזק חלה גם במקרה כגון זה. אובייקטיבית אין מניעה כי התובע ישתלב בעבודה. לא הוכח כי התובע פעל בנושא זה, והוא מכריז על עצמו כמי שאינו עובד מאז התאונה ועד היום (ראה לצורך השוואה ע"א 320/87 גנזך נ' אריה פ"ד מה(1) 743, 746(ב))



נראה כי לגבי אובדן כושר השתכרות לעתיד, יש להעמיד את הנכות התפקודית על 50%, במיוחד לאור ההטבה שחלה במצבו בתחום האורטופדי.
בנושא זה יש עוד להדגיש כי על פי תעודת סיום בית הספר של התובע, סיים התובע 12 שנות לימוד בממוצע של 62.5% במקצועות העיונים בציון 45 במתמטיקה. נתונים אלו יש בהם להוביל למסקנה כי מסגרת העבודה שימצא, תהא אף היא בסוג עבודות הדורשות יכולת פיזית, אותה יכולת שנפגעה אצל התובע עקב התאונה.
בנסיבות אלה יש מקום לערוך חישוב אריתמטי.


26. לעניין פוטנציאל ההשתכרות עמד שכרו הממוצע החודשי של התובע נכון ליום 1/3/03 ע"ס 3,535 ₪ ברוטו לחודש.
הנתבעת מפנה גם לאינפורמציה הסטטיסטית כעולה מירחון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולפיה השכר הממוצע שיכול היה התובע להרוויח עומד על 4,487 ₪.


מקובלת עלי הטענה כי שכרו של התובע היה פחות מן השכר הממוצע במשק. יחד עם זאת יש לקחת בחשבון אפשרות של קידום במיוחד לאור גילו של התובע. לפיכך יועמד בסיס השכר לחישוב הפסד השתכרות לעבר על סך של 5,500 ₪, ולעתיד על בסיס שכר של 6,000ש"ח.


הפסד השתכרות לעבר:
27. לתובע נקבעו נכויות זמניות על ידי המל"ל, לפי הפירוט הבא:
מיום 7/2/94 ועד ליום 31/3/96 (26 חודשים) – 100%.
מיום 1/4/96 ועד ליום 1/11/97 (19 חודשים) – 64%.
מיום 2/11/97 ועד ליום 29/2/04 (76 חודשים) – 40%.


על בסיס נתונים אלה העמידה הנתבעת את הפסד ההשתכרות החודשי נכון למועד הגשתה סיכומים (1/3/04) על סכום של 4,487 ₪. בסך הכל סכום של 307,629 ₪.


הנכויות שנקבעו על-ידי המל"ל זמניות, ועוד שמאחר שמדובר בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה, הרי שאין הן מחייבות את ביהמ"ש.


28. לגבי הפסד השתכרות לעבר יש לקחת בחשבון, כי התובע היה תקופות ממושכות באי כושר מלא. החל מיום התאונה למשך 26 חודשים היה כאמור באי כושר מלא של 100% ולאחר מן 19 חודשים נוספים ב- 64% נכות. תקופה זו יש לראותה כהפסד שכר מלא ולפיכך יועמד החישוב על סך של 5,500 ₪ X 45 חודשים, סכום המגיע ל- 247,500 ש"ח. לגבי תקופה נוספת עד היום (90 חודשים) לפי נכות של 60%, מגיע הפיצוי ל- 297,000 ₪.
לפיכך יועמד הפיצוי הכולל בגין הפסד השתכרות לעבר על סך של 544,500 ₪.




ריבית:
29. לעניין הוספת ריבית, בראש נזק זה, יש לקבל את עמדת הנתבעת כי גם ניכויי המל"ל אינם נושאים הוספת ריבית ולכן על בסיס עקרון הדדיות, אין מקום להוסיף ריבית על הפסד השכר לעבר (ע"א 2730/90 שרון יצחק נ' "ציון", תק-על 92(3) 500, סעיף 7 של פסה"ד).




הפסד כושר השתכרות לעתיד:
30. לעניין גיל הפרישה, לאור השינוי שחל בחוק יש לקבוע כי גיל פרישתו של התובע לגמלאות הוא 67. לפי בסיס שכר 6,000 ₪ לחודש כאשר מקדם ההיוון 255.58, ובנכות תיפקודית בשיעור של 50%, מגיע סכום הפיצוי ל 766,740 ₪.

כאב וסבל:
31. בהתחשב בגילו של התובע בנכותו הרפואית (57%), בימי האשפוז ככל שאלה היו קשורים לתאונה, ובתוספת ריבית יועמד הפיצוי בראש נזק זה על סך של 300,000 ₪.


עזרת צד ג':
32. התובע לא הציג אישורים או ראיות בדבר הצורך בעזרת צד ג'. יחד עם זאת אין לשלול את האפשרות שלפחות בתקופת העבר נזקק התובע לעזרת קרוביו. הנתבעת הדגישה שאין מקום לפסוק פיצוי בשל עזרה לזולת, כאשר לא הובאה מסכת ראייתית ראויה (ע"א 619/86 בן חמו נ' אטדג'י, תק-על כרך 90(3) 551, וכן ע"א 5012/90 טרכטנברג נ' שמיר תק-על 94(2558). למרות האמור הציעה להעמיד את הפיצוי על 20,000 ₪.


בענייננו ולאור הנכויות הממושכות בעבר שהיו לתובע, לאורך תקופות בהן היה מנוטרל לחלוטין מיכולת תפקודית עצמאית, יש לפסוק לתובע סכום גלובלי של 80,000 ₪.

הוצאות נסיעה:
33. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח כי נגרמו לו הוצאות בגין נסיעות, וכי רוב ההוצאות שהוא דורש לגבי נסיעות מתייחסות לנסיעות ערטילאיות מבלי שהוצגו קבלות.
כמו כן טוענת הנתבעת כי יש לדחות את הוצאות הנסיעה של הוריו. גם מן העדויות שהשמיעו הורי התובע לא הוכחה התשתית הראייתית להוצאות בגין ראש נזק זה. התובע לטענת הנתבעת, גם לא הוכיח הוצאות נסיעה למטרות אישיות.


לעניין הוצאות נסיעה למטרות טיפול רפואיות טוענת הנתבעת שאלה צריכות להיות משולמות על ידי המוסד לביטוח לאומי.


34. ככל שמדובר בהוצאות נסיעה למטרות טיפול רפואיות יש לקבל את עמדת הנתבעת (ראה סעיפים 86-90 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב תשנ"ה-1995) וכן, תקנות המל"ל (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח-1968.


לא כן לעניין הוצאות נסיעה של ההורים ושל התובע, הגם שככל שמדובר בהוצאות נסיעה אישיות של התובע יש לקחת בחשבון שיש להפחית מכלל ההוצאות שהיו לתובע בראש נזק זה, את ההוצאות שהיה ממילא מוציא בקשר לניידות, גם אלמלא התאונה (ע"א 61/89 מ"י נ' אייגר ואח' פ"ד מה(1) 580).
בנסיבות אלה יש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה ע"ס של 120,000 ₪.


הוצאות רפואיות

35. משהוכרה התאונה כתאונת עבודה על ידי המל"ל זכאי התובע כאמור לקבל את כל ההוצאות בטיפולים הרפואיים להם הוא נזקק, כמו גם הוצאות נסיעה כמפורט לעיל (ראה גם ע"א 2596/62 הסנה נ' כהן תק-על 95(1) 576, כמו כן ראה ע"א 6881/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא(2) 724, 741ז-742א).


בנסיבות אלה, משנטען על ידי הנתבעת כי מדובר בהוצאות הכלולות בסל הבריאות והתובע לא הכחיש טענות אלה, הרי שאין מקום לפצות בגין ראש נזק זה.

התאמת דיור:
36. התובע תבע פיצוי בסך של 200,000 ₪ בגין התאמת דיור. יש לדחות תביעתו בנושא זה, במיוחד לאור מצבו הרפואי של התובע עובר למועד הגשת הסיכומים. ככל שהיה צורך בהתאמת דיור, היה מקום לבצע התאמה זו בסמוך למועד הפציעה. התובע לא הוכיח כי אכן פעל בנושא זה.

הפסד פנסיה:
37. ההלכה היא שאין לפסוק פנסיה אלא במקום שהתובע הוכיח כי אכן נגרם לו נזק בנושא זה. התובע לא הוכיח כי היה חבר בקרן פנסיה או בקופת תגמולים וכי הופרשו עבורו, בתקופת עבודתו סכומים כלשהם לקרן פנסיה או לקופת תגמולים. יתר על כן לאור גילו של התובע וההוצאות שנגרמו לתובע בגין ראש נזק זה, ובמיוחד בהתחשב בחובתו להפריש השתתפות בשיעור של 5% להבטחת זכויותיו (ע"א 516/88 נגר נ' סופר פ"ד מז(1) 383, 386ז-387א, וכן ע"א 5532/90 קרנית נ' ליטנברג, תק-על כרך 93(1) עמ' 582), אין מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.


38. סך הפיצוי המגיע לתובע עומד על:


הפסד השתכרות לעבר 544,500

אובדן כושר השתכרות לעתיד 766,740

כאב וסבל 300,000

עזרת צד ג' 80,000

הוצאות 120,000

סה"כ 1,811,240 ₪



ולאחר הפחתת אשם תורם בשיעור של 10% עומד הפיצוי על סך 1,630,116 ₪.

ניכויי המל"ל:
39. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל אשר על פי חוות הדעת של האקטואר שי ספיר (מוצג נ/2) עומדים נכון ליום 31/10/03 על סכום של 567,385 ₪.
על בסיס תחשיב אקוטוארי זה ולאור התשלום החודשי של גמלת נכות מהעבודה בצרוף הפרשי הצמדה בלבד ותוך התחשבות במקדם ההיוון, עומד סכום תגמולי המל"ל שיש לנכותם נכון ליום 2/5/05 על סך 582,675 ₪.


סכום הפיצוי המגיע לתובע לאחר ניכויי המל"ל עומד על 1,047,441 ₪.


לאור התוצאה אליה הגעתי אין צורך לבחון את זכאותו של התובע ל- 25% מהנזק לאחר ניכויי האשם התורם ככל שהיא מתייחסת לחלקם של הצדדים השלישיים, בהיות חלקם עומד על שיעור של 837,953 ₪ (במעוגל).


התוצאה:
40. אשר על כן אני מורה כמפורט להלן:


(1) בתביעה העיקרית:
לסילוק חוב התביעה בתיק לרבות תביעות המיטיבים למיניהם, ישלמו הנתבעות ביחד ולחוד, באמצעות בא כוחו, סך כולל של 1,047,441 ₪.


כן ישלמו הנתבעות, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ כחוק.


ביתרת אגרה, אם קיימת, ישאו הנתבעות ביחד ולחוד.


(2) הודעת הנתבעות לצדדים השלישיים:
(א) הודעת צד ג' ששלחו הנתבעות כנגד צדדים שלישיים 1-3 (מר דוד נחום, מ.ד. נאור בניין והשקעות בע"מ וחב' המגן), מתקבלת בחלקה, באופן שעל הצדדים השלישיים ביחד ולחוד לשאת ב- 80% מכלל החיובים שעל הנתבעות לשלם על פי התוצאה בתביעה העיקרית.
כמו כן, על חב' המגן להוסיף ולשלם את שיעור חלקה של חב' אררט בחיובי הנתבעת, בשיעור של 16.6%, מכוח קיומו של כפל ביטוח.
שיעורים אלה בהתאמה יחולו גם על הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בהם חויבו הנתבעות ביחד ולחוד בתביעה העיקרית.
כמו כן, ישלמו הצדדים השלשיים 1-3 לנתבעות המודיעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.


(ב) הודעות צד ג' שנשלחו על ידי הנתבעות לצדדים השלישיים 4 ו- 5 (עיריית רמת גן ואיילון חב' לביטוח בע"מ) נדחות.
הנתבעות ישאו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לטובת הצדדים השלישיים הנ"ל, בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.


(3) בהודעות הצדדים השלישיים לצד הרביעי – לאור התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הדיון בהודעות האמורות, ואני מורה על מחיקתם. בנסיבות העניין ללא צו להוצאות.



(4) בהודעות של הצד הרביעי מ.ד. נאור בניין והשקעות בע"מ, לצד חמישי 1-3, ההודעות נדחות. אין צו להוצאות נוספות בין חב' נאור לעיריית רמת גן ואיילון. ביחסים שבין המודיעה – חב' נאור לצד חמישי מס' 3 (אבן הבונים בע"מ), אני מחייבת את המודיעה לשלם לצד חמישי מס' 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק רישום קבלנים

  2. קבלן לא רשום

  3. חוזה קבלן משנה

  4. הסכם מסגרת עם קבלן

  5. תקלות בדירה של קבלן

  6. קבלן בניין תאונה בעבודה

  7. רווח קבלני - שכר עבודה

  8. תקנות רשם הקבלנים

  9. מסירת דירה מקבלן באיחור

  10. תקנות רישום קבלנים

  11. העלאת סיווג קבלני

  12. תקנות סיווג קבלנים

  13. מהו קבלן בונה ? מס הכנסה

  14. סיווג ג5 - קבלנים

  15. איחור בהודעה לקבלן

  16. חובות לקבלן שנפטר

  17. חברה קבלנית - ביקורת מס

  18. סכסוך בין קבלנים עבודות חשמל

  19. תביעה נגד קבלן שפשט רגל

  20. סעיף 6 לחוק חוזה קבלנות

  21. תביעת קבלן משנה נגד קבלן ראשי

  22. אחריות קבלן ליקויי תכנון דירה

  23. ערעור של הקבלן על גובה הפיצוי

  24. איחור במסירת דירה מקבלן

  25. ביטוח עבודות קבלניות - חריגים

  26. אחריות קבלן משנה – תאונת עבודה

  27. תביעה נגד קבלן למסור דירת קוטג'

  28. סכסוך בין קבלן ורוכש דירה

  29. מחלוקת על זהות דירה מקבלן

  30. חילוקי דעות בין יזם לקבלן

  31. סכסוך בין קבלן לבין מזמין העבודה

  32. השוואת תנאים של עובדי קבלן

  33. ביטוח עבודות קבלניות - קבלני משנה

  34. הסכם עם קבלן לבניית בית מעץ

  35. תביעה נגד כלל ביטוח עבודות קבלניות

  36. תביעה לתשלום יתרת חוב – חברה קבלנית

  37. ההבדל בין קבלן מבצע לבין קבלן בונה

  38. איחור במסירה של דירה - תביעה נגד קבלן

  39. סכסוך על גודל גינה בדירה מקבלן

  40. איחור במועד מסירת עבודה קבלנית

  41. סכסוך בין קבלן משנה לקבלן ראשי

  42. הסכם לביצוע עבודות חשמל עם קבלן

  43. נזקים כבלי חשמל - ביטוח עבודות קבלניות

  44. פיצוי בגין אובדן רווחים עתידיים

  45. קבלן עצמאי / מזמין שירותים - יחסי עבודה

  46. תביעה של משרד חקירות נגד חוקר קבלן עצמאי

  47. דחיית מועד המסירה בגין הזמנת שינויים

  48. חוזה עם קבלן בהליכי פירוק עקב קשיים כלכליים

  49. תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות

  50. ערעור קבלנים עצמאים מנהלי פרויקט שיקום שכונות

  51. פיצוי כספי מהקבלן בגין אי התקנת פרקט בדירה

  52. תביעה לתשלום יתרת חוב שחב קבלן ראשי לקבלן משנה

  53. מהו המבחן בפסיקה לקביעת מעמד כ"עובד" או "קבלן עצמאי" ?

  54. תביעה נגד חברה קבלנית בגין שירותי בנייה להקמת בית מגורים

  55. תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות סיווג קבלנים רשומים

  56. השלד של המבנה נבנה כולו על ידי קבלן שאינו רשום דבר שגרם נזקים רבים

  57. חוזה פאושלי מכתיב מערכת הקצאת סיכונים של הקבלן המבצע, מצד אחד, ושל מזמין העבודה, מצד שני

  58. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון