פסק דין ערעור זה מופנה כנגד החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 23.2.04 אשר דחתה את ערעורו של המערער על החלטת הועדה הרפואית מהדרג הראשון תוך שהיא מציינת כי ביחס לאבחנה של תסמונת פוסט טראומטית על המערער לפנות לקצין תגמולים. העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן. המערער, יליד שנת 1974, נפצע במהלך שירותו הצבאי כתוצאה מכווייה של חומצה גופריתית . בתאריך 3.11.97 קבעה ועדה רפואית כי שעור נכותו של המערער הינו 12% לפי מבחן 43 (3) ב בשל קישיון לא נוח באצבע שלוש. בהמשך הכיר במשיב גם בפגיעה נפשית שנגרמה למערער בשל פציעתו המתאפיינת בדיכאונות מתמשכים, תחושות בושה בתדמית הגופנית החורגות מהתגובה הנפשית התואמת את חומרת הפגיעה. בתאריך 6.8.03 נקבעה דרגת נכותו הנפשית של המערער בשיעור של 20% זמנית לשנתיים. על החלטה זו הוגש ערעור לועדה הרפואית העליונה. שהחלטתה היא נשוא הערעור שבפני. החלטת הועדה הרפואית העליונה. הועדה, שהורכבה משלושה פסיכיאטרים, בדקה את המערער ועיינה בחוות דעתו של פרופ' ויצטום אשר המליץ על העלאת שיעור הנכות ל - 50% לצמיתות וקבעה כי דרגת נכותו המתאימה על פי פרט 34 למבחנים לקביעת דרגת נכות הינה 20%. יחד עם זאת, הוסיפה וציינה כי פרופ' ויצטום אבחן את המערער כסובל מתסמונת פוסט טראומטית, אשר לא הוכרה על ידי המשיב; ולפיכך, המליצה בפני המערער, לשוב ולפנות לקצין תגמולים על מנת שיבחן את טענותיו. הערעור ב"כ המערער סבור כי נפלה טעות בהחלטת הועדה הרפואית העליונה, מאחר שעל פי הקבוע בפרט 34 (ד) למבחנים יש לקבוע את דרגת הנכות במקרים המפורטים שם בהתאם לפרט 33 (ד) - (ז) ועל כן לא היה מקום להפנות את המערער לקצין התגמולים והיה על הועדה לדון בנכותו הנפשית ולהתייחס לחוות הדעת שהוגשו מטעמו. דיון פרט 34 למבחנים לקביעת דרגת נכות מוגדר ב"תגובה נפשית הנובעת מנכות גופנית" והוא מיושם במקרים בהם התגובה הנפשית לנכות הגופנית, חורגת בעוצמתה מזו ההולמת את אותה פגימה ובמקרים אלה רשאית הועדה לקבוע דרגת נכות נוספת עבור התגובה הנפשית. דרגת הנכות שנקבעה למערער על פי פרט 34 (ג) מוגדרת כ: "תגובה נפשית הנובעת ישירות מהנכות הגופנית ומהווה תגובה חורגת מהרגיל מזו ההולמת את אותה פגימה; קיימת הגבלה בינונית בכושר התפקודי הנפשי". בדיון שהתקיים בפני הועדה הרפואית העליונה הסתמך המערער על חוות דעתו של פרופ' ויצטום המציין בעמ' 8 כי על פי הנתונים שהוצגו לו "נראה באופן ברור שהמדובר בחולה הסובל מתסמונת פוסט טראומטית כרונית קשה. הפרעה זו התפתחה בעקבות הפגיעה הקשה והמוטילציה בידו הימנית של מר הראל" תסמונת פוסט טראומטית מוגדרת בפרט 34 א למבחנים; והמגבלות בגין פגיעה זו מדורגות על פי מידת הפגיעה התפקודית. על פי הוראת מתקין התקנות ברור כי מדובר בשתי פגימות נפרדות למרות שיש רגליים לסברה לפיה, לפחות חלק מן התסמינים דומים או זהים. סבורה אני, כי למרות שבעין בלתי מקצועית, ייתכן וניתן לערוך הקבלה בין התסמינים אין בכך כדי להעיד על זהות הפגימה. ומשנטען בפני הועדה הרפואית כי המערער סובל מ - Posttraumatic Stress Disorders אין לגזור גזירה שווה בין התסמינים הדומים ולפיכך, בטרם יקבע שיעור הנכות בגין פגיעה זו, על המערער לעבור את השלב הראשוני של ההכרה. ב"כ המערער סבור כי לנוכח הוראת פרט 34 (ד) הקובע: כי במקרה של תגובה נפשית לנכות גופנית, בה קיימת הגבלה ניכרת, בכושר התפקוד הנפשי, יקבעו אחוזי הנכות בהתאם לסעיף 33 (ד) - (ז) ניתן ליישם בענייננו את הוראת פרט 33 (ה) שתסמיניו זהים לאלה שתוארו על ידי פרופ' ויצטום- אין בידי לקבל טענה זו. כפי שציינתי לעיל, המומחה מטעם המערער הגדיר את הליקוי כתסמונת פוסט טראומטית המוגדרת כפגיעה נפרדת מזו המתוארת בפרט 34 ולפיכך לא היתה הועדה רשאית לאמץ קביעה זו בטרם הוכרה הפגיעה. באשר לשיעור הנכות שנקבעה; מפרוטוקול הועדה עולה כי הועדה נתנה דעתה לתלונות המערער ולחוות הדעת שהוצגו על ידו ומסקנותיה ככל שהם נוגעות לפגימה המוכרת, מנומקות ולא מצאתי כי נפלה בהן טעות משפטית. לפיכך, החלטתי לדחות את הערעור. המערער ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. צבאשירות צבאי