נפילת עובד מסולם בנסיון לגזום ענפים מעץ

פסק דין מבוא 1. לפני, תביעת התובע יליד 1937, בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונה שאירעה ביום 29.12.99 (להלן: "התאונה"). 2. הנתבעת מס' 1 - טיב תעשיות טכסטיל (1991) בע"מ (להלן: "הנתבעת"), חברה פרטית, היתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו מעבידתו של התובע. 3. הנתבעת מס' 2 - אררט חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת") הפיקה, על פי הנטען, פוליסת ביטוח אשר ביטחה את הנתבעת, בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, בביטוח המכסה את אחריותה של הנתבעת כלפי התובע. 4. עילת התביעה הינה מכח פקודת הנזיקין (נוסח חדש) . 5. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות לאירוע התאונה וכן בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובע. 6. פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את עדויותיהם של התובע ומנהל הנתבעת - מר דוד עמרה (להלן: "המנהל"). כן עיינתי בתצהירי העדויות הראשיות שהוגשו על ידי התובע והמנהל, בחוות דעתם של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים - פרופסור ארלזורוב, ד"ר מיכלס, פרופסור בורנשטיין וד"ר לידור. כמו כן עיינתי במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים ושמעתי את סיכומיהם בעל פה של בעלי כח בעלי הדין . 7. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם נאמר אחרת. שאלת האחריות גרסת התובע באשר לנסיבות אירוע התאונה 8. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בשנת 1991 כמבקר טיב איכות מוצרי הטכסטיל שייצרה הנתבעת. בשל קשיים בראייה חדל התובע מעבודתו זו, והחל לעבוד אצל הנתבעת כשליח, סייע מדי פעם בביצוע עבודות במחסן, ושאר משימות שהוטלו עליו מעת לעת על ידי המנהל לו היה כפוף התובע ישירות. 9. ביום 29.12.99 בשעות הבוקר, התבקש התובע על ידי המנהל לגזום ענפים מעץ שגדל בחצר המפעל. ענפי העץ הפריעו לעבודות הטרקטור שיישר את השטח שבמקום. המנהל הורה לתובע ליטול מהמחסן סולם ומסור ידני ולבצע באמצעותם את העבודה. 10. התובע נטל את סולם הברזל והמסור, השעין את הסולם אלכסונית על גזע העץ, טיפס על שלבי הסולם ועמד על המדרגה השמינית מתוך 12 השלבים. ראה תמונת הסולם (ת/3). 11. התובע גזם ענף אחד של העץ ולכשסיים עלה שני שלבים נוספים והחל לגזום ענף נוסף. תוך כדי גיזומו של הענף השני, נשבר הענף, הסולם איבד את יציבותו ובעקבות זאת התובע והסולם נפלו אפיים ארצה. (עדות התובע בחקירתו הנגדית בעמ' 9 ו- 10 לפרוטוקול ישיבת יום 5.1.05). 12. התובע לא קיבל כל הנחיות כיצד לבצע את עבודת הגיזום ומעולם קודם לכן לא ביצע עבודה מסוג זה. התובע לא ביקש כל עזרה וכדבריו "אני עובד אצלם 9 שנים ואף פעם לא סירבתי פקודה. בגילי חשבתי שאם אומר לא, הוא יתן לי מכתב פיטורים ... לא ביקשתי עזרה כי לא חשבתי שאפול מהעץ ... לא חשבתי כלום, קיבלתי פקודה וביצעתי..." (שורות 12-19 בעמ' 7 לפרוטוקול). 13. הסולם שניתן לתובע אינו מתאים, מורכב משתי רגליים בלבד ולא דו מפרקי. על כן, יש להשעין את הסולם על העץ - דבר הפוגם ביציבותו במהלך העבודה. איש לא הדריך את התובע, לא סייע בידיו ולא פיקח עליו. גרסת הנתבעות באשר לנסיבות אירוע התאונה 14. מטעם הנתבעת העיד המנהל. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר המנהל כי ביקש "... מהתובע לגזום מספר ענפים מעץ שבקרבת הכניסה למפעל. המדובר בעבודה פשוטה אשר לא הצריכה הכשרה מיוחדת או הנחיות מיוחדות. התובע נענה לבקשתי, לא ציין בפני כי יש לו בעיה מסויימת עם אופי עבודה ולא ביקש עזרה לצורך ביצועה. בוודאי שאם התובע היה מבקש ממני עזרה כלשהי, בין אם בכלים ובין עם עזרה של עובד נוסף, הוא היה מקבל". (סעיף 4 לתצהיר). 15. בחקירתו, אישר המנהל כי התובע ביצע, עובר לתאונה, עבודות שונות שהמנהל ביקש ממנו לבצע וכי הן לא כללו גיזום עצים. התובע סייע למעשה למנהל בביצוע סידורים שונים לרבות שליחויות. 16. התובע התבקש על ידי המנהל לגזום את ענפי העץ, שכן האחרון ראה בעבודה זו "... כחלק מתפקידו" (עמ' 15 לפרוטוקול). 17. בחקירתו הנגדית אישר המנהל כי בטיפוס על סולם "יש בזה אלמנט מסוכן. יש פרסומות חוזרות כל הזמן על מסוכנות היום יש יותר מודעות לכך" (שורות 16-17 בעמ' 16 לפרוטוקול). כיום, המנהל היה "בהחלט ... מקדיש לכך מחשבה שניה" (שורה 25 בעמ' 16). 18. בתשובה לשאלה כיצד היה נוהג כיום בנסיבות שכאלו, השיב המנהל: "הייתי מזמין אפילו מישהו מבחוץ לעשות את זה, דבר אחרון שאני רוצה זה לסכן את העובדים שלי. כשהם יוצאים לעבודה בבוקר הם סומכים עלי שאני שומר עליהם" . בהמשך, הוסיף וציין המנהל : "הייתי מצמיד אליו עוד שני אנשים, נותן הנחיות יותר ברורות" (עמ' 17 לפרוטוקול). 19. מחקירתו הנגדית של המנהל עלה באופן ברור כי "אנחנו כל הזמן מפטרים עובדים. אנחנו בתחרות עם הסינים, זה און אנד אוף לכל אורך השנים" וכן כי התובע פוטר מעבודתו ללא כל קשר לתאונה וזאת בגין הקיצוצים לרבות העובדה כי התובע "... הוא לא עובד שעבודתו הכרחית לתפקוד המפעל". (עמ' 17-18 לפרוטוקול). ממצאים ומסקנות בשאלת האחריות לאירוע התאונה 20. בעת התאונה היה התובע בן 62, זו הפעם הראשונה בה נדרש לבצע עבודה מסוג זה. הועמד לרשות התובע סולם בן מפרק אחד בלבד, התובע נדרש לעלות לגובה רב יחסית כפי שעולה מתמונת הסולם, התובע לא קיבל כל הנחיות לאופן ביצוע העבודה וכן לא הוצעה לו כל עזרה בעבודתו זו , לרבות האפשרות כי מי מעובדי הנתבעת יעמוד לצד הסולם ויחזיקו על מנת למנוע את הסיכון שבאיבוד יציבותו של הסולם. 21. מטבע הדברים, פעולת הגיזום הינה פעולה הדורשת ממבצעה נשיאה של המסור הידני, הפעלת כח לצורך החיתוך והנעת פלג הגוף העליון במקביל לתנועות המסור. 22. הסולם איבד משווי משקלו, ככל הנראה, בעקבות גיזום הענף השני. יכול בהחלט כי ניתן היה למנוע סיכון זה, על ידי העמדת עוזר או שניים על מנת לסייע לתובע ולהבטיח את אי נפילת הסולם, במהלך ביצוע העבודה. לא שוכנעתי כי התובע יכול היה למנוע את אירוע התאונה לו היה משעין את הסולם באופן אחר משעשה. 23. המדובר באדם מבוגר אשר לא ביצע עבודה מסוג זה קודם לכן, ועבודה זו, מעצם טיבה, טומנת סיכון בחובה. 24. התובע היה ער לפיטורי עובדים שבוצעו על ידי הנתבעת במהלך השנים שקדמו לאירוע התאונה, כמו גם לאחריה. חששו של התובע לחלוק על המנהל ולבקשו להעמיד לרשותו סיוע, הינו סביר בעיני. התובע חשש כי יפוטר, היה ויבקש לא לבצע את העבודה לה נדרש. ואכן, התובע פוטר מספר חודשים לאחר התאונה, ובלא כל קשר אליה, וזאת מהטעם כי עבודתו לא היתה הכרחית לצורך תפעול מערך היצור של המפעל. 25. הנתבעת הפרה את הוראות תקנה 74 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), המורות על אופן העמדת סולם נייד. התקנה מורה כי: "סולם נייד יועמד על בסיס אופקי איתן, ... לא יושען על אחד משלביו ... אם אין אפשרות להעמיד סולם כאמור ... , יעמוד אדם ליד בסיס הסולם ויחזיק בו כדי למנוע הזזתו מהמקום ... " . 26. המנהל בעצמו, מאשר בעדותו, בדיעבד, כי היה עליו להקדיש מחשבה נוספת בטרם הורה לתובע לבצע את פעולת הגיזום וכי יכול והיה מעמיד לרשותו עוזרים או שוכר שירותים חיצוניים לצורך ביצוע העבודה. איני מקבל את טענת ב"כ הנתבעות ולפיה לא ניתן לבחון בדיעבד את שיקול הדעת של המנהל. אין ללמוד גזרה שווה מההלכה הנהוגה בעניינים העוסקים ברשלנות רפואית בהם בחינת הרשלנות נעשית על פי המידע הרפואי שהיה בפני הצוות הרפואי במועד הרלוונטי לאירוע. במקרה דנן, אין מדובר בהסקת מסקנות על רקע מדעי. המידע העומד כיום לרשות המנהל, אינו שונה מהותית מהמידע שעמד לרשותו עובר לאירוע התאונה ועל כן היה עליו, עובר לתאונה, להגיע לאותם ממצאים ומסקנות אליהם הגיע במהלך חקירתו בבית המשפט. 27. מצפיה בתמונת הסולם, ניתן להעריך כי כפות רגליו של התובע, בעת שעסק בגיזום הענף השני, ניצבו על שלב המתנשא לגובה של כ- 2 מטר לפחות מעל פני הקרקע. עמידה זו כשלעצמה טומנת בחובה סיכון, שלא לדבר על סיכון הייתר הנוצר כתוצאה מפעולת הגיזום. 28. טענת הנתבעות ולפיה התובע לא הפעיל שיקול דעת עצמאי, אינה יכולה לסייע בידיה. יש מקום להטיל רשלנות תורמת על עובד רק מקום בו הפעיל העובד שיקול דעת עצמאי ויצר את הסיכון על ידי החלטתו החופשית, עד כי פגיעתו נבעה מן הסיכון שהוא עצמו יצר. ואילו בענייננו, אין המדובר בשיקול דעת עצמאי של התובע, אלא בכך שהתובע לא יזם בעצמו נקיטת אמצעי בטיחות (כגון: בקשת עזרה) שמוטלים על מעבידו. (נא ראה לעניין זה ע.א חיפה 1692/03 ברקון משה נ. תרו תעשיה בע"מ (טרם פורסם), ע.א. 435/85 מחמור בע"מ נ. אטדגי , פד"י מ"א(4), עמ' 524, ע"א 663/88 שירזיאן נ. לבידי אשקלון, פד"י מ"ז(3), 225 וע"א (ת"א) 2822/00 רזון בנימין נ. חרות בע"מ (טרם פורסם). 29. סוף דבר, הנתבעת הפרה את חובות הזהירות המוטלות עליה כמעבידתו של התובע, ובנסיבות הענין, מוטלת עליה האחריות לאירוע. כן מצאתי כי אין מקום להטיל על התובע רשלנות תורמת לאירוע התאונה. עילת התביעה כנגד המבטחת - הנתבעת 2 30. לא הובאה בפני כל ראיה כי המבטחת הפיקה לנתבעת, בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, פוליסת ביטוח אשר ביטחה את אחריות הנתבעת כלפי התובע. 31. לאור האמור לעיל - דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות. בנסיבות הענין, ובהתחשב, בין היתר, בעובדה כי הנתבעות יוצגו על ידי אותו משרד עורכי דין - איני עושה צו להוצאות. גובה הנזק מהות הפגיעה והנכות 32. כתוצאה מהתאונה, נגרמו לתובע חבלת ראש, שברים בצלעות 3-9 משמאל ושבר בעצם הבריח משמאל. לאחר טיפול ראשוני שקיבל התובע בחצרי הנתבעת, הוא פונה באמצעות האמבולנס לבית החולים "קפלן", שם אושפז עד ליום 31.12.99. התובע שוחרר מבית החולים עם הוראות להמשך מנוחה וטיפול רפואי. 33. במהלך החודשים הראשונים שלאחר התאונה, עבר התובע בדיקות שונות וכן קיבל טיפולי פיזיותרפיה. בעקבות תלונות התובע בתחום הנפשי, נבדק התובע ביום 7.6.00 במרפאת שיקום וכן נבדק במרכז יום לטיפול לנפגעי ראש בבית החולים "לוינשטיין". התובע עבר טיפול נסיוני בבפבוקסיל - תכשיר נוגד דכאון, טיפול שלא עלה יפה בשל תופעות לוואי ועל כן הומלץ על המשך הטיפול בתכשירי הרגעה ושינה. 34. בהתאם להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, הוגשו חוות דעת המומחים הרפואיים מטעם שני הצדדים, בלא חקירתם של המומחים. הצדדים השאירו להחלטת בית משפט את קביעת נכותו הרפואית והתפקודית של התובע. 35. מטעם התובע הוגשו חוות דעתו של פרופסור אהרן ארלזורוב - נוירולוג וד"ר חיים מיכלס - אורטופד. פרופסור ארלזורוב, אשר בדק את התובע כ- 10 חודשים לאחר התאונה, העריך כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשעור של 10% בגין הפגיעה בעצב הטריגימינאלי השמאלי בהתאם לסעיף 29(5) א I ו- 15% בגין תסמונת בתר - חבלתיתptsd ( בהתאמה לסעיפים ב' - ג'. סה"כ הנכות בתחום הנוירולוגי הינה 24%. ד"ר חיים מיכלס העריך כי נותרו לתובע 10% נכות בגין ההפרעה לאחר השברים המרובים בצלעות לפי סעיף 38(2)) א ו- 10% בגין ההפרעה לאחר החבלה בצוואר ובכתף שמאל בהתאמה לסעיף 35(1) ב. סה"כ הנכות בתחום האורטופדי הינה 19%. 36. מטעם הנתבעות הוגשו חוות דעתו של פרופסור בורנשטיין - נוירולוג וד"ר לידור - אורטופד. פרופסור בורנשטיין, אשר בדק את התובע ביום 9.4.02, העריך כי נותרה לו נכות לצמיתות בשיעור של 5% בגין הפרעות בריכוז ובזכרון, הפרעות בשינה ובתפקוד בתחום המיני וזאת בהתאמה לסעיף 34 א'-ב'. ד"ר לידור העריך כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 5% בגין חיבור גרוע עם התקצרות של עצם הבריח לאחר שבר וזאת בהתאמה לסעיף 39 (1) לתקנות. כן העריך ד"ר לידור כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות בגין השברים בצלעות. 37. בסעיף 3 ד’ לתצהירו מיום 10.4.02 של התובע, כמו גם בסעיף 7 לתצהירו המשלים מיום 27.11.03, לא התלונן התובע על קשיים בנשימה ועל מגבלות כלשהן מהם הוא סובל כיום בגין השברים בצלעות. 38. סעיף 38 לתקנות מתייחס לקביעת אחוזי נכות בגין פגיעה בבית החזה. עיון בסעיף זה על סעיפי המשנה שלו, מלמד כי בכל הקשור לפגיעה בצלעות - יש מקום לקבוע אחוזי נכות בגין כריתת שתי צלעות לפחות. כן עולה, כי קיימת אפשרות לקביעת אחוזי נכות לצמיתות בגין "פציעת שרירי בית החזה". במקרה דנן, אמנם נגרמו לתובע שברים ב- 7 צלעות, אולם אף אחת מהן לא נכרתה וכן לא נטען ולא הוכח כי נגרמה פציעה לשרירי בית החזה. 39. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי לא נותרה לתובע כל נכות בגין השברים בצלעות וכי לא היה מקום לקבוע נכות לצמיתות על פי סעיף 38 לתקנות. 40. באשר לנכות בגין הפגיעה בעצם הבריח והמגבלות בעמוד שדרה צווארי - הנני מוצא לנכון לקבוע כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 7.5% אחוזים בגין הפגיעה בעצם הבריח. לא מצאתי מקום, (וגם ד"ר מיכלס לא מצא לנכון), לקבוע לתובע 10% נכות בגין הפגיעה בעצם הבריח, שכן הפגיעה שנותרה לתובע, אינה תואמת לאמור בסעיף 39 לתקנות. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי נגרם לתובע "חיבור גרוע" עם התקצרות של עצם הבריח לאחר שבר", כפי שמצא ד"ר לידור. באשר לנכות בגין ע"ש צווארי - תיקו הרפואי של התובע לא עמד בפני ד"ר מיכלס בעת שערך את חוות דעתו בעוד אשר תיק זה עמד בפני ד"ר לידור. מתיקו הרפואי של התובע אנו למדים כי עוד קודם לתאונה נמצאו אצל התובע שינויים ניווניים בצווארו . בתצהיריו לא התלונן התובע על מגבלות בע"ש צווארי. כל שהתלונן התובע הוא על כאבים בצוואר ואין די בהם על מנת לקבוע כי נותרה לו נכות לצמיתות. לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי יש מקום לקבוע כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בגין פגיעה בע"ש צווארי . 41. בתצהיריו, טען התובע כי הוא "... סובל מכאבי ראש תמידיים ... לא יכול לתפקד כפי שתפקדתי בעבר ... הפכתי לאדם תלותי ועצבני ... אני סובל מתחושת זרמים במצח ובקרקפת שמאלית והפרעת תחושה באזור זה, סחרחורות, הפרעה בזכרון, קושי להירדם, חלומות וצעקות מתוך שינה, אובדן כושר זקפה...". 42. כפי שעולה מחוות דעתו של פרופ' ארלזורוב, אשר עיין בתיעוד הרפואי שהועמד לרשותו, אובחנה אצל התובע בבית החולים תסמונת שלאחר זעזוע מח עם סימנים דכאוניים משניים והומלץ על טיפול נוגד דכאון וכאב. 43. שוכנעתי לאור תלונות התובע וחוו"ד פרופ' ארלזורוב כי יש מקום לקבוע לתובע 10% נכות בגין הפגיעה בעצב הטריגמינאלי בהתאם לסעיף 29(5)א.I. 44. באשר לנכות בגין תסמונת בתר - חבלתית , מצאתי כי לאור תלונות התובע וממצאי המומחים הרפואיים יש מקום לקבוע לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% בהתאם לסעיף 34 ב’ לתקנות. 45. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי נכותו הרפואית של התובע בתחום האורטופדי הינה בשיעור של 7.5% ובתחום הנוירולוגי הינה בשיעור של 19%. סה"כ נכותו הרפואית המשוקללת של התובע מסתכמת ב- 26%. 46. המונח "נכות תפקודית" מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו יכול שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת השפעתה של הנכות על התפקוד בכלל. דהיינו, מידת הפגיעה בכושר התפקוד בתחומי החיים השונים (ר' ע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס, פ"ד לז (1) 178, 185 וכן ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 792). אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאבדן מקביל של הכושר לתפקוד יומיומי לרבות הכושר לבצע עבודה, הכל תלוי בטיב העבודה והפגיעה, טיבו של הנפגע, מהות הפגיעה וגורמים נוספים. בנסיבות אלו, הנכות הרפואית כשלעצמה אינה מהווה בהכרח ראיה לשיעור הנזק, אלא אם כן מתווספת לה ראיה, כי המום ביכולתו של הנפגע כרוך בהפסד השתכרות, או שיש סכנה כי יגרם לו בעתיד הפסד כזה. לנסיבותיו האישיות של הנפגע חשיבות רבה באשר לשאלה אם נכותו הרפואית טומנת בחובה גם הגבלה תפקודית בכושרו להשתכר ואם כן באיזה שיעור. יובהר, כי קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסויים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או נופלת משיעור הנכות התפקודית, בהתחשב במקצועו ויתר נתוניו של הנפגע, בזיקה לעיסוקו, לעבודתו, לגילו, ולמצבו הרפואי בכללותו, ללא קשר לתאונה. הנכות התפקודית אמורה לשקף את הגריעה מכושר ההשתכרות אלא אם הוכח אחרת (ע"א 722/86 יונס המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג 875, 878). 47. בתצהיריו, התלונן התובע על כאבי ראש תמידיים, כאבים בצוואר, בכתף שמאל, בבית החזה והגבלה בתנועות. כן התלונן התובע על סחרחורות, הפרעה בזכרון, קשיי הרדמות, אובדן זקפה ועוד. 48. התובע הינו אדם חסר השכלה הכשיר לעבודה פיסית בלבד ועל כן, בנסיבות הענין, ובהתחשב בגילו של התובע ובמגבלותיו - הנני מוצא מקום לקבוע כי נכותו התפקודית הינה בשיעור של 20% . הפסדי השתכרות בעבר 49. לטענת התובע, טענה שלא נסתרה על ידי הנתבעת, הוא לא שב לעבודתו אצל הנתבעת, וביום 8.9.00, פוטר על ידי הנתבעת. הוצגו בפני אישורי אי-כושר לעבודה מיום התאונה ועד ליום 31.7.00. 50. שוכנעתי כי התובע פוטר מעבודתו ללא כל קשר לתאונה, וכי גם אלמלא התאונה, היה מפוטר מעבודתו אצל הנתבעת. 51. לטענת התובע, הוא פנה לשירות התעסוקה בבקשה לקבלת עבודה, אולם נדחה הן מפאת מגבלותיו הרפואיות כפי שנקבעו, לטענתו, על ידי רופא תעסוקתי והן עקב גילו. לא הובאה בפני כל ראיה בענין זה, למעט עדותו בפני של התובע. 52. מתלוש שכרו של התובע לחודש נובמבר 1999, עולה כי הוא השתכר בתקופה שמיום 1.1.99 ועד ליום 31.11.99 - סך כולל של 54,859 ₪ כאשר מתוכם יש לנכות הוצאות נסיעה בסך של 230 ₪ לחודש, דהיינו סך של 2,530 ₪ בגין אחד עשר חודשי עבודה . סה"כ השכר ברוטו לאחר ניכוי הוצאות נסיעה הסתכם ב- 52,329 ₪ - 4,757 ₪ לחודש. סכום זה בהצמדה להיום על בסיס מדד חודש אפריל 1999 מסתכם ב- 5,953 ₪. סכום זה בצירוף ריבית מסתכם בסך של 6,662 ₪ נכון למועד פסק הדין. 53. בתקופה שמיום 1.11.01 ועד לחודש ינואר 2003 - מועד בו פוטר מעבודתו עבד 4 שעות ביום כשומר. התובע פוטר מעבודתו זו מאחר והאתר בו עבד נסגר. בעבודתו זו, השתכר התובע בממוצע כ- 2,500 ₪ לחודש. 54. בגין אבדן שכר מלא תקופה שמיום התאונה (29.12.99) ועד ליום 31.7.00 - הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 46,634 ₪ נכון למועד פסק הדין. 55. בגין התקופה שמיום 1.8.00 ועד ליום 1.7.04, (מועד בו מלאו לתובע 67 שנים), מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בשיעור של 20% מהסך של 4,757 ₪ (נומינלי), דהיינו 951 ₪ ברוטו לחודש (נומינלי). סכום זה בצרוף הפרשי הצמדה מסתכם ב - 1,055 ₪ נכון ליום 1.8.2002. סכום זה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.2002 ועד למועד פסה"ד מסתכם ב - 1,175 ₪ לחודש ובסה"כ 55,200 ₪. הסכום הכולל נכון למועד פסק הדין, מסתכם בסך של 55,200 ₪. 56. הפסד השכר המלא לעבר מסתכם ב- 46,634 ש"ח והפסד השכר החלקי לעבר מסתכם בסך של 55,200 ₪. סה"כ הפסד השכר לעבר מסתכם ב- 101,834 ₪. הפסד השתכרות לעתיד 57. התובע הינו כיום בן 67, ועל כן, איני מוצא מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין אובדן השתכרות לעתיד. כאב וסבל 58. בהתחשב במהות הנכות, בשברים המרובים שנגרמו לתובע (8!) במספר, בתקופת ההחלמה הארוכה, אשפוזו של התובע, מגבלותיו והתקופה שחלפה מאז אירוע התאונה - מצאתי לנכון לקבוע לתובע פיצוי בסך של 70,000 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין בגין הנזק הלא ממוני. עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד 59. הלכה פסוקה היא, כי רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול לערוך אומדנא ובלבד שהשתכנע כי העזרה שהושטה לנפגע ניתנה לו מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה. (ע"א 93/73 ושני נ' קראוז, פ"ד כח (1) 277; ע"א 370/93 מלכה נ' אטקין, פ"ד מ"ד (4) 168). 60. בהתחשב בתקופת ההחלמה ובשברים המרובים שנגרמו לתובע, שוכנעתי כי התובע היה מוגבל בחודשים הראשונים לאחר התאונה בביצוע הפעולות היומיומיות, כי התקשה לשרת את עצמו, וכי אשתו וילדיו סייעו לו לשרת את עצמו. הנני מוצא מקום לפסוק לתובע בפריט זה פיצוי בסך של 5,000 ₪, בגין עזרת קרובים בעבר נכון למועד מתן פסק הדין. לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת צד שלישי לעתיד. הוצאות 61. התאונה הוכרה כ"תאונת עבודה" על ידי המל"ל ולפיכך זכאי התובע לקבל מהמל"ל החזר ההוצאות הרפואיות והוצאות הנסיעה וטיפול רפואי. כן לא צורפו קבלות המעידות על הוצאות רפואיות כלשהן שנגרמו לתובע. תביעת התובע בפריט זה - נדחית. ניכויים 62. על פי אישורי המל"ל (נ/1, נ/2), שולמו לתובע דמי פגיעה ומענק נכות. מכל סכום שישולם לתובע יש לנכות את הסך של 1,026 ₪ כשהוא צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 27.10.00 ואת הסך של 56,140 ₪ כשהוא צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 20.2.01. כן יש לנכות את דמי הפגיעה ששולמו לתובע כמפורט תעודת עובד ציבור (נ/1) כאשר כל סכום צמוד למדד ונושא ריבית כחוק ממועד כל תשלום ותשלום המצויין במסמך זה. היה והצדדים לא יגיעו להסכמה באשר לגובה הסכום שיש לנכות - נכון למועד מתן פסק הדין - יגישו הצדדים הודעות בענין זה ובהתאם תינתן החלטתי אשר תהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין. הודעות אלו יש להגיש בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לב"כ בעלי הדין. סיכום 63. הפסד השתכרות מלא בעבר 46,634 ₪ הפסד לעבר השתכרות חלקי 55,200 ₪ עזרת צד שלישי בעבר 5,000 ₪ נזק לא ממוני 70,000 ₪ > סה"כ 176,834 ₪ מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל עפ"י האמור בסעיף 62 לעיל. בנוסף, תישא הנתבעת, בהוצאות התובע בגין חוות דעת המומחים מטעמו כשהן נושאות הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלומים למומחים, אגרת בית משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ בגין הסך של 176,834 ₪, לאחר שינוכו ממנו תגמולי המל"ל. נפילה