פסק דין 1. ביום 20.1.99 ביקש המערער להעמידו בפני ועדה רפואית מחמת שחלה החמרה במצבו. הועדה הרפואית מיום 25.7.00 קבעה, בגין הפגימות האורטופדיות בעיקרן, נכות כוללת בשעור של 40 אחוזים ועל כך ערער המערער בפני הועדה הרפואית העליונה. ועדה זו (שבראשה עמד ד"ר המלי ז"ל), בדקה אותו ביום 12.11.01 והבדיקה הקלינית העלתה חשש של ממש להתחזות, כמפורט בדו"ח הועדה מהתאריך האמור. בעקבות זה החליטה הועדה כי "לנוכח העדר שיתוף פעולה מצד הנבדק בעת הבדיקה ופערים ניכרים בתחומי בדיקה שונים הועדה מבקשת מעקב סמוי להדגמת תיפקודו". מעקב זה שביצעו עוקבים מטעם המשיב, הניב סרט וידאו בו נראה המערער מהלך ומתכופף באופן חופשי. המערער זומן לדיון נוסף בפני הועדה הרפואית העליונה והודע לו על ידי המשיב כי "באשר להקרנת סרט הוידאו בפני הועדה הרי חברה הועדה, לאחר שישמעו את טיעוניך וטיעוני מרשך יחליטו אם לצפות בקלטת או לא. ההחלטה בנדון היא בסמכות חברי הועדה הרפואית בלבד". בדיון בפני הועדה הרפואית העליונה מיום 24.7.03 טען בא כח המערער כי לועדה אין סמכות לצפות בסרט וכי הסרט אינו קביל. הועדה שמעה טענות אלה ולאחר שקיבלה מסמכים מידי בא כח המערער הגיעה לכלל דעה כי "התנהגותו ותיפקודו של המערער במצבים שאינם בפני הועדה בעת בדיקתה יש בהם תוספת מידע חיוני להחלטתה". הועדה צפתה בקטעי הוידאו בהם נראה המערער מתהלך ונכנס לרכבו, כך שלא נצפתה כל תבנית הליכה פתולוגית והוא נראה מהלך בחופשיות וכן מתכופף בזריזות וללא כל קושי על מנת לסלק חפצים שהיו מונחים ליד גלגל הרכב. תנועותיו נראו תקינות לחלוטין ולאחר מכן הוא התיישב ברכב חגר את חגורת הבטיחות ונהג בו גם לאחור תוך הטיית הגב וסיבוב מלא של הצוואר, ללא קושי. בנוסף לכך עיינה הועדה בחומר הרפואי שהונח בפניה. כמו כן היא מצאה כי אין דלדול בשרירי הגפיים התחתונות וכן כי שיתוף הפעולה של המערער לא היה מלא. תנועות הצוואר היו מלאות וחופשיות לכל הכיוונים ללא דלדול של שרירי הגפיים העליונות. הטונוס הכח וההחזרים היו תקינים אף שהמערער מסר על תחושה ירודה בכל הגפה השמאלית. נשקלו גם הממצאים שבבדיקות ההדמיה ולא נראתה החמרה דימותית. לאחר כל אלה, דחתה הועדה את ערעורו של המערער וכתבה בסיכום החלטה: "ממצאי הבדיקה נתמכים על ידי סרט הוידאו המדברים על הגבלה מזערית בלבד בתנועות עמוד שדרה מותני לפיכך הועדה דוחה את הערעור מבחינת תנועתיות עמוד שדרה מותני. מבחינת הגירוי השורשי... גירוי שורשי זה אינו גורם לכל הגבלה בעמידה או בהליכה כפי שנמצא בבדיקה או כפי שנצפה בסרט הוידאו. לפיכך הועדה דוחה את הערעור... ומשאירה על כנה את הנכות...". 2. בנושא שבמחלוקת, היינו סמכותה של הועדה להיזקק לסרט הוידאו וכן סמכותה ליזום ביצועה של חקירה סמויה על ידי המשיב, באות בחשבון שתי גישות, המשתקפות גם בפסיקה. מן הצד האחד, עומדת חובתה של הועדה להגיע לחקר האמת בכל מה שקשור לפגימות בגופו או בנפשו של הנכה, ובהשפעת אותן פגימות על תיפקודו. חובה זו מקבלת משנה תוקף שעה שהועדה סבורה, כך לכאורה, כמו במקרה שבפנינו, כי בהצגת הדברים בפניה במהלך הבדיקה הקלינית, ישנו יסוד של התחזות או אפילו של רמיה. הועדה צריכה לנקוט באמצעים המתחייבים ממצב חריג זה. מטרת הועדה היא להביא לכך שהנכים באמת יקבלו את התגמולים המגיעים להם על פי החוק. עליה למנוע מצב בו נכים מתחזים מקבלים לרשותם תגמולים הצריכים לשמש את הנכים האמיתיים. לצורך זה, במקרים חריגים, מוצדק לנקוט באמצעים חריגים, כך היה גם במקרה שבפנינו. מצד שני, הועדה היא גוף מעין שיפוטי הפועל על פי המסגרת שהחוק והתקנות קובעים. סעיף 27 של חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 [נוסח משולב] (להלן - החוק) מקנה לקצין התגמולים סמכויות עזר כסמכויותיה של ועדת חקירה. כך גם לועדות הערעורים שלפי החוק. לגבי שני גופים אלה קובע החוק (סעיף 28) כי הם יוכלו לפעול "בדרך שתיראה להם כמועילה ביותר לבירור השאלות העומדות לדיון". לא נאמר כך בחוק לגבי הועדה הרפואית. סמכותה של הועדה הרפואית, כך נקבע בסעיף 29 של החוק תיקבע בתקנות. התקנות (הן לענין הועדה הרגילה והן לענין הועדה הרפואית העליונה), אינן מאזכרות סמכות לייזום חקירה וקבלת ראיות שאינן רפואיות, ולכל היותר, ניתן לומר, כי לגבי הועדה הרפואית העליונה נקבע בסעיף 5(י) לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה), תשכ"ד - 1964 כי "יושב ראש הועדה וכל חבר מחבריה הנוכחים בישיבה רשאים להזמין מומחים לישיבותיה לשמיעת חוות-דעת מקצועית", ולגבי הועדה הרגילה, אופשר "להזמין מומחים רפואים לשם חוות דעת מקצועית". סמכותה הטבועה של הועדה כוללת בוודאי פעולות רבות נוספות שביכולתה לעשות או ליזום, ספק אם המחוקק התכוון לאשר לה ייזום חקירה שאינה בתחום הרפואי. 3. באשר לפסיקה, נוכל לראות מן הצד האחד את ע.א. (ירושלים) 4034/98 תקדין מחוזי 2001(2) 1252, מפי כב' השופט עדיאל, וע.א. (ירושלים) 4236/98 יואל וולפוביץ נ' קצין התגמולים, מפי כב' הנשיא זילר. מן הצד האחר, ע.א. (תל אביב) 1872/97, ע.א. 3483/98 שמעון עמיר נ' קצין התגמולים מפי כב' השופט פורת. מן הראוי שתיקבע הלכה בנדון זה על ידי בית המשפט העליון (ראה בג"צ 3121/98 אורי גל נ' הועדה הרפואית, תקדין עליון 98(2), 609), וכן כי המחוקק יאמר את דברו. 4. בעניננו, אינני רואה כי מן ההכרח להחליט לגופה של הסוגיה העומדת במחלוקת בין בעלי הדין. בפני הועדה עמדו נתונים מספיקים המבססים את מסקנותיה באשר למצבו הרפואי של המערער ובאשר למגבלותיו, גם מבלי להיזקק לסרט הוידאו. עמדתו של המערער באשר לסרט הוידאו, כמו גם אופן התנהגותו בבדיקה הקלינית בפני הועדה, גרמו בנוסף לכך לחוסר אמינות מצידו בכל מה שקשור למגבלות הנגרמות על ידי פגימותיו המוכרות. במצב דברים זה, אין לומר שמסקנותיה של הועדה הן בלתי סבירות, או כי יש להתערב בהן. 5. לאור כל האמור, אני מחליט לדחות את הערעור. התחזותנכות