פגיעה במדרגות נעות (דרגנוע) בקניון - שבר בקרסול

פסק דין 1. התובעת ילידת 1938, עבדה ביום 25/12/99, כזבנית בחנות, בקומה א' בקניון אשדוד בע"מ, שהיא הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" או "הקניון"). הנתבעת 2 היא המבטחת של הנתבעת. התובעת עלתה על דרגנוע, המוביל מקומת הקרקע בקניון לקומה א' (להלן: "הדרגנוע"), כשלפניה היו על הדרגנוע אישה עם עגלת תינוק (להלן: "העגלה"), וילדים קטנים. תוך כדי עליה, נתקעו גלגלי העגלה במדרגות הנעות ואחד הילדים נדחף אחורה על התובעת. התובעת נפלה ונגרם לה שבר בקרסול רגל שמאל (להלן: "התאונה"). התאונה היא גם תאונת עבודה. 2. לטענת התובעת, הנתבעת כמחזיקת הקניון, אחראית לגרימת התאונה ועליה לשפותה על נזקיה. לטענתה, בנסיבות מקרה דנן, חל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", מה גם, שהנתבעת צריכה היתה לצפות, כי בהעדר פיקוח ושילוט ברור ונראה לעין, שימנע עליית עגלות בדרגנוע, עלול המבקר בקניון, כלפיו חבה הנתבעת אחריות מושגית וקונקרטית, להיפגע. 3. הנתבעת מכחישה את עצם קרות התאונה, בנסיבות להן טוענת התובעת. לחילופין, טוענת הנתבעת, כי מצידה עשתה את כל הדרוש, כדי למנוע עליית עגלות בדרגנוע, בהדבקת מדבקות בצדי הדרגנוע, בכניסה לדרגנוע, האוסרים עליית עגלות, כשבסמוך נמצאת מעלית, בה ניתן וצריך לעלות עם העגלות. עוד טוענת הנתבעת, כי לא ניתן ולא מקובל להעמיד שומר ליד כל דרגנוע, שימנע עליית עגלות. עוד טוענת הנתבעת, כי לתובעת אשם תורם, בשיעור 100%, שכן היא ראתה שלפניה עולים עם עגלה ולא העירה על כך. מה גם, שהתובעת צריכה היתה לתבוע את האישה שעלתה עם העגלה בדרגנוע, בניגוד להוראות הכתובות במדבקות, כאמור. להוכחת טענותיה, הגישה הנתבעת חוו"ד מומחה לבטיחות, המוצג נ/9, של מהנדס המכונות סעדיה סלים, שנחקר על חוות דעתו (להלן: "המומחה"). 4. לאחר שהתרשמתי מהעדים ובחנתי את טענות הצדדים, אני קובע, כי התאונה ארעה בנסיבות להן טוענת התובעת, כשהעגלה שנתקעה במדרגות הנעות גרמה לנפילת אחד הילדים על התובעת, שנפלה ושברה את קרסולה. המדובר בקניון המוחזק והמנוהל ע"י הנתבעת, המזמינה את הציבור להיכנס, בין אם לעבוד ובין אם לקנות או לבלות, ועל כן, חבה הנתבעת חובת זהירות מושגית וקונקרטית לכל מבקר. חובה זו קונקרטית יותר, כשמדובר במתקן ממונע, כמו הדרגנוע, המזמין את המבקר להשתמש בו, לעלייה ולירידה בקומות המבנה. אינני מקבל את טענת הנתבעת, כי אין עליה חבות כלשהי. העובדה שהודבקו מדבקות האוסרות עליה עם עגלות, מעידה על כך שהנתבעת מודעת לסכנה שבכך. אי לכך, עליה לפעול למניעת הסכנה והסיכון. לא די בהדבקת המדבקות, גם אם אין תקן ישראלי הדורש פעולה זו או אחרת, שכן, לא התקן קובע את חובת האחריות, אלא הסיכון שבחשיפת הציבור לכלים מסוכנים, או לתנאים שיוצרים סיכון. אין די במדבקות, שכן, אלה מודבקות בצד ואינן מזדקרות אל מול מי שעומד לעלות בדרגנוע. גם המומחה מטעם הנתבעת אישר, כי אדם המגיע לדרגנוע, מתמקד בנקודה שבה אמור לבצע פעולה מסויימת, היינו הרמת הרגל על מדרגת הדרגנוע. בעמוד 42 בשורה 10 אמר המומחה: "הוא מתמקד בהתחלת התנועה במקום שהוא צריך לבצע את התנועה, מתי הוא צריך להרים את הרגל". במצב דברים זה, אותו אדם אינו עוצר על מנת לקרוא מדבקות המודבקות בצידי הדרגנוע. במצד דברים זה, לא נקטה הנתבעת את הדרושים למניעת הסיכון והסכנה. ע"ת 2, חנה עגמי העובדת בקניון, העידה כי "מי שבא ממול לא רואה את השלט". (עמוד 23 לפרוטוקול). ע"ת 3, גב' בתיה היימן, העובדת גם היא בקניון העידה, כי התריעה על תופעה זו של עליית עגלות בדרגנוע, הן במשרד הנתבעת והן בפני המאבטחים, ולא נעשה דבר (עמוד 27 לפרוטוקול). היה מקום, ששלטי אזהרה באותיות גדולות יוצבו מול עיניו של מי שעומד לעלות על הדרגנוע. לציין, כי גודל המדבקות היה קטן, בערך 10 ס"מ (עדות ע"ה 1 מר חיים פרגון, עמוד 32 לפרוטוקול). בהעדר אפקטיביות לשילוט המזערי בצידי הדרגנוע, היה מקום למעורבות יתר של אנשי האבטחה בקניון, שיסתובבו יותר בסמוך לדרגנוע וימנעו עליית עגלות או יעירו לאנשים שוב ושוב, כדי למנוע את הסיכון להם ולאחרים. היה מקום גם לקריאות במערכת הכריזה, הקיימת בכל קניון, להזהיר ולהתריע. גם אם הדבר כרוך בהוצאה כספית נוספת, על הנתבעת לשאת בכך, שכן, הדאגה לשלום הציבור, כשלא מדובר בעלות גבוהה במיוחד, גוברת על העלות הכספית, שאינה גבוהה. לציין כי ע"ת 3 העידה, כי בקניון אחר באשדוד, יושב אדם קבוע ליד הדרגנוע (עמוד 28 לפרוטוקול). 5. אין לקבל את טענת הנתבעת על אשם תורם כלשהו מצד התובעת. מה אמורה היתה התובעת לעשות? לריב עם אותה אישה שעלתה עם העגלה? יכול להיות שהיתה גם רשלנות מצד אותה אישה לעלות עם עגלה בדרגנוע ולא להיזהר, אלא שהיא אישה אנונימית. כאשר התובעת נפלה ונחבלה, אין לצפות שהיא תקום ותרוץ אחרי אותה אישה ותקבל את פרטיה. דווקא הנתבעת יכלה לעשות כן, כאשר באירוע כזה צריך קצין הבטחון או הבטיחות, לערוך בדיקה מיידית לברר ככל האפשר את הנסיבות, כולל שמות המעורבים ולערוך תרשומת לעת מצוא. בהעדר תרשומת כזו, אין לבוא בטענות אל התובעת. 6. הנזק א. רגלה של התובעת היתה בגבס חודשיים. לאחר מכן, התהלכה עם הליכון והיתה בטיפולי פיזיוטרפיה. התובעת נעדרה מהעבודה חמישה חודשים. לאחר מכן שבה לעבודה לחודש וחצי, לאחר מכן פוטרה. שכרה הממוצע היה כ- 2,900 ₪ לחודש. בספטמבר 98' מצאה התובעת עבודה במקום אחר, בשכר נמוך יותר, ולאחר ארבעה חודשים פוטרה. מאז היא לא עובדת. לטענת התובעת, פיטוריה נבעו ממצבה הרפואי, שכן היא סובלת כאבים ברגלה ומתקשה לעמוד וקשה לה להשיג עבודה בשל מגבלות אלה. המל"ל קבע לתובעת נכות זמנית בשיעור 10% עד 30/11/98 ו- 0% מיום 1/12/98. ב. ד"ר אריה אריאלי, אורטופד מומחה מטעם התובעת, קבע לתובעת נכות בשיעור 10%, המוצג ת/9. במהלך חקירתו הדגיש ד"ר אריאלי, כי אין זו חוו"ד, אלא אישור רפואי, נכון ליום הבדיקה, 9/12/98. ד"ר ולנטין ז'טלני, המומחה מטעם הנתבעת, קבע בחוות דעתו נ/10, שלא נותרה לתובעת נכות צמיתה. ד"ר ז'טלני, בדק את התובעת ב- 26/8/99, כשמונה חודשים לאחר שהיא נבדקה ע"י ד"ר אריאלי. נוכח עדותו של ד"ר אריאלי, שהצטרף למעשה לחוות דעתו של ד"ר ז'טלני, אני מקבל את חוות הדעת נ/10 וקובע, כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה. ג. הפסדי השתכרות בעתיד שכרה הרבע שנתי של התובעת לפי המל"ל, נספח י"ד לתצהיר התובעת, היה 8,712 ₪, כך ששכרה החודשי היה 2,904 ₪, שהם בשערוך מלא להיום 3,250 ₪, לפי חישובו של ב"כ התובעת. לתובעת שולמו דמי פגיעה, בשיעור 75%, כך שיש להשלים לה עבור חמישה חודשים, 25% משכרה, שהם 4,062 ₪. (4,062=5X25%X3,250). בגין הנכות הזמנית בשיעור 10% יש לשלם לה עבור שבעה חודשים נוספים, את הסך של 2,275 ₪ (2,275= 7 X 10% X 3,250). סה"כ הפסד השתכרות בעבר 6,337 ₪. מזה יש לנכות את תשלום המל"ל בגין הנכות הזמנית, בסך 3,008 ₪, נספח ט"ו לתצהיר התובעת מיום 7/9/99. היתרה, 3,329 ₪. ד. הפסד השתכרות בעתיד בהעדר נכות צמיתה ובהתחשב בגילה של התובעת, לא נגרם הפסד השתכרות בעתיד. ה. הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות מאחר שמדובר בתאונת עבודה, יש לדרוש הוצאות אלה מהמל"ל ו/או מקופת החולים, לפי סל הבריאות. עם זאת, יש להשיב לתובעת תשלומים ששילמה לד"ר יקים ולד"ר אריאלי, עבור ייעוץ ובדיקה, בסך 1,750 ₪, לפי נספח ט"ז לתצהיר. סכום זה לא שוערך להיום כנגד אי שערוך ניכוי תשלום המל"ל בגין הנכות הזמנית. ו. כאב וסבל התובעת היתה חודשיים בגבס ולאחר מכן התהלכה עם הליכון ונזקקה לטיפולים פיזיוטרפיים. יש לפסוק בגין כאב וסבל סך של 15,000 ₪, בערכם היום . ז. עזרת הזולת כאמור, התובעת היתה בגבס חודשיים, ולאחר מכן הסתייעה בהליכון וגם נזקקה לפיזיוטרפיה. כאשר מדובר באישה המנהלת משק בית, אין ספק שהיא נזקקת לעזרת הזולת, גם אם אלה הם בני הבית. מה גם, שבאותה תקופה היה צריך לסעוד את בעלה המנוח, שהיה חולה סרטן במצב מתקדם ונזקק לעזרה. יש לפסוק לה סך של 5,000 ₪ עבור עזרת הזולת. 7. סיכום הפסד השתכרות בעבר - 3,329 ש"ח תשלום לרופאים - 1,750 ₪ כאב וסבל - 15,000 ₪ עזרת הזולת - 5,000 ש"ח סה"כ 25,079 ₪ 8. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 25,079 ₪, בצרוף הצמדה וריבית כחוק, מהיום עד התשלום בפועל. הנתבעות תשלמנה לתובעת גם את הוצאות המשפט ובנוסף גם שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית כחוק, מהיום עד התשלום בפועל. קרסולמדרגותדרגנועשבר