פגיעה בעמוד השדרה - תאונת אימונים בצבא

פסק דין המערער, יליד 1968, הוכר על ידי קצין תגמולים כנכה על פי חוק הנכים בגין פגימות שונות. לענייננו, רלוונטיות פגימותיו בעמוד השדרה. המערער התלונן בפני וועדות רפואיות מדרגים שונים על בעיות בעמוד השדרה הנובעות מפגיעה בגבו שארעה בשנת 1986, במהלך השירות, בעקבות צניחה שנכשלה, ובעקבות נפילה מחבל במהלך אימון. וועדה רפואית, שהתכנסה ביום 2.4.95, קבעה לו 10% נכות בגין שינויים ניווניים בעמוד שדרה מותני והשפעה קלה על כושר הפעולה והתנועות, לפי מבחן 37(7)(א), אולם קבעה כי אין פגיעה מוסבת בעמוד השדרה הצווארי. וועדה רפואית עליונה שהתכנסה ביום 24.7.95 דחתה את הערעור על קביעה זו. ביום 13.10.99 הגיש המערער לקצין התגמולים בקשה להכיר בקשר שבין תלונותיו על כאבים בעמוד השדרה הצווארי לבין השירות. בקשתו נדחתה ביום 17.9.00, אולם הערעור על החלטה זו התקבל ביום 29.3.01, ונקבע כי כאבי הצוואר מהם סובל המערער נגרמו עקב השירות. בית משפט השלום, בשבתו כוועדת ערר, קבע בפסק הדין כי מקובלת עליו חוות דעתו של ד"ר רנד, מטעם המערער, לפיה: "תלונותיו המתמשכות (של המערער - ש.ב.) לא עברו בירור מלא ולכן לא אובחנה מחלתו - פריצת דיסק צווארי עם לחץ על חוט השדרה ועל שורש עצב C6 משמאל. ממהלך הדברים והתיעוד הרפואי הקיים, ברור שקיים קשר ישיר בין החבלות שעבר במהלך שירותו הצבאי לבין מחלתו הנוכחית..." וועדה רפואית שהתכנסה ביום 9.7.01 קבעה למערער, בין היתר, 10% נכות עבור מגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. וועדה רפואית עליונה אשרה קביעה זו ביום 2.12.01. בין לבין התנהלו הליכים נוספים, אשר אינם רלוונטיים לענייננו, וביום 5.2.04, הגיש המערער בקשה לבדיקה חוזרת, בגין החמרה במצבו, כך לדבריו. יצויין, כי בבקשה שהגיש סימן המערער שעניננה של הבקשה "החמרת הפגימה המוכרת", ולא צויין כי הוא מבקש גם דיון ב"נכות נוספת שנובעת באופן בלתי אמצעי מנכות (פגימה) המוכרת (תקנה 9)". ביום 17.3.04, התכנסה וועדה רפואית על מנת לדון בעניינו של המערער. בפניה התלונן המערער על כאבי צוואר, הגבלה ביד שמאל, תחושת נימול, חולשה ברגליים ודחיפות במתן שתן. הוועדה בחנה את תוצאות בדיקות ההדמיה שנערכו למערער וערכה לו בדיקה קלינית. ממצאי ההדמיות הצביעו אמנם על פגיעה שורשית בגובה חוליית עמוד שדרה C7 משמאל ובמידה פחותה בגובה C6 משמאל, וצוין כי הדבר מעיד על החמרה לעומת בדיקה קודמת מיוני 2001, אולם הבדיקה הקלינית לא העלתה החמרה מבחינה אורטופדית, ומבחינה נוירולוגית נקבע כי הבדיקה אינה אמינה. בסיכומו של דבר, קבעה הוועדה כי אכן קיימת פגיעה שורשית בחוליה C7, אולם, קבעה הוועדה, אין הכרה כי פגיעה זו נגרמה עקב השירות, שכן על פי פסק הדין שניתן במרץ 2001, הפגיעה השורשית היא בחוליה C6 בלבד. הוועדה קבעה, כי ההחמרה היא על רקע דגנרטיבי וקשורה לגיל ואינה קשורה לנכות המוכרת ועל כן נקבע כי לא חל שינוי במצבו. עקב ערעורו על ההחלטה, התכנסה וועדה רפואית עליונה לדון בעניינו של המערער ביום 29.7.04. הוועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית ובחנה את ממצאי ההדמיה, אשר לדעתה הצביעו על נזק שורשי בגובה C7 משמאל וכן העלו חשד לפגיעה נוספת בגובה שורשים C5, C6 משמאל בצורה לא קשה. הוועדה קבעה כי: "1. לעניין הפגיעה השורשית, הנ"ל מפגין בבדיקה חולשה בכל הגפה השמ' העליונה, תמונה שאינה מתאימה לפגיעה שורשית כלשהי ולכן קשה להתייחס לממצאי הבדיקה הקלינית. יש לציין שהנ"ל מוכר לפי פסיקת בהמ"ש ממרץ 2001 על פגיעה בשורש C6 בלבד ולא על פגיעה בשורש C7 כפי שמצאו בבדיקת ה-EMG. לנ"ל נקבעה נכות בוועדה מחוזית בסך 10% על פגיעה בקבוצת השורשים האמצעית משמאל בעמ"ש הצווארי. פגימה זו מייצגת נאמנה את מצבו ואין מקום לקבלת הערעור. 2. לדעת הוועדה מדובר בהגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי ולפיכך הוועדה דוחה את הערעור גם בנושא זה". על החלטה זו הוגש הערעור שבפני, במסגרתו מלין המערער על קביעותיה של הוועדה. למעשה, תוקף המערער את קביעותיה של הוועדה בשני מישורים. האחד, חומרתה של הפגיעה המוכרת. השני, אי ההכרה בפגיעה בחוליה C7. אציין, כי למערער טענות וטרוניות נוספות הנוגעות למדיניותו והתנהלותו של אגף השיקום במשרד הביטחון. טענות מסוג זה אין מקומן במסגרת ההליך לפני וטוב יעשה המערער אם ימנע מלהעלותן כלל, לאור הטיפול המסור אותו קיבל במשך השנים ממשרד הביטחון, על שלוחותיו השונות, כפי שעולה מתיקו הרפואי. המשיב בתגובתו מציין כי הערעור נוגע בשאלות רפואיות גרידא, ואין בו עניין משפטי המצדיק התערבותו של בית המשפט. כן טוען הוא, כי אין משמעותה של הכרה בפגימה מסוימת בעמוד השדרה כי כל פגימה נוספת באותו איבר תוכר אף היא. על פי הוראת סעיף 12א' לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959, בית המשפט מעביר תחת שבט ביקורתו החלטות משפטיות של הוועדה אולם אין הוא שם את שיקול דעתו תחת זה של הוועדה בשאלות רפואיות. הוועדה העליונה בחנה את ממצאי בדיקת ההדמיה ובדקה מבחינה קלינית את המערער, ובהתאם לממצאים שהעלתה, אשרה את קביעת הוועדה הרפואית, לפיה מבחן 31(1)(ג)I מייצג נאמנה את מצבו של המערער, דהיינו - הוא סובל מפגיעה בצורה קלה בקבוצת השורשים האמצעית משמאל. טיעוניו של המערער בהקשר זה אינם מעלים כל שאלה משפטית. נראה, כי החלטתה של הועדה הרפואית העליונה מבוססת על בדיקה מקיפה, ומנומקת כהלכה, ואין להתערב בה. לעניין הפגיעה בשורש C7, המערער מעלה טענות בשני רבדים שונים. האחד, כי יש לפרש את ההכרה העקרונית בקשר בין הפגימה בעמוד שדרה הצווארי לבין השירות, כפי שנקבעה ב-2001, כמשתרעת על כל נזק שורשי, עכשווי ועתידי, שייגרם בעמוד השדרה. השני, כי אותו נזק בשורש C7 נובע מן הנזק בשורש C6. באשר להכרת קצין התגמולים בנכותו, לפי פסק הדין שניתן על ידי ועדת הערר ביום 29.3.01, הרי מדובר היה בפריצת דיסק עם לחץ על חוט השדרה ועל שורש עצב C6. בגובה חוליה C7 לא נצפה כלל בלט דיסק או לחץ בזמנו, ועל כן ההכרה מוגבלת לפגימה הספציפית שהסתמנה. על כן, יש לדחות את הטענה כי הפגיעה בעצב C7 כלולה באותה הכרה עקרונית. טענתו השנייה של המערער היא בעצם כי מדובר בפגימה מוסבת, כך ניתן ללמוד מדבריו בדיון שנערך בפני: "יש לי בקע ב-C6 שהולך לאחור וגורם לאחרים ללחוץ על חוט השדרה. יש מעבר מ-C5 ל-C6. זה כמו דומינו." לפי פרשת חריטן (ע"א 459/89, קצין התגמולים נ' חריטן, פ"ד מה(5)374) את הנכות המוסבת מוסמכת לקבוע ועדה רפואית העושה שימוש בסמכויותיה לפי תקנה 9. ענין זה של הנכות המוסבת לפי תקנה 9, לא נשקל על ידי הועדה ולא עמד לבחינה על פי הבקשה שהגיש המערער, בגלל ההחמרה במצבו. לאור האמור, אני מחליט לדחות את הערעור, פרט לטענת המערער באשר לשאלה, אם הפגימה בחוליה 7C מהווה נכות מוסבת, בגין הנכות המוכרת בעמוד השדרה הצווארי, ובנושא זה, יוכל המערער לפנות לועדה הרפואית על מנת שתבדוק אותו, ותדון בכך. עמוד השדרהצבאשירות צבאי