החלטה בפני מונחת בקשתו של המבקש, עו"ד (להלן: "X"), לדחות על הסף את התובענה שהוגשה נגדו על ידי המשיב, העיתונאי Y(להלן: "Y"). העובדות שאינן שנויות במחלוקת: 1. Y, הינו עיתונאי בעסוקו, העובד כעיתונאי בעיתון המקומי "כאן דרום". 2. עובר לזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה, ייצג X כעורך דין במקצועו את הגב' X X. 3. Yערך כתבת תחקיר על הגב' X X ובכתבה שפרסם בעיתון "כאן דרום" ביום 6.2.98 הוצגה הגב' X כמי שמתחזה לפסיכולוגית ותחת מסווה שכזה מקבלת מטופלים לטיפול פסיכולוגי, בין באופן פרטי ובין במסגרת קופת חולים "מכבי", וכן מנהלת בית ספר להורים באשדוד. 4. בעקבות כתבה זו נעצרה הגב' X, נחקרה ושוחררה על ידי שופט לביתה. עם סיום בדיקת הממצאים על ידי הפרקליטות, הודיעה הפרקליטות כי אין היא מוצאת עניין להעמידה לדין. 5. בעקבות הודעה זו פרסם מר Yכתבה נוספת ביום 7.1.00 בעיתון "כאן דרום", כשהוא נותן תזכורת תמציתית ומקיפה לכתבת התחקיר שלו מיום 6.2.98 כשהוא חוזר ומדגיש את הדברים הבאים: ”תזכורת: לפני כשנתיים פורסם בלעדית ב'כאן דרום' סיפור התחזותה של X X, חרדית מאשדוד, ששמשה כמנהלת ביה"ס להורים לאחר שהציגה עצמה כפסיכולוגית ובעלת תואר MA בפסיכולוגיה. 'כאן דרום' חשף כי X ניהלה גם קליניקה פרטית לפסיכולוגיה בה קיבלה מטופלים עם בעיות שונות, ביניהם בעיות נפשיות המצריכות טיפול פסיכיאטרי. X גבתה ממטופליה מאות שקלים ונתנה להם חשבוניות הנושאות את שמה כשלצדו מתנוסס התואר שהדביקה לעצמה - יעוץ פסיכולוגי. גם ב'דפי זהב' הציגה עצמה X כפסיכולוגית, למרות שמעולם לא קיבלה תואר בפסיכולוגיה בשום אינברסיטה בישראל או בעולם. בנוסף הרצתה והפיצה קלטות תחת התואר שמעולם לא ניתן לה. X הצליחה להונות גם את קופ"ח מאוחדת שם עבדה כפסיכולוגית, וקיבלה לקוחות של הקופה. בשיחה עם מזכירה בכירה בקופ"ח מאוחדת, שם עבדה גם. התברר, כי כשנודע להנהלת הקופה כי X אינה פסיכולוגית הרשומה כחוק, הוחלט להפסיק את עבודתה. בעקבות תלונות של פסיכולוגים מאשדוד והסביבה הוזהרה X על ידי משרד הבריאות, שלא לעסוק בפסיכולוגיה. בנוסף הוזהרה, שבמידה ותמשיך - יפנו למשטרה. X צפצפה והמשיכה לעסוק בפסיכולוגיה...". כתגובה לכתבה זו שלחה הגב' X מכתב תגובה אשר פורסם בעתון מקומי מתחרה בשם "כל הדרום" תחת הכותרת "מודעה". המכתב נושא את הכותרת "X X - והאמת" התפרסם כשהוא חתום על ידי עו"ד X, ב"כ הגב' X. 6. בעקבת פרסום זה הגיש Yתביעה כספית כנגד עו"ד X, כנגד עיתון "כל הדרום" וכנגד עורכו בטענה, כי הפרסום מהווה לשון הרע מאחר וקיימות במודעה אמירות פוגעות. Yבחר שלא לתבוע את הגב' X בנימוק, כי פגע בה די והותר בכתבותיו. 7. הנתבעים התגוננו כל אחד בנפרד מפני התביעה. עו"ד X הגיש בקשה כאמור לדחות את התביעה על הסף מהטעם שאין בתגובה שפירסמה הגב' X לשון הרע, כי אם תגובה על הדברים הקשים אותם ספגה הגב' X בכתבות שפורסמו על ידי Y. לחילופין, טען עו"ד X, כי אין לYכל יריבות כלפיו מאחר ופעל על פי מצוות שולחתו, ופרסם את המודעה בשמה כמצוותה. לדבריו, הגב' X מימנה את עלות המודעה והיא זו שעומדת מאחורי הפרסום. עוד טען, כי תקיפה אישית של עורך דין בשל פעולותיו להגנת לקוחה שנפגעה בציפור נפשה, נוגדת מדיניות שיפוטית הבאה להגן על עורכי דין שמא תפגע יכולתם למלא את שליחותם ביצוג מרשם. 8. אכן מחובתו של בית המשפט להגן על ציבור עורכי הדין, כאשר עוסקים הם בXת ייצוג לקוחותיהם, שמא התקפה אישית כנגד עורך דין על ידי הצד שכנגד עלולה לפגוע ביכולתם של עורכי הדין לייצג את לקוחותיהם, ולמלא את תפקידם. אך זהירות זו אין משמעה חסינות. אחת מאבני היסוד של חוק השליחות היא, כי "שלוחו של אדם כמותו" (סעיף 2 לחוק השליחות תשכ"ה - 1965). נכון הדבר ביחסים של השלוח כלפי השולח וכלפי צד שלישי. ביתר דיוק, מהותה של השליחות, כי שלוח, הפועל בהרשאה בשמו של השולח, שזהותו ידועה לצד השלישי, אינו זכאי וחייב כלפי הצד השלישי מכח פעולתו המשפטית. (ראה ע"א 445/88 כונס הנכסים הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' שטיבל, פ"ד מד(3) 331). בלשון כב' הנשיא השופט אהרון ברק בספרו "חוק השליחות", כרך ראשון, נבו הוצאה לאור, 1996, בעמ' 495: ”אין הוא חייב כלפי הצד השלישי ואין הצד השלישי רשאי לדרוש ביצוע ממנו במקום שהשולח אינו מבצע את המוטל עליו. בדומה, אין השלוח זכאי כלפי הצד השלישי, ואין הוא רשאי, בשמו הוא, לתבוע דבר מהצד השלישי. בלשון ציורית ניתן לומר, כי משסיים השלוח את פעולתו המשפטית הוא "יוצא מהתמונה" או "יורד מהבמה". במקרה שלנו, ניתן לכאורה לומר, כי משפעל עו"ד X במסגרת הרשאת מרשתו, אשר זהותה ידועה לעיתונאי Y, אין לראותו חב כלפי Yבאם לYטענות כלפי תוכן המכתב שפורסם בעיתון. אלא שכאן נשאלת השאלה, האם יכול השלוח להימצא חייב באחריות נזיקית בגין שליחות רשלנית שביצע, והתשובה לכך היא חיובית. במילים אחרות, אם תוך כדי ביצוע הפעולה כלפי הצד השלישי, מבצע השלוח עוולה, יכול שיחוייב הוא אישית בנזיקין על מעשיו בנפרד מהחבות אשר תחול על השולח. במקרה שבפני, טוען Yכלפי עו"ד X, כי ביצע כלפיו מעשה עוולה של פירסום לשון הרע, ולפיכך יש לראותו אחראי באופן אישי. מנגד טוען עו"ד X, כי ביצע פעולה משפטית גרידא של הבאת דברי מרשתו לידי פרסום בעיתון כשהיא זו אשר מימנה את פרסום המודעה. אך על כך יאמר, כי אם ימצא שתוכן המודעה נגוע בפגיעה בשמו הטוב של Y, אזי גם אם לא היה זה עורך הדין אשר ניסח את תוכן המודעה עבור מרשתו, לא יוכל הוא להנות מהגנה כלשהי שכן גם אם השולח נתן הרשאה לשלוח לבצע עוולה, אין לראות בכך פעולה ב"הרשאה". ה"הרשאה" המקימה הגנה לשלוח הינה הרשאה לביצוע פעולה משפטית ולא לביצוע מעשה עוולה. דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר על המכתב שפורסם חתם עו"ד X כב"כ של הגב' X. במילים אחרות, לא יוכל עורך הדין להנות מהגנה כלשהי, אם ימצא כי יש בפרסום המודעה ביצוע של מעשה עוולה. 9. לפיכך, יש לבחון לגופו של עניין את תוכן המודעה. בחינת המודעה מלמדת כי הייתה זו מודעת תגובה לדברים שהוטחו כלפי הגב' X בכתבותיו של העיתונאי Y. וכך נכתב במודעה שפירסמה הגב' X: ”...ביום 7 בינואר התפרסמה הכתבה הנידונה במסגרת התקפה שלוחת רסן בה פתחת לפני כשנתיים, שמתוכה מזדקרת המרירות האישית שלך על החלטתה של הפרקליטות לסגור את התיק, שחזקה עליה ששקלה היטב את כל היבטיו. מעבר לחוסר ההגיון בטיעון המוזר כנגד החלטת הפרקליטות הרי כתבה זו שלך רצופה באמירות כזב, שאין ספק שאתה יודע היטב שאין הן נכונות: 1. X X בעלת תואר M.A. בפסיכולוגיה מטעם אוניברסיטת "נורוויץ", שהיא אחת האוניברסיטאות הידועות והוותיקות בארה"ב. 2. משרד החינוך אישר כי תעודה זו של אוניברסיטת "נורוויץ" מוכרת ע"י הוועדה להערכת תארים ודיפלומות. 3. X X היא חברה ב"אירגון הפסיכולוגים האמריקאים", שהוא אחד הארגונים המקצועיים והאקדמאים בעלי המוניטין המוכרים בעולם. 4. X X היא בעלת הסמכה להנחיית קבוצות הורים ע"י משרד החינוך. 5. X X היא בעלת תעודה של אוניברסטית בר אילן למטפלים בילדים ונוער. 6. X X היא חברה באגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין. 7. X X מסיימת עתה לימוד תוכנית ייחודית יוקרתית תלת שנתית בבית הספר לפסיכותרפיה באוניברסיטת בר אילן. 8. על רקע זה מתבהרת בלא הותר ספק מופרכות הכתבה שהיא בגדר הטעייה בעליל של הציבור כי כביכול "מעולם לא קיבלה תואר בפסיכולוגיה משום אוניבסיטה בישראל או בעולם". טענה כזאת מעידה כאלף עדים על מגמה להשמיץ את X X בכל מחיר... 9. לא ברור מניין נשאב מידע כל כך בלתי נכון. בלא לטרוח לבדוק עובדות כהוויתן, שהכתב מעדיף בעליל את התמונה שבחר לצייר על פני האמת, אך מכיוון שלא צייר הוא, אלא עיתונאי, ראוי שיידע כי עליו להצמד לאמת... ... 12. א. בכתבה צויין: "X הצליחה להונות גם את קופ"ח מאוחדת שם עבדה כפסיכולוגית". אין שחר ל"עובדה" זו, מפני שמעולם לא עבדה X X בקופת חולים מאוחדת, ממילא לא הצליחה להונות אותה. ב. לכאורה ניתן להיתמם: "לא ידעתי" "חשבתי", "מסרו לי" דא עקא שביום 6.2.98 פורסמה בעיתונכם שלכם הכחשה רשמית של קופת חולים מאוחדת ל"עובדה" זו. ג. מכאן שהכתב החליט להתעלם ביודעין מהכחשה זו של קופת חולים מאוחדת או שלדעתו גם מוסד זה הונה את הציבור ו"הידיעות" שבידו עדיפות על הצהרה כה ברורה? 13. לשון אחרת: בכתבה מפוזרים כזבים ברוחב יד ע"י כתב שעשה Xת רמיה לא כעתונאי החותר לפרסום ידיעות שיש בהן עניין לציבור אלא כמי שנעלב אישית מהחלטת הפרקליטות והחליט להמשיך "במבצע צלב", שיזמו גורמים אשר הצלחת X X היתה לצנינים בעיניהם.". העיתונאי Yטוען, כי יחוס הדברים אליו כמי שעשה "Xת רמיה" או כמי שמבצע "מבצע צלב" כנגד X X ומפרסם דברי הטעיה ודברי שקר, יש בהם כדי לפגוע בשמו הטוב. אלא שYאינו טוען ולו במשפט אחד, כי התוכן העובדתי של המודעה המתייחס לכישוריה והשכלתה של X X שקריים הם. לפיכך, האם מן הראוי לחסום אזרח מלפרסם מודעת תגובה כנגד כתבה עתונאית אשר פוגעת בשמו הטוב, גם אם נקט בלשון חריפה כלפי העיתונאי הפוגע ביחסו אליו מעשה רמיה, או הטעיה. יש לומר, כי כאן עובר הגבול הדק הקיים בין הזכות לחופש הביטוי והזכות לשם טוב של אדם. אמנם אין עקרון חופש הביטוי כולל את הזכות להשתמש בסגנון דיבור משתלח או בלתי ראוי (ראה ד"נ 7084/99 עו"ד שמחה ניר נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין ת"א, דינים עליון, כרך נז' 663). אך סבורתני, כי הדברים הכתובים במודעה אינם מגיעים לכדי אמירות בלתי ראויות. במערכת הנסיבות שנוצרו, כאשר בעקבות כתבות של העיתונאי Yפתחה המשטרה בחקירה כנגד X X אודות עיסוקיה כפסיכולוגית ובסוף הדרך מצאה הפרקליטות לנכון שלא להעמידה לדין, קמה הגב' X ופרסמה מודעה שיש בה כדי לגנות דברי דיבה שפורסמו קודם לכן כנגדה על ידי Y. גם Yעצמו הודה בפני, כי פגע בה די ולכן לא תבע אותה בתביעה זו. תוכן מודעה זו נופלת למסגרת ההגנות המופיעות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965 ולמסגרת עקרונות חופש הביטוי. 10. אשר על כן, סבורתני כי לגופו של עניין יש לדחות את התביעה על הסף מאחר ואין לתביעה על מה להסמך. המשיב, מר Y, ישלם למבקש, עו"ד X, הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. עיתונותלשון הרע / הוצאת דיבה