תאונת עבודה במפעל


פסק דין

1. בתובענה זו פוצלה שאלת האחריות משאלת הנזק באופן שנשמעו הוכחות תחילה בשאלת האחריות. פסה"ד להלן עוסק על כן אך ורק בשאלת האחריות.


2. התובע, יליד שנת 1950, עבד ביום התאונה הנטענת נשוא תובענה זו, בתאריך 4.1.01, כעובד שכיר של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") במפעלה שבאזור התעשיה בבנימינה (להלן: "המפעל").


3. הנתבעת, חברה בע"מ, היתה בכל המועדים הרלבנטים לתובענה זו, המעביד של התובע. הנתבעת העסיקה את התובע במפעל, אשר עסק ביצור תרופות.


4. הנתבעת 2 היא חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את הנתבעת בפוליסה המכסה חבות מעבידים במועדים הרלבנטיים לתובענה זו.


התאונה לפי גירסת התובע.


5. לטענת התובע, נפגע בתאריך 4.1.01 (להלן: "יום התאונה") בתאונה אשר ארעה לו תוך כדי עבודתו במפעל.




6. נסיבות התאונה מפורטות בסעיפים 5-8 לכתב התביעה כדלקמן:



א. התובע עבד במפעל ביום התאונה כמפעיל מכונת מילוי.


ב. ביום התאונה, נטה מיכל המילוי, על כל תכולתו, על צידו, ותכולת המיכל שהכילה תרופה החלה להישפך (להלן: "המיכל").


ג. כדי למנוע את אובדן התרופה שבמיכל, ניסה התובע ליישר ולאזן את המיכל הכבד, שמשקלו מוערך בכ- 150 ק"ג.


ד. תוך כדי נסיונו ליישר ולאזן את המיכל, השתחרר המיכל, שהיה תפוס באחד מחלקי מכונת המילוי, נשמט לרצפה ומשך בפתאומיות את התובע כלפי מטה.


7. התובע חזר על גירסתו זו גם בתצהיר עדותו הראשית (ת/2) בסעיפים 7-8.


8. התובע צירף לתצהירו, כנספח 2 (להלן: "נספח 2"), טופס "הודעה על פגיעה בעבודה" המיועד למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), שמולא ביום 14.6.01. בטופס זה נרשמה שעת התאונה 09:50 בבוקר, ופרטיה (ס' ג' לטופס) כדלקמן:

"בזמן הפעלת מכונת מילוי לפתע נפל מיכל הביניים שהוא מיכל מלא חומר תרופתי. ניגשתי להרים את המיכל. תוך כדי אחיזתי במיכל כדי שלא אמעד לגמרי החליק מנקודה שנשען המיכל על המכולה מעד ומשך אותי בחוזקה. משקל המיכל 100 ק"ג ואני הרגשתי כאב חזק בגב".


9. התובע גם ציין בטופס כי היה עד לארוע התאונה הנטענת, אשר שמו עמי חן, והוא חבר לעבודה (עמ' 2 להודעה הנ"ל).


10. בטופס זה, בס' י"א, יש את הצהרת המעביד, שנוסחה כדלקמן:
"הצהרה: אנו החתומים מטה מאשרים כי הפרטים שנמסרו ע"י הנתבע ועל ידי/נו בטופס התביעה הם נכונים לפי מיטב ידיעתנו פרט ל: נא לפרט את ההסתיגויות – אם ישנן – לגבי הפגיעה.
_______________________________

_______________________________

כ"כ אנו מאשרים כי התובע הועסק כעובד במפעל/מקום העבודה בזמן הפגיעה בעבודה.
14.6.01 חשב שכר טייבי יאיר (-) ויטאמד (-)

תאריך תפקיד החותם שם החותם חתימה+חותמת"



התובע טוען בתצהירו ובסיכומיו, כי לאור מילוי סעיף זה, וחתימה בטופס הנ"ל ע"י המעביד ללא כל הסתייגויות, יש לראות בכך הודעת בעל דין. בכל מקרה, כך טוען התובע, חתימת המעביד הנ"ל "שומטת את הקרקע" מטענת הנתבעות, המכחישה את נסיבות ארוע התאונה כפי שטוען להן התובע (ס' 9 לת/2; ס' 1 לתגובת התובע לסיכומי הנתבעות).


גירסת הנתבעות.


11. הנתבעות מכחישות בתוקף את גירסת התובע לנסיבות ארוע התאונה, וטוענות כי לא ארעה כל תאונה כפי שטוען לה התובע.


12. לטענת הנתבעות, המיכל לא נטה על צידו תחילה ולאחר מכן נפל (כגירסת התובע) אלא נפל במישרין ולחלוטין על הרצפה כשהחומר שהיה מצוי בו נשפך ממנו. מתחילת נפילת המיכל ועד סיומה לא היה כל מגע פיזי בין התובע ובין המיכל.
לטענת הנתבעות, לאחר שהמיכל כאמור נפל ונשפך החומר ממנו, הגיע למקום, מחדר סמוך, עובד אחר, מר עמי חן, אשר ביחד עם התובע הרים את המיכל אשר היה ריק או כמעט ריק.


13. הנתבעות מבססות גירסתן זו על עדותו של עמי חן, אשר באה לידי ביטוי בתצהיר עדותו הראשית (נ/9) בו ציין כדלקמן:
"בסביבות השעה 13:00 הייתי במחלקה ועמדתי בחדר קרטונטה וליד אחת המכונות למילוי תרופות עבד התובע... לפתע שמעתי רעש חזק של נפילה ורצתי לאולם לראות מה קרה. ראיתי את התובע הולך לכיוון המיכל למילוי תרופות שנפל על הרצפה וראיתי שמהמיכל נשפך חומר. בזמן שהגעתי ליד המכונה התובע היה בצד שמאל של מכונת המילוי ליד מזין הבקבוקים. התובע ביקש ממני שאעזור לו להרים את המיכל, שנינו הרמנו יחד את המיכל לאחר שהיה כמעט ריק לחלוטין, כיוון שהחומר נשפך ממנו. לאחר מכן ניקינו את השטח, המיכל נתמלא מחדש והתובע המשיך לעבוד עד לסוף היום בשעה 16:20 לערך. יצויין ויודגש כי בזמן שאני הגעתי לאולם, שניות ספורות לאחר שהמיכל נפל, התובע עמד במרחק של מס' מטרים מהמיכל וכלל לא נגע בו. עוד יודגש כי התובע ואני הרמנו יחד את המיכל הריק ללא כל בעיה. התובע כלל לא אמר לי שהוא נפגע כביכול בגבו במהלך הארוע או שהוא סובל מכאבים, וכאמור לעיל המשיך בעבודתו כרגיל. האמור בתצהיר התובע לגבי נסיבות הארוע לא מתיישב כלל עם מה שראיתי אני במו עיניי, שכן, כאמור לעיל, התובע לא היה בסמוך למיכל בזמן שהוא נפל על הארץ אלא במרחק מס' מטרים ממנו" (ציטוט, במחובר, מתוך ס' 3-10 לתצהירו של עמי חן – נ/9).


14. הנתבעות גם מסתמכות, להוכחת טענתן, על מסמכי מל"ל שונים, הקודמים בתאריכם לתאריכו של נספח 2 המוזכר לעיל, בהם הגירסה המופיעה לנסיבות הארוע דומה יותר לגירסתו של עמי חן מאשר לגירסת התובע.
טפסי המל"ל המדוברים הם כדלקמן:



א. טופס 250 (נ/4), אשר מולא ביום 11.1.01 ונחתם ע"י טייבי יאיר, חשב שכר של הנתבעת. בטופס זה מתואר הארוע כדלקמן:

"מיכל נפל ודוד (התובע – ח.ש.) ניגש להרים אותו ומהכובד נמשך שריר בגב".


ב. תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מתאריך 14.1.01 (נ/3), החתומה ע"י ד"ר אלוק גבי. בטופס זה מתואר הארוע כדלקמן:
"בזמן עבודה נפל מיכל. ניגש להרים את המיכל ומהמאמץ – כאב גב חזק".


ג. טופס הודעה על פגיעה בעבודה שנחתם ע"י התובע ביום 16.1.01 (נ/5), ובו מתוארת הפגיעה כדלקמן:
"נפל מיכל של חומר ונשפך על הרצפה. ניגשתי להרים את המיכל. המיכל כבד מאד וניסיתי להרים אותו. באותו רגע הרגעתי כאב חד בגב".
(יצויין כי גם על גבי טופס זה חתם ביום 18.1.01, חשב השכר של הנתבעת, מר טייבי יאיר, בשם המעביד ללא כל הסתייגות).


דיון והכרעה.


15. השאלה שבמחלוקת בתובענה זו היא עובדתית, וקשורה לנסיבות ארוע התאונה הנטענת.


16. בעצם עליי להכריע בין גירסתו של התובע ובין גירסתו של העד עמי חן בכל הקשור לנסיבות ארוע הפגיעה הנדונה.


17. להזכיר – נטל הראייה והשכנוע להוכחת נסיבות התאונה הנטענת מוטל על התובע. במקרה של ספק (מאזניים שקולות) פועל הדבר לחובת התובע.


18. אקדים ואציין כי לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ראיותיהם וסיכומיהם בכתב (גם את תגובת התובע לסיכומי הנתבעות), סבורני כי התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, ולכן דין תביעתו להידחות.
להלן אפרט את נימוקיי.


מהימנות התובע.


19. כאמור לעיל, על מנת להכריע בשאלת נסיבות ארוע התאונה הנטענת היה עליי לבחון את עדותו של התובע מול עדותו של העד עמי חן. במצב כזה יש חשיבות רבה לרושם שהותיר בי התובע בעדותו.


20. במקרה דנן, התובע לא עשה עליי רושם מהימן. התרשמותי זו נובעת, בין היתר, מהנתונים הבאים:


א. בטפסי ההודעה על פגיעה בעבודה (נספח 2 ונ/5) נשאל התובע "האם סבלת בעבר ממחלה או מכאבים הקשורים או דומים למצבך היום" – והשיב בשלילה.
גם בחקירתו הנגדית חזר על תשובה זו (עמ' 11 לפרו' ש' 28).
אולם, התברר כי עברו הרפואי של התובע עשיר בבעיות גב, עד אשר גם ועדה רפואית של המל"ל ניכתה לו עקב הפגיעה הנטענת הנדונה בגב, 5% נכות בגין מצב קודם (ראה פרוטוקול ועדה רפואית מיום 24.6.02, שצורף לתעודת עובד הציבור מיום 10.5.04 מטעם המל"ל, שהוגשה לתיק ביהמ"ש).
כשעומת התובע עם נתונים אלה, ניסה לטעון כי בעבר הכאבים היו כאבי גב רגילים שנובעים מהתקררות, ואילו כיום, לאחר ארוע התאונה הנטענת, נגרמה לו פריצת דיסק (עמ' 11 לפרו' ש' 29-32).
כשנשאל התובע מה ההבדל בין כאבי הגב לפני התאונה הנטענת לבין הכאבים לאחר התאונה הנטענת, והשיב – "שונים לחלוטין. פה הכאב חזק, לתוך הרגל הימנית, שלא יכול להזיז את הרגל. אני בקושי מזיז אותה" (עמ' 12 לפרו' שורות 1-2). היינו – הקרנה לרגל ימין.
נשאל התובע האם לפני התאונה לא היו לו כאבי גם עם הקרנות לרגל ימין, והשיב – "לא ולא ולא" (עמ' 12 לפרו' ש' 33).
אך, כשעומת התובע עם מסמך רפואי מיום 5.4.95, אשר עפ"י הרשום בו התלונן על כאבים בגב עם הקרנה לרגל ימין, לא הכחיש זאת התובע החלטתית אלא השיב – "זריקות וולטרן ביקשתי כיוון שאני לא אוהב כדורים. לא זכור לי הדבר הזה של ההקרנה לרגל" (עמ' 13 לפרו' ש' 1-2).
כמו כן, התובע אישר כי עובר לתאונה השתמש בחגורת גב אך ציין כי השתמש בה לא עקב כאבי גב חריפים אלא בגין "כאבים של כל הזמן התקררויות, שנתפס לנו הגב, אז ביקשתי חגורת גב" (עמ' 12 לפרו' ש' 19-22).
כשעומת התובע עם מסמך רפואי מיום 19.7.92 (אשר הוא בין יתר החומר הרפואי שהוגש לתיק ביהמ"ש ומלמד על בעיות גב בעבר של התובע, חומר שסומן במקובץ נ/7) בו נרשם כי הוא סובל מכאבי גם תחתון חריפים, והומלץ לו להימנע מעבודות במאמץ, הרמה במשקל או כיפוף, תוך המלצה להשתמש בחגורת גב פלסטיק, השיב "אני ביקשתי פה את החגורה היו לי כאבי גב..." (עמ' 12 לפרו' ש' 28-31).


העולה מכל הנ"ל הוא, כי עובר לתאונה הנטענת, נשוא כתב התביעה, סבל התובע מבעיות גב אשר אינן בעיות גב חולפות אלא בעיות גב משמעותיות, אשר אף הגבילו אותו בתפקודיו והקרינו לרגלו הימנית.
אין ספק בלבי כי בעיות גב כנ"ל היה צריך התובע לגלות למל"ל ולציינן בטפסים נספח 2 ונ/5 (בעיות אותן גילה המל"ל בכוחות עצמו בסופו של ענין, כמצויין לעיל), באופן שהיה עליו להשיב בחיוב על השאלה שהופיעה בטפסים אלה – האם סבל ממחלה או מכאבים הקשורים או דומים למצבו לאחר התאונה.
לא רק שהתובע לא עשה כן אלא רשם תשובה שלילית על גבי הטפסים הנ"ל, ואף הגדיל לעשות כאשר ניסה להסתיר או להמעיט בערך מצבו הרפואי בתחום הגב בחקירתו הנגדית כפי שציינו לעיל.
התנהלותו זו של התובע, יש בה לטעמי בכדי לפגוע במידת מה באמינותו או במהימנותו.
ראה לעניין זה את דבריו של כב' השופט עאטף עיילבוני בת.א. (שלום-נצרת) 4553/00, חמודה מוחמד נ' ננסי רינת בע"מ ואח' (פס"ד מיום 29.3.05, פורסם באתר האינטרנט של נבו) כי – "גם העובדה שהתובע ניסה להעלים עבר רפואי עתיר בדבר פגיעות ומגבלות בברך שמאל קודם לתאונה, תוך נסיון לייחס את הכל לתאונה, גם עובדה זו פוגעת – מידת מה – באמינות התובע".


ב. לא היה לתובע הסבר של ממש לקיומם של שני טפסי "הודעה על פגיעה בעבודה", כשהכוונה לנ/5 ולנספח 2.
להזכיר, נ/5, ובו גירסה הדומה לגירסתו של העד עמי חן, מולאה ע"י התובע ביום 16.1.01, והוגשה למל"ל ביום 21.1.01 – כמופיע בחותמת המל"ל המוטבעת בעמוד הראשון לטופס זה.
מדוע אם כן היה צורך בטופס נוסף (נספח 2) אשר נחתם על ידי התובע ביום 14.6.01?

תחילה ציין התובע כי הגיש למל"ל רק את נספח 2, ולא זכור לו כי הגיש טופס דומה אחר או נוסף (עמ' 11 לפרו' ש' 14-15).
כשעומת התובע גם עם נ/5 השיב – "פעם אחת הגשתי אחרי הפגיעה הראשונה ב- 4.1.01. פעם שניה בהמשך של אותה פגיעה ראשונה, המשך של אותה תאונה... היתה לי עוד יותר החמרה..." (עמ' 11 לפרו' ש' 9-12).
הוסיף התובע – "שני טפסים שביטוח לאומי נתן לי. זה לגבי אותה תאונה אבל זה נוסף. אני לא מומחה של ביטוח לאומי. הם אמרו לי קח את הטפסים ותמלא..." (עמ' 11 לפרו' ש' 12-26).


לטעמי – לתובע לא היה כל הסבר לקיומם של שני טפסי ההודעה הנ"ל. משלא היה לתובע כל הסבר, הוא ניסה לגלגל האחריות למילוי שני הטפסים על כתפי פקידי המל"ל ("הם אמרו לי קח את הטפסים ותמלא" – כמצוטט לעיל).
לו שני הטפסים היו ממולאים באותו נוסח/תוכן, לא הייתי מייחס חשיבות רבה למילוי שני הטפסים הנ"ל, אלא מייחס זאת, אולי, לתמימותו או אי ידיעתו של התובע במילוי טפסים כנ"ל. אולם הפלא ופלא, תאור התאונה בנספח 2, המאוחר בכ- 5 חודשים לנ/5, שונה מהתאור הרשום בנ/5 (כמתואר לעיל). היינו – יש בסיס לטענת הנתבעות, כי נספח 2 לא מולא בתמימות ע"י התובע אלא תוך כוונת מכוון לשנות את תאור התאונה המופיע בנ/5. כל תירוציו של התובע בנדון ("היתה החמרה", "הדרכת פקידי המל"ל") אינם אלא בגדר תירוצים בעלמא להצדקת מילוי הטופס השני – נספח 2.
לא זאת אף זאת – אנו יודעים כי נ/5 הוגש למל"ל בוודאות, כיוון שחותמת המל"ל מוטבעת עליו, והוא צורף לתעודת עובד הציבור שהוגשה ע"י פקיד המל"ל לתיק ביהמ"ש. אולם, על נספח 2 לא מוטבעת חותמת של המל"ל והוא אף לא צורף לתעודת עובד הציבור שהוגשה כאמור לביהמ"ש מטעם המל"ל. בנסיבות אלה, קיים ספק רב בעיניי אם נספח 2 הוגש בכלל למל"ל ע"י התובע. בכל מקרה, לא הוכח לי ע"י התובע כי מסמך זה הוגש כלל למל"ל.
בנסיבות אלה, יש רגליים לסברת הנתבעות, המופיעה בסיכומיהם, כי נספח 2 הותאם בדיעבד לגירסת התובע, כפי שבאה לידי ביטוי בתביעה.
לאור כל האמור לעיל, דעתי היא כי עצם קיומם של שני טפסי הודעה כנ"ל עם תאור תאונה שונה, ללא כל הסבר של ממש מצד התובע, וכאשר כלל לא בטוח כי נספח 2 הוגש בכלל למל"ל, פוגם במידה לא מועטה באמינותו ובמהימנותו של התובע.


מהימנות גירסתו של עמי חן.


21. מן העבר השני העד עמי חן נתן גירסה ברורה לארוע הנטען בתצהירו (עמ' 9). הוא נחקר חקירה נגדית על תצהירו, אך חזר על גירסתו בחקירה זו, תוך שהוא מחזק אותה בדבריו. לדבריו, לאחר ששמע את רעש נפילת המיכל, נכנס לחדר בו היה התובע, וראה אותו במרחק של כ- 4 מ' מהמיכל, כשהמיכל כבר היה על הרצפה (עמ' 32 לפרו' ש' 10-11).
מיד לכשנכנס לחדר הוא היה בקשר עין עם התובע, וראה אותו מתקדם לכיוון המיכל (עמ' 32 לפרו' ש' 28-29).
לשאלה מי הגיע ראשון למיכל מבין שניהם השיב – "שנינו הגענו ביחד" (עמ' 33 לפרו' שורה 5).
לשאלה מי הרים את המיכל בסופו של דבר השיב – "אני והתובע" (עמ' 36 לפרו' ש' 7).


22. כאמור גירסתו של עמי חן לא נסתרה בחקירתו הנגדית, אלא העד עמד על גירסתו, פירט אותה, השיב לכל שאלה, אף לשאלות הקשורות למרחקים ומיקומים (שלו ושל התובע) ביחס למקום נפילת המיכל (עמ' 32 לפרו').


23. העד עמי חן ציין כי אין לו כל אינטרס בתוצאות משפט זה, והוא מעיד רק כיוון שראה את המקרה (עמ' 33 לפרו' ש' 6).


24. לאור כל האמור לעיל, ובמיוחד לאור התרשמותי הישירה מהעד עמי חן, נתתי אמון מלא בגירסתו, אשר אף עולה בקנה אחד עם תאור התאונה, כפי שעולה ממסמכים נ/3, נ/4 ונ/5.
אציין כי התובע בעצמו רואה בעמי חן אדם אמין, ואף ציין אודותיו כי הם עובדים יחד, הם ביחסים טובים (דבר שלטעמי מלמד כי לעמי חן אין אינטרס אישי להזיק לתובע), והוא לא שיקר לו בעבר (עדותו של התובע עמ' 15 לפרו' ש' 17-18).


25. התובע בסיכומיו מעלה 4 הסתייגויות לעדותו של עמי חן כדלקמן:



א. עמי חן מסר דו"ח בכתב למנהלו, מר אריאל שמעוני, אך דו"ח זה לא גולה ע"י הנתבעות, ועובדה זו צריכה לשמש לרעת עמדתן.


ב. עמי חן מסר בתצהירו שהתאונה ארעה בשעה 13:00, ואף לא ידע לרשום מתי קרתה התאונה, האם בחורף או בקיץ, ובסוף ציין שהתאונה ארעה בקיץ (עמ' 32 לפרו' ש' 7-9).
לטענת התובע, התאונה ארעה ביום 4.1.01, היינו תקופת חורף ולא קיץ, כגירסת עמי חן, ועפ"י הרשום בנ/5 ובנספח 2 התאונה ארעה בשעה 09:50 בבוקר ולא בשעה 13:00 בצהריים.
על כן סבור התובע כי אי דיוקים אלה בגירסתו של העד, מלמדים כי לא ניתן לסמוך על זכרונו בכל הקשור לנסיבות התאונה.


ג. המרחק בין מקום עמידתו של עמי חן, ברגע ששמע את נפילת המיכל, ועד למקום שבו חבר לתובע, הוא כ- 13 מ' (זאת בהסתמך על מרחקים שציין העד עמי חן בעדותו, בעמ' 33 לפרו'), ובפרק זמן זה הספיק התובע לעבור (עד לחבירה עם עמי חן) מרחק של כ- 2 עד 2.5 מ' בלבד.
עמי חן העיד כי עבר את המרחק הנ"ל בהליכה מהירה (עמ' 32 לפרו' ש' 5-6). התובע טוען כי לא יתכן כי עמי חן יעבור מרחק של 13 מ' באותו פרק זמן שהתובע עבר רק 2.5 מ'. מכאן כי גירסתו של העד עמי חן אינה סבירה.


ד. עמי חן העיד כי בחדר שבו עבד התובע במועד התאונה, היו 5 אנשים (עמ' 31 לפרו' ש' 18). על כן, לגירסת התובע, תמוה מדוע הנתבעות בחרו להביא אותו לעדות דווקא, למרות שברגע נפילת המיכל הוא לא היה בחדר, ולא בחרו להביא כעדים עובדים אחרים שהיו בחדר בעת נפילת המיכל.


26. לאחר שבחנתי הסתייגויות אלה שמעלה התובע, סבורני כי אין בהן בכדי לפגום במהימנות גירסתו של העד עמי חן.


באשר להסתייגות הראשונה:
אכן עמי חן אישר כי מסר דו"ח בכתב למנהלו, מר אריאל שמעוני, או למנהל היצור דאז בשם שי (עמ' 13 לפרו' ש' 14-19).
אכן מן הראוי היה כי הנתבעות יציגו דו"ח זה. אולם, אין זה המקרה הרגיל של "אי המצאת ראייה", כיוון שרושם הדו"ח עצמו (עמי חן) הגיע לעדות ואישר כי "הדיווח שמסרתי אז למיטב זכרוני הוא בעל אותו תוכן כפי שמופיע בתצהירי" (עמ' 33 לפרו' ש' 20-21).
לא מצאתי סיבה לא ליתן אמון גם בגירסתו זו של העד, כי תוכן הדו"ח שמסר בכתב אודות נסיבות הארוע הנטען, הוא בעל תוכן זהה לאמור בתצהירו.
מכאן כי אין בהסתייגות הראשונה בכדי לפגום במהימנות גירסתו של העד עמי חן.


באשר להסתייגות השניה:
אכן העד עמי חן עמד על דעתו כי התאונה ארעה בשעה 13:00, ואין לו כל הסבר מדוע צויין בנ/5, בנספח 2, בנ/3 ובנ/4, כי שעת התאונה היא 09:50 בבוקר (עמ' 33 לפרו' שורות 26-28).
כמו כן העד עמי חן ציין כי אינו זוכר את תאריך המקרה. כשנשאל האם זוכר את תקופת התאונה האם קיץ או חורף, השיב – "אולי קיץ. זה היה לפני 4 שנים" (עמ' 32 לפרו' שורות 8-9).
לטעמי – העד עמי חן נתן עדות מפורטת. על תוכן עדות זו, אשר אף עולה בקנה אחד עם מסמכים שונים (נ/3-נ/5), אני יכול לסמוך, על אף אי זכירת מועד התאונה (שעה ותקופה), אי זכירה אותה אני מייחס לזמן שחלף (לפני כ- 4 שנים). לא פעם קורה, וסביר הדבר בעיניי, כי זוכרים תוכן של מקרה אך לא את תאריך ארועו.
משכך, אין ממש בהסתייגות השניה של התובע.


באשר להסתייגות השלישית:
לטעמי גם אין ממש בהסתייגות השלישית.
עמי חן מסר בעדותו את הנתונים הבאים:
הוא הגיע לפתח דלת האולם בו נמצא התובע, וראה את התובע עומד בנקודה, אותה סימנו על תמונה 1 בת/1 כנקודה Y. מנקודה Y פסע התובע כ- 2 עד 2.5 מ' לנקודה אחרת, אותה סימנו כנקודה X בתמונה 1 בת/1. בנקודה X חבר לתובע העד עמי חן.
המרחק בין פתח דלת האולם לנקודה X הוא 6-7 מ' (עמ' 32 לפרו' ש' 17-24).
לטעמי, אין בעיה של סבירות כי התובע היה יפסע 2.5 מ' ועמי חן יפסע כ- 7 מ', ושניהם ייפגשו בנקודת ה- X. העד עמי חן העיד מפורשות כי כשהגיע לפתח הדלת, וכמובן המשיך להתקדם לעבר התובע ללא כל דיחוי, הוא ראה את התובע "מתמהמה שניה " ורק אז פוסע לכיוון המיכל (עמ' 32 לפרו' ש' 30-31).
לשון אחרת, כשהגיע עמי חן לפתח הדלת הוא לא ראה כי התובע פונה מיד לעבר המיכל אלא התובע המתין קמעה ורק אז פנה לעבר המיכל.
ההשתהות הקצרה של התובע היא זו שגרמה לעמי חן להדביק את המרחק שבינו ובין התובע ולהיפגש עמו בנקודת ה- X תוך שהוא הולך הליכה מהירה.
בכל מקרה, אין מדובר בסיטואציה בלתי אפשרית, כפי שניסה להציג זאת התובע בסיכומיו.


באשר להסתייגות הרביעית:
ההסתייגות הרביעית שמעלה התובע גרמה לי לתמוה במעט. הרי התובע בעצמו, בנספח 2 ובנ/5, ציין את עמי חן כעד לארוע התאונה הנטענת. משכך, מתבקש היה להזמין לעדות דווקא עד זה, וכך עשו הנתבעות.
בכל מקרה, העד עמי חן העיד אכן כי באולם בו נפל המיכל היו כ- 5 עובדים אלא שמתוכן עדותו ניתן להבין כי עובדים אלה לא היו בסמוך לתובע אלא מרוחקים ממנו, הגם שכולם עבדו באותו אולם (עדותו עמ' 33 לפרו' ש' 7-9). היינו – לא בטוח כי עדים אלה היו אכן עדי ראייה טובים ממנו לתאונה הנטענת.
מעבר לכך, הסתייגות זו דווקא צריכה להיות מופנית לתובע עצמו, אשר עליו נטל הראייה והשכנוע, במיוחד לאור עדותו של עמי חן המנוגדת לגירסתו של התובע. אם אכן, לדעת התובע, יש עדי ראייה אחרים לתאונה, מדוע לא טרח להביאם לעדות?!

על כן אין ממש בהסתייגות הרביעית של התובע.


מסמכים נ/3, נ/4, נ/5.


27. כאמור, מסמכים נ/3-נ/5 המפורטים לעיל, תומכים ברורות בגירסת העד עמי חן ובגירסת הנתבעות.


28. מסמכים אלה מולאו כולם בסמוך לאחר ארוע המקרה הנטען (נ/3 בתאריך 14.1.01, נ/4 בתאריך 11.1.01 ונ/5 בתאריך 16.1.01).


29. מסמכים אלה מצויים בתיק המל"ל, וצורפו לתעודת עובד הציבור שהוגשה ע"י פקיד המל"ל.


30. נספח 2 אמנם תומך בגירסת התובע, אך כאמור מולא רק ביום 14.6.01, ללא כל הסבר מדוע היה צורך למלא טופס זה בשנית, ואין וודאות כי הוגש כלל למל"ל (לא היה חלק מתעודת עובד הציבור ולא טבועה בו חותמת המל"ל).


31. בנסיבות אלה, טבעי וסביר כי אעדיף את תוכן הרישום במסמכים נ/3-נ/5 על פני הרישום במסמך 2. העדפה זו גורמת לחיזוק משמעותי בגירסת הנתבעות תוך סתירה ברורה לגירסת התובע בתובענה זו. להמחשת סתירה זו נציין כדלקמן:
ציין התובע בעדותו כי לאחר נפילת המיכל הוא שכב על הרצפה בסמוך למיכל, ועמי חן ניגש להרים את המיכל.
לטענת התובע, עמי חן הרים את המיכל לבד תוך שהתובע נאחז במיכל אך בפועל לא משתתף בהרמתו כי לא היה מסוגל לכך. ההיפך, התובע ציין כי כשעמי חן הרים את המיכל הוא נאחז בו בכדי שיהיה לו לכלי עזר להתרומם מהרצפה (עדותו של התובע עמ' 15 ש' 19-23).
לא רק שעדותו זו של התובע סותרת לחלוטין את עדותו של עמי חן, אלא כאמור סותרת גם את הרשום ב- נ/3-נ/5, שנרשמו סמוך למועד ארוע הפגיעה הנטענת ואשר לטעמי משקפים ביתר דיוק ואמינות את מה שקרה בפועל.


32. כנגד כל אלה טוען התובע כי חתימת המעביד ללא כל הסתייגות על נספח 2, מהווה הודאת בעל דין בגירסת התובע, כפי שמופיע בטופס זה.
לטעמי, טענה זו יש לדחות.
אמנם נכון כי מן הראוי היה שהנתבעת תסביר מדוע הושארו הדברים בטופס ללא הסתייגות כלשהי. אולם, איני סבור שהעדר הסבר זה יש בו בכדי לתפוס את הנתבעת כמודה ברשום בטופס. אין בטופס אישור מפורש לנסיבות התאונה כפי שטוען להן התובע, אלא מחדל בהסתייגות מן הכתוב, ויש להבחין בין שני הדברים.
על כן, כאשר בפני ביהמ"ש קיימות ראיות לפיהן התאונה לא נגרמה כגירסת התובע, אין מקום לקבוע כי אף שהתובע לא הוכיח את אופן קרות התאונה, נתפסת הנתבעת במחדל האמור של העדר הסתייגות מפורשת מתאור התאונה כפי שהוצג ע"י התובע.
זאת ועוד – בטופס ההודעה (כמצוטט בסעיף 10 לעיל) מאשר המעביד כי לפי מיטב ידיעתו, הפרטים שנמסרו לו ע"י התובע הם נכונים. המעביד לא אישר את נסיבות התאונה מידיעתו האישית, אלא לפי מה שמסר לו התובע ומתוך הנחה שגירסתו אמת. אם ישתכנע ביהמ"ש במהלך ניהול המשפט וראיות שתוצגנה במהלכו, כי תאור התאונה המופיע בטופס ההודעה אינו משקף את העובדות לאשורן, וכי אישור עובדות אלה ע"י המעביד נעשה עקב הטעייתו ע"י התובע, כי אז נשלל האופי "ההודאתי" המיוחס למעביד בטופס זה.


לעניין זה ראה:

ע.א. 685/87 אלבז נ' פסקל, דינים עליון, כרך יג, 590.
ע.א. (מחוזי חיפה) 4056/99 מחמוד נ' מפעלי נמליט בע"מ (פורסם באתר האינטרנט של נבו).


ההשלכה למקרה דנן ברורה. הגירסה בנ/5 היא לטעמי המדוייקת יותר, והיא גם נמסרה ע"י התובע למעביד שאישר אותה ללא הסתייגות על גבי הטופס.
אמנם הגירסה בנספח 2 גם נמסרה ע"י התובע למעביד, אך לטעמי, ולאור הראיות שבפניי שגם פורטו לעיל, גירסה זו אינה משקפת נאמנה את עובדות המקרה כפי שארעו בפועל. לכן, אין לראות בחתימת המעביד על גבי נספח 2 ללא כל הסתייגות, הודאה כלשהי מצד הנתבעת בגירסת התובע.


נקודות נוספות התומכות בגירסת הנתבעת.


33. קשה לי להימנע מהתחושה כי נסיבות התאונה המתוארות ע"י התובע, הן בניגוד לאינסטינקט הבסיסי של כל אדם בסיטואציה דומה, ואסביר את דבריי;

ננסה לתאר סיטואציה דוגמת זו הנטענת ע"י התובע. היינו- מיכל כבד ( כ- 100 עד 150 ק"ג) נטוי על צדו ועובד מנסה לישרו באמצעות משיכה בידית אחיזה הקבועה במיכל. ברגע שהמיכל יתחיל להשימט מאחיזתו וימשיך בנפילתו, האינסטינקט הבסיסי של כל אדם הוא לעזוב המיכל וליתן לו ליפול, ולא להיגרר יחד עמו כלפי מטה.
אינסטינקט זה לא מצוי רק בהרהורי לבי, אלא צויין גם ע"י המומחה מטעם הנתבעות, המהנדס מר אריק יודלה, אשר חיווה דעתו לגבי אופן התרחשות התאונה בחוו"ד שהוגשה וסומנה נ/8. בחקירתו הנגדית נשאל מומחה זה מה יקרה לבן אדם שאוחז באותו מיכל ששוקל למעלה מ- 90 ק"ג, והשיב – "איני יודע מה היה קורה לאותו אדם. אני יכול להגיד לך מה היה קורה לי. אני הייתי עוזב את המטען... בגלל הסיכון להיפגע" (עמ' 27 לפרו' ש' 13-15).


34. התובע ציין בעדותו כי מס' דקות עד כרבע שעה לאחר ארוע התאונה הנטענת, הגיע מנהל המחלקה מר אריאל שמעוני, והוא אמר לו שכואב לו הגב (עמ' 15 לפרו' ש' 31-32; עמ' 16 לפרו' ש' 1-2).
לעומתו, מנהל המחלקה מר שמעוני, ציין בתצהירו (נ/10) כי התובע "לא פנה אלי אותו יום בכל טענה או בכל תלונה שהיא לגבי פגיעה כביכול שארעה לו במהלך ארוע נפילת המיכל" (ס' 6 לתצהירו).
בעדותו, במענה לשאלת ביהמ"ש, עמד העד שמעוני על גירסתו זו כי "ביום התאונה התובע לא פנה אלי בכלל בשום תלונה" (עמ' 43 לפרו' ש' 6-7).
בנ/5 וגם בנספח 2 ציין התובע כי מסר הודעה לאריאל שמעוני רק ביום 7.1.01.
היינו – העולה מהרשום בנ/5 ובנספח 2 מנוגד לגירסת התובע בפנינו, כי מסר הודעה לאריאל שמעוני ביום ארוע התאונה (4.1.01) וזמן קצר לאחריה, אלא עולה מהם כי מסר הודעה כנ"ל לאריאל שמעוני רק לאחר כ- 3 ימים.
כשנשאל על סתירה זו התובע השיב, כי הרישום בנ/5 ובנספח 2 אינו נכון, כיוון שביום 7.1.01 היה בבית או אצל הרופא, על כן לא היה יכול למסור הודעה ביום זה לאריאל שמעוני (עמ' 16 לפרו' ש' 3-4).
לטעמי, הסתירה במועד מסירת ההודעה לאריאל שמעוני בין גירסתו של התובע בפנינו ובין הרשום במסמכים נ/5 ונספח 2, מחזקת את גירסתו של עד ההגנה אריאל שמעוני, גירסה בה נתתי אמון, כי ביום ארוע התאונה לא התלונן התובע בפניו על כאבי גב ו/או כל תלונה אחרת בדבר ארוע התאונה הנטענת.


חוו"ד מומחים.


35. שני הצדדים הגישו חוו"ד מומחים מטעמם, אשר עסקו גם בשאלה האם ארוע התאונה, כגירסת התובע, יכול להתקיים כלל במציאות. היינו – האם יתכן מצב כי מיכל כבד, דוגמת זה הנדון, יכול להיות מוטה על צדו, ולא להתהפך וליפול מיידית ובאופן מלא.


36. לטעמי – בשאלה זו במקרה דנן חשיבותן של חווה"ד מוגבלת, שכן מדובר בשאלה עובדתית מובהקת (קרה או לא קרה), הנסמכת על עדים וראיות, ולא הייתי זקוק לחווה"ד בכדי להכריע בשאלה זו.
לו הייתי משתכנע מראיות ברורות כי המיכל אכן נטה על צדו ולא נפל מיידית עם הטייתו, הייתי פוסק כך ולו אף היתה חוו"ד מומחה שקובעת כי לא יתכן מצב כזה במציאות. על כגון דא הייתי אומר כי המציאות יכול ותעלה על כל דמיון.


37. מהטעם הנ"ל, גם לא הסתמכתי בפסה"ד על מומחי הצדדים ו/או קביעותיהם בכל הקשור להכרעה העובדתית דנן. לא ראיתי כל מקום או צורך להסתמך עליהם.


סוף דבר.


38. התובע לא הוכיח את גירסתו לנסיבות קרות התאונה.
לטעמי, כף המאזניים נוטה במקרה דנן לגירסת ההגנה דווקא.
עדי ההגנה היו מהימנים ואמינים בעיניי, דבר שאיני יכול לומר אודות התובע דנן (כפי שגם ציינתי בראש פרק "מהימנות התובע" לעיל).
גירסת ההגנה גם עולה בקנה אחד עם מסמכים נ/3-נ/5, אשר מולאו בסמוך למועד הפגיעה הנטענת, דבר המחזק גירסה זו.


39. כאמור, שוכנעתי כי התאונה קרתה כגירסת העד עמי חן. היינו – המיכל נפל מבלי שהתובע אחז בו ו/או נגרר עמו לעבר הרצפה. בזמן נפילת המיכל לא היה כל מגע פיזי בין התובע למיכל, אלא התובע עמד במרחק של מס' מטרים מהמיכל. המיכל הורם ע"י התובע והעד עמי חן יחדיו. הרמת המיכל בדרך זו ובמצב כזה, לא מקימה כל אחריות על המעביד, כפי שמודה בכך אף מומחה הבטיחות מטעם התובע, המהנדס מר סעדי סלים (עמ' 6 לפרו' ש' 10-13).


40. בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות.


41. על מנת לסבר את אוזנו של התובע אציין כי אפילו אם לא הייתי סבור כי המאזניים נוטות לטובת גירסת הנתבעת, כי אז במקרה הטוב מבחינתו, לאור הראיות שעמדו בפניי ופורטו לעיל, קיים ספק בעיניי אם התאונה ארעה בנסיבות הנטענות ע"י התובע. ספק זה גורם למאזני הראיות להיות שקולות, באופן שבכל מקרה היה גורם לי לדחות את התביעה כיוון שנטל השכנוע, בו לא עמד התובע, מוטל עליו (ראה דבריי בסעיף 17 לעיל).


42. התובע ישא בהוצאות המשפט של הנתבעות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הוצאתן ועד ליום התשלום המלא בפועל.
כן ישא התובע בשכ"ט עו"ד של הנתבעות בשיעור של 7,500 ₪ ומע"מ כדין.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת עבודה במפעל

  2. תאונת עבודה משתלה

  3. תאונת עבודה של צלם

  4. 5% נכות תאונת עבודה

  5. טפסן – תאונת עבודה

  6. תאונת עבודה קטלנית

  7. תאונת עבודה יועץ מס

  8. תאונת עבודה טעמי צדק

  9. תאונת עבודה קומפרסור

  10. תאונת עבודה חבר ישוב

  11. תאונת עבודה פגיעה בעין

  12. תאונת עבודה – כרסם חרט

  13. אפילפסיה תאונת עבודה ?

  14. תאונת עבודה שכיר בנגריה

  15. משרד בבית - תאונת עבודה

  16. תאונת עבודה גננת

  17. ביטוח תאונת עבודה

  18. יריות אקדח - תאונת עבודה

  19. מכונת שיוף - תאונת עבודה

  20. דחיית ערעור תאונת עבודה

  21. כמה מקבלים על תאונת עבודה

  22. תאונת עבודה מי משלם

  23. תקנה 15 תאונת עבודה

  24. תאונת עבודה של מפעיל שופל

  25. 25% נכות בגין תאונה בעבודה

  26. 10% נכות בגין תאונה בעבודה

  27. תאונת עבודה - מטפלת בקשישים

  28. תאונת עבודה של צבעי

  29. תאונת עבודה במעדנייה

  30. טכנאי מזגנים – תאונת עבודה

  31. תאונת עבודה עם מקדחה

  32. תאונת עבודה - חוקר באגף מע"מ

  33. תאונת עבודה בבית אבות

  34. תאונת עבודה בזמן הפסקת אוכל

  35. בדרך לעבודה / תוך כדי עבודה

  36. 100% נכות תאונת עבודה

  37. הרמת משקל כבד - תאונת עבודה

  38. מחלת עור כתאונת עבודה

  39. תאונת עבודה של מזכירה

  40. עורך דין עצמאי - תאונת עבודה

  41. המפקח על העבודה – דו"ח חקירה

  42. תאונת עבודה - נכות של 35 אחוז

  43. תאונת עבודה חברה קדישא

  44. תאונת עבודה - מסור דיסק

  45. תאונת עבודה גננת שכירה

  46. ערעור 0% נכות בגין תאונת עבודה

  47. יום כיף לעובדים - תאונת עבודה

  48. כפל ביטוח - תאונת עבודה

  49. תביעה נגד טמבור - תאונת עבודה

  50. אימון כושר - תאונת עבודה

  51. מחלוקת לגבי נסיבות תאונת עבודה

  52. תאונת עבודה תוך כדי ניקוי דגים

  53. עובד ייצור - תאונת עבודה

  54. פתיחת תריס כתאונת עבודה

  55. בלוטת התריס - תאונת עבודה

  56. קריסה של משטח גבס – תאונת עבודה

  57. תאונת עבודה עצמאי - עבודה מהבית

  58. תאונת עבודה קשה עם מכונה

  59. תאונת עבודה – פגיעה בהפעלת מכבש

  60. נגיחה של פרה - תאונת עבודה ברפת

  61. עמידה ממושכת - תאונת עבודה

  62. עובד לא חוקי - תאונת עבודה

  63. ביטוח אחריות מעבידים תאונת עבודה

  64. ביטוח חבות מעבידים – תאונת עבודה

  65. קטרקט עיניים - תאונת עבודה

  66. עבודה מסוכנת - תאונת עבודה

  67. חישוב פיצוי בשתי תאונות עבודה

  68. תאונת עבודה - החזר הוצאות רפואיות

  69. תביעה נגד סולל בונה – תאונת עבודה

  70. הידבקות במחלה כתאונת עבודה

  71. הצעת בית משפט - תאונת עבודה

  72. פגיעה טיול מהעבודה - תאונת עבודה ?

  73. תאונת עבודה של מטפלת בחו''ל

  74. תאונת עבודה במהלך תיקון תקלה

  75. תאונת עבודה - התיישנות תביעת ביטוח

  76. תאונת עבודה של עצמאי לא רשום

  77. חולשה וסחרחורות כתאונת עבודה

  78. החלפת גלגל ברכב - תאונת עבודה

  79. תביעה נגד מפעלי ים המלח – תאונת עבודה

  80. משקפי מגן לעבודה - תאונת עבודה

  81. אי ספיקת כליות עקב תאונת עבודה

  82. עצמאי פגישה מחוץ למשרד - תאונת עבודה ?

  83. הפרדות רשתית העין - תאונת עבודה

  84. תאונת עבודה עם מכונה לחיתוך בשר

  85. תאונת עבודה עם מסור - פועל בניין רומני

  86. האם טיפול רפואי רשלני לאחר תאונת עבודה

  87. חבות מעבידים תאונת עבודה עם סכין

  88. תאונת עבודה של סדרנית סחורה בסופר

  89. הכרה כ"נכה נזקק" לאחר תאונת עבודה

  90. חתך עם סכין יפנית - תאונת עבודה במחנה קיץ

  91. הוצאות טיפולים אלטרנטיביים – תאונת עבודה

  92. בדיקה מחדש ביטוח לאומי תאונת עבודה

  93. תאונת עבודה – הכחשה של מעביד כי העובד עבד

  94. ערעור על גובה הפיצויים בתאונת עבודה

  95. הטלת חבות על עובד בגין תאונה בעבודה

  96. תאונת עבודה של רתך - תביעה נגד מקום העבודה

  97. כוויות קשות - תאונת עבודה במהלך הדבקת ריצוף

  98. תאונה בעת פעולות נלוות לעבודה - תאונת עבודה ?

  99. האם פגיעה ע"י עובדים בעבודה נחשבת תאונת עבודה ?

  100. פגיעה עקב תיקון עבודות חשמל בבית – תאונת עבודה ?

  101. תאונת עבודה של עובד נגריה עם מסור - בטיחות בעבודה

  102. החזר כספי למעסיק מביטוח לאומי על תאונת עבודה

  103. האם פגיעה במהלך כנס מטעם העבודה נחשבת תאונת עבודה ?

  104. לא נרשם כעובד עצמאי במוסד לביטוח לאומי - תאונת עבודה ?

  105. תאונת עבודה עצמאי – דו"ח שנתי הכנסות - חישוב נתוני שומה

  106. ערעור על דרגת נכות בשיעור של 15% בגין תאונת עבודה

  107. בעת שעסק כמנהל מחסן למוצרי חשמל, נפל וקיבל מכה בראש

  108. תאונת עבודה של עובד עצמאי שלא היה רשום כעצמאי בביטוח לאומי

  109. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון