החלטה 1. בפני בקשה, בש"א 5069/03, להלן: "הבקשה", להרשות לתובע בת.א. 711/00, להלן: "המבקש", להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים שליד המל"ל מיום 12.6.02, לפיה קבעה כי למבקש נשארה נכות לצמיתות בשיעור של 19%, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956, להלן: "התקנות", כמפורט להלן: 1) 10% לפי ס' 35(1) ב' לתקנות, בגין דלדול שרירים בירך ימין. 2) 10% לפי ס' 75(1)(ב) לתקנות, בגין צלקות. אסקור להלן את טענות הצדדים. ההדגשות בהחלטה הן שלי אלא אם נאמר אחרת. 2. המבקש, התובע בתיק העיקרי, להלן: "המבקש", יליד 1980, נפגע, ביום 31.2.99, להלן: "התאונה", בתאונת דרכים לפי משמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ז - 1977 להלן: "החוק", ואושפז מיד בבית החולים העמק בעפולה, במחלקה האורטופדית ואובחנו אצלו, על פי הרישום ובתיעוד הרפואי שבפני, שבר של עצם הירך ברגל ימין, שבר של בסיס צוואר בירך ימין, שבר בעצמות הזרוע הימנית, ושבר בעצם האולנה ביד ימין. ביום אשפוזו נותח ובוצעו קיבועים עם מסמור של השבר בירך ימין וקיבוע פנימי פתוח של השברים בעצם הזרוע ובאולנה. 3. בתאריך 13.1.00 הועבר המבקש לצורך טיפול שיקומי למרכז רפואי בני ציון בחיפה, אושפז כחודשים וחצי, מיום 13.1.00 עד ליום 23.3.00, אובחן כסובל מהגבלות בתנועת הכתף הימנית, המרפק הימני ורגל ימין. המבקש, שהשתמש בכסא גלגלים, החל בטיפולים פיזיותרפיים, ריפוי בעיסוק, ותרופות לשיכוך כאבים. ביום 23.3.00, לאחר 81 ימי אישפוז, שוחרר המבקש לביתו, בהמלצה להמשך טיפול. המבקש היה במעקב בקופ"ח כללית ומרכז רפואי בני ציון. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה. המבקש הופיע בפני מספר ועדות רפואיות שליד המל"ל. אסקור להלן את קביעות הוועדות הרפואיות כפי שהדבר עולה מהבקשה עצמה ומהפרוטוקולים של הועדה והמסמכים הנוספים שהונחו בפני. 1) הועדה הראשונה מיום 1.8.00 - המבקש התלונן על כאבים באגן ימין, ברגל ימין וביד ימין, וכן גירוי במקום הצלקות הניתוחיות. נבדק אך ורק ע"י אורטופד ונקבעה נכות זמנית מיום 1.7.00 עד ליום 10.7.00 בשיעור של 100%. 2) הועדה השנייה מיום 27.11.00 - המבקש התלונן על כאבים במפרק הירך , שפשוף הברגים במרפק, והגבלה בפתיחה וסגירת היד עד הסוף, כאבים ביד, אינו מסוגל להחזיק משהו כבד וסובל מכאבים בעליה וירידה במדרגות, בשכיבה על צד ימין. נרשם כי המבקש מהלך ללא צליעה. הועדה קבעה למבקש נכות זמנית בשיעור של 30% עד ליום 31.12.00. ב"כ המבקש שואל ותוהה - הייתכן? כשהמבקש עדיין עם קיבועים עם מסמור פלטינות בירך + כאבים והגבלות בהליכה. 3) הועדה השלישית מיום 9.2.01 - המבקש התלונן כי הצלקת ביד ימין מגרדת והוא חש בקליקים בברגים שקובעו ביד ימין, לא מסוגל לשאת משאות כבדים ביד ימין, מוגבל בתנועות הכתף, סובל מכאבים בירך ימין, בזמן הליכה ועליה במדרגות והצלקות מגרדות תמידי. הועדה קבעה לו דרגת נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 1.1.01 עד 30.6.01. 4) הועדה הרביעית מיום 10.7.01 - המבקש התלונן על כאבים בשורש כף יד ימין, כתף ימין וזרוע, הגבלה בתנועות יד ימין, כאבים מירך ימין, כאבים בהליכה ממושכת ובעליה וירידה במדרגות. ממצא רפואי - הגבלה ניכרת בסיבוב פנימי, קל בסיבוב חיצוני. בוועדה השתתף רק אורטופד למרות שהמבקש סבל מצלקות ופגיעה נוירולוגית. הועדה קבעה שמצבו יציב וקבעה לו נכות בשיעור של 10% לצמיתות בגין השפעה קלה על כושר פעולה, לפי ס' 35(1) ב', ו-10% בגין הגבלה ביישור וכיפוף לפי ס' 41(8) לתקנות. ב"כ המבקש הדגישה כי בוועדה זו היה רק אורטופד, למרות שהמבקש סבל מצלקת ופגיעה נוירולוגית. ב"כ המבקש טענה עוד בס' 19 לבקשה כי בקביעת ועדה זו קיימת סתירה בין אחוזי הנכות לבין הממצאים - בעוד שלפי הממצאים נקבע כי המבקש סובל מהגבלה ניכרת בסיבוב הפנימי. הסעיף שצוין הינו סעיף גורף כללי. ניתן לסכם את הנכויות הזמניות שנקבעו ע"י הוועדות הרפואיות שליד המל"ל כדלקמן: מיום 1.7.00 עד ליום 10.7.00 - 100%, מיום 11.7.00 עד ליום 31.12.00 - 30%, מיום 1.1.01 עד ליום 30.6.01 - 30%, וביום 1.7.01 קבעה כי לתובע נשארה נכות משוקללת לצמיתות בשיעור של 19%. 4. המבקש ערער לוועדה הרפואית לעררים, ביקש למנות מומחה בתחום הפלסטיקה בגין הצלקות הקלואדיות וטען שהועדה הרפואית קיפחה את זכותו בכך שלא התמנה כירורג פלסטי. מפרוטוקול ועדת העררים מיום 12.6.02 עולה כי בדיון ישבו 3 רופאים, אורטופד, נוירולוג, ו-כירורג פלסטי. המבקש התלונן על כאבים ברגל ימין, קושי בהליכה, כאבים לפעמים ביד ימין. הועדה קיבלה את הערר וקבעה כי מדובר במספר צלקות שאחת מהן בזרוע מרפק הימני עם כיעור המקנה נכות בשיעור 10% לפי ס' 75(1) ב'. ביחס לעצם זרוע ימין קבעה הועדה כי לא מצאה הגבלות תפקודיות ולפיכך לא קבעה נכות בגין פגיעה זו. באשר לירך ימין - הועדה השאירה את שיעור הנכות על 10% לפי ס' 35(1)ב', התואמת את מצבו למרות שאין הגבלה בתנועות מפרק הירך , אך קיים דלדול שרירים. ועדת הערר פסקה כי כתוצאה מהתאונה למבקש נשארה נכות לצמיתות בשיעור של 10% לפי ס' 35(1)(ב) ובשיעור של 10% לפי ס' 75(1)ב) בגין צלקות מכאיבות או מכערות, ובסך הכל נכות משוקללת בשיעור של 19% החל מ-1.7.01. במילים אחרות, ועדת הערר ביטלה את הקביעה של הועדה הרפואית שקבעה לתובע נכות בשיעור של 10% לפי ס' 41(8) לתקנות בגין הגבלה ביישור ובכיפוף. 5. המבקש טוען כי יש לקבוע לו נכות מצטברת של שתי הנכויות שנקבעו - בועדות הרפואיות בשיעור של 19% ובנוסף נכות בשיעור של 10% לפי ס' 75(1)ב'. עוד טען המבקש כי כאשר נקבעה לו נכות צמיתה בגין סעיפי הגבלה שונים כמפורט לעיל, הרי הועדה לעררים רק הוסיפה לו נכות. ממשיך ב"כ המבקש וטוען כי העובדה שבפועל הועדה במל"ל לא הוסיפו לו את הנכות מהווה עילה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל ו/או על בית המשפט לקבוע כי הנכויות מצטברות ו/או לחילופי חילופין בית המשפט מתבקש למנות רופא אורטופד. 6. ב"כ המשיבים מתנגד לבקשה ומבקש לדחות אותה מכל אחד ואחד מן הנימוקים הביאם: 1) הנכות הצמיתה היא הקובעת ולכן כל טענה שהופנתה נגד הועדה בגין נכות זמנית אינה רלוונטית ואין להתמקד בה. 2) אין נפקות לעובדה שבוועדה הקודמת לא נכח כירורג פלסטי, מכיוון שבוועדת הערר תוקן הפגם, אם ישנו, בכך שהשתתף רופא כירורג בתחום הפלסטי. 3) המבקש עותר היום למינוי אורטופד ולא כירורג פלסטי. אורטופד כבר השתתף בשתי וועדות. בוועדה הראשונה ד"ר גטאס ובוועדת העררים ד"ר סלטי. 4) הועדה הרפואית קבעה נכות בשיעור של 10% לפי ס' 35(1)ב' + 10% לפי ס' 41(8) ונכות משוקללת בשיעור של 19%. המבקש הגיש ערר בטענה שמגיעה לו גם נכות פלסטית: ועדת הערר קבעה נכות פלסטית בשיעור של 10% לפי ס' 75(1) ב', והשאירה נכות של 10% לפי ס' 35(1)ב. כלומר, ועדת הערר ביטלה את קביעת הועדה בעניין הנכות לפי ס' 41(8) ולכן נותרה אותה נכות משוקללת. ממשיך ב"כ המשיבים וטוען כי לפי ס' 30 לתקנות - רשאית ועדת הערר לשנות או לבטל החלטות ועדה ולכן ועדת הערר היתה רשאית לקבוע 0% נכות, אילו חשבה לנכון לעשות זאת. ועדת הערר קבעה כי לתובע לא מגיעה נכות בשיעור 10% לפי ס' 41(8) לתקנות והיא היתה מוסמכת לעשות זאת למרות שלא היה בפניה ערר על קביעה זו. בועדת הערר ישב אורטופד, ד"ר סלטי, הוא קבע נכות אורטופדית מסוימת ושלל נכות אורטופדית אחרת. הבקשה איננה מעלה שום טענה ממשית נגד החלטתה של ועדת העררים, תיפקודה, הרכבה או קביעותיה. הטענה היחידה הנטענת היא חוסר סמכות וטענה זו פשוט איננה נכונה. 6) בהתיחסו לטענת המבקש כי לוועדה לא היתה סמכות לשלול את הנכות, כי רק הוא הגיש ערר, טען ב"כ המשיבה כי הטענה אינה נכונה משפטית והועדה כן רשאית לעשות זאת, וחוץ מטענה זו אין טענות אחרות כנגד הועדה. 7. דיון ומסקנות המבקש נפגע בתאונת דרכים שהיא תאונת עבודה. המבקש נבדק ע"י מספר ועדות רפואיות של המל"ל אשר קבעו לו נכויות זמניות. שתי ועדות אשר קבעו לתובע נכות לצמיתות. ועדה אחת מיום 10.7.01 - בה נכח רק אורטופד וניתנה לו נכות צמיתה משוקללת בשיעור 19%. על קביעות הועדה הרפואית הגיש המבקש ערר. בועדת העררים ישבו 3 מומחים: אורטופד, נוירולוג וכירורג פלסטי. הועדה קבעה כי מבחינה אורטופדית לא מצאה הגבלה תיפקודית ולכן לא קבעה נכות. ועדת הערר קבעה נכות צמיתה בשיעור 19% מיום 1.7.01: 10% לפי ס' 75(1)ב - בגין מספר צלקות שאחת מהן בזרוע מרפק ימין. 10% לפי ס' 35(1) ב' בגין דלדול שרירים בירך ימין למרות שאין מגבלה בתנועות מפרק הירך . ועדת הערר ביטלה את קביעת הועדה הרפואית שקבעה למבקש נכות בשיעור של 10% לפי ס' 41(8) לתקנות . סבורני שאין ממש בבקשה. לפי תקנה 30(א) לתקנות מוסמכת הועדה לעררים לאשר החלטת הועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין אם לא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד. ראה בהקשר זה פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 1082/02 + בג"צ 8125/02 מיום 21.5.03, המוסד לביטוח לאומי ואח' נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח', בו נדונו, בין השאר, סמכויותיה ומעמדה של ועדת העררים. הועדה ביטלה החלטת ועדה בעניין ס' 41(8) - הגבלה ביישור ובכיפוף וקבעה שאין נכות תפקודית מבחינה אורטופדית, וקבעה נכות פלסטית בגין צלקות לפי ס' 75(1)ב, והשאירה קביעה לפי ס' 35(1) בגין השפעה קלה על כושר הפעולה. החלטת הועדה לעררים מנומקת ולדעתי לא נפל בה פגם או פסול. מכל מקום ב"כ המבקש לא הצביעה על פגם בהליך שהיה בפני ועדת העררים ובהחלטות אליהן הגיעה. 8. המבחנים והקריטריונים להביא ראיה לסתור קבועה בפסיקה, וסוכמו בספרו של כב' השופט ריבלין בע' 494 עד 505 ואין צורך לחזור ולפרט אותם כאן. 9. לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים ועיינתי בכל התיעוד שבפני, ובחנתי טענות אלה לפי הקריטריונים שנקבעו בפסיקה, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. ב"כ המבקש לא הצביעה על שום פגם המצדיק את ביטול קביעותיה של הועדה לעררים או בסיס לצורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט, כדי לסתור את קביעות ועדת העררים. בקשה להבאת ראיות לסתורראיות