פסק דין 1. מבוא עניין לנו בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שאירעו לתובעת כתוצאה מהחלקה במקום עבודתה. ואלה העובדות הצריכות לעניין: א. התובעת, ילידת 1966, נפגעה ביום 23.7.98 בעת שהחליקה תוך כדי עבודתה בסניף של הנתבעת 2. כתוצאה מההחלקה סבלה התובעת משבר בראש הרדיוס במרפק שמאל. הצדדים הגיעו לידי הסכמה על שיעור נכותה הרפואית של התובעת כתוצאה מהתאונה והעמידוה על 10% נכות. ב. התובעת, החלה לעבוד באמצעות הנתבעת 1, (להלן: סיתר), שהינה חברה להשמת כוח אדם. תפקידה של התובעת היה סידור מוצרי חלב של חברת טרה במקררי מוצרי החלב בסניף של הנתבעת 2 (להלן: השופרסל) בחולון. ג. התובעת החלה עבודתה בסיתר 4 ימים עובר לאירוע ובאותם ימים עבדה באותו תפקיד בסניף השופרסל. ד. עובר לתחילת עבודתה קיבלה התובעת הדרכה במשרדי סיתר וכן צפתה בקלטת. ביומה הראשון בעבודה קיבלה הסבר גם מנציגת טרה לפני תחילת עבודתה. ה. ניקיון סניף השופרסל נעשה ע"י צד ג' 1 (להלן: ע.ר.ד) שבוטחה באמצעות צד ג' 2, (להלן: הפניקס). ערד כבר אינה פעילה. 2. גרסת התובעת וטענותיה בבוקר האירוע הגיעה התובעת לסניף השופרסל וביקשה להביא ארגז חלב מהמחסן למקררים. היא ביקשה מבעלה, שהיה שם לצורכי עבודתו הוא, שיעזור לה לסחוב את הארגז עד למקרר שבחנות עצמה. התובעת הלכה מלפנים תוך שהיא מראה לבעלה את הדרך כאשר לפתע החליקה ונפלה בסמוך למקררים. התובעת הודתה כי יתכן והלכה מהר אך לא רצה. לטענתה משנפלה הבחינה כי מכנסיה רטובים והרצפה שמסביבה רטובה. אז גם הבחינה במכונת שטיפה בסמוך. עובר לנפילה לא הבחינה בכך שהרצפה רטובה. לטענתה לא קיבלה כל הדרכת בטיחות, לרבות לא בסניף השופרסל. התובעת טוענת שהנתבעת 2 - השופרסל חייבת בפיצוייה בשל התרשלותה באחזקת הסניף ובשמירה על כללי בטיחות נאותים. הפיקוח על עבודת עובדי הניקיון היה בידי השופרסל. התובעת תבעה גם את חברת כוח האדם - סיתר וטענה כי זו האחרונה לא ווידאה שהתובעת עובדת בתנאים סבירים ובסביבת עבודה בטוחה. יחד עם זאת, מציין ב"כ התובעת בסיכומיו כי יתכן שסיתר יכלה לצפות שהשופרסל היא חברה מאורגנת שתדאג לבטיחות התובעת. 3. טענות סיתר סיתר טענה כי הגם שפורמלית שימשה כמעבידתה של התובעת, אין עליה אחריות לאירוע. לטענתה עברה התובעת הדרכה במשרדיה בכל הנוגע לתפקיד אותו נדרשה לבצע. מעבר לכך, יכלה סיתר לסמוך על כך שהשופרסל ינקוט בכל כללי הזהירות ואמצעי הבטיחות בהיותו בעל השליטה והפיקוח בשטח הן על עובדי הניקיון והן על התובעת. לחילופין, טוענת סיתר כי התובעת לא הוכיחה את האירוע ולחילופי חילופין כי יש להטיל עליה רשלנות תורמת. 4. טענות השופרסל השופרסל טוען כי מדובר בסיכון רגיל ויום-יומי וכי התובעת ראתה את הרטיבות עובר לנפילתה. עוד טוען השופרסל כי אף לשיטת התובעת הסיבה לרטיבות נעוצה בעבודת מכונת השטיפה. השטיפה בוצעה ע"י אנשי הצד השלישי - חברת הניקיון ואף המכונה הייתה שייכת לו. השופרסל טוען שאת ההדרכה קיבלה הנתבעת מסיתר ואם לקתה ההדרכה בחסר אחראית לכך סיתר כמעבידת התובעת. 5. טענות הצד השלישי - חברת הניקיון ב"כ הצד השלישי טוענת ראשית כי כל טענות הצדדים הנוגעות לשימוש במכונת השטיפה הינן הרחבת חזית. כמו-כן מצטרפת ב"כ הצד השלישי לטענות ב"כ הנתבעות בכל הנוגע לרשלנות התובעת. במקביל טוענת ב"כ הצד השלישי לאחריות סיתר ומבקשת ללמוד מהעדר העדתו של מי שנתן את ההדרכה לתובעת מטעם סיתר - על אחריותה של זו (משום הימנעות מהבאת ראיה). מעל לכל אם תקבע אחריות יש לדעת הצד השלישי להטילה על השופרסל שהיה אחראי על עובדי הניקיון בשטח ואנשיו הם שנתנו הוראות לעובדי הניקיון של צד שלישי. הצד השלישי לא התרשל בעת האירוע. 6. מטעם התובעת העידו התובעת, בעלה ובוריס רזניקוב שהיה מנהל מחלקת החלב בסניף השופרסל נשוא התביעה. מטעם סיתר העידה מנכ"ל סיתר, גב' שלומית לטוריץ. מטעם השופרסל העיד מר רפי פינקלשטיין, סגן מנהל הסניף באותה תקופה. מטעם חברת הניקיון ע.ר.ד הצד השלישי - העיד המנהל והבעלים, מר חנוכה יוספוב. דיון בשאלת האחריות 7. הפן העובדתי - גרסת התובעת לפיה בעת שהחליקה חשה רטיבות על הרצפה לא נסתרה. גרסה זו נתמכה בעדות בעלה ובעדות רזניקוב. מר רזניקוב שכאמור הינו עובד השופרסל העיד כי מספר דקות לפני האירוע שטפו את הרצפה ונותרה רטיבות כלשהי. עדות התובעת הייתה אמינה עלי. אותן סתירות בגרסתה בבית המשפט לעומת גרסתה בעדותה לחוקר בסמוך לאירוע, אינן מהותיות בעיני. אמנם בעת חקירתה הנגדית טענה שלא ראתה את הרטיבות עובר לנפילה וחשה בכך רק לאחר שהחליקה כשהרגישה שידיה ומכנסיה רטובים, ואילו בעדותה לחוקר אמרה כי הבחינה ברטיבות ואף עברה במוחה מחשבה כי זה עלול להיות מסוכן, אך מיד נפלה. (ראה נ/2). עדות התובעת לעניין הימצאות רטיבות כלשהי על הרצפה נתמכה בעדות בעלה ובעדות רזניקוב. הצדדים נתנו משקל רב לשאלה הנוגעת לכמות המים שהייתה על הרצפה. לא ראיתי כי יש ליחס לכך חשיבות רבה, שכן אם הייתה הרצפה רטובה, די בכך כדי להסביר עובדתית את סיבת ההחלקה. כך גם לא ראיתי ליתן משקל של ממש לשאלה האם השטיפה נעשתה בעזרת מכונת שטיפה או בדרך אחרת. צודקת ב"כ הצד השלישי - חברת הניקיון - כי בכתב התביעה כמו גם בתצהירי העדות של עדים מטעם התובעת לא מוזכרת מכונת שטיפה, אלא שכך גם לא מוזכרת כל שיטת שטיפה אחרת. כל שנאמר הוא ששטפו את הרצפה וכפי שזה מצוין בכתב התביעה: "באותה עת בוצע ניקיון ע"י שטיפת הרצפה שלא יובשה וכתוצאה מהרטיבות החליקה התובעת על הרצפה נפלה ונחבלה". (ראה סעיף 5 ב' לכתב התביעה) מבחינת התובעת אין מקום לטענת הצד השלישי כי מדובר בהרחבת חזית. טענתה היא כי כתוצאה מרטיבות שנותרה לאחר השטיפה החליקה ונפלה. גם מר פינקלשטיין אישר כי בבוקר נהגו לשטוף את הסניף וכי הדבר נעשה גם כאשר כבר נכחו אנשים בסניף. (ראה עדותו עמ' 34 לפרוטוקול) ככל שמדובר במכונת השטיפה השתכנעתי כי אכן השטיפה בשופרסל נעשתה באמצעות מכונת שטיפה. עוד ראיתי לקבוע כי המכונה הייתה מותירה פס רטיבות מאחוריה ונדרש עובד נוסף עם סחבה לעבור על המקום לאחר מעבר המכונה. הרטיבות (או הלחות כהגדרת חלק מהעדים) חזרה בעדויות כל העדים למעט מר יוסיפוב. הנתבעות לא העמידו כל גרסה נגדית לגרסת התובעת שתסביר את נפילתה של זו האחרונה. לסיכומה של נקודה זו ראיתי לקבל גרסת התובעת ועל-פיה החליקה ונפלה בשל רטיבות שנמצאה על הרצפה בסמוך למקרר החלב אליו שמה פעמיה, שהינה תולדה של שטיפה שבוצעה בסמיכות זמנים. 8. האם הייתה התרשלות בהתנהגות הנתבעות? כנגד הנתבעות הועלו שתי טענות בעניין זה. האחת - כי לתובעת לא ניתנה הדרכה ראויה והשנייה כי היה ליקוי באופן ביצוע השטיפה בסניף. א. ההדרכה שקיבלה התובעת מתוך העדויות עלה כי התובעת קיבלה הדרכה בסיתר, הדרכה באשר לאופן ביצוע העבודה היעודה. כך למשל הודרכה שאין לסחוב ארגזי חלב בידיים אלא באמצעות עגלות מהמחסן למקררים. כן קיבלה התובעת הדרכה באשר למוצרים עליהם הייתה אחראית בסניף, על הצורך לדאוג שלא יימצאו על המדפים מוצרים שפג תוקפם וכו'. הגב' לטוריץ אכן העידה כי הם אינם נותנים הדרכות בטיחות לעובדים המגויסים באמצעותם. מר פינקלשטיין העיד כי הסניף היה נותן הדרכה לעובדים חדשים אך הכוונה היא לעובדי השופרסל ולא לעובדי חברות אחרות דוגמת "טרה", שהיו מקבלים הדרכה מקצועית. (ראה דבריו בעמ' 33 לפרוטוקול). מר פינקלשטיין מפנה בעדותו לאפשרות שהתובעת קיבלה הדרכה ממנהל מחלקת החלב, אלא שמנהל מחלקת החלב, מר רזניקוב, העיד כי אינו זוכר מתן הדרכת בטיחות לתובעת ומעלה השערה שאולי התובעת קיבלה הדרכה מהמנהל שלה ב"טרה". (ראה עדותו עמ' 11 לפרוטוקול). מכאן, שהתובעת לא קיבלה כל הדרכת בטיחות ואף לא נמסר לה מבעוד מועד כי בסניף נעשית שטיפה יסודית בבוקר ובערב וכי עליה לשים ליבה כי יתכן והרצפה נותרה רטובה לאחר השטיפה. ב. על מי היה הנטל ליתן הדרכה זו לתובעת? הנתבעות חלוקות ביניהן על מי הייתה מוטלת האחריות ליתן לתובעת הדרכת בטיחות ו/או הדרכה מפני סיכונים מסוג זה. אין חולק כי על מעביד לדאוג לעובדו לסביבת עבודה בטוחה, להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולדאוג לקיומה. ראה לעניין זה ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' סימון אמסלם פ"ד לה (2) 209 וכן ע"א 655/80 מפעלי קירור נ' מרציאנו, פ"ד לו (2) 592וכן ע"א 5425/97 עיריית קרית מוצקין נ' נטליה דביר, פ"ד נג (3) 172. על המעביד לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. ראה כב' הש' בך בע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון, פ"ד מז (3) 255. בענייננו, הייתה סיתר מעבידתה הפורמלית של התובעת ויש לבחון האם הייתה עליה, בתוקף תפקידה זה החובה להדריך את התובעת מפני הסיכונים הצפויים לה בעבודתה בסניף. ב"כ סיתר טוענת שהשופרסל היה מעבידה בפועל של התובעת ועל-כן החובה להדריך בעניין נוהלי העבודה שבשופרסל הייתה מוטלת על השופרסל. ב"כ סיתר מפנה לפסק הדין בע"א (י-ם) 4272/03 פ.ס. הנדסה ותכנון בע"מ ואח' נ' שרחה מוחמד שניתן ביום 6.1.04 (לא פורסם) פורסם בפדאור 04 (1) 246. מסקנת בית המשפט במקרה שם מקובלת עלי ואני סבורה כי יש להחילה על המקרה כאן. וכדברי בית המשפט שם בעמ' 5 לפסק הדין: "אכן, ברגיל מוטל על חברת כוח אדם לוודא, כי החברה שאצלה מוצב העובד מקיימת סביבת עבודה בטוחה. כל שכן אלה הם פני הדברים, כאשר נשארים יחסי עובד-מעביד בין חברת כוח האדם לבין העובד. ואולם במקרה שלפנינו לא הובאו נתונים של ממש המלמדים כי חובה זו הופרה. אתר הבנייה הוקם ביוזמתו של משרד הבינוי והשיכון. החברה הקבלנית נבחרה על-ידי המדינה. באתר נכח מטעמה של החברה הקבלנית מנהל עבודה. בנסיבות אלו לא היה לפורום כל יסוד להניח, כי לא יישמרו באתר כללי הבטיחות ולא ינקטו הוראות הבטיחות על-ידי מנהל העבודה שמונה לכך מטעם פ.ס.". גם במקרה שבפני יכלה סיתר להניח כי השופרסל כחברה גדולה ומוכרת תדאג ותקפיד על הנחיות בטיחות הנוגעות להתנהלות הספציפית בסניף. עובדה היא, כפי שעלתה מעדותו של מר פינקלשטיין שהשופרסל הקפיד לתת הדרכת בטיחות לעובדיו. כך גם אין חולק כי מעורבותה של סיתר בסניף הייתה מזערית. השליטה והפיקוח על מעשי התובעת היו בידי אנשי השופרסל. על-כן ראיתי לקבוע כי סיתר לא הייתה חייבת במתן הדרכה באשר לנוהלי השטיפה בשופרסל והאחריות למתן הדרכת בטיחות לרבות מידע זה הייתה מוטלת על השופרסל. בחובה זו כשל השופרסל. ג. אופן ביצוע הניקיון בשופרסל על-פי העדויות היו אלה אנשי השופרסל שנתנו הוראות לאנשי חברת הניקיון. כך העיד מר פינקלשטיין בעמ' 32 לפרוטוקול: "מספר האנשים שיעבדו בניקיון ואופי העבודה הנדרשת נקבעים על ידי הנהלת השופר-סל. עובדי הניקיון היו מנקים באופן שוטף את הסניף פלוס הוראות שניתנו על ידי מנהל הסניף או הסגן". ובהמשך בעמ' 34: "את אומרת לי שאני כסגן מנהל סניף אין לי שום ידיעה האם לפי החוזה אני הוא זה שצריך לתת לעובדי הניקיון שמגיעים לסניף הוראות או שחברת הניקיון צריכה לתת להם, אני משיב לך שאני יודע. אנחנו נותנים הוראות לעובדי הניקיון אני והמנהל וזה רק אנחנו. אנחנו נותנים להם הוראות מה לעשות במשך כל השבוע ומה לעשות במשך היום. אנחנו יודעים מה להגיד להם מבחינת הניקיון והבטיחות". (ההדגשה שלי - ח.ו.ו.) זו התמונה העולה גם מעדותו של מר יוסיפוב. ראה עדותו לעניין רכישת מכונה בהתאם לדרישת הסניף וכן לעניין הנחיות לעובדים שניתנו גם ע"י מנהל הסניף. (עמ' 38 ועמ' 41 לפרוטוקול) כעת נותר לדון האם השופרסל נתן הנחיות ראויות ובטוחות לעובדי הניקיון והאם הנהיג שיטת עבודה בטוחה. הצדדים אינם חלוקים שאנשי חברת הניקיון לא הונחו להציב שלטי זהירות בעת ביצוע השטיפה. זאת הגם שמר יוסיפוב מציין שכך היה צריך לעשות בעת השטיפה ועל השופרסל היה לדאוג להשגת אותם שלטים והצבתם. מאחר ושטיפת השופרסל נעשתה בעת שבסניף כבר הסתובבו אנשים - עובדים ו/או לקוחות, יש משנה חשיבות להצבת אותם שלטי אזהרה שהאזור נשטף, בכך התרשל השופרסל. כל העדים העידו כי לאחר מעבר המכונה נותרת רטיבות כלשהי. אפילו מר יוסיפוב הבהיר כי כאשר המכונה אינה שואבת כראוי - נותרת רטיבות ואז יש לטפל במכונה. מר יוסיפוב הבהיר כי אחרי שהמכונה עוברת יכול עוד עובד ניקיון לעבור עם סחבה ולייבש. הוא, כמו אף אחד מהעדים, לא העיד כי זו הייתה שיטת העבודה ו/או כי כך היה בעת המקרה עצמו. מכאן שגם בעניין זה התרשל השופרסל מלהנהיג שיטת עבודה בטוחה יותר ולפיה מיד לאחר מעבר המכונה תועבר סחבה על הרצפה לצורך ייבושה. על כן על השופרסל לפצות את התובעת על נזקיה כפי שייקבעו להלן. ד. אחריות חברת הניקיון מר יוסיפוב העיד כי נהג לבקר באופן תדיר ותכוף בסניפים. חרף ביקוריו אלה לא מצא לנכון להעיד על כי לא נעשה שימוש בשלטי אזהרה - הגם שהסביר את חשיבותם. כך גם לא דאג להנחות את עובדיו כי יש צורך בייבוש הרצפה עם סחבה אם נותרה רטיבות לאחר מעבר המכונה. השופרסל שלח הודעת צד ג' כנגד חברת הניקיון. בבואי לקבוע את שיעור חלקה של חברת הניקיון ראיתי להעמידה על 30% ואת אחריות השופרסל על 70%. מכאן שהשופרסל - שולח ההודעה זכאי לשיפוי בגובה 30% מהסכומים שיידרש לשלם לתובעת. 9. רשלנות תורמת של התובעת ב"כ הנתבעות טוענים לרשלנות תורמת משמעותית של התובעת לאירוע ההחלקה. הם מפנים ל - נ/2 - הודעת התובעת לחוקר, שם מציינת התובעת כי ראתה את הרטיבות על הרצפה עוד בטרם החליקה. עוד הם מפנים לעדותה של התובעת לפיה הלכה מהר כי רצתה להספיק - כהגדרה. הם מבקשים לקבוע רשלנות תורמת בשיעור 100%. מנגד טוען ב"כ התובעת כי אין להטיל על התובעת כל רשלנות תורמת, שכן לא הפעילה שיקול דעת עצמאי אלא פעלה בתוך דלת אמות הסיכון שיצרו הנתבעות ומכל מקום מדובר בעובדת שעבדה במקום רק 4 ימים עד לאירוע. לדעתי, בהתנהגות התובעת יש כדי רשלנות תורמת. גם אם מדובר בעובדת חדשה שלא הייתה מודעת לנוהלי שטיפת הסניף, הרי שהתובעת אינה יכולה להלך בסניף כסומא באפילה. התובעת הודתה כי כלל לא הסתכלה על הרצפה זאת הגם שהלכה כשידיה פנויות ולא היה דבר שיסתיר ממנה את הדרך שלפניה. אין זאת אלא שהתובעת ביקשה למהר את פעולתה שכן ביקשה את עזרת בעלה בסחיבת ארגז החלב, תחת להניחו על עגלה ולהביאו באמצעות העגלה למקררים, כפי שהונחתה לעשות. בנסיבות אלו ראיתי לקבוע כי לתובעת רשלנות תורמת בשיעור 15%. 10. לסיכום הדיון בשאלת האחריות ראיתי לקבוע כי השופרסל התרשל כלפי התובעת ומכאן שחב כלפיה. לא מצאתי לקבוע אחריות על סיתר באשר אותן הנחיות שנדרשה לתת לתובעת ניתנו לה, כפי שהוכח אף מפי התובעת עצמה. מכאן שלא ראיתי כי אי העדתו של דני אסטיס, מנהל מחלקת סדרנים בנתבעת 1, יש בה כדי להקים אחריות על נתבעת 1 - סיתר. ראיתי לקבוע כי השופרסל זכאי לשיפוי בשיעור 30% מחברת הניקיון - צד ג'. ראיתי להעמיד רשלנותה התורמת של התובעת על 15%. שאלת הנזק 11. הפגיעה והנכות התובעת סבלה משבר של ראש עצם הרדיוס ביד שמאל כאשר ידה הדומיננטית היא יד ימין. התובעת הובאה לבית חולים וולפסון וטופלה באמצעות גבס. משגברו כאביה אושפזה בשנית ביום 26.7.98 בבי"ח אסף הרופא ועברה ניתוח כריתת ראש הרדיוס. התובעת שוחררה כעבור 3 ימי אשפוז. התובעת הייתה באי-כושר עד ליום 16.10.98, דהיינו 85 ימים. הצדדים הסכימו כי לתובעת נותרו 10% נכות רפואית כפי שקבע המל"ל לפי סעיף 41 (5) ב' למבחני המל"ל. נכות זו נקבעה גם ע"י פרופ' אנגל, שבדק את התובעת מטעם השופרסל. התובעת טוענת כי הינה מתקשה בהרמת משאות ביד הפגועה וכי היא סובלת מכאבים ביד כולה. מכאן טוענת התובעת כי יש לקבוע את נכותה התפקודית על לפחות 15% נכות. מנגד טוענות הנתבעות כי לנכותה של התובעת אין כל השלכה תפקודית. התובעת מורה לנגינה בפסנתר טרם עלייתה ארצה, עבדה בכל מיני עבודות עובר לתחילת עבודתה בסיתר. העבודות שמצאה התובעת לא היו במקצועה אלא כעוזרת טבח בפיצרייה ובמפעל דבש. עבודות אלו כמו גם עבודתה כסדרנית מוצרי טרה דורשות עבודה עם שתי הידיים. גם מקצועה של התובעת כמורה לפסנתר דורש פעולה שוטפת של יד שמאל. על כן אני סבורה כי בפגיעת התובעת יש משום הפרעה לתפקודה. יחד עם זאת, לא הוכח בפני כי שיעור הפגיעה בכושר התפקוד עולה על שיעור הנכות הרפואית שנקבעה לה או משתווה לו. בנסיבות העניין ראיתי לקבוע כי נכותה התפקודית של התובעת אינה עולה על נכותה הרפואית ואף נמוכה ממנה. 12. דיון בראשי הנזק א. הפסדי השתכרות בעבר לתובעת אושרה תקופת אי כושר של 85 ימים. לטענתה עם סיום תקופת אי הכושר ביקשה לשוב לעבודתה אך נמסר לה כי תפקידה כבר אויש ואין כרגע עבודה עבורה. התובעת חיפשה עבודה ומצאה עבודה כמוכרת בחנות נעליים בינואר 1999, היינו חודש וחצי לאחר תום תקופת אי הכושר. שכרה של התובעת בסיתר עבור עבודה חלקית של 7 שעות ביום עמד על 14.03 ₪ לשעה. (ראה תלוש שכר נספח ד' לתצהיר התובעת), מכאן ששכרה לחודש היה צריך להיות 2,550 ₪ וצמוד להיום 2,945 ₪. שכרה של התובעת בחנות הנעליים עמד פחות או יותר על שכרה בסיתר אך עם השנים עלה שכרה וב - 2003 עומד שכרה על 3,500 ₪ בממוצע. התובעת עובדת ברציפות מינואר 1999 ועד היום. מכאן שהתובעת זכאית להפסדי השתכרות בתקופת אי הכושר בת 85 ימים וכן לתקופה בת 30 יום נוספים לצורך מציאת עבודה חלופית וסה"כ כ - 4 חודשים. 11,780 ₪ = 4 X 2,945 ש"ח ובצרוף ריבית מאמצע תקופה (25.9.98) - 15,383 ₪ לאחר מכן לא נגרמו לתובעת הפסדים. ב. הפסדי השתכרות בעתיד כאמור שכרה של התובעת עלה עם השנים גם אם לא באופן משמעותי. מדובר בסופו של דבר בנכות בשיעור שאינו גבוה ועל כן אני סבורה שבנסיבות תיק זה ראוי לפסוק סכום גלובלי שיביא בחשבון את גילה של התובעת, פגיעתה ושיעור השתכרותה במומה. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה ע"ס 65,000 ₪. ג. עזרת צד שלישי התובעת עותרת לפיצוייה בראש נזק זה לעבר ולעתיד. אני מקבלת שהתובעת נזקקה בתקופת אי הכושר ואף לאחריה לעזרת צד ג'. התובעת קיבלה עזרה זו מבעלה. לעתיד איני סבורה כי הפגיעה מצדיקה עזרה בשכר. על כן אני פוסקת בגין עזרת קרובים מעבר לעזרה המצופה מבן משפחה סך של 2,500 ₪. ד. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר התובעת לא צרפה קבלות על הוצאות. אני פוסקת לתובעת בגין הוצאות נסיעה מוגברות סך של 1,000 ₪. אין לשכוח שמדובר בתאונת עבודה. ה. כאב וסבל לתובעת נכות רפואית בשיעור 10%. כתוצאה מהתאונה נדרשה התובעת לניתוח ותקופה של אי כושר. אני קובעת הפיצוי בראש נזק זה בסך 37,000 ₪. סכום זה מותאם למנגנון שהציעה התובעת בתצהירה נכון להיום. ו. סה"כ נזק לפני ניכויים - 120,883 ₪. ז. ניכויים א. רשלנות תורמת ראיתי לקבוע רשלנותה התורמת של התובעת על 15%. מכאן שהנזק לאחר ניכוי רשלנות תורמת עומד על 102,750 ₪. ב. תגמולי מל"ל חישוב דמי הפגיעה ומענק הנכות שקיבלה התובעת נכון להיום עומד על 26,800 ₪. מכאן שסה"כ הנזק לאחר ניכויים עומד על 75,950 ₪. 13. סוף דבר ראיתי להעמיד הפיצוי לאחר ניכויים על סך 75,950 ₪. על פי החלוקה שקבעתי תשלם הנתבעת 2 - להלן השופרסל, לתובעת את הסכום הנ"ל. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט. כמו-כן תשא הנתבעת 2 בשכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק. הצד השלישי ישפה את הנתבעת 2 בשיעור של 30% מהסכומים שתידרש לשלם לתובעת. כמו-כן ישא הצד השלישי בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד במסגרת ההודעה לצד ג' בסך של 3,500 ₪ ומע"מ כחוק. ראיתי לדחות התביעה כנגד נתבעת 1. בנסיבות העניין ראיתי לפסוק הוצאות מופחתות ועל-כן אני קובעת כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת 1 לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. תאונות נפילהנפילה בעבודה