פסק דין 1. ביום 13.10.97 נסעו התובע, התובעת וילדם הקטן אמיר ז"ל במכוניתם. בהגיעם לכפר ג'ת עלו התובע ואשתו לבקר את הוריה. הילד הושאר במכונית. פרצה שריפה. הם ניסו לחלצו. הילד ניספה ושניהם נפגעו. הפיצויים לעזבונו של אמיר שולמו, ויש לקבוע את הפיצויים המגיעים לשני התובעים. 2. התובע הוא שוטר יליד 1.1.67. התאונה השאירה בו פגיעה בתחום הפלסטי וכן פגיעה נפשית. פרופ' מלר העריך את הכוויות בידיו ככאלו שאינן מהוות "הפרעה פיסית או תפקודית", וכמצדיקות הענקת נכות "במשמעות אסתטית בשעור של 10 אחוזים לפי סעיף 75 של המבחנים". הוא קבע כי "מבחינת הממצאים בעור הנבדק איננו מוגבל בשום פעילות שהיא". לשם הערכת מצבו הנפשי של התובע עקב התאונה ועקב מות בנו אמיר, נבדק התובע על ידי ד"ר עמיקם טל. בחוות דעתו מיום 25.10.99 הוא מתאר את תלונותיו של התובע, אשר נגרמה לו תסמונת פוסט-טראומטית. תגובת האבל היתה בעלת עוצמה חזקה ומלווה על ידי רגשות אשם קשים על שלא עלה בידו להציל את הבן. הוא העריך נכות זמנית של 30 אחוזים, לפי סעיף 34ד' של המבחנים לתקופה של שנתיים. בחוות דעתו מיום 29.1.02, קבע ד"ר טל כי לתובע נכות של 20 אחוז לצמיתות לפי סעיף 34ג' של המבחנים. 3. התובע טען גם לנכות בתחום האורטופדי, אך טענה זו נשללה על ידי ד"ר בש, בחוות דעתו. מדובר איפוא בשוטר, שהיה בעת התאונה בן 30 שנה + 10 חודשים, נכותו הכוללת היא בשעור של 28 אחוזים לצמיתות, מתוך נכות זו 20 אחוזי הנכות בתחום הנפשי יש להם משמעות תיפקודית, בהשפיעם על כושר עבודתו של התובע. 10 אחוזים הם נכות אסטתית שאין להם השפעה כזאת. 4. בעת התאונה שירת התובע במשטרת ישראל, כאיש סיור. לטענתו עקב התאונה, הוא מוגבל לשרת במשטרה במשמרת א' בלבד, היינו מן השעה 7.00 בבוקר עד לשעה 17.30 אחר הצהריים. קודם לכן היה איש סיור, וכיום הוא עוסק בפיקוח על השמירה בבתי ספר ובמוסדות חינוך. לטענתו, קודם לאירוע יכול היה לעבוד בעבודות נוספות בשכר, וכיום אינו יכול לעשות זאת. עוד הוא טוען כי יכול היה להרויח, להשתכר ולהתקדם יותר אלמלא התאונה, אם היה משתתף בקורסים שונים של המשטרה, דבר שהיה משפר את משכורתו. הוא, כאמור, ממשיך לשרות במשטרה. דרגתו רס"מ. כיום הוא אב לבן אחד, ושמו תמיר ולשלוש בנות: עולא, סחר ומאיה. המשפחה התגוררה אז וגם כיום היא מתגוררת באבו סנאן. 5. ביסודו של דבר, לא היתה לתאונה השפעה גדולה על השתכרותו של התובע מעבודתו במשטרה. בעת שארעה התאונה עלתה ההשתכרות לכדי 5500 ש"ח נטו לחודש. כיום היא עולה כדי 7000 ש"ח נטו לחודש. לא הוכח כי היתה הפחתה ממשכורתו עקב התחשבות הממונים עליו, בכך שאיפשרו לו כשהדבר התאפשר, לסיים את עבודתו מעט מוקדם יותר ולהגיע הביתה. ישנה הפחתה קטנה בהיקף השעות הנוספות והאטה כלשהי בקידום. 6. התובע כיום כבן 36 שנה. יש לשער שימשיך לעבוד במשטרת ישראל עד גיל פרישה. הפרישה מן המשטרה צפוי שתתממש עוד לפני הגיעו לגיל 65, ויש לקחת בחשבון אפשרות של יציאה לפנסיה ופתיחת קריירה שניה בחיים אזרחיים. 7. נראה מתאים לאור כל הנ"ל להעריך את נזקיו של התובע בסכומים אלה: נזק בלתי ממוני לפי 28 אחוזי נכות ו - 30 ימי אישפוז - סכום של 59,630 ש"ח. הפסדי השתכרות בעבר, משך 64 חודשים, סכום של 70,000 ש"ח. הפסדי השתכרות בעתיד, למשך עוד 29 שנה עד הגיעו לגיל 65 שנה, סכום של 232,000 ש"ח. הפיצויים לתובע עולים, על כן, לסכום של 361,630 ש"ח. 8. התובעת נפגעה מן התאונה וממות בנה בצורה קשה יותר. למות הבן אמיר ז"ל בשריפה ברכב היתה השפעה קשה עליה. ד"ר טל העריך את הפגיעה בנכות של 50 אחוזים. היא עקרת בית, והתאונה השפיעה קשות על תיפקודה בבית ועל ההיזקקות לעזרה במשק הבית ובגידול הילדים. בראש הנזק הבלתי ממוני יחושבו הפיצויים על פי 50 אחוזי נכות. לא היה אישפוז. היא ילידת 14.5.76. ביום התאונה היתה כבת 21 שנה. הפיצוי עומד על סך של 87,730 ש"ח. מאז התאונה חלפה תקופה של 64 חודשים. בתקופה זו נעזרה המשפחה בקרובים כדי לטפל בילדים ובמשק הבית. שולמו להם סכומים קטנים בהעדר אמצעים, אך אין לומר שמדובר בעזרה במסגרת מקובלת גם אלמלא התאונה. אעריך ראש נזק זה בסכום של 120,000 ש"ח. כיום התובעת בת כמעט 27 שנה. לפניה עוד 53 שנות חיים. אלמלא התאונה, אין זה מן הנמנע כי בשלב מסוים היתה אולי יוצאת לעבוד (בהיקף משרה חלקי) מחוץ למשק ביתה. כיום, כעקרת בית, תיפקודה לקוי וכך יהיה גם בעתיד. היא זקוקה לעזרה במשק הבית, ואולי גם למידה מסוימת של השגחה. אעריך פריט זה של הנזק, לסכום של 750,000 ש"ח. יש לזכות את התובעים בפיצויים גם עבור הוצאות לתרופות או השתתפות בעלותן ובהוצאות לנסיעות לצרכי טיפולים רפואיים (ר' הצעת הנתבעת בסעיפים 28 לסיכומיה). אעריך זאת בסכום של 100,000 ש"ח. לפי כל הנ"ל, יעמוד הפיצוי לתובעת על סכום של 1,057,730 ש"ח. 9. הנזקים, לשני התובעים, מגיעים איפוא לסכום של 1,419,360 ש"ח. 10. מזה יש להפחית תשלומים תכופים שהתובעים קבלו: 40,000 ש"ח מיום 4.5.99 וכן 2,000 ש"ח לחודש ממאי 2000 עד אוקטובר 2002, וכן את שווים של תגמולי המוסד לביטוח לאומי בגין תגמולי נכות כללית המשולמים לתובעת 739,160 ש"ח ליום 31.5.02, כעולה מחוות דעתו של שי ספיר מיום 26.5.02. התשלומים התכופים ישוערכו, בלא ריבית. 11. יש להוסיף את הוצאות המשפט שנגרמו לתובעים, וכן שכר טרחת עו"ד ומע"מ כדרוש. הנתבעת מחוייבת בהתאם. שריפהרכבפיצוייםנזקי גוף