פסק דין 1. התובע הינו קבלן רעפים, בתקופה הרלוונטית לתביעה זו עבד אף כגנן. 2. נתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"), הינה חברה לייצור והתקנת רעפים, ובתקופה הרלוונטית לתביעה זו עסקה בייבוא רעפים, בין היתר הרעפים נשוא הדיון, רעפים אלה הם מדגם מרסיי, אותם היא ייבאה מיוון (להלן: "הרעפים"). נתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע"), הוא מייסד הנתבעת, ואחד מבעלי המניות בה. 3. תביעה זו הוגשה במקורה כנגד הנתבעת, ולאחר מכן הוסף הנתבע. בנוסף, נשלחה הודעת צד ג' נגד החברה היוונית, יצרנית הרעפים, ומטעמה לא הוגש כתב הגנה. 4. בכתב תביעתו המתוקן ובעדותו טוען התובע כי ב13.11.96- הוא רכש תמורת סכום של 15,515.- ש"ח רעפים מן הנתבעים, הרעפים היו אמורים להיות תקינים, ככה הבטיחו לה הנתבעים, והוא שילם תמורתם, על פי חשבונית א'. זמן קצר לאחר הרכבת הרעפים התגלה לו כי הרעפים פגומים בניגוד למה שסוכם בינו לבין הנתבעים, הרעפים: א. לא היו מונחים בצורה נכונה. ב. לא היתה אפשרות שהרעף השני המונח על הראשון יכסה אותו, משום שלא כיסה את מסמר שקושר את הרעף הראשון, דבר שגורם לחדירת מים. ג. הרעפים סדוקים. ד. קבלנים רבים עימם היה בקשר הודיעו לו כי הרעפים אינם תקינים והוא אף קיבל התרעות על כך, ראה מכתב של אילוז שירותי הנדסה אזרחית (נספח ב' לתצהיר העדות הראשית). ה. פניותיו אל הנתבעים לתקן את המעוות נפלו על אוזניים ערלות, הם לא הציעו להחליף את הרעפים או לתקן אותם, אותם קבלנים עימם היה בקשר לא היו מוכנים להמשיך את העבודות עימו, הוא נאלץ לפרק ולסדר מחדש גג אחד, וכן לפרק ולכסות גגות שניים ושלוש וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים של 90,000.- ש"ח בגין הפסדים, ביזבוז זמן על ידי העסקת עובדים לחינם וביטוח 80,000.- ש"ח ובגין עוגמת נפש ופגיעה בשם הטוב, 15,000.- ש"ח. ו. התובע מסתמך על בדיקת הטכניון מיום 30.12.96 נספח ג', אשר לפיה נבדקו 16 רעפי חרסית מתוצרת יוון ונמצאו בהם פגמים, נספח ג' לתצהיר עדות ראשית של התובע. השאלה שבמחלוקת: 5. אם אחראיים הנתבעים או מי מהם, או הצד השלישי לנזקים הנטענים על ידי התובע, והאם הרעפים שסופקו לו לצורך עבודתו אכן היו פגומים ולא איפשרו ביצוע והמשך עבודה תקינה. 6. אין חולקין כי במהלך שנת 1996 סיפקה הנתבעת לתובע כ8000- רעפים, תמורת 15,515 ש"ח (ראה חשבונית שצורפה לתצהיר התובע, וסומנה נ1/). 7. התובע התחיל להשתמש ברעפים לכיסוי גגותיהם של 3 בתים בהר כנען שבצפת (להלן: "האתר"). עבודה זו הוזמנה ע"י מר בני חדיף ומר ציון אילוז. (להלן: "מזמיני העבודה"). 8. במהלך הנחת הרעפים, התעוררו בעיות וקשיים שהתובע ייחס אותן, מחד, לליקויים שנוצרו לפני שהרעפים סופקו לו ע"י הנתבעים (כגון פגמים בייצור), והנתבעים ייחסו אותן, מאידך, לשיטת עבודה לקויה של התובע. 9. במכתב מיום 17.11.96 כותב התובע מר מ. גייר כי בהמשך לשיחות טלפוניות עימו הוא מבקש ממנו לצאת איתו לאתר הבניה בצפת ולמצוא פיתרון לבעיה של "אי ישיבת הרעפים בצורה נכונה בגלל שהשן של הרעפים איננה ממוקמת בצורה הנכונה וצריך להזיז אותה קדימה בזמן הייצור" (התובע שרטט בכתב ידו, כפי הנראה, את הפגם לו הוא טוען, ראה מוצג א' שצורף לתצהירי הנתבעת). טענות הצדדים: 10. הטענה המרכזית עליה נסמך התובע במהלך המשפט היא שהנתבעים סיפקו לו רעפים פגומים, סדוקים, ובלתי ראויים לשימוש, וזאת בניגוד למוסכם בין הצדדים. לטענתו, מדובר בפגמים במבנה הרעף ולא בהנחתו. (ראה עמ' 35 לפרוטוקול מיום 3.6.99) (ראה גם סעיפים5,6 לתצהיר התובע), ראה גם המכתב שהזכרתי לעיל, שסומן א' בפרק השאלה שבמחלוקת. את הסדקים האמורים לא ניתן לראות בעין עם הנחתם. רק אחרי ההנחה וספיגת טל במהלך הלילה, נפתחים הסדקים וניתן לראות אותם... (ראה עמ' 32 לפרוטוקול מיום 3.6.99). התובע מסכם את טענותיו לגבי טיב הרעפים בכך שאינם מונחים בצורה נכונה אחד על גבי השני, ושהרעף השני מונח על גבי הראשון כשאינו מכסה את המסמר שקושר את הרעף הראשון, מה שגורם לחדירת מים ונזילות, ושהרעפים סדוקים. (ראה סעיף 16.2 לסיכומים מטעם התובע מיום 3.5.01). 11. בנוסף, טוען התובע כי הוא ניסה לתקן את הרעפים על מנת להקטין את הנזק שנגרם ו/או ייגרם לבניינים עליהם הותקנו הרעפים, וזאת בהתאם לעצותיהם של מזמיני העבודה, שעשו שימוש ברעפים מאותו סוג באתרים אחרים. כך מעיד התובע: "הם הציעו במקום כאילו... הוצאנו את הכל .. כשכיסינו פעם ראשונה, לפי הנוהל היינו אמורים לתת מסמר בתוך הרעפים ... אחרי שגמרנו המיקום של המסמך נשאר בחוץ, כאילו הרעפים מחדירים מים לתוך הבניין וגם הרעפים לא יושבים טוב. כשאתה דורך הרעפים זזים, אז אמרנו ננסה שיטה אחרת. התקשרנו לגייער, הוא אמר תשמע הכל בסדר רק פשוט יכול להיות שאתה לא יודע לסדר אותם. אז ניסינו שיטה אחרת, פירקנו שוב את הגג, וניסינו לתת מסמר ליד הרעף ולקפל את המסמר על התעלה מול הרעף. אז שוב הרעפים לא ישבו טוב, אז פירקנו עוד פעם... " ראה עמ' 22 לפרוטוקול מיום 3.6.99). בנוסף, העיד התובע במקום אחר: "ניסינו פעמיים להרחיב את המרישים. פעם כאילו לצמצם פעם להרחיב, על מנת שזה יסתדר, וזה לא הסתדר" (ראה עמ' 35 לפרוטוקול מיום 3.6.99). 12. לטענת התובע, לאחר שפניותיו אל הנתבעים, בבקשה שיבואו להחליף את הרעפים או לתקנם, לא נשאו פרי, הוא שלח להם ביום 12.11.96 מכתב אתראה, ובו דרש מהם לתקן את המצב או להחליף את הרעפים ושגם פניות אלה היו לשווא. (ראה סעיפים 8, 9, 10 לתצהיר התובע). לדברי התובע הגיע לאתר פועל מטעם הנתבעת (מר ג'מאל עיסא), בסוף חודש נובמבר ושמואל גייער, בנו של הנתבע, ומנהל נוסף של החברה (להלן: מר גייער), הגיע בזמן מאוחר יותר, כשכל הגגות היו כבר מכוסים (ראה עמ' 27, 30 לפרוטוקול מיום 3.6.99). התובע העיר כי מר גייער הציע שהוא ייקח את הרעפים השלמים, הצעה שנדחתה ע"י התובע משום שהרגיש שאינה רצינית. 13. התובע מבקש להסתמך על הבדיקה של הטכניון מיום 15.12.96. בדיקה זו נדרשה ע"י התובע עצמו. לפי הבדיקה, ולפי חוות דעת ד"ר קורן, שהיה בעת ביצוע הבדיקה ראש אגף הבדיקות של המכון הלאומי לחקר הבנייה של הטכניון, עולה כי הרעפים שרכש התובע מהנתבעים אינם תואמים את התקן הישראלי. לפי עדות ד"ר קורן, הבדיקה בוצעה לפי התקן הישראלי, ת"י 215, בא כוח האגף נשלח לאתר לבחירת רעפים בעצמו. תוצאת הבדיקה מצביעה על סדקים ברעפים, ועל אי עמידת המדגם הנבדק בדרישות התקן. ד"ר קורן הדגיש כי חרסית (חומר שממנו עשויים הרעפים נשוא הדיון) הינה חומר שקשה לסדוק בתהליך מאוחר י ותר. אם סודקים חרסית היא נשברת, זה לא יכול לעשות סדק. כל הסדקים, אם ישנם ברעפי חרסית, נוצרו בתהליך הייצור של החרסית, כשהיא היתה טרייה (ראה עמ' 7 לפרוטוקול מיום 3.6.99). לדעת התובע, מכל האמור לעיל, מתבקשת המסקנה שהפגמים נשוא הדיון נוצרו בזמן ייצור הרעפים ולא התקנתם. כבר כאן ניתן לומר כי המדגם שנלקח על ידי הצוות של ד"ר קורן, שאיש אינו חולק על מומחיותו, כלל 16 רעפים ואין אנו יודעים האם המדגם שנטלה המעבדה, אכן מייצגת את האוכלוסיה הכללית של הרעפים, על כך אין לנו עדות ברורה. גם אם הצוות של ד"ר קורן, נטל 16 רעפים אין אנו יודעים על איזה רעפים או על איזה ערימות רעפים הצביע התובע כדי שהצוות יטול מדגם מאוכלוסיית הרעפים והאם מדגם זה מייצג את כל אוכלוסיית הרעפים שנקנתה אצל הנתבעים. 14. לטענת התובע, הוא היה קשור בהסכם מחייב עם מר בני חדיף, (שמתעסק בטיח, שפריץ וצבע), לבניית גג רעפים של הרעפים אותם רכש מהנתבעים לשלושת הבתים באתר. התובע הוביל את החומר לאתר הבניה, פירק את רובו, אבל בני חדיף סירב לקבל את עבודת התובע בגלל שהרעפים לא מונחים היטב. בנוסף, התובע טוען שהתחייב כלפי קבלנים אחרים לבצע עבודות רעף, ושכל ההזמנות בוטלו בשל השמועה שהתפשטה על הקורה באתר. 15. לבסוף טוען התובע שהגשת תביעה זו הביאה להפסקת ייבוא הרעף, מהסוג נשוא הדיון, ושהוא אינו נמצא בשוק יותר. (ראה עמ' 37 לפרוטוקול מיום 3.6.99). 16. מאידך, טוענת הנתבעת כי הבעיות בהנחת הרעפים נובעות משיטת עבודה לקויה של התובע, והעדר נסיון שלו בעבודה מסוג זה. 17. הנתבעת סומכת את טענתה הנ"ל בעיקר על העובדה שלא ניתן לשחרר משלוח במכס ללא אישור מכון התקנים, כך שהרעפים נשוא הדיון נבדקו לא רק במעבדה ביוון שעפ"י התקן הנהוג בישראל, אלא נבדקו אישית ע"י מר גייער בכל משלוח בנפרד, ועברו מבחנים של מכון התקנים לקבלת אישור שיאפשר הכנסתם לארץ. 18. לטענת הנתבעת, התובע לא התלונן על פגמים ברעפים, לא בזמן קבלת הסחורה, כמקובל, לא בזמן פריקת הסחורה אצלו, שאז ודאי יכול היה להבחין בפגמים הנטענים, ולא כשהחל לכסות את גגות הרעפים. רק שבועיים אחרי קבלת הרעפים, כשהיו כבר מונחים על הגגות, הודיע התובע למר גייער שאינו מצליח לכסות את הגגות כפי שצריך. מר גייער יצא לאתר עם עובד שלו, מר ג'מאל עיסא, ומיד ראה שהבעיה היא באופן הנחת הרעפים ולא ברעף עצמו. ביקור חוזר של מר גייער באתר, בעקבות בקשת מר בני חדיף, חיזק את מסקנתו שהבעיה היא בהנחת הרעפים. דיון ומסקנות: 19. סתירות לא מעטות נתגלו בדברי התובע, בהקשרים שונים. תחילה, לענין מועדי האירועים השונים שהתרחשו, היו סתירות בין מה שהתובע הציג בתצהירו, לתאריכים בהם נקב בעדותו בפני בימ"ש זה. (ראה תצהיר התובע, ראה גם עמ' 26 לפרוטוקול מיום 3.6.99). בנוסף, התובע טען בתצהירו שקבלנים רבים שסיכם איתם לבצע עבורם עבודות רעפים, הודיעו לו שאינם מוכנים לקבל את עבודתו, וכך בוטלו הסכמי עבודה שנערכו ונחתמו בינם לבינו, לאחר שנודע להם על אי תקינות הרעפים שהרכיב וסופקו ע"י הנתבעים (ראה סעיף 14 לתצהיר התובע). אולם, במקום אחר התובע אומר כי לא היה עוד מישהו, חוץ מהעבודה באתר נשוא הדיון, שהזמין אותו ולא קיבל את עבודתו (ראה עמ' 35 לפרוטוקול מיום 3.6.99). 20. חשוב לציין כי במכתבו מיום 17.11.96, לא מציין התובע כלל קיומם של סדקים ברעפים. ועל כן מקובלת עלי בהקשר זה עדותו של מר גייער לפיה התובע לא אמר לו שהרעפים לא תקינים, אלא שאינו מסתדר אתם ואינו מסוגל לכסות את הגגות (ראה עמ' 8 לפרוטוקול מיום 11.9.00 - עדותו של מר גייער). 21. בנוסף, למרות טענת התובע שכשגייער הגיע לאתר, כל הגגות היו מכוסים (ראה עמ' 30 לפרוטוקול מיום 3.6.99), מקובלות עלי יותר עדויות אחרות לפיהן, כשהגיע מר גייער לאתר, היו לכל היותר גג וחצי מכוסים (ראה למשל עמ' 14, 15 לפרוטוקול מיום 3.6.99 - עדותו של מר בני חדיף). 22. לעניין השאלה שבמחלוקת, מצאתי לנכון לאמץ את הדעה לפיה הפגמים הנטענים ע"י התובע, לא נוצרו כנראה בתהליך הייצור, אלא במועד מאוחר יותר, לאחר שסופקו לו כבר ע"י הנתבעים. את הקביעה האמורה ביססתי על חומר הראיות שהובא בפניי, ועל העדויות השונות, כפי שיפורט להלן: - נראות לי כאמינות דעותיהם של מר גייער, והעובד שלו, מר ג'מאל עיסא, שהגיעו לאתר לאחר פניות התובע. מר גייער מצא כי אין כל בעיה ברעפים, ושהרעפים הונחו באופן לא מקצועי, אך לא נראו כל סדקים ו/או פגמים ברעפים (ראה תצהיר מר גייער). גם העובד שלו, מר ג'מאל עיסא, שהוא מתקין רעפים מקצוען, לא מצא שום פגם ברעף, וכל מה שמצא היה התקנה לקויה. העובד מוסיף שהוא הניח רעפים דומים כולל רעפים מהמשלוח נשוא הדיון, במקומות אחרים, בלי שתתגלינה כל בעיות, כדוגמת הבעיות להן טוען התובע. - לעניין הבדיקה של הטכניון, עליה נחקר מר קורן, לא מצאתי שאפשר לבסס ממצאים כלשהם בנוגע למחלוקת, בהסתמך על אותה בדיקה. ד"ר קורן העיד בפני ביהמ"ש כי אינו זוכר את פרטי המקרה שבפנינו, וזאת משום שהוא עצמו לא ערך את הבדיקה. כמתבקש מכך, ד"ר קורן הניח הנחות שונות, כגון ההנחה שהרעפים נבחרו מהאתר דווקא, ולא ניתן להסתמך על עדותו כדי לקבוע עובדות מהותיות למחלוקת. אפילו אם הבדיקה האמורה מעידה על קיום סדקים ואי עמידות בדרישות התקן, לא הוכח שמקור אותם סדקים הוא בייצור דווקא, או ליתר דיוק, לא הצליח התובע להוכיח שהסיבה להיווצרות הסדקים אינה שיטת העבודה הלקויה שלו. ולכן בדיקה זו הינה +בעייתית ואין להסתמך עליה במקרה שבפנינו. - לעומת זאת, מקובלת עלי עדותו של מר דניאל שניידר (ראה פרוטוקול מיום 4.12.00), ראש המעבדה לחומרי בניין במכון התקנים. מעדותו של הנ"ל עולה כי הרעפים נשוא הדיון, נמצאו מתאימים לדרישות התקן. לדעת מר שניידר, ההובלה של הרעפים יכולה לגרום לסדקים, כלומר, ניתן לייחס את הופעת הסדקים ברעפים במקרה דנן לסיבה אחרת, ולאו דווקא לייצור הלקוי. מר שניידר מודע לאפשרות שיימצא משלוח לא מתאים פה ושם, ושבעבר, אחרי שיובאו סחורות היו לעיתים תלונות, אבל מעדותו עולה שהסבירות שמשלוח יצליח להכנס ארצה ובכל זאת יימצאו פגמים, היא קטנה ביותר (ראה עמ' 7 לפרוטוקול הנ"ל). עדויות נוספות מראות בבירור כי רעפים מן הסוג נשוא הדיון הותקנו במקומות אחרים בלי שתתעוררנה בעיות. (ראה עדותו של מר מרק ויסמן מיום 11.9.00, עדות מר חיים פרידמן מיום 30.10.00, ועדות מר מרדכי ביטון מאותו יום), וזאת בנוסף לעדות מר ציון אילוז (ממזמיני העבודה), שהשתמש ברעפים מהסוג נשוא הדיון באתרים אחרים. מר ציון אילוז ציין כי במקומות אחרים לא התגלו בעיות עם הרעפים (ראה עמ' 12 לפרוטוקול מיום 4.5.00). מכל האמור לעיל, עולה כי התובע לא הצליח להוכיח שהבעיות שנתגלו ברעפים, ושהביאו להגשת תביעה זו, נוצרו בשל סיבה שקשורה לנתבעים, ולא להנחה לקויה מטעמו. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה שלא הוכח שהרעפים אינם עומדים בדרישות התקן הישראלי בשל ליקוי בייצור. בנוסף, התובע אף לא הצליח להוכיח שהבעיות שנתגלו ברעפים גרמו לביטולם של חוזים שונים (כנטען על ידו בעמ' 39, 44-41 לפרוטוקול מיום 3.6.99). החלטה: 23. לאחר בחינת החומר שהוגש בפני, כולל העדויות השונות, לא שוכנעתי שהפגמים שנתגלו, ברעפים נשוא המחלוקת נוצרו בשלב הייצור דווקא או בשלב כלשהו לפני שהרעפים סופקו לתובע. על כן אני דוחה את התביעה. ולכן אין כל מקום לחייב את הנתבעים בהוצאות כלשהם כתוצאה מהפגמים נשוא המחלוקת, במיוחד לא הוצאות עבור פירוק והובלה של רעפים חדשים במקום הפגומים. פיצוייםרעפים