פסק דין 1. ערעור על החלטות וועדה רפואית עליונה מיום 1.6.04 ומיום 6.7.04, שלפיהן נקבעו למערער הנכויות הבאות: נכות בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני בשיעור 10 אחוז, מתוכם 7.5 אחוז על חשבון השירות (לפי סעיף 37(2)(ג)(III) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969, להלן - "התוספת") ונכות בגין הפרעות בתחושה, ללא הפרעה קלינית, בשטח קטן, בשיעור 1 אחוז, מתוכם 0.75 אחוז על חשבון השירות (לפי סעיף 32(7)(ז)(I) לתוספת). הערעור מתייחס לנכות הנוירולוגית בלבד. 2. המערער, יליד 1969, נחבל ביום 12.6.01 במהלך שירותו במשטרה. נכותו הוכרה על דרך של החמרה, כך שמכלל הנכות מיוחסים 75 אחוז על חשבון השירות. בתחילה נקבעו למערער נכויות בשיעור 5 אחוז בגין גירוי שורשי מותני מצד שמאל ללא הפרעה בהליכה (סעיף 32(7)(א) לתוספת) ובשיעור 5 אחוז בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מותני (וועדה רפואית מיום 16.7.02, מוצג מס' 3 למוצגי המשיב). ערעור על ההחלטה האמורה שהוגש לוועדה רפואית עליונה נדחה ביום 29.12.02 (מוצג 4 למוצגי המשיב). המערער טען להחמרה במצבו. בעקבות פנייתו זומן המערער לוועדה רפואית מדרגה ראשונה. וועדה זו קבעה למערער נכות אך בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מותני בשיעור 5 אחוז. הוועדה האמורה, מהתאריכים 10.8.03 ו- 9.11.03, הגיעה למסקנה כי: "מבחינה נוירולוגית אין עדות אובייקטיבית לגירוי שורשי פעיל, ולכן הסעיף שניתן בוועדה ב- 29.12.02 - הגיעה לקיצה" (כך במקור, ראו מוצג 6 למוצגי המשיב). המערער פנה בערעור לוועדה הרפואית העליונה, אשר התכנסה ביום 1.6.04 והשלימה את החלטתה ביום 6.7.04. על החלטת וועדה זו הוגש הערעור דנן. 3. כפי שניתן להתרשם מפרוטוקול הוועדה הרפואית העליונה (מוצג 8 למוצגי המשיב), נערכה למערער בדיקה מקיפה, הן בתחום האורטופדי והן בתחום הנוירולוגי. המערער היה מיוצג בוועדה על ידי עו"ד אסתר שלום וטענותיו פורטו בהרחבה. הוועדה העליונה קיבלה את ערעורו של המערער הן בכל הנוגע לנכות האורטופדית והן בנוגע לנכות הנוירולוגית וקבעה כי הוא סובל מהגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני כשנכותו בגין כך נקבעה ל-10 אחוז (לפי סעיף 37(2)(ג)(III) לתוספת) ומהפרעות בתחושה, ללא הפרעה קלינית, בשטח קטן (לפי סעיף 32(7)(ז)(I) לתוספת), נכות בשיעור 1 אחוז. כזכור, רק 75 אחוז מהנכויות נזקפו על חשבון השירות. טענתו של המערער היא, כי לא היה נכון לקבוע לו נכות בשיעור אחוז אחד בלבד בגין הפרעות בתחושה, במיוחד לנוכח העובדה כי בעבר נקבעה לו נכות בשיעור 5 אחוז בגין גירוי שורשי מותני. כזכור, נכות זו נשללה לחלוטין בוועדה בדרגה ראשונה מיום 9.11.03 ובוועדה העליונה נקבעה נכות נוירולוגית בשיעור אחוז אחד בלבד. 4. במועד הדיון בערעור התברר, כי לאחר הגשת הערעור, ובמסגרת פניה נוספת של המערער לוועדה רפואית בדרגה ראשונה, נקבעו למערער ביום 22.11.04 נכויות נוספות, כך שהלכה למעשה מצטמצם ערעורו לתקופת הביניים שתחילתה במועד ביטול הנכות הנוירולוגית בוועדה בדרגה הראשונה מיום 9.11.03 וסיומה בהחלטת הוועדה האחרונה שדנה בעניינו של המערער ביום 22.11.04. במצב דברים זה ביקשה באת כוח המשיב לבדוק את עמדת המשיב, אך היום התקבלה הודעה מטעם המשיב לפיה אין הוא מסכים לקבלת הערעור, גם אם מדובר בתקופת ביניים שאינה ארוכה במיוחד. 5. להשלמת התמונה יצוין, כי בוועדה הרפואית שהתכנסה ביום 22.11.04 נקבעו למערער הנכויות הבאות: נכות בשיעור 70 אחוז בגין הפרעות במתן שתן, נכות בשיעור 10 אחוז בגין שיתוק חלקי בצורה קלה (לפי סעיף 32(1)(א)(I) לתוספת), נכות בשיעור 10 אחוז בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני ונכות בשיעור 1 אחוז בגין הפרעות בתחושה, ללא הפרעה קלינית, בשטח קטן (לפי סעיף 32(7)(ז)(I) לתוספת). במילים אחרות, הוועדה מיום 22.11.04 העלתה בצורה משמעותית את דרגת הנכות של המערער והוסיפה נכויות שלא נקבעו בוועדה הרפואית העליונה שעל החלטתה הוגש הערעור. באשר לנכויות הנוירולוגיות, נותרה בתוקפה הנכות בשיעור 1% בגין הפרעות בתחושה (שביחס אליה הוגש הערעור) ונוספה לה נכות בשיעור 10% בגין שיתוק חלקי בצורה קלה. 6. טענותיו של המערער מתייחסות בעיקרן לפער הקיים, לדעתו, בין ממצאי הבדיקות השונות לבין תוצאות הבדיקה הקלינית שנערכה לו בוועדה הרפואית. במובן זה אין מקום לקבל את הערעור, שהרי נפסק פעם אחר פעם כי לקביעת מצבו של הנכה על פי הבדיקה הקלינית יש עדיפות. מכל מקום, אין מדובר אלא בטענה שברפואה, והערעור על החלטת הוועדה מוגבל לשאלות משפטיות בלבד. אכן, כששה חודשים לאחר שנבדק המערער על ידי הוועדה הרפואית העליונה, נמצא כי מצבו הרפואי הוחמר, אך אין בענין זה, כשלעצמו, כדי להצביע על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה הרפואית העליונה עליה הוגש הערעור דנן. בהקשר זה יש להדגיש, כי הנכויות הנוספות שנקבעו בוועדה מיום 22.11.04 נקבעו כנכויות זמניות לתקופה של שנה, מה שמצביע על האפשרות שמצבו של המערער לא התייצב, כך שאין לשלול קיומם של שינויים במצבו מפעם לפעם ואין זה בלתי סביר על פניו כי הנכות הנוירולוגית יורדת ואחר כך עולה. יודגש עוד, כי גם הוועדה מיום 22.11.04 לא מצאה לנכון לשנות את דרגת הנכות בשיעור 1 אחוז שנקבעה בגין הפרעות בתחושה, ללא הפרעה קלינית, בשטח קטן. כזכור, הערעור מופנה כנגד קביעה זו, כאשר הטענה היא שמן הראוי היה לקבוע למערער נכות לפחות בשיעור 5 אחוז, כפי שנקבע לו בעבר בגין גירוי שורשי. המערער מלין על כך כי הוועדה לא עיינה כראוי במסמכים שהציג לה ולא נימקה כראוי את החלטתה. אינני סבור כי יש ממש בטענות אלה. כפי שכבר נאמר, עיון בפרוטוקול הדיון בוועדה הרפואית העליונה מצביע על עריכת בדיקה מקיפה. הוועדה שמעה טיעון מפורט ואף קיבלה את הערעור, כך שלא ניתן לומר שלא הייתה קשובה לטיעוני המערער. במצב דברים זה מסקנתי היא, כי ערעורו של המערער אינו אלא ערעור בשאלות רפואיות, שביחס אליהן לא קיימת הזכות לערער לבית משפט זה. מכן שדין הערעור להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. משטרהנכות