החלטה 1. המערער מוכר כנכה כהגדרת המונח בחוק הנכים (תגמולים ושיקום) ופגיעתו הרפואית המוכרת מרוכזת ברגל שמאל אשר בגינה נקבעה לו דרגת נכות בשיעור של 35%. לגרסת המערער (בתצהירו המשלים מיום 22.3.04) כתוצאה מן הפגיעה מושא הנכות המוכרת - הוא סובל מחוסר יציבות ברגל שמאל, כאבים, חוסר תחושה, צליעה, התכווצות שרירים וחולשה. 2. המערער טוען כי ביום 24.5.97 נפל ונחבל שעה שטיפס על גדר. גרסתו באשר לנסיבות האירוע האמור במהלכו נגרם לו שבר בעצם העקב, פורטה בתצהירו המשלים "כסרט בהילוך איטי" בסעיף 4 לתצהירו טען המערער בין היתר כדלקמן: 2.1 כי רצה לעבור מכביש לחצר ולצורך כך נצרך לעלות על גדר בגובה של כמטר אחד. 2.2 המערער הניח קודם את רגלו השמאלית (הפגועה) על הגדר שאז הרגיש "כאב עז ברגלו השמאלית והתכווצות השריר הפגוע". 2.3 מחמת עצמת הכאב הוריד המערער את רגלו השמאלית מן הגדר וכאשר זו נגעה במדרכה חש כאב עז עד כי המערער לא יכול היה לעמוד על רגליו ונפל על המדרכה. 3. גרסה מפורטת זו לא הובאה בפנייתו המקורית של המערער למשיב שם טען המערער באופן לקוני: "ביום 24.5.97 אני נפלתי ונגרמו לי שבר מרוסק בשורש כף יד שמאל ושבר בכף רגל שמאל" (סעיף 3 לתצהיר המערער מיום 7.11.00). בנימוקי הערעור מיום 2.11.00 בפני ועדה זו הוסיף המערער כי הנפילה הייתה מגדר בגובה של כ-1 מטר. 4. במהלך הדיון בפנינו בישיבת יום 18.5.04 הפנינו את תשומת לב המערער לעובדה כי בסיכום המחלה מיום 24.5.97 (מסמך 97 בת"ר) פורטה אנמנזה קצרה לפיה המערער: "התקבל לאשפוז דרך המיון לאחר נפילה מגדר בגובה של כ-1 מטר, נחבל בשורש כף יד שמאל וכף רגל שמאל". מתיאור זה נעדרת כל טענה בדבר התכווצויות שריר פגוע או אפילו הפצעתו של כאב עז. 5. תשובתו של המערער לא הניחה את דעתנו בתחילה טען: "אני חושב שסיפרתי אמנם זה לא רשום ולא יודע..." ומיד לאחר מכן: "אז אני סיפרתי שיש לי בעיות עם הרגל... אני אמרתי שהייתה לי התכווצות שריר" (שם בעמ' 4). אולם קודם לכן השיב המערער בתשובה לשאלה: "ולשאלתך איך אני יודע אם ההתכווצות הייתה ברגל או בגיד או שזו הייתה בעיה של חוסר שיווי משקל - אני לא יודע להגיד אני לא רופא". 6. לצורך קביעת ממצא בדבר הקשר המשפטי בין הנכות המוכרת ובין זו הנטענת להיות מוסבת בעקבות האירוע הנ"ל, יש להבחין היטב בין נפילה שנובעת מאובדן שווי משקל שלכאורה אינה מקיימת אחר הדרישה של קשר בלתי אמצעי לנכות המוכרת ובין תחושת כאב עז והתכווצות השריר הפגוע - שאז לכאורה מתקיים קשר בלתי אמצעי לנכות המוכרת. נטל הראייה להוכחת הנסיבות המדויקות של האירוע המקיים קשר עובדתי בלתי אמצעי לנכות המוכרת מוטל על המערער. 7. נדגיש כי על פי תצהירו המשלים, המערער מייחס את שבירת עצם העקב לנפילה שהתרחשה בשלב הסופי של ניסיונו לעבור את הגדר שאז, בעטיו של "כאב עז" נפל על המדרכה. (הסיפא לסעיף 4 לתצהירו המשלים). בנסיבות שבפנינו הגרסה בדבר התכווצות שריר ו/או כאב עז לא הועלתה בשלב כלשהו הקודם להגשת התצהיר המשלים, ואף נעדרה ללא הסבר משכנע מסיכום המחלה. מטבע הדברים יש להתייחס בספקנות לגודש הפרטים שהביא המערער בתצהירו המשלים שהוגש כ-7 שנים לאחר האירוע, בהשוואה לגירסת הלקונית שמסר קודם לכן. על עדיפות ומהימנות הפרטים שהתקבלו באנמנזה הכלולה בסיכום המחלה בהשוואה לדברים שנמסרו לצורך הכנת חוו"ד במהלך התדיינות עם קצין התגמולים עמד בית המשפט העליון בין היתר ב-ע.א. 472/81 ק"ת נ. אברגיל (פד"י ל"ז(2) 785. על כך נוסיף כי בעדותו ציין המערער כי מדובר בגדר נמוכה מאוד כ-20 ס"מ (עמ' 3 לפרוטוקול) בעוד שהגרסה שנתן סמוך לאירוע ותועדה במסמכים - צוינה גדר בגובה של כמטר. בהינתן כי נטל הראיה מוטל על המערער ועל יסוד מקבץ הנתונים שבפנינו לא הונח בפנינו במידת הוודאות הדרושה "מתקבל מאוד על הדעת" כי למערער נגרמה התכווצות שרירים ו/או כי הוא חש כאב עז קודם לנפילה שבעקבותיה נגרם השבר בקרסול, וכי לא הונחו עובדות התשתית לקביעת נכות מוסבת. אשר על כן אנו דוחים את הערעור. המערער ישלם למשיב את הוצאותיו בסכום של 1,500 ₪ . נכותרגליים