פסק דין מבוא 5. השאלה המתעוררת בתיק זה הינה האם אחראית משטרת ישראל לנזק הנגרם לאדם היושב בביתו ולפתע נפגע מזיקוק בוער שמושלך ע"י אלמוני לעברו. 6. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 1.3.01 ביקר התובע בבית הורי אשתו בכפר מסעדה במהלך חג הקורבן של העדה הדרוזית (עיד אלאדחא). לפתע הושלך זיקוק בוער למקום בו שהו התובע ובני ביתו. התובע נטל הזיקוק כדי להרחיקו מבתו הקטנה ואז התפוצץ הזיקוק בידו ופצעו באופן קשה, התובע מייחס את נזקיו למחדלה של המשטרה באי מניעת הארוע. 7. במהלך ישיבת קדם המשפט הוחלט לפצל הדיון ולברר בשלב ראשון את שאלת האחריות. בישיבת ההוכחות העידו התובע, אשתו לינא ובעלה של אחותו מר יוסף וליד. מטעם הנתבעת העיד סנ"צ אפי פרטוק מפקד תחנת משטרת הגולן באותה עת. מאחר ובישיבת ההוכחות התעוררה שאלה לגבי תוכנו של המסמך הרפואי הראשון שהוצא מיד לאחר הארוע זומן והעיד לאחר מכן דר' ג'והרי יחיא שטיפל בתובע ולאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב. העובדות שאינן במחלוקת על פי המסמכים השונים. 8. ביום 3.2.00 נפטר אביו של התובע, (נ/3). 9. ביום 1.3.01 נפגע התובע בידו בעת ששהה בכפר מסעדה, התובע הגיע לטיפול במרפאה המכונה מרפאת עין קניה (נ/2). 10. ביום 4.3.01 חל ערב חג הקורבן (עיד אלאדחא) של העדה הדרוזית והוא נמשך 4 ימים, (ר' נ/1). 11. ביום 1.4.01 הגיש התובע תלונה במשטרה על פציעתו בארוע (נספח ב' לתצהיר הנתבעת). דיון המסגרת הנורמטיבית 12. התובע טוען לאחריותה של המדינה לנזק שנגרם לו בשל רשלנותה באי מניעת השימוש בחומרים מסוכנים במהלך חג הקורבן הדרוזי. 13. את הטוען לקיומה של עילת רשלנות ניתן לדמות כמי שמטפס במעלה מדרגותיה של פירמידה. תחילתה בבסיס הרחב המכונה "קיום חובת זהירות מושגית", יתגבר עליה יגיע שלב "קיום חובת זהירות קונקרטית", יתגבר עליה יגיע שלב "הוכחת הפרת חובת הזהירות-ההתרשלות", יתגבר עליה יגיע שלב "הוכחת הנזק". המדרגות הנ"ל קשורות זו בזו "בקשר סיבתי" שבהעדרו קורס שלד המבנה כולו (במאמר מוסגר אוסיף כי במקרים חריגים בהם "הדבר מדבר בעד עצמו" מועלה ישירות התובע במעין מעלית לפסגתה של הפירמידה). 14. גובהה וטיבה של כל מדרגה ומדרגה ייקבע לפי נסיבות הענין ולפי אמת המידה של האדם הסביר. חובת זהירות מושגית- יחסי משטרה מול תושבי ואזרחי המדינה 15. מהותה של חובת הזהירות המושגית הוגדרה ע"י כב' הנשיא ברק בע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון פ"ד לט(1), 113 (להלן- "הלכת גורדון"), "אם בין סוג המזיקים, אליו משתייך המזיק, לבין סוג הניזוקים, אליו משתייך הניזוק, קיימים "יחסי רעות" לעניין סוג הפעולות, אליו משתייכת פעולת המזיק, ולעניין סוג הנזקים שגרם המזיק". 16. ובמקרה שלנו המזיק לכאורה הינה המשטרה כגוף לאכיפת חוק שלא מנע ביצוע עבירה כלפי התובע. סעיף 3 לפקודת המשטרה [נוסח חדש] קובע כי "משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילוין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין, בשמירתם הבטוחה של אסירים, ובקיום הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש" וסעיף זה יוצר את "יחסי הקרבה" ברמה המושגית בין המשטרה לבין אנשי החברה אליה משתייך התובע. חובת זהירות קונקרטית. 17. בהלכת גורדון תאר חובה זאת כב' הנשיא ברק כך "האם בין המזיק הקונקרטי לבין הניזוק הקונקרטי קיימת חובת זהירות לעניין הפעולות שהתרחשו בפועל לעניין הנזק שנגרם בפועל... השאלה היא, מה אדם סביר יכול היה לצפות (כאפשרות פיסית) או צפה הלכה למעשה". 18. על מנת לבחון קיומה של חובת זהירות זו יש לבחון את המזיק הספציפי, הנזוק הספציפי ונסיבות המקרה. בטרם אבחן נושא זה לפרטי פרטיו, אזכיר כי בנושא יחסי משטרה -קרבן לעבירה ניתנו בחודשים האחרונים שני פסקי דין מרכזיים, האחד ע"א 1678/01 מדינת ישראל נ' וויס ואח' תק-על 2004(2), 1918, באותו מקרה נפלה משפחת וייס קרבן להתנכלויות חוזרות ונשנות מצד שכניהם כשהמשטרה התעלמה מתלונתם ובית המשפט העליון מנתח חובותיה של המשטרה במקרה כגון זה והשני פסק דינו של כב' הש' אוקון בת"א (ירושלים) 2555/00 רביב מרגלית ואח' נ' מדינת ישראל תק-מח 2004(3), 5634, המתייחס למקרה בו הבחינה המשטרה בעימות בין שני צעירים ולאחר עכוב של אחד מהם ושחרורו, רצח אותו צעיר את חברו. 19. אקדים ואומר כי למעשה בשלב בחינת קיום חובת זהירות קונקרטית מסתיים מסעו המשפטי של התובע שכן גם אם ב"כליו" ראיות כי נפגע מאלמוני שהשליך לעברו זיקוק, הרי שגרסתו שונה בצורה מהותית מנסיבות שני פסקי הדין הנ"ל בהם הובאה לידיעת המשטרה זהותו של עבריין פוטנציאלי העומד לפגוע בניזוק ואותו עבריין מימש את אותו חשש בגרימת הנזק. התובע שבפניי לא יודע מי פגע בו. הוא לא יודע למעשה כיצד פגעו בו ולכן גם עובר לארוע הוא לא הפנה את תשומת לב המשטרה לאפשרות כי יקרה ארוע שכזה וגם אין ראיה כי המשטרה יכולה היתה להניח כי אי שם בחצר אחד הבתים בכפר מסעדה ממתין אדם עם זיקוק בידו והוא עלול להשליכו לעברו של התובע או לעבר הבית בו הוא נמצא. חשוב לזכור כי התובע היה אורח במקום כך שאפילו על נוכחותו במקום או על נוכחות הפוגע האלמוני לא יכולה היתה המשטרה לדעת. לטענת התובע המשטרה צריכה לדעת כי בכפרים דרוזים נעשה שימוש בחומרים מסוכנים במהלך חג הקורבן ולכן קמה לטענתו חובת זהירות קונקרטית המחייבת גם נקיטת אמצעים למניעת השימוש באותם חומרים, טענה זו אינה מקובלת עליי ככל שמדובר בנסיבות המקרה שבפניי. הנני סבור כי יש להבחין בין היקפה של חובת זהירות קונקרטית של המשטרה למניעת עבירות שקיומן אפשרי אך אין מידע עליהם, לבין חובת המשטרה לטפל בתלונה או במידע ספציפי. היקפה של חובת הזהירות הקונקרטית משתנה ממקרה למקרה לפי הנסיבות. לא דין ארוע נקודתי שנמשך זמן קצר כדין פעילות עבריינית ממושכת, לא דין פגיעה באדם הנמצא בביתו כדין התפרעות בשטחו של כפר שלם, לא דין מזיק אחד כדין חבורת פורעים. ככל שמדובר בארוע נקודתי שמתרחש תוך זמן קצר ללא מידע מוקדם תהא הנטייה להקטין חובת הזהירות הקונקרטית שיש להטילה על המשטרה. 20. כב' הש' דורנר קובעת בע"א 1678/01 מדינת ישראל נ' וויס הנ"ל "יש לשקלל את תוחלת הנזק מול האינטרס הציבורי שבקיום הפעילות יוצרת הסיכון וכן את עלות אמצעי המנע הקיימים...אומנם, קביעת המדיניות המשפטית הרצויה בעיצוב חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת על המשטרה מחייבת הישמרות מפני הרתעת יתר, שתפגע בפעילותה השוטפת של המשטרה. יש להישמר מפני חיוב המשטרה בחובת זהירות נוקשה מדי, שתביא להססנות ולסרבול באופן קבלת ההחלטות של הדרגים המבצעיים. כן יש להישמר מפני "הצפה" של המערכת המשפטית בתביעות אזרחיות כלפי המשטרה, שיביאו לדלדול נוסף של משאביה המצומצמים. תביעות אלה אף עלולות להביא לעיוות שיקול-הדעת המשטרתי, כך שיינתנו משקל רב מדי לאחריות הנזיקית, שבה על המשטרה לשאת, ומשקל מועט מדי לתועלת החברתית של פעילותיה. ...אלא ששיקולים אלה אינם שוללים את חובת הזהירות של המשטרה. הם מעצבים אותה. שכן, מנגד עומדות מטרותיהם המקובלות של דיני הנזיקין כמרתיעות מפני פעילויות רשלניות וכמגשימות צדק. העילות הנזיקיות באות כתמריץ נוסף לעובדי ציבור להתנהג באופן נורמטיבי וסביר, ולעמוד על המשמר מפני התנהגות רשלנית. חובת הזהירות מהווה איפוא איזון בין שיקולים אלה, המתחשב באופיים ובמשקלם הסגולי. כך, שיקולי הרתעת היתר חזקים במיוחד מקום שבו מדובר בחובה כללית המעניקה שיקול-דעת רחב לרשות ובהפרה כללית המשליכה על ציבור גדול ובלתי מסוים. אך מנגד שיקולים אלה נחלשים כאשר קיימים קרבה ויחסים מיוחדים בין הרשות לבין הניזוקים המסוימים, ומקום בו נזקם צפוי", (ההדגשות שלי א.א.). 21. הנסיבות המתוארות על ידי התובע בתביעתו תואמות את ההגדרה בפסק הדין של ארוע שבו "הפרה כללית המשליכה על ציבור גדול ובלתי מסויים" ובמקרה כגון זה אין לכבול את ידי המשטרה ולחייבה במעין אחריות מוחלטת למנוע כל עבירה. הייתכן כי מי שנפגע בתאונת דרכים יוכל לתבוע את המדינה באי מניעתה של התאונה רק משום שלצערנו כבישי הארץ הפכו לכבישי דמים. 22. כב' הש' דורנר עושה ההבחנה בפ"ד ווייס בתאורה "בעצם הגשת התלונה "מתקרבים" המתלוננים אל המשטרה והופכים את חובתה הכללית לחובה קונקרטית כלפיהם" וכזכור התובע שבפניי לא רק שלא הגיש תלונה עובר לארוע, גם לאחריו הוא אינו יודע להצביע על מזיק אפשרי שפגע בו. לכך אוסיף כי בעת יציקת תוכן לחובות המוטלות על רשויות המדינה יש לזכור את דברי כב' הש' נאור באותו פ"ד וייס "ככלל, עלינו להיזהר ולהישמר לבל נהפוך את "כיסה העמוק" של המדינה תחליף לפיצוי הנפגע על ידי המעוולים או העבריינים "אמיתיים". אמירה המתאימה לנסיבות האירוע שבפניי. 23. לאור האמור לעיל דין התביעה להדחות בשל העדר קיומה של חובת זהירות קונקרטית בהתאם לנסיבות הנטענות על ידי התובע. למעשה לגישתו של התובע חובה היה על המשטרה לחפש מבית לבית בכפר מסעדה ולו רק בשל העובדה כי חג הקורבן מתקרב ובא, גישה זו אינה מקובלת עליי. לא ניתן להכתים את כל העדה הדרוזית ולחייב המשטרה לעבור מבית לבית בכפרים הדרוזים על מנת לחפש חומרים מסוכנים. בהעדר מידע מוקדם ולא הוצגו ראיות למידע כזה לא קמה כלל חובת זהירות קונקרטית של המשטרה כלפי התובע הספציפי ואזכיר כי אין ראיות כלל וכלל כי הפוגע הוא בן הכפר או שמא גם הוא אורח. זרועותיה של המשטרה במדינת חוק אינן יכולות להגיע בכל עת ולכל מקום. ארוע התאונה על פי העדויות 24. למעשה אם נבחן את עובדות המקרה והתהיות העולות מעדויות התובע הרי שגם מבחינה זו דין תביעתו להדחות. 25. הבסיס הרעוע לגרסתו העובדתית של התובע בולט בשני נושאים מהותיים: התובע התלונן במשטרה רק בחלוף חודש ימים!!! מיום הארוע (נספח ב'), על פי המסמך הרפואי שנכתב בסמוך לאירוע צוטט התובע כמי שנפגע בעת "משחק בזיקוקים" (נ/2). 26. אדם שנפגע בארוע פלילי מגיע מיד להתלונן במשטרה, חשוב לזכור כי התובע הובהל לבית החולים אך שוחרר באותו יום. שאלה מהותית בארוע כגון זה הינה איתורו של המזיק הישיר והרי מדובר בהשלכת חפץ לכיוונו של התובע, לו היה מתלונן התובע במשטרה מיד במהלך הארוע, ניתן היה לנסות ולאתר מי היה במטחווי זריקת אותו חפץ. העובדה שהתובע המתין חודש ימים עד להגשת תלונתו למשטרה ביום 1.4.01, כמוה כהכשלה מכוונת של בירור זהותו של משליך הזיקוק (ואולי גם נסיבות ההשלכה ומניעיו). המתנה של חודש ימים עד למועד הגשת התלונה במשטרה מחזקת הרושם כי התובע העדיף כי לא תערך חקירה משטרתית בסמוך לאירוע וכי בשלב מאוחר ובלי קשר לארוע עלה במוחו של התובע הרעיון כי מדינת ישראל יכולה לשמש "כיס עמוק" למימון נזקיו ואז לפתע החל התובע לפעול במהירות והגיש תביעתו לבית המשפט תוך מספר חודשים מבלי שהוצגה אפילו פנייה מוקדמת לנתבעת. 27. התלונה המאוחרת ומניעת האפשרות לבירור הנסיבות בזמן אמת בולטת לאור הגרסה שצוטטה ע"י דר' ג'והרי שהיה הראשון שטיפל בתובע לאחר האירוע. ביום הארוע בשעות הערב הגיע התובע לקבלת טיפול במרפאה המקומית במג'דל שמס. הרופא המטפל דר' ג'והרי יחיא הכין מכתב סיכום (נ/2) ובו נרשם בתאור האירוע "בן 33 כמעט שעה מזמן משחק בזיקוקים התפוצץ ביד ימין דם הרבה". העד מר וליד אשר לקח את התובע למרפאה ספר כי התובע הוכנס לחדר בו נמצא הרופא, כשהוא ממתין בחוץ ויש בכך חיזוק לטענה כי האמור במסמך נרשם מפיו של התובע בעקבות שיחה בינו לבין הרופא. אדגיש כי לאחר שמיעת עדות התובע ועדות דר' ג'וארי הנני מעדיף את האמור במסמך נ/2 על דברי דר' ג'והרי בבית המשפט שלא שלל את תוכן האמור ואישר כי היתה לו שיחה עם התובע בדבר כאביו למשל. 28. לא אוכל לקבל את נסיון תיקון תוכן המסמך בעדותו של דר' ג'והרי בפניי שכבר בפתיחת עדותו התקבל הרושם כי הוא מעוניין לסייע לתובע בתביעתו גם במחיר של אי שמירה על ניטרליות. רופא מקצועי שנדרש להעיד על פעולה רפואית שביצע ביום מסוים לא מתנדב בפתיחת עדותו הראשית לתאר "כמובן שאצלנו בחג זה הרבה רעש. הגיעו אליהם כמעט כל שני עם זיקוקים", זו אמירה שנועדה לעזור לתובע בתביעתו ולא לשם עדות בנושא בגינו זומן הרופא לישיבה מיוחדת ללא תצהיר ולא לפי סדר הבאת הראיות, תמוה בעיני הכיצד זכר הרופא את תוכן ואופן השיחות שקדמו לכתיבת המכתב למרות שמדובר באירוע לא חריג כדבריו ולאחר שחלפו כ-3.5 שנים. 29. לכך אוסיף כי הנני מצפה מתובע תם לב לצרף לתביעתו או לכל המאוחר לתצהיר העדות הראשית מטעמו מסמך כה מהותי כמסמך הטיפול הרפואי הראשוני. התובע בחר להתעלם מנ/2 ומהאמירה המיוחסת לו בדבר משחק בזיקוקין, למרות שלא הופתע מקיומו של המסמך בעת החקירה הנגדית. 30. יצויין כי גם בדו"ח סיכום האשפוז בבית חולים זיו בצפת מתואר תאור מפי התובע "לדבריו ביום קבלתו זיקוקים התפוצצו בידו הימנית", ללא התוספת של פגיעה ע"י צד ג' ותאור זה מתיישב גם עם ארוע של פגיעה בזמן משחק בזיקוקין. 31. בשני נושאים נוספים- טפלים לעיקר אך מצטברים נכשל התובע בתאור גרסה אמינה. התובע בתביעתו מנסה להרחיק עצמו מ"החגיגות" בטענה כי היה בשנת אבל על מות אביו ומנסה לקרב המשטרה לאירוע בטענה כי האירוע ארע בחג הקורבן- עובדה המחייבת את המשטרה לטענתו למנוע שימוש בחומרים מסוכנים. אלא שלוחות הזמנים לא מתיישבים עם עדות התובע. אין מחלוקת כי התובע נפגע ביום 1.3.01, בפועל נסתבר כי כבר ביום 2.2.01 חלפה שנה ממות אביו של התובע וכי ערב חג הקורבן החל רק ביום 4.3.01 (נ/1) והסבריו של התובע על דוכן העדים ב"מתיחת" המועדים לשני הכיוונים כגון הנמוק כי אינו יודע בדיוק מתי אביו נפטר אינה מקובלת עליי. 32. התובע מלין כנגד אי נקיטת פעולות מנע ע"י המשטרה, אך בוא זמנית כתושב המקום העיד "לשאלתך האם היכרתי מישהו בכפר שהפעיל זיקוקים אני משיב שלא. לשאלתך האם היכרתי מישהו שקנה זיקוקים ממישהו אני משיב שלא. לשאלתך האם היכרתי מישהו שהחזיק זיקוקים כאלו או מוכר זיקוקים כאלו אני משיב שלא" אם כך רואה את הדברים בן המקום אין הוא יכול "ליצור" אחריות של המשטרה בנסיבות שכאלה. למרות האמור לעיל אציין כי לזכותה של המשטרה ייאמר כי היא לא שקטה על שמריה והעיד סנ"צ פרטוק מי שהיה מפקד תחנת משטרת הגולן באותו מועד כי "במהלך ה - 20 שנה שלי ביצעתי הרבה ביקורות בנושא של איתור צעצועים מסוכנים גם במגזר הדרוזי, הערבי והיהודי. הדגש הוא לקראת חגים של העדות השונות כאשר מתקרב חג אנחנו עושים את המקסימום כדי להגיע לחנויות שאנחנו חושדים שמוכרות". בתצהירו הוא תאר את מלחמתה של המשטרה במהלך כל השנה בתופעת ההברחה והשימוש בזיקוקים וזאת הן על ידי איסוף מודיעין בשטח והן על ידי ביצוע פשיטות יזומות על בתי עסק החשודים בממכר זיקוקים. 33. לא שוכנעתי כי הארוע הנטען ע"י התובע בתצהירו ארע כפי שארע וגם אם נכונה טענתו לא הופרה על ידי המדינה כל חובת זהירות, הארוע נשוא התביעה לא היה צפוי ולא היה צריך להיות צפוי ע"י המשטרה. סיכום 34. אשר על כן הנני מורה על דחיית התביעה. 35. הנני מחייב התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח בצרוף מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל, בנוסף ישיב התובע לנתבעת את הוצאות הכנת חוות הדעת הרפואית מטעמה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום שכרו של פרופ' רופמן ועד למועד ההשבה בפועל. משטרה