פסק דין 1. התובעת ילידת 26.9.47, עבדה כפועלת נקיון, בשירות הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), במשרדי "אגד" באשדוד. הנתבעת 2 היא המבטחת של הנתבעת. ביום 3.6.98, תוך כדי עבודתה, עלתה התובעת על כסא (להלן: "הכיסא"), על מנת לנקות מזגן שהיה מותקן גבוה בחדר. הכיסא נפל וגם התובעת נפלה ונגרם לה שבר ברדיוס דיסטלי של יד שמאל (להלן: "התאונה"). התובעת אושפזה בבי"ח ל-5 ימים, שם נותחה בידה, שהושמה בגבס, שהוחלף 3 פעמים, עקב שחזור לא מוצלח. כעבור שבועיים, אושפזה התובעת ליומיים, ונותחה פעם נוספת, לשחזור וקיבוע. 2. התאונה היא תאונת עבודה. המל"ל שילם לתובעת דמי פגיעה למשך 6 חודשים. רופא תעסוקה קבע שהתובעת לא מסוגלת לעבוד כפועלת נקיון, נספח ח' לתצהיר התובעת. התובעת לא שבה לעבודה ומקבלת הבטחת הכנסה בסך 1,500 ₪ לחודש. המל"ל קבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% ובהפעילו את תקנה 15, הועלתה הנכות ל- 15%. ד"ר חנן טאובר, אורטופד מומחה מטעם התובעת, קבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10%, בחווה"ד ת/1. גם לדעת ד"ר טאובר, יש מקום להפעיל את תקנה 15, כשמדובר בפועלת נקיון ולהעלות את הנכות ל- 15%. פרופ' יעקב נרובאי, האורטופד המומחה מטעם הנתבעת, בחוות דעתו - נ/4, העריך את נכותה הצמיתה של התובעת ב-5% בלבד. 3. לטענת התובעת, הנתבעת ציוותה עליה לנקות את המזגן הגבוה, למרות שעבודה זו נעשתה בעבר ע"י פועל ערבי, שאם לא כן היא תפוטר. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת נושאת באחריות לתאונה, שכן, לא העמידה לרשותה אמצעים נאותים לביצוע עבודתה, כגון סולם. 4. הנתבעת מכחישה, כי התובעת אויימה לבצע את העבודה, בניגוד לרצונה. לטענת הנתבעת, לא היה כל סיכון בביצוע העבודה, שכן גם אם התובעת הוצרכה לעלות על כיסא, הרי שמדובר בסיכון סביר, כשפעולה כזו נעשית גם בעבודות נקיון בבית, כך שאין כל רשלנות מצד הנתבעת. לחילופין, טוענת הנתבעת לאשם תורם מצד התובעת, כדי 50% לפחות. 5. לאחר שהתרשמתי מהעדים ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובע כי התאונה ארעה בנסיבות שפורטו ע"י התובעת. עוד אני קובע, כי הנתבעת, והיא בלבד, אחראית לגרימת התאונה, כשלא העמידה לרשות התובעת אמצעים נאותים ובטוחים, לביצוע עבודתה. בהקשר זה, אישר מנהל העבודה של התובעת, ע"ת 7, ויקטור פולטובסקי (להלן: "ויקטור"), שאגב אין לו כל הכשרה כמנהל עבודה והוא עצמו עבד שם כשומר, כי הנתבעת לא נותנת סולם "אבל באגד יש סולם" (עמוד 64 לפרוטוקול שורה 22). עובד המגיע לעבודתו, אין לו כל רצון או כוונה לסכן את עצמו ועובד ע"פ התנאים והאמצעים שמעבידו מעמיד לרשותו. ככל שמעמדו ותפקידו של העובד נחות יותר, יש לדרוש ממנו פחות הבנה ושיקול דעת במילוי משימותיו ומנגד להחמיר את הדרישות מהמעביד. איזה שיקול דעת היה לתובעת במקרה דנן, כשהיא צריכה לנקות מזגן במקום גבוה, בלי שהעמידו לרשותה סולם בטוח, או אמצעי בטוח אחר? אומנם גם בבית, אדם יכול לעלות על כיסא, על מנת לנקות או לתקן דבר מה, אלא שבבית עושה זאת על דעת עצמו, בסיכון שלוקח על עצמו, בהיותו המעביד של עצמו. במקום העבודה, שונים הדברים. הוא עומד במצב של אין ברירה, כשאין לו חופש בחירה והמעביד, שמעמיד אותו במצב זה, אחראי לגרימת התאונה. דבריה של התובעת כנים וברורים. בלית ברירה היא עמדה על הכיסא, וכשלא הגיעה לגובה הנדרש, גם התרוממה על קצות האצבעות וכך התהפך הכיסא ונפלה. אין כל ערך למדידות שביצעו החוקרים מטעם הנתבעת, כולל הנסיונות באולם ביהמ"ש, להגיע למשקוף, או לגובה כזה או אחר. מי שצריך לנקות את המזגן, צריך לעבוד, להזיז את הידיים ואת הגוף ולא רק להגיע לגובה מסויים בקצות האצבעות, כנסיון רגעי חולף. הנפילה באה כתוצאה מפעילות זו, מתנועות הגוף, המשנה את מיקומו ואת כובד משקלו, לפי הצורך, ואין לצפות שהעובד יבצע בדיקות מעבדה לפני כל תזוזה. לבדוק גובה, זווית, מאסה ומשקל, לחץ דם וטמפרטורה. הנתבעת אחראית, אפוא, אחריות מלאה לגרימת התאונה ועליה לשאת בנזקי התובעת. 6. מבין חוות הדעת שהוגשו ע"י הצדדים ולאחר ששני הרופאים המומחים נחקרו, מקובלת עלי חוות דעתו של ד"ר טאובר, שקבע נכות צמיתה בשיעור 10% ונכות תפקודית בשיעור 15%. פרופ' נרובאי אישר בחקירתו, כי לא ראה את כל הצילומים. עם זאת, הוא מסכים שהשבר התחבר עם קיצור קל וזווית קלה, שמשמעותה "הגבלות בתנועות. הביטוי הקליני זה המגבלה בתנועות". פרופ' נרובאי הזכיר גם שבנידון זה, יש "בית הילל ובית שמאי" (עמוד 36 לפרוטוקול), נראה שהוא, כמומחה מטעם "בית שמאי". כבית משפט שצריך להכריע אובייקטיבית, שוכנעתי שבמקרה זה של התובעת, הערכתו של ד"ר טאובר היא הנכונה. הן באשר לאחוז הנכות 10% והן בהפעלת תקנה 15, כך שהנכות התפקודית של התובעת היא 15%, כשמדובר בפועלת נקיון. דווקא כשמדובר בפועלת נקיון, אין משמעות רבה, לעובדה שהפגיעה היתה ביד שמאל, שהיא לא היד הדומיננטית. בעבודות נקיון נזקקים לשתי ידיים בריאות ודי אם נזכיר, כי לצורך סחיטת סחבת הספונג'ה, צריך כח שווה של שתי הידיים. לא בכדי רופא התעסוקה קבע מה שקבע. 7. הנזק א. הפסד השתכרות בעבר לפי חישובו של ב"כ הנתבעים בסיכומיו, שכרה החודשי של התובעת נכון להיום הוא בסך 3,300 ₪ לחודש. לתובעת נקבעו, כאמור, 6 חודשי אי כשירות. יש לשלם לה שכר מלא ל- 6 חודשים, בסך 19,800 ₪ (19,800 = 6 X 3,300). הגם שרופא תעסוקה קבע, שהתובעת לא מסוגלת לעבוד בעבודות נקיון ולהרים משאות כבדים, הרי שהוא לא זומן לחקירה ואין חוו"ד מומחה בהקשר לזה, שתתחום מועדים ותקופות לאי כושר זה. בנסיבות אלה, הגם שהתובעת לא שבה מאז לעבודה, יש לפסוק לה גם בהמשך הפסד השתכרות לפי 15% הנכות התפקודית. מ- 1.12.98 עד היום עבור 38 חודשים יש לפסוק סך של 18,810 ₪, (18,810 =38 X 15% X 3,300). סה"כ הפסד השתכרות בעבר - 38,610 ₪. ב. הפסד השתכרות בעתיד בנסיבות מקרה זה, אין מקום לפיצוי גלובאלי, יש לחשב חישוב אריתמטי, לפי 15% ועשר וחצי שנות עבודה, לפי מקדם היוון 107.9696. הפסד ההשתכרות לעתיד הוא, אפוא, 53,445 ₪. ג. כאב וסבל התובעת אושפזה למשך 7 ימים, בשני אשפוזים, ועברה מס' ניתוחים. בהמשך נזקקה לטיפולים פיזיוטרפיים, כשהנכות כוללת קיצור קל והגבלה בתנועות. יש לפצותה בסך 30,000 ₪. ד. עזרת הזולת בנוסף למשך האשפוזים והטיפולים, כשהתובעת היתה באי כושר למשך 6 חודשים, להם נזקקה מן הסתם, לעזרת בני המשפחה, גם לצרכיה היא וגם למשק הבית, הרי שבהתחשב במהות הפגיעה ובמשמעותה התפקודית, תזדקק התובעת לעזרה בעבודות משק הבית, כשחלק מהעבודות לא תוכל לבצע בעצמה. העיקוב אחרי התובעת ע"י 2 החוקרים מטעם הנתבעת, לא משנה בנידון זה. ראשית, מדובר בעיקוב מגמתי, שלא הביא את כל התמונה ברצף. שנית, אין המדובר בנכות בשיעור 100%, אלא ב- 10% נכות רפואית, ו- 15% תפקודית. יש לפסוק לתובעת פיצוי לעבר ולעתיד בסך 15,000 ₪, בערכם היום. ה. הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות כשמדובר בתאונת עבודה, הוצאות אלה המל"ל צריך לשלם. אין, אפוא, מקום לפיצוי בראש נזק זה. 8. לסיכום: הפסד השתכרות בעבר 38,610 ₪. הפסד השתכרות בעתיד 57,445 ₪. כאב וסבל 30,000 ₪. עזרת הזולת 15,000 ₪. סה"כ 141,055 ₪. ניכוי המל"ל 38,954 ₪. יתרה 102,101 ₪. אין מקום לנכות את קצבת הבטחת ההכנסה, שכן, סכומה 1,500 ₪ לחודש, אינו מגיע לפיצוי החדשי שנפסק לתובעת, שהוא סך של 495 ₪ לחודש בלבד (15% משכר של 3,300 ₪). 9. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 102,101 ₪, בצרוף הצמדה וריבית כחוק מהיום עד התשלום בפועל. כן תשלמנה הנתבעות לתובעת את הוצאות המשפט ובנוסף גם שכ"ט עו"ד, בסך 20,000 ₪, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. נפילה