פסק דין 1. התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה בעילה של לשון הרע, בקשר עם כתבה שהתפרסמה ביום 20.12.02 בעיתון ידיעות אחרונות (להלן: "הכתבה"). הכתבה נושאת את הכותרת : "תכנית המינויים של השר הנגבי", וענינה היה במינויים פוליטיים של השר צחי הנגבי במשרד לאיכות הסביבה. בין היתר נדון בכתבה גם המינוי של התובע למנהל מחוז תל אביב במשרד לאיכות הסביבה. 2. שני נושאים היוו בסיס לתביעת התובע: התיאור בכתבה של הליך המינוי שלו לתפקיד, והתיאור בכתבה של כישורי התובע לתפקיד זה. בישיבת יום 28.4.04, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו בית המשפט יכריע בשלב הראשון בטענות המתייחסות ללשון הרע לגבי כישוריו המקצועיים של התובע. הוסכם כי אם בית המשפט יקבע כי בכתבה יש משום הוצאת לשון הרע לגבי הכישורים המקצועיים של התובע, ידון בית המשפט בשאלת הנזק, בלא לדון בשאלת לשון הרע לגבי הליך המינוי. בהחלטה מיום 12.7.04, נקבע כי הוכח שהנתבעים הוציאו לשון הרע על התובע, ביחס לכישוריו המקצועיים. 3. יצויין כי לאחר פרסום הכתבה, הושעה התובע מעבודתו במשרד לאיכות הסביבה. לאחר כשלושה שבועות, הוא הוחזר לעבודתו בעקבות צו של בית הדין לעבודה. ההליך בבית הדין לעבודה שענינו תקינות הליך המינוי (ענין שלא נדון במסגרת פסק דין זה) תלוי ועומד. 4. בהתאם להסדר הדיוני, נקבעה ישיבת הוכחות בשאלת הנזק, ולאחר מכן הגישו הצדדים את סיכומיהם בשאלה זו. פסק דין זה מתייחס, לכן, לדיון בשאלת הנזק שהוכיח התובע שנגרם לו כתוצאה מפרסום לשון הרע לגבי כישוריו המקצועיים. 5. התובע טען בסיכומים מטעמו, כי הוא התגלה בחקירתו הנגדית כלוחם אידיאליסט, שהמוניטין הטוב שלו לא נפגע בעבר, חרף פרסומים שונים שהתפרסמו אודותיו. טרם הפרסום דנן, התובע היה איש מקצוע מוערך ע"י סובביו וע"י המערכת הציבורית, הוא זכה להשגים ולפרסים מיוחדים שניתנו בשל מקצועיותו. על פי הטענה, לכתבה היה פוטנציאל נזק אדיר מבחינת התובע, שכן היא "צבעה" אותו וסימנה אותו כאדם שהתמנה במינוי פוליטי של הליכוד, וכמי שאין לו יכולות מקצועיות מתאימות. לנזק זה יש הבטים ממוניים ולא ממוניים. 6. התובע עותר כי בית המשפט יפסוק לזכותו נזק בראשי הנזק הבאים: נזק לא ממוני בסך 100,000 ₪, בגין הוצאת לשון הרע בחוסר תום לב - שכן הנתבעים לא ביקשו את תגובת התובע לנאמר בכתבה. אובדן הכנסות עקב חוסר קידום בסך 432,000 ₪ - נזק זה נובע, ע"פ הטענה, מכך שעובדים בדרגת התובע קיבלו זה מכבר קביעות במשרד. קידומו של התובע עוכב, ומכוח ההליכים המתנהלים בבית הדין לעבודה (שענינם בנושא של אופן המינוי של התובע לתפקידו) - הוא מתפקד בתפקידו כעובד זמני. התובע טוען כי אלמלא הכתבה, שכרו היה פי שלושה לפחות. התובע עותר כי בית המשפט יפצה אותו בגין אי תשלום שעות נוספות וכוננויות. לאחר השעייתו ועד לחודש יוני 2003, הוא לא קיבל שעות נוספות ולא שכר עבור כוננויות. לטענתו, הכתבה שימשה "טריגר" לכך שפניותיו של התובע להוספת שעות נוספות וכוננויות לא קיבלו מענה מיידי. הפיצוי המבוקש בראש נזק זה הוא 30,000 ₪. התובע עותר כי בית המשפט יורה על השבת ההוצאות של ניהול המשפט בבית הדין לעבודה בסך 26,800 ₪; כי ייפסק לזכותו פיצוי על פגיעה בשמו הטוב בסך 500,000 ₪; וכי ייפסק לזכותו פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 300,000 ₪. 7. עוד נטען כי מן הראוי להטיל על הנתבעים הוצאות עונשיות כבדות, שכן הם לא ביקשו את תגובת התובע לכתבה, כי קיים הבדל תהומי בין כישורי התובע לבין תיאורו בכתבה כחדל אישים שמונה בזכות קשריו הפוליטיים, כי התובע הוצג כראש וראשון למינויים הפוליטיים, כי הנתבעים עשו שימוש ציני בשם התובע כדי לקדם את מכירת העיתון, משום שבדו"ח מבקר המדינה על המינויים הפוליטיים של השר הנגבי, התובע לא הוזכר, ומשום שהנתבעים האריכו וסרבלו את הדיון, וניסו להטעות את התובע במהלך חקירתו הנגדית. 8. מנגד, טוענים הנתבעים כי יש לדחות את דרישת התובע לפיצוי. לטענתם, שמו של התובע היה שנוי במחלוקת עוד טרם פרסום הכתבה, הן בקשר עם פעילותו כמורה, והן בקשר עם תפקידו כמנהל מחוז. לטענתם, הם רשאים להסתמך על "שמו הרע " של הנתבע, גם אם מדובר בפרטים שאינם נוגעים ישירות ללשון הרע נשוא המשפט. הנתבעים לטענתם פעלו בתום לב, בהתאם לחובתם העיתונאית לדווח ולחשוף התנהלות שלטונית לא תקינה. התובע, מנגד, נושא במשרה ציבורית, וככזה הוא חשוף לביקורת שאין להגבילה. פסיקת פיצוי גבוה, תהפוך את העיתונות למתגוננת, ותפגע בחופש הביטוי. עוד נטען כי התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק כלשהו כתוצאה מהפרסום, ככל שהוא עוסק בכישוריו, ולא בהליך המינוי. התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין הפרסום לבין הנזק, הוא לא הוכיח את ראשי הנזק להם הוא טוען, והפיצוי המבוקש על ידו הוא מוגזם. ראש הנזק המתייחס להעדר קידום - 9. אני סבורה כי התובע לא הוכיח כי הוא זכאי לפיצוי בראש הנזק המתייחס לאובדן הכנסות עקב חוסר קידום. כעולה מסיכומי התובע, טענותיו בהקשר זה הן כי עובדים בדרגתו שמונו פחות או יותר בתקופה בה הוא מונה, קיבלו קביעות במשרד, וכי לאחר מינויו, עברו מספר מנהלי מחוזות במשרד לעבוד במסגרת "חוזה בכירים". העיכוב בקידומו של התובע נובע, לטענתו - כפי שהיא עולה מסיכומיו, מהעובדה שהוא מתפקד בתפקידו כעובד זמני מכוח צו ביניים של בית הדין לעבודה, ועקב התארכות ההליכים בבית הדין לעבודה. 10. אני סבורה כי התובע לא הוכיח כי הנזק שבאי קידומו נובע מפרסום לשון הרע לגבי כישוריו - שהוא הפרסום הרלוונטי לפסק דין זה. הנזק המתואר ע"י התובע, נובע מהחלטת נציבות שירות המדינה להשעותו, החלטה המתייחסת להליך המינוי, ולא לכישוריו של התובע. כפי שצויין על ידי בהחלטה מיום 12.7.04, אין קשר בין השניים, וגם אדם בעל כישורים עשוי להיות ממונה לתפקידו בהליך שאינו תקין. ענין תקינות הליך המינוי ייבחן במסגרת ההליך בבית הדין לעבודה. מעבר לאמור לעיל, אני סבורה כי התובע לא הוכיח כי אלמלא הפרסום וההשעיה הוא היה מתקדם בדרגתו - התובע העיד כי לא היה קידום בדרגות הבכירות: "הסמנכ"לים היו אותם סמנכ"לים, ומנהלי המחוזות הם אותם מנהלי מחוזות למעט אחד שיצא לפנסיה" (עמ' 28 שורות 7-8). רק מנהל מחוז אחד קודם מאז מינויו של התובע (ר' עמ' 28 שורות 14-15). אין די בחומר הראיות כדי להוכיח כי אלמלא השעייתו של התובע, היה דווקא הוא מתקדם בתפקידו, למרות שמונה רק בדצמבר 2003. כמו כן אינני סבורה כי הוכח שהתובע היה עובר לעבוד במסגרת "חוזה בכירים". ראש הנזק של שעות נוספות וכוננויות - 11. אני סבורה כי התובע לא הוכיח את ראש הנזק של אי תשלום שעות נוספות וכוננויות. אני סבורה כי גם טענות התובע בהקשר זה מתייחסות להשעייתו ולאופן המינוי שלו, ולא ללשון הרע שהיתה בכתבה שהתייחסה לכישוריו. בנוסף, מחקירת התובע עולה כי הוא לא דרש את מלוא מיכסת השעות הנוספות והכוננויות שהוא יכול היה לדרוש (שכן לא רצה לקחת מכוננים אחרים כוננויות, וכי לא רצה שמיכסת השעות הנוספות של עובדים אחרים תיגרע). מחקירתו הנגדית של התובע עולה, כי הוא החליט שלא לקחת לעצמו כוננויות, על מנת שלא לפגוע בעובדים אחרים, שהוא לא רצה להפר את הסיכומים איתם. המצב של מחסור תקציבי בשעות כוננות היה קיים כבר כשהתובע מונה לתפקידו, והוא החליט שלא לקחת לעצמו כוננויות עד ש"סל" הכוננויות יגדל. מהחקירה הנגדית עולה כי טענת התובע בהקשר זה, היא למעשה שדרישתו להגדיל את סל הכוננויות לא נענתה אחרי כשבועיים - שלושה. ענין זה לא הוכח, ולא הוכח קשר בין העיכוב בטיפול בפניית התובע בהקשר זה, לבין פרסום הכתבה ולשון הרע בה ביחס לכישורי התובע. 12. ראש הנזק של הוצאות משפט בבית הדין לעבודה - ההליך בבית הדין נובע, כאמור, מהטענות לגבי אופן מינוי התובע. על כל פנים, אינני סבורה כי יש לשפות את התובע על הוצאותיו בהליך בבית הדין לעבודה במסגרת ההליך דנן. אם יזכה התובע בהליך בבית הדין - ייפסקו לזכותו הוצאות ההליך שם, על ידי בית הדין. 13. ראשי הנזק של פגיעה בשם טוב, במוניטין ועגמת נפש - התובע לא הוכיח כי נגרם נזק לשמו הטוב או למוניטין שלו. אכן, תובע יכול להסתמך על החזקה הקובעת כי פרסום העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם גורם נזק (ר' שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 367). הפגיעות דנן יובאו בחשבון להלן בפרק שעניינו "פיצוי ללא הוכחת נזק", אשר יביא בחשבון את כל האלמנטים שהפסיקה קבעה כי יש להתחשב בהם לגבי לשון הרע. 14. פיצוי ללא הוכחת נזק - ס' 7א לחוק איסור לשון הרע קובע כי בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע לשלם פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק. ס' 7א (ג) קובע כי ניתן לחייב את הנתבע בפיצוי כפול, אם הוכח שלשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע. אני סבורה כי התובע לא הוכיח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע. 15. ברע"א 4740/00 אמר נ' יוסף (פד"י נה(5) 510), קבע כב' הנשיא ברק כי: "בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע, יתחשב בית המשפט בין היתר בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיבידואלית. אין לקבוע "תעריפים" בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים". בפסיקת הפיצוי בראש נזק זה, אני סבורה כי יש להביא בחשבון את העובדה כי הנתבעים לא ביקשו תגובה של התובע לפני פרסום הכתבה, וכן את העובדה כי מדובר בפרסום בעיתון ידיעות אחרונות ביום שישי, היינו פרסום שתפוצתו גדולה ביותר. (ר' פס"ד אמר שאוזכר לעיל, שם צויין כי ככל שתפוצת עיתון גדולה יותר, הנזק עשוי להיות גדול יותר). אינני סבורה כי יש לקבל את טענות הנתבעים לגבי הערך של חופש הביטוי, לאחר שנקבע כי הפרסום היווה לשון הרע (ר' ע"א 552/73 רוזנבלום נ' כץ פד"י ל(1) 589, 596). הנתבעים טענו כי לתובע היה שם בעייתי גם לפני פרסום הכתבה. לטענתם, מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי היתה עליו בקורת (לא מוצדקת לטענתו) כאשר הוא היה מנהל בית הספר בלוך, כי היו לו אז עימותים עם מנהל המחוז, וכי היתה לתובע ביקורת על אחרים - על מנהלי בתי ספר אחרים, על מפקחת של משרד החינוך, על מנכ"לית המשרד הגב' מיקי הרן - שהיתה אחראית על קידומו במשרד לאיכות הסביבה, ועל ראש עיריית תל אביב מר רון חולדאי. אני סבורה כי אף שהדברים הללו אין בהם כדי להוכיח בהכרח כי לתובע היה שם רע לפני פרסום הכתבה, הרי יש בהם כדי להכביד על התובע, בדיון המתייחס למוניטין שלו, לשמו הטוב, ולמעמדו בקהילתו. 16. לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש לזכות את התובע בפיצוי בסך 50,000 ש"ח. 17. אינני סבורה כי יש מקום לפסוק הוצאות עונשיות כנגד הנתבעים. לכן, אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע פיצוי בסך 50,000 ₪. הנתבעים יישאו בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורכי דינו בסך 10,000 ₪ + מע"מ. עיתונות