הכנסת יד לתוך מכונה - קטיעת יד

פסק דין העובדות: התובע, יליד 22/10/1945, עלה ארצה בדצמבר 1990 ועבד - בעת הרלוונטית - במפעל האמה בע"מ. בתאריך 30/1/98 הועסק התובע על מכונה לעיבוד צמר שהיתה אז חדשה יחסית במפעל (חודשיים-שלושה), ולפתע, עקב סתימה, הפסיקה המכונה לעבוד, התובע כיבה את המכונה, פתח מכסה המפוח והכניס את ידו על מנת להוציא את הצמר שגרם לסתימה, דא עקא שהתופים והחלקים הפנימיים של המכונה היו עדיין בתנועה שיורית וגרמו לקטיעת חלק משמעותי מכף ידו השמאלית של התובע, כפי שניתן לראות בתמונות המזעזעות אשר סומנו ת/3. התביעה בפני מייחסת אחריות ליצרנית המכונה (הנתבעת), הן על פי חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"מ-1980, והן על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. התובע דורש פיצוי בגין נזקיו וטוען כי אם הפיצוי שייפסק לו ייבלע בתוך תגמולי המל"ל יהא זכאי ל-25% מסכום הפיצוי, בהתאם לסימן ד' (סעיפים 328-330) לפרק י"ד לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. האחריות: לאור אחריותה הברורה של הנתבעת, אחריות שהוכחה ברמה הגבוהה ביותר, הן לפי חוק האחריות למוצרים פגומים וכמובן גם לפי פקודת הנזיקין, אביא את קביעותי להלן בקצרה. הגנתה של הנתבעת נסמכת, כל כולה, על הטענה היחידה שבמכונה הרלוונטית אשר אין מחלוקת כי סופקה על ידה - בקצה המפוח - היתה מותקנת רשת שהוסרה אצל המעביד, מפעל האמה, וכי אילו אותה רשת היתה נשארת במקומה, התאונה היתה נמנעת משום שלא ניתן היה להכניס יד או אף אצבע בלי לפרק קודם את הרשת, כאשר פירוק הרשת - כך נטען - אמור לקחת יותר משתי דקות - הוא הזמן שחלקיה הפנימיים של המכונה ממשיכים בתנועתם השיורית לאחר כיבוי מנוע המכונה. כל העניין של "תורת הרשת" והיותה מיגון מספיק ומספק שבקיומו המכונה בטוחה ובהיעדרו תהפוך למסוכנת, עלה והועלה בחוות דעתו ועדותו של המומחה מטעם הנתבעת, אשר נחוס על כבודו ונמעיט בדברינו ונומר כי כל הקורא אותם למד, בלי השקעת מחשבה יתירה, כי לא עשה מלאכתו נאמנה וכשל - עקב חוסר יסודיות - הן בבדיקת העובדות, הן בהבנת הנקרא (דו"ח המפקח מטעם משרד העבודה) והן בהצגת הדברים המקצועיים. עדותו וחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת חסרות כל בסיס, אינן מקובלות עלי, ולדעתי, חולשתן נובעת מכך שגם המומחה עצמו וגם הנתבעת או בא כוחה ידעו בתוך תוכם כי האחריות רובה ככולה על הנתבעת, אלא שבחרו - משיקולים שאינם מובנים - להמשיך במלחמתם בתיק זה - מלחמת דון קישוט - כנגד תביעה מוצדקת זו. מכל מקום, קיומה של "רשת מגן" לא הוכח, והנתבעת לא הביאה שום עד, אפילו לא אותו אדם שהתקין את המכונה במפעל המעבידה, כדי לנסות להוכיח קיומה של אותה רשת מגן. מנגד, כל העדים שעבדו אצל המעבידה, כולל עדי ההגנה, העידו בביטחון ובאמינות כי רשת כנטען על ידי הנתבעת מעולם לא ראו ומעולם לא שמעו עליה, אלא לאחר התאונה. יוצא איפוא שלא זו בלבד שהנתבעת - שעליה הנטל - לא הוכיחה קיומה של רשת מגן באותה מכונה שהיא סיפקה, אלא אף הוכח כנדרש במשפט אזרחי שרשת כנטען לא היתה כלל ועיקר, ואי הבאת עדים מטעם הנתבעת בנקודה זו מחזקת אותי במסקנתי זו. משקבעתי את שקבעתי לעיל, יוצא למעשה שכל הגנתה של הנתבעת קורסת ומתמוטטת ועוד עולה - הלכה למעשה - שאין עוד הגנה בפי הנתבעת וכי משלא הוכיחה דבר קיומה של אותה רשת מגן הרי היא מודה, כפועל יוצא, בכך שהמכונה בהיעדר הרשת היא מוצר פגום ומסוכן, משום שהמומחה מטעם הנתבעת הודה שלדעתו די באותה רשת מגן שבקיומה - כך לדעתו - אין צורך בהגנות נוספות, ולכן - כך לדעתו - לא היו באותה מכונה הגנות מלבד אותה רשת שקיומה לא הוכח. יחד עם זאת, וכדי להשוות ולהקיש בין מצב שהיה לפני התאונה למה שהיה אמור אז להיות (כפי שהוא קיים היום) אפרט את הפעולות שנעשו אחרי התאונה שניתן וצריך היה לעשותן קודם להתרחשותה כדי שהמכונה תהיה מוצר שאינו, ולמכונה בטוחה וכשירה - מבחינת בטיחות המוצר - לשימוש: א. הצבת שלט אזהרה בולט ומובן המבהיר את התרחשותה של התנועה השיורית של חלקיה הפנימיים של המכונה גם אחרי כיבויה, והמזהיר מפני הכנסת יד לתוך בטן המכונה לפני חלוף זמן מסויים שנועד כדי לוודא דממה שלמה גם של אותם חלקים מסוכנים בפנים המכונה - חלקים שאינם נראים לעין המשתמש. ב. התקנת מנעול משמעותי לאותו פתח שממנו אמורים להכניס את היד, כדי להראות, רגשית והגיונית, שהכנסת "יד עיוורת" לתוך המכונה עלול להיות מסוכן. ג. התקנת חלון שקוף מבעדו ניתן לראות את החלקים הפנימיים של המכונה, אליהם צריכה היד להגיע, זאת כדי לראות אם אותם חלקים נעים, מסתובבים או במצב דומם וסטטי. ד. התקנת מנורות עם חיישנים, אשר מעידות אם קיימת תנועתיות בחלקים הפנימיים של המכונה. ה. התקנת "בלם" העוצר את התנועתיות של החלקים הפנימיים במכונה, דהיינו, עם כיבוי המכונה, לוחצים על אותו בלם הגורם לעצירה מוחלטת של החלקים הפנימיים בתוך המכונה. כאמור, משנפלה הגנתה היחידה של הנתבעת ולא הוכח קיומה של רשת מגן, מתבקשת המסקנה שהמכונה היא מכונה מסוכנת ומוצר פגום, ברם, פירטתי את המיגונים הנ"ל שהוכנסו למכונה אחרי התאונה, אשר ברור כי יצרן סביר וזהיר חייב היה להתקינם במכונה כדי שהמכונה לא תהיה מוצר מסוכן, הן משום עלותם השולית והן לאור הבטיחות שהיו מעניקים לאותה מכונה, ומשלא נעשה הדבר, ברור כי היתה התרשלות מצד הנתבעת, התרשלות שגרמה לנזקי התובע. הוכח שההגנות שבסעיף 4 לחוק האחריות למוצרים פגומים אינן חלות במקרה שבפנינו, אף לא אחת מהן. יוצא איפוא, וכך אני קובע, שהוכחה אחריות הנתבעת במידה העולה משמעותית מעל הנדרש במשפט אזרחי, ואחריותה זו הן על פי חוק האחריות למוצרים פגומים וכן על פי עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין היא די ברורה ואינה מצריכה כתיבה רבה. אשם תורם: הן על פי מבחן הציפיות, הן על פי מבחן השכל הישר ובוודאי על פי מבחן מידת האשמה, נראה שאין מקום להטיל כל אשם תורם על העובד, אשר בלהט העבודה ומתוך כוונה לענות על הציפיות של המעביד ולקדם את האינטרסים של המעביד, עשה את אשר עשה. לדעתי אשם המעביד והנתבע הוא האשם המכריע ביותר אשר גרם לתאונה. אם היה חוסר תשומת לב ארעית של התובע הרי אין בכך, בנסיבותיו של המקרה, כדי להצדיק הטלת אשם תורם כלשהו ולהפחית מהפיצויים להם הוא זכאי. לדעתי נכון וצודק שלא להטיל על התובע כל אשם תורם, מקום שהנתבעת התרשלה ברשלנות חמורה ביותר תוך אספקת "סיכון נסתר" בתוך מכונה פגומה ומסוכנת. אשר על כן, אין לחייב את התובע באשם תורם כלשהו. הנזק: הצדדים הסמיכונו לפסוק את הפיצוי לו זכאי התובע על פי תחשיבי הנזק, סיכומיהם והמסמכים שהגישו, מבלי שנשמעו עדויות בנדון. לפי הסכמה בין הצדדים (מוצג ת/4) נכותו הרפואית המוסכמת של התובע הועמדה על 60% בתחום האורטופדי ו-10% בתחום הפסיכיאטרי (נכות משוקללת בשיעור 64%). הועדות הרפואיות שליד המל"ל קבעו לתובע נכות רפואית בשיעור 60% ולאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, הועמדה נכותו הצמיתה על שיעור 90% (ראה מוצג ת/6). התאונה אירעה ביום 30/11/98. שכרו של התובע קודם לתאונה, ברוטו, עמד, נומינלית, על סך כ-4,850 ₪, זאת לפי תלושי השכר שהוגשו (ת/7) ונתוני השכר שדווחו למל"ל (מוצג ת/6). סכום זה, בצירוף הצמדה בלבד, שווה להיום -.5,793 ₪, ואילו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק להיום, שווה -.7,662 ₪. ביום התאונה התובע היה בן 52 ו-3 חודשים, ונותרו לפניו, עד גיל 67, 13 שנות עבודה (אגב, לא נטען על ידי הנתבעת שיעבוד על גיל פחות מ-67). מאז התאונה ועד היום חלפו 7 שנים מלאות ונותרו לו, עד גיל 67, 8 שנות עבודה. נכותו התפקודית של התובע, בהתחשב בנכות הרפואית, מיקומה, השכלתו, גילו, כאביו, היותו עולה חדש וכל יתר הנסיבות, תחושב לפי נכות תפקודית בשיעור 100%. הפסד שכר לעבר: (-.565,152 ₪) מיום התאונה ועד היום, זכאי התובע לפיצוי מלא של שכרו, בצירוף הצמדה מלאה ובצירוף ריבית (הריבית תחושב - כמקובל - לפי 50% מהריבית המלאה או ריבית מלאה עבור מחצית התקופה), כך שבסיס השכר לצורך חישוב הפסדי העבר יהיה -.5,793 ₪ (השכר צמוד) + -.935 ₪ (מחצית הריבית) = -.6,728 ₪. 6,728 X 7 שנים X 12 חודשים = -.565,152 ₪. פגיעה בכושר ההשתכרות: (-.433,104 ₪) חישוב הפסדי השכר לעתיד ייעשה על בסיס שכרו צמוד, ללא ריבית, כמובן, לפי נכות תפקודית מלאה (100%), למשך 6 השנים עד הגיעו לגיל 65. -.5,793 ₪ X 74.7634 (מקדם היוון) = -.433,104 ₪. כאב וסבל: (-.300,000 ₪) בהתחשב בכל הנתונים לעיל, ובהתחשב בתמונות המזעזעות ( מוצג ת/3) ובשיקולים שמצווים אנו לשקול על פי הדין והפסיקה, אני פוסק לתובע פיצוי בסכום של -.300,000 ₪, סכום נכון להיום. הוצאות - עבר ועתיד: (-.10,000 ₪) בהתחשב בקבלות (מוצג ת/8), למעט הוצאות משפט, בהתחשב בעובדה שמדובר בתאונת עבודה, היינו: התובע זכאי להחזר הוצאותיו באמצעות הביטוח הלאומי, אני פוסק סך של -.10,000 ₪, בגין הוצאות העבר והעתיד, הוצאות שהן בסכומים הקטנים שהמל"ל לא החזיר ולא יחזיר לתובע, כגון: הוצאות קטנות שהתובע לא שמר קבלות עליהן. עזרת הזולת - עבר ועתיד: (-.60,000 ₪) אני פוסק לתובע סכומים כלהלן: 4 חודשים ראשונים X -.2,000 ₪ לחודש = -.8,000 ₪. 4 חודשים X -.1,500 ₪ לחודש = -.6,000 ₪. 4 חודשים X -.1,000 ₪ לחודש = -.4,000 ₪. סכום גלובלי נוסף עד להיום = -.12,000 ₪. סכום גלובלי לעתיד, כולל אובדן שירותי התובע לתוחלת חייו = -.30,000 ₪. סה"כ : -.60,000 ₪. הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים: (-.60,000 ₪) אני פוסק לתובע סכום גלובלי של -.60,000 ₪, השווה לכ-6% מסך של הפסדי השכר שלו לעבר ולעתיד, בהתחשב בהיוון הכפול באשר להפסדי הפנסיה, בהתחשב בהפסד זכויותיו הסוציאליות כגון: חופשות שנתיות, פיצויי פיטורים וכו', שאילולא התאונה היה ממשיך לעבוד והיה ממשיך לקבלם. סיכום נזקי התובע וניכויי המל"ל: אשר על כן, סך כל הפיצוי לו זכאי התובע הוא -.1,428,256 ₪. תגמולי המל"ל על פי שתי חוות הדעת של האקטואר שי ספיר אשר צורפו לסיכומי הנתבעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, נכון להיום, עומדים על סך -.1,588,165 ₪. אשר על כן, נזקי התובע נבלעים בתוך תשלומי המל"ל. הזכאות ל-25% פיצוי מהנתבעת: בנסיבות לעיל, ולאחר שהוכח שהמל"ל ידע על התובענה דנא ואף ביקש להצטרף בה כתובע, אלא שבקשתו נדחתה והיות והנתבעת אינה המעביד אלא היא צד ג' במובן הסעיפים 328-330 לחוק הביטוח הלאומי החלים במקרה דנא ושלפיהם התובע זכאי ל-25% מנזקיו, אף שתגמולי המל"ל עולים על מלוא נזקיו, יוצא שהתובע זכאי לפיצוי מהנתבעת בשיעור 25% מהנזקים שנגרמו עקב אחריות הנתבעת. דא עקא שהנתבעת - היא היצרן של המכונה - לא דאגה לצרף את המעביד כבעל דין בתיק (כנתבעת או כצד ג') לאחר שהתובע מחק את התביעה נגדה, כדי שתוכיח את מידת אחריותה לעומת אחריות המעביד, ולפיכך, בעיקרון, היות ושתיהן אחראיות כלפי התובע ביחד ולחוד, נראה שהתובע אמור להיות זכאי מהנתבעת ל-25% ממלוא נזקיו. הנתבעת, לא זו בלבד שלא דאגה להביא עדים כדי שניתן לפיהם להוכיח חלקו של המעביד באחריות להתרחשות התאונה אלא אף לא הגישה טיעון כלשהו בנדון דא. יחד עם זאת, לאחר שקלא וטריא, מצאתי כי בעמ' 50 לפרוטוקול הסכימו הצדדים שבית המשפט יפסוק בעניין גובה הנזק על פי שיקול דעתו ובהסתמך על תחשיבי הנזק והעדויות. מצאתי כי על פי סך כל החומר שבפני ניתן להגיע לחלוקה צודקת של האחריות לקרות התאונה בין המעביד (שאינו בעל דין) לבין הנתבעת בשיעור שווה, דהיינו 50% אחריות על הנתבעת, להתרחשות התאונה. יוצא שהתובע זכאי מהנתבעת לסכום שלהלן: -.1,428,256 ₪ X 50% X 25% = -.178,532 ₪. סיום: אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך -.178,532 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק, וכן בתוספת -.10,000 ₪ בגין הוצאות משפט. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. קטיעת איברידיים