פגיעה בברך במהלך שירות מילואים

פסק דין א. בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 17.9.00, שפרטיו כדלהלן. ב. המערער הינו יליד 1961. בשנת 1993 במהלך שירות מילואים נפגע המערער בברך ימין. ביום 13.7.94 הגיש המערער תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) בגין פגיעה בברך ימין. בשנת 1995 עבר המערער ניתוח ארתרוסקפיה שעל פי ממצאיו בוצעה כריתה חלקית של המינסקוס הפנימי. ביום 28.12.95 קבעה הועדה הרפואית מהדרג הראשון למערער נכות בשיעור של 1%, בגין מצב אחרי חבלה בברך ימין ללא מגבלה תפקודית. המערער ערער על החלטת הועדה מהדרג הראשון לועדה הרפואית העליונה, וביום 7.8.96 קבעה הוועדה העליונה כי למערער נכות בשיעור 10% לפי פרט 48(2)ז I בגין "נזק למיניסקוס בצורה קלה". ביום 4.12.96 עבר המערער ארתרוסקופיה חוזרת שהצביעה על פגיעה בדרגה II-III בסחוס הפיקה, קרע היקפי של הסהרון הפנימי, קרע חלקי של הרצועה הצולבת הקדמית עם רפיון הרצועה. המערער שב ופנה לועדה מהדרג הראשון, וטען להחמרה על פי תקנה 9, בגין כאבי גב וכאבים בפרק קרסול רגל ימין. ביום 9.9.97 קבעה הועדה מהדרג הראשון נכות זמנית למערער, בגין מצב אחרי חבלה בברך ימין בשיעור 20%, ואילו בהתייחסה לכאבי הגב והכאבים בקרסול ימין, קבעה הוועדה כי אין קשר ביניהם ולבין הנכות המוכרת. ביום 9.12.97 קבעה הועדה הרפואית מהדרג הראשון כי מצב הברך של המערער השתפר לעומת מצב הברך כפי שהיה בעת בדיקת הוועדה הקודמת, ונקבעה למערער נכות לפי פרט 48(2)ז I בשיעור 10%. המערער ערער על החלטה זו בפני הועדה הרפואית העליונה וצירף חוו"ד מיום 19.2.98, ערוכה על ידי ד"ר ששון, בה הומלץ לקבוע למערער נכות בשיעור של 20% לפי פרט 48(2)ב, בגין "אי יציבות קדמית-אחורית עם התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף". ג. ביום 14.8.98 הופיע המערער בפני הועדה הרפואית העליונה. חברי הועדה בדקו את המערער וקבעו כי " המערער מתהלך באופן חופשי עם צליעה קלה ביותר על רגל ימין, מתהלך ללא קושי על קצות האצבעות והעקבים ועומד על כל רגל בנפרד לסרוגין ללא קריסה תחת משקל הגוף". (חלק 3 של הבדיקה הרפואית). לעניין חוו"ד של ד"ר ששון קבעה הועדה כי מצאה אי יציבות קדמית כפי שתואר בחוות הדעת, אולם הועדה אינה מסכימה למסקנותיו של דר' ששון באשר לגובה הנכות. על קביעה זו ערער המערער בפני בית משפט המחוזי בע"א 3974/98. בנימוקי הערעור מצוינות שלוש פגימות: א. אי יציבות קדמית-אחורית. ב. פגיעה המתבטאת בתסמונת פטלו פמוראלית. ג. נזק לסהרון בברך ימין. לערעור צורפה חוות דעתו מיום 8.8.00 של ד"ר לין, שלא היתה בפני הועדה הרפואית העליונה. הערעור נדון בפני כבוד השופט ח' פורת שקבע בפסק דינו מיום 16.9.99 כי: "הערעור מתקבל והעניין מוחזר לועדה הרפואית העליונה כדי שתחזור ותדון בנושא החבלה בברך ימין של המערער, תוך התיחסות לשלוש פגימות: המניסקוס, הרצועה הצולבת הקדמית והמפרק הפתלופמורלי. יש להתייחס לכל אחת מ- 3 הפגימות האפשריות, לקבוע עמדה לגבי כל אחת ואחת מהם בנפרד, אם היא קיימת או אינה קיימת, ולכל פגימה קיימת יש לקבוע גרדת נכות נפרדת". ד. ביום 17.9.00 התכנסה הועדה הרפואית העליונה וקבעה למערער, כאמור, נכות בשיעור 11% המורכבת מנכות בשיעור 1% לפי פרט 48(2)III , בגין מצב אחרי כריתה חלקית של מינסקוס חיצוני, ונכות בשיעור 10% לפי פרט 48(2)זII, בגין "חבלה בברך ימין עם נזק חלקי במיניסקוס וברצועה הצולבת קדמית". הועדה לא מצאה עדות לקיום תסמונת פטלו פמורלית בברך, ולא נקבעה נכות בעניין זה. על החלטה זו הערעור שבפני. ה. לעניין כריתה חלקית של המיניסקוס טוען המערער - כי טעתה הועדה הרפואית העליונה בקובעה נכות בשיעור 1% לפי פרט 48(2)III , מאחר שסעיף זה מתייחס לכריתה מלאה של המינסקוס, בעוד למערער נעשתה כריתה חלקית בלבד. המערער טוען כי היה על הועדה לקבוע לו נכות בגין כריתה חלקית של המיניסקוס על פי פרט 48(2)זI הקובע "נזק במיניסקוס בצורה קלה - 10%". לטענת המערער, תוצאות הארתרוסקופיה מיום 4.12.96, שבוצע לאחר כריתתו החלקית של הסהרון הפנימי, הדגים "קרע היקפי של הסהרון הפנימי" . לטענת המערער ללא קשר לקיומה של כריתה חלקית או מלאה, הודגם נזק במינסקוס אשר די בו על פי הוראת התקנות כדי לזכותו בנכות בשיעור 10%. לטענת המערער התעלמה הועדה מהוראות התקנות הקובעות כי יש לקבוע נכות בשיעור 10% בגין פגיעה במניסקוס, גם אם קיים רק ממצא בדבר קיום הנזק למיניסקוס וללא כל הגבלות תפקודיות וללא כל ממצאים קליניים נלווים. כאמור, לטענת המערער, בגין הפגיעה במינסקוס זכאי היה לקביעת נכות בשיעור 10%לפי פרט 48(2)זI. אין בידי לקבל את טענת המערער לעניין זה. למערער אמנם בוצעה כריתה חלקית של המינסקוס ולא נמצאה כל הפרעה תפקודית בברך, כפי שפורט בהרחבה בפרוטוקול הועדה. בע.א. 1088/00, ,אמיר לוי נ' קצין התגמולים, דן בית המשפט בהרחבה בנושא זה של כריתה חלקית של המיניסקוס. בית המשפט קיבל כי במקרה של כריתה חלקית של המיניסקוס יכול המצב להשאר ללא הפרעות תפקודיות ואין הדבר זהה למצב של נזק למינסקוס. גם בענייננו,כאמור, לא נמצאה בבדיקת הוועדה כל הפרעה תפקודית אצל המערער, ומשכך אינני סבורה כי נתפסה לכלל טעות שקבעה למערער נכות בשיעור1% . כמפורט בסיכומי המערער וכמוסכם על הצדדים, נפלה טעות בהחלטת הועדה בציון פרט הליקוי, והכוונה היא לפרט 48(2)ז III. מכל מקום, טענות המערער ככל שעניינן כריתה חלקית של המיניסקוס - נדחות. ו. לעניין פגיעה ברצועה צולבת קדמית - לטענת המערער אין לקבל את קביעת הועדה לפיה "הוועדה כתבה כי הנכות בברך כוללת גם את הנזק במינסקוסים ולכן לא מוצאת לנכון דרגת נכות נוספת ונפרדת". עוד מפנה המערער לתיאור סעיף הפגימה כפי שצויין על ידי הועדה "חבלה בברך ימין עם נזק חלקי במיניסקוס וברצועה צולבת קדמית", זאת, כטענת המערער, בניגוד לפסק דינו של כב' השופט פורת שהורה על הפרדת הפגיעה במיניסקוס וברצועה הצולבת לסעיפי פגימה נפרדים. לעניין זה אומנם סבורה אני כי יש לקבל את טענת המערער ולהחזיר את התיק לועדה הרפואית העליונה, על מנת שתקבע, על פי הנחיות פסק הדין כאמור, נכויות נפרדות לפגימה במיניסקוס ולפגימה ברצועה הצולבת הקדמית. ז. לעניין הפגיעה הפטלו-פמורלית - לטענת המערער התעלמה הועדה מפגיעה שהוכחה בארתרוסקופיה, קבעה כי המדובר בממצא היכול להבריא מעצמו, לא התייחסה כלל לתלונות המערער בדבר כאבים בברך ובקרסול רגל ימין וכן קשייו בישיבה ובכפיפה. לטענת המערער, הועדה העדיפה שלא לקבל את פענוח בדיקת מיפוי העצמות שנערכה על ידי דר' לין, אשר על פי חוות דעתו, קיימים ממצאים בבדיקת מיפוי העצמות התומכים באבחנה בדבר קיומה של תסמונת פטלו-פמורלית בברכו של המערער. לעניין זה אינני סבורה כי יש לקבל את עמדת המערער. הוועדה בדקה את המערער בדיקה יסודית, עיינה בכל החומר הרפואי הרלוונטי, בכל חוות הדעת, עיינה בצילום ברכיים, ציינה כי הצילום תקין, וכן המשטח הפטלו-פמורלי. הועדה גם ערכה מבחני סחיטת פיקה וטחינת פיקה שהיו שליליים, לא מצאה חריקות בעת הבדיקה ובעת הנעת הפיקה. עוד כמפורט על ידי חברי הועדה, הניעו את הפיקה לכל הכיוונים באופן חופשי, "לחצנו ומעכנו - ולא היתה תגובת כאב של הנבדק". (חלק 3- תוצאות הבדיקה - החלטת הועדה מיום 17.9.00). כן קבעה הועדה כי באשר לבדיקת מיפוי העצמות, תוצאותיה מיום 6.12.98 נמצאו תקינות על ידי הרופא המבצע ובכך העדיפה הועדה את חוות דעתו של הרופא המבצע על חוות דעתו של דר' לין. אינני סבורה כי הועדה שגתה בקביעתה. כל הבדיקות הקליניות ומירב הבדיקות העזר, היו תקינות, ומשכך אינני סבורה כי היה בפני הועדה ממצא כלשהו, שנתמך בבדיקה הקלינית אשר בגינו יכולה היתה הועדה לקבוע נכות. אמנם נראה כי בהעדר כל אינדיקציה לכל הפרעה שהיא ולו הקלה ביותר, אין מקום לקבוע נכות למערער. ר' לעניין זה ע.א. 2508/00 ברק נ' משרד הבטחון (טרם פורסם). סוף דבר- הערעור נדחה ככל שעניינו אחוזי הנכות בגין כריתה חלקית של המיניסקוס ובעניין הפגיעה הפטלו-הפמורלית הנטענת. הערעור מוחזר לועדה הרפואית העליונה על מנת שתתיחס בנפרד לפגימות במיניסקוס וברצועה הצולבת. אין צו להוצאות. ברכייםצבאמילואים