פסק דין עובדות שאינן במחלוקת: התובעים שבפני הזמינו באמצעות הנתבעת כרטיסי טיסה מישראל ללונדון, משם לצרפת ובחזרה לתל אביב. המקטע הראשון, מתל אביב ללונדון, הוזמן בחברת תעופה זרה, ששמה "XL AIRWAYS". הם ביקשו לצאת לנסיעה משפחתית. הם שילמו עבור הכרטיסים סך של 9,042 ₪. התובעים שומרי כשרות ולכן יחסו חשיבות רבה לכך שהאוכל שיוגש להם בטיסה, יהיה כשר. הכרטיסים הוזמנו ביום 2.7.04 והטיסה נקבעה ליום 27.8.04, כאשר ההמראה היתה מנתב"ג וההגעה לשדה התעופה "גטוויק" בלונדון. לצורך הזמנת הכרטיסים, הגיעו חלק מהתובעים למשרדי הנתבעת באופן מיוחד, ולא הזמינו באמצעות האינטרנט, על מנת לדאוג לנושא הארוחה הכשרה. ענין זה לובן עם הנתבעת במפורש. בסופו של דבר, לא הוגש לתובעים אוכל כשר בטיסה, והם לא יכלו לאכול דבר. טענות התובעים: לטענת התובעים, נציג הנתבעת הבטיח כי ישתדל שתהיה ארוחה ברמת כשרות מהודרת, אך אם לא יהיה מהדרין, אז תהיה ארוחה כשרה רגילה. העדרו של אוכל כשר בטיסה, גרם להם נזק רב, במיוחד לאור העובדה שהטיסה התקיימה במוצאי תשעה באב, שהוא כידוע יום צום. צום תשעה באב הסתיים בשעה 20:21. לטענת התובעים, בכרטיס הטיסה נכתב כי זמן העליה למטוס הוא בשעה 00:15, ונמסר להם כי עליהם להגיע לשדה התעופה 3 שעות לפני זמן ההמראה. לאור זאת, היו התובעים אמורים להגיע לשדה התעופה בשעה 21:15. מאחר שזמן הנסיעה מתל אביב לנתב"ג הינו כחצי שעה, היו חייבים לצאת מהבית בשעה 20:45 לכל המאוחר. לפיכך, נותרה להם חצי שעה בלבד בין סיום הצום ליציאה מהבית, ונותר להם זמן רק להתקלח ולשתות מעט. לפיכך, הסתמכו התובעים על הארוחה שתוגש להם במטוס, לסיום הצום. מאחר שלא הוגש להם אוכל כשר, לא יכלו לאכול דבר. לטענתם, הטיסה נחתה בלונדון בשעה 05:00 בבוקר, לקח זמן עד שעברו את ביקורת הגבולות ונסעו ללונדון, ואז חיפשו אחר חנות פתוחה המוכרת אוכל כשר. דבר זה לקח להם זמן רב וזה שיבש את כל סדר היום הראשון לטיול. לדבריהם, תכננו להיות באנגליה בסה"כ יומיים והיום הראשון השתבש כולו בגלל שהלכו לחפש אוכל ולא לטייל בעיר. לטענתם, נאלצו לרכוש מזון שעלה כ-100 ליש"ט בלונדון, עקב זה שלא אכלו בטיסה. לסיום, מציינים התובעים, עוגמת הנפש הרבה שנגרמה בטיסה וכן האוירה הקשה שהיתה ביום הראשון של הטיול, לא ישכחו במהרה אצל התובעים ובני משפחתם הנוספים בטיול. מאחר שהתובעים מייחסים את העדר האוכל בטיסה לרשלנותה של הנתבעת, הם הגישו תביעתם זו על סך 17,000 ₪. התובעים מציינים, כי הנתבעת הסכימה לפצותם ב-7% הנחה בטיסתם הבאה בתוך השנה הקרובה, אך זהו פיצוי מביש בגין כל עוגמת הנפש הרבה שנגרמה להם, ובגין הפרת ההסכם עמם. טענות הנתבעת: לטענת הנתבעת, היא מצרה על מה שקרה לתובעים, אולם בין זה ובין הגשת התביעה דנן - הדרך ארוכה. לטענת הנתבעת, היא איננה מקילה ראש בכך שנוסעים, המשלמים על כרטיס הטיסה, חייבים לקבל תמורה לכך, לרבות ארוחה במטוס. עם זאת, המידע שנמסר לנתבעת אודות האוכל בטיסה, על ידי חברת התעופה, היה שגוי, וזהו מקור הטעות. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה את טבלת המידע שנמסרה לה על ידי חברת התעופה, בה מצוין מפורשות, כי בטיסה שהוזמנה יש אוכל כשר. לנתבעת נודע רק ממכתב התלונה של התובעים, כי בסופו של דבר לא היה לתובעים אוכל כשר בטיסה, בניגוד למה שהובטח לה. למרות שלנתבעת אין, לטענתה, כל אחריות להעדר האוכל הכשר בטיסה, ולמרות שעשתה כל המוטל עליה, הציעה לתובעים פיצוי בדמות הנחה עתידית של 7% ברכישת טיסה או חבילת תיור. התובעים דחו הצעה זו. דיון והכרעה: עיון בנספח א' לכתב ההגנה מלמד, כי אכן, על פי החומר שנמסר לנתבעת על ידי חברת התעופה שבה טסו התובעים, אמור היה להיות אוכל כשר בכל הארוחות היוצאות מישראל ללונדון. משכך, האחריות לכך שחברת התעופה פעלה בניגוד להודעתה לסוכן הנסיעות, מוטלת על חברת התעופה. כנגד זו לא הגישו התובעים את תביעתם. לפיכך, הגעתי למסקנה כי לנתבעת אין כל אחריות לכך שלתובעים לא הוגש אוכל כשר בטיסה, ודין התביעה נגדה להדחות. ניתן היה לסיים בכך את פסק הדין, אלא שנראה לי, כי מקרה זה מחייב הוספת הערה מסויימת. אין ספק, כי בבסיס התביעה טענה מוצדקת של התובעים, על כך שלא קיבלו מזון בטיסה, כפי שהזמינו. אין ספק כי זהו מחדל, ואין ספק כי מגיע להם פיצוי מסויים בגין מחדל זה. ואולם, אפילו הוגשה התביעה כנגד הנתבעת הנכונה (חברת התעופה), הייתי מוצאת לנכון להעיר את ההערה הבאה: בגין העדר האוכל בטיסה הגישו התובעים תביעה שערכה כמעט כפליים ממחיר כרטיסי הטיסה עבור כל הסיבוב שביקשו לעשות: תל אביב - לונדון - פריס - תל אביב. התביעה היא על סך 17,000 ₪. דומה, כי אין צורך לומר שמדובר בהגזמה רבה מאוד. התובעים השתיתו את עיקר טענותיהם על כך שטיסתם נועדה למוצאי צום תשעה באב. לא בכדי ציטטתי באריכות מכתב תביעתם, בו מפורטים כל חישובי השעות שנועדו להסביר מדוע לא יכלו לאכול לפני הטיסה. טענה זו מעוררת סימן שאלה גדול. היעלה על הדעת, שאדם, המסיים יום צום קשה, יסתמך - לצורך שבירת הצום - על ארוחה קלה, המוגשת בסביבות השעה 01:00 בלילה, שמטבעה היא ארוחת לילה (אשר חלק גדול מהנוסעים בטיסה מעדיף לוותר עליה ולנצל את טיסת הלילה לשינה), במקום לאכול במשך חמש השעות שבין תום הצום לאותה שעה? היעלה על הדעת, שהתובעים לא יכלו להערך לשבירת הצום בטרם אותה ארוחת לילה (למשל - אכילה באחת ממסעדות נמל התעופה, או רכישת מזון - ולו קל - בטרם ההמראה). התובעים עצמם ציינו, כי כאשר הגיעו לשדה התעופה, ביקרו - לאחר שסיימו את הבידוק - בחנות הפטורה ממכס, שכן היתה זו לחלקם נסיעה ראשונה לחו"ל. איש איש וסדרי העדיפויות שלו, אך לטעמי - , התנהגות התובעים במקרה דנן, איננה סבירה כלל ועיקר. לפיכך, תליית גודל הפיצוי בעוגמת הנפש העצומה שנגרמה להם כתוצאה מכך שלא יכלו לשבור את הצום באותה ארוחה במטוס, איננה במקומה. זאת למרות, שכפי שציינתי בראשית דברי - אין חולק שהיה כאן מחדל. השאלה היא מה גודלו ומה הפיצוי ההולם בגינו. בנוסף לכך, במקרה דנן, הנתבעת, אשר - כאמור לעיל - אין לה אחריות משפטית לשאירע לתובעים, הסכימה - כשירות ללקוחותיה - להציע להם פיצוי, על אף העדר אחריותה. במקום לקבל את ההצעה (או לדחותה, אם לא חפצו בה), בחרו התובעים דנן לכנות את ההצעה "פיצוי מביש" ולהגיש תביעה מוגזמת זו, כנגד הנתבעת הלא נכונה. בנסיבות אלה, לא זו בלבד שאני דוחה את התביעה, אלא אני מחייבת כל אחד מארבעת התובעים לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 300 ₪ (ובסך הכל 1,200 ₪), כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום. תביעות נגד חברות תעופהתעופה