פסק דין רקע עובדתי: במסגרת לימודיו של התובע אצל הנתבע 1 יצא לטיול שנתי באילת. במהלך הטיול לנו התלמידים במלון של הנתבעת 3. בעת שניסה התובע להיכנס מהמרפסת אל חדר המלון בו לן. נשברה הזכוכית שבדלת, והתובע נפצע. עתה תובע הוא פיצויים בגין נזק הגוף שנגרם לו כתוצאה מפציעה זו. הנתבעת 2 היתה המבטחת של הנתבע 1. טענות התובע: במהלך שעות הערב יצא התובע מחדרו למרפסת של החדר. לפתע נטרקה הדלת מאחוריו וננעלה. התובע ניסה לפתוח את הדלת, אך הדבר לא עלה בידו. חבריו, ששהו באותה עת בחדר, לא ענו לקריאותיו של התובע. איש מהאחראים מטעם הנתבע 1 או מטעם הנתבעת 3 לא היה במקום על מנת לסייע לתובע. לכן ניסה התובע להיכנס דרך דלת המרפסת. במהלך ניסיון זה נשברה הזכוכית, והתובע נפצע בכף ידו. פציעה זו הסבה לתובע נזקים כמפורט בכתב התביעה. לטענת התובע לא דאג הנתבע 1 לליווי מתאים לתלמידים ולהשגחה מספקת עליהם במהלך כל שעות היממה, וכן לא דאג להזהיר את התלמידים מפני סיכון אפשרי. לכן חייב הנתבע 1 וכן הנתבעת 2 לפצות את התובע בגין נזקיו. אמנם בכתב סיכום טענותיו העלה התובע טענות שונות לחלוטין בנוגע לאחריות הנתבע 1 וזנח את הטענות הנטענות נגד נתבע 1 בכתב התביעה. התובע טען בסיכומיו, כי הנתבע 1 אחראי לנזקיו של התובע, משום שללא התיעצות עם הוריו של התובע הוחלט כי התובע ימשיך בטיול, דבר שגרם בסופו של דבר להחמרה במצבו של התובע ולנכותו הנטענת של התובע. לטענת התובע לא דאגה הנתבעת 3 להמצאותו של איש בטחון או איש תחזוקה זמינים בכל עת, עשתה שימוש בחלונות לא מתאימים ולא ראויים לשימוש, עשתה שימוש בדלתות שלא ניתן לפתחן מכיוון המרפסת וכן לא הזהירה את אורחי המלון כיצד לנהוג במקרה של תקלה. לכן חייבת הנתבעת 3 לפצות את התובע בגין נזקיו. טענות הנתבעים: הנתבעים טוענים, כי התובע לא פנה אל איש מעובדי הנתבע 1 או הנתבעת 3, שהיו במקום, ולא אל מי מחביריו, ששהו במקום, לשם קבלת סיוע בפתיחת דלת המרפסת. תחת זאת בחר לנפץ את הזכוכית ולהיכנס בעדה לחדר, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו. התובע אף הכיר בטעותו, והתחייב לשלם לנתבעת 3 סך של 150 ₪ כפיצוי בגין החלון שנשבר. דיון: אחריות הנתבעים 1-2: כאמור לעיל, בכתב סיכם טענותיו זנח התובע את הטענות שהעלה נגד הנתבע 1 בסעיף 9 לכתב התביעה המתוקן. תחת זאת העלה טענה חדשה לחלוטין, שלא הועלתה קודם לכן. המדובר בהרחבת חזית, ודי בכך כדי להביא לדחיית טענה חדשה זו, שכאמור לעיל, הועלתה לראשונה בסיכומים. הנתבעים העלו טענה זו בדבר הרחבת חזית בסעיף 1.4.1 לכתב סיכום טענותיהם, אך התובע התעלם מכך, ולא השיב לטענות אלו בסיכומי התשובה שהגיש. יתירה מכך, לא הובאה כל ראיה לכך, שכתוצאה מהשארתו של התובע בטיול הוחמר הנזק. ממילא הטענה לא הוכחה ודינה להידחות. המדובר בהוכחת ענין שברפואה, שאותו ניתן להוכיח רק באמצעות חוות דעת מומחה רפואי. לא מצויה כל התייחסות להחמרה הנטענת בחוות הדעת שבתיק. על הטענות, שהעלה התובע בכתב התביעה נגד הנתבע 1, לא חזר התובע בסיכומיו. ממילא דין טענות אלה כדין טענות שנזנחו, ופטור אני מלהתייחס אליהן. לעניין זה נאמר בספרו של כב' הנשיא גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 251: "דין טענה שנטענה בכתב הטענות, אך לא הועלתה בסיכומים (אם בשגגה ואם במכוון), כדין טענה שנזנחה. לכן לא יתייחס בית המשפט אליה". כן ראה ע"א 447/92, רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט, פד"י מט(2)102, 107; כן ראה פש"ר (ת"א) 1285/84, מרבלי נ' עו"ד שמואל לביא, תק-מח 99(2) 410, שם נאמר: "בעניין זניחת טענות בסיכומיהם של בעלי הדין, כותב זוסמן כדלקמן: 'טענה שנטענה בכתב טענות, אך לא הועלתה לפני בית המשפט בסיכומים, דינה כדין טענה שנזנחה, והשופט אינו חייב לדון בה' (זוסמן בספרו הנ"ל, עמ' 512). אני מחליטה, על כן, כי הימנעות המבקשים מהעלאת הטענות האמורות, כמוה כזניחתן וכויתור על הבאתן בפני בית המשפט, בבואו ליתן הכרעתו בבקשה דנן. מכך נובע, כי דין הטענות שהועלו בבקשה המקורית ואינן מופיעות בסיכומי המבקשים, להידחות". משזנח את התובע בסיכומיו את הטענות הנטענות בסעיף 9 לכתב התביעה המתוקן, ובמקומן העלה טענה חדשה לחלוטין, אשר לא בא זכרה בכתב התביעה המתוקן, ומשבחר התובע שלא להתייחס להערות הנתבעים בענין זה גם בסיכומי התשובה שהגיש, דין תביעתו, ככל שהיא נוגעת לנתבעים 1-2 להידחות. אחריות הנתבעת 3: גם ככל שהדברים נוגעים לנתבעת 3 זנח התובע בסיכומיו חלק מן הטענות שהעלה בכתב התביעה המתוקן. בסעיף 10 לכתב התביעה המתוקן טען התובע, כי הנתבעת 3 התרשלה ו/או הפרה חובה חקוקה במעשיה ובמחדליה הבאים: 1. לא דאגה להמצאות קצין בטחון ו/או איש תחזוקה אשר יהיו זמינים לטפל בכל בעיה ובכל שעה במלון; 2. עשתה שימוש בזכוכיות שאינן מיועדות לשימוש בדלתות או בחלנות למרפסת; 3. עשתה שימוש בדלתות שאינן ניתנות לפתיחה מכיוון המרפסת, וזאת מבלי שנתנה על כך אזהרה מתאימה לאורחי המלון; 4. לא הנחתה את עובדיה כיצד לפעול במקרה של תקלה; 5. לא הנחתה את אורחי המלון כיצד לנהוג במקרה של תקלה; 6. לא נהגה כפי שבעלת מלון סבירה היתה נוהגת בנסיבות המקרה. בכתב סיכום טענותיו זנח התובע את כל טענותיו למעט טענה מס' 2, עליה חזר ביתר פירוט בסיכומיו. דין הטענות שלא הוזכרו בסיכומי התובע ואף לא בסיכומי התשובה שהגיש כדין טענות שנזנחו, ועל כן פטור אני מלדון בהן. טענתו היחידה של התובע בסיכומיו נגד הנתבעת 3 היא, כי במקום היתה מותקנת זכוכית בעובי 4 מ"מ בלבד. זכוכית זו אינה עונה על דרישות התקן שפורסם בשנת 1981, ולפיה היה צורך בהתקנת זכוכית בעובי 6 מ"מ. את עיקר יהבו בעניין זה תולה התובע באמור בסעיף 5 לתצהירו של עד הנתבעים, אריה הררי, שם אמר, כי הותקנה זכוכית בעובי 4 מ"מ. אין מחלוקת, כי המלון נבנה כבר בשנת 1975, בעוד שהתקן פורסם רק בשנת 1981. סעיף 17 לפקודת הפרשנות קובע: "תקנות בנות-פעל תחיקתי יפורסמו ברשומות, ותחילת תקפן ביום פרסומן, אם אין הוראה אחרת בענין זה". מכך ברור, שאין תקן 1099 חל על המלון, אשר נבנה כבר בשנת 1975, כמה שנים לפני פרסומו של תקן 1099 בשנת 1981. התובע מעלה טענה נוספת, שהתקן שפורסם מקבע את תחומי הסיכון ומשקף את רמת הזהירות הנדרשת. לכן, משהותקן חלון שאינו עומד בדרישות התקן, יש בכך הפרה של חובת הזהירות מצידה של הנתבעת 3. גם אם נקבל טענה זו, הרי שאין בכך כדי להביא לכך שהתביעה תתקבל. לשם קבלת התביעה על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות ובין קרות הארוע שגרם לנזק. התובע לא הוכיח, כי אם היתה מותקנת במקום זכוכית בעובי של 6 מ"מ, לא היה החלון נשבר כתוצאה מנסיונו של התובע להיכנס לחדר דרך החלון. אינני מקבל את גירסתו של התובע, כי נקש קלות על החלון, וכתוצאה מנקישות אלו נשברה הזכוכית. לארוע היו עדים נוספים, חבריו של התובע ששהו בחדר באותה עת. התובע לא טרח לזמנם לעדות בבית המשפט, ודבר זה עומד לחובתו. ניתן, איפוא, לקבוע, כי התובע לא נקש קלות על החלון, אלא הכה בו. כתוצאה מהכאה זו נשברה הזכוכית. יתכן בהחלט, כי גם זכוכית בעובי 6 מ"מ היתה נשברת מהכאה באותה עצמה בה היכה התובע. הקשר הסיבתי לא הוכח, איפוא, על ידי התובע. בהעדר קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות הנטענת על ידי התובע ובין ארוע הנזק, דין התביעה נגד הנתבעת 3 להידחות. סיכום: סיכומם של דברים, אין מי מן הנתבעים חב לפצות את התובע בגין נזקיו הנטענים, ולפיכך התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דינם בסך כולל של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונות עם זכוכית